שו"ת הרמ"א/קא

שו"ת הרמ"א ‏ קא

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

(עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ)

(לר' ישראל בן הגאון מהר"ר שכנא זקצ"ל

ענותנותו דמר תרבני על דבר האשה שהלך בעלה למקום מלחמה ולא שב למקומו ואח"כ באו כותים מן המלחמה והעידו על בעלה שמת וז"ל הב"ד, במותב תלתא כחדא הוינן ואתא לקדמנא ר' שלום בר אלקנה והעיד בתורת עדות בח"ח ובש"ד באליו"ע ואמר בל"א (דער יהודי פון וואסלווי"ץ דער איז מיט דעם דראבן גנגן אין דיא מלחמה פון לובלין אם י"כ אויש דעם שול דא זיין די דראבן ווידר אויש דער מלחמה קומען אונ זיין קומן אין מיין הויז דא האב איך זיא גיפרעגט וואש זיין שמועות אויש דער מלחמה דא האבן זיא פון זיך זעלברט אן גיהובן צו זאגן דער יודא דער איז פון הינן מיט אונש גנגן אין דער מלחמה דער איז בייא אונש אום קומן אויף פולניש האבן זיא גירעט (זגינאל פרשעד נאס) (זסטרשלונג"א) אונ האבן גישפראכן (מאליג"א שיד"א) (קארליווט"י) אונ אין דיא גנץ קהלה איז ניט צו ווישן די איין יהודי פון לובלין וועמין אויז גנגן אין דער מלחמה אז דער פון וואסלווי"ץ איז. עוד העיד בן העד הנ"ל (איך האב גיהערט פון דראבן דז זיא האבן גישפראכן איין קליין יודל איז מיט אונש אויש גנגן דען האט מן אין דער מאסקווי גינומן אונ האבן אין אום גיבראכט דער יודא פון לובלין איז אויש גנגן מיט אונש אין פולניש (זאביטגה טם) עכ"ל העדיות. והנה לא נעלמה ממעלת כ"ת הא דאיתא ריש פרק האשה שהלכה שלום בינו לבינה ומלחמה בעולם קטטה בינו לבינה ושלום בעולם ובאתה ואמרה מת בעלי אינה נאמנת וכו' ובגמרא אמר רבא מ"ט דמלחמה משום דאמרה בדדמי סלקא דעתא בכל הני דאקטול הוא פליט את"ל כיון דשלום בינו לבינה נטרה עד דחזיא זמנין דמחו ליה בגירא או ברומחא וסבור ודאי מת ואיכא דעבד סמתרי וחי עכ"ל הגמרא. ואמרי' נמי התם כי אמרה מת בעלי במלחמה הוא דלא מהימני הא מת על מטתו מהימני וכו' עוד התם בגמרא איבעיא להו עד אחד במלחמה מהו וכו' עד והא מים כמלחמה דמו ונשים אפי' מאה כעד א' דמי וקתני השיאו ודחי לה התם וקאמר ותסברא וכו' וכתבו הרי"ף והרא"ש מאחר דבעיא לא אפשיטא אזלינן לחומרא דעד אחד במלחמה לא מהימן אלא א"כ אומר קברתיו כמו במים. וכתב שם הרא"ש אבל שני עדים נאמנים אע"ג דלא אמרו קברתיו ודלא כרי"ף דכתב דאף בב' עדים בעינן קברתיו. ומהשתא אומר לא מבעיא לדברי הרי"ף דעדות הנ"ל לא מהני להתירה דהא אפי' בב' עדים בעינן קברתיו אלא אפילו לדברי הרא"ש לא מהני דלא הוי אלא כעד אחד וכדאמרינן בגמרא לענין נשים אפי' מאה כעד אחד דמיין וכ"ש כותים דמאה לא הוי רק כעד אחד וחיישינן ליה דאמר בדדמי ואע"ג דכותים הסיחו לפי תומן והמרדכי כתב פרק בתרא דיבמות דסברת הלב דבעיא דעד אחד במלחמה לא קא מבעיא ליה בכותי שאינו נאמן רק במסיח לפי תומו דבשלמא ישראל המתכוין כך להתיר איכא למימר בדדמי אבל כותי המספר מעשה לפי תומו ולא שם כוונתו לשם אותו דבר אינו אומר אחר הנדמה כי אם אשר ראה והסברא נותנת דלא שייך גבי כותי מסל"ת דאמר בדדמי וכו' וכתב שם דכן הסכימו הרבה גאונים, מ"מ נראה דיש להחמיר בכה"ג דהא הר"ן כתב בתשובה מאחר דחיישינן גבי עד אחד דאמר בדדמי כ"ש דחיישינן גבי כותי מסל"ת דאמר בדדמי וכ"כ בתא"ו בשם הרמ"ה דכותי מסל"ת אינו נאמן רק במקום שנאמן עד אחד וכן משמע בדברי הרא"ש והתוס' בשם ר"ח ריש פרק האשה שלום דכותי מסל"ת חיישי' דאמר בדדמי גבי טבע במים וה"ה למת במלחמה דהא בגמרא מדמי להו להדדי וכן משמע בפרק בתרא בשם הריטב"א ומשמע מדברי מהרא"י דחייש בדברי כותי שאמר בדדמי. ולכן יש לחוש בעדיות הנ"ל שאמרו בדדמי, ועוד בלא זה רבים אומרים דאין עדות כותי מסל"ת מהני כשלא אמר קברתיו וכמ"ש הרמב"ם יצא כותי וישראל מעמנו למקום אחד ובא הכותי והסיח לפי תומו ואמר איש שיצא עמי מכאן מת משיאין את אשתו ואע"פ שאין הכותי יודע אותו האיש והוא שיאמר קברתיו עכ"ל. והנה נדון זה הוא ממש כדברי הרמב"ם והצריך שיאמר קברתיו אף בלא מלחמה. ואף כי כל האחרונים חלקו על דברי הרמב"ם וכתבו להתיר אף בלא קברתיו כמו שנראה מתשובת מוהר"ם במרדכי וכמ"ש מהרא"י ז"ל סי' רכ"ג בפסקיו ומשמע שם דכן נהגו העולם. וכן נראה דעת הרא"ש והטור א"ע (סי י"ז) וכ"כ הרשב"א בתשובותיו והריב"ש והבן בתשובותיהן וכמו שכתב נ"י פרק האשה בתרא. מ"מ נראה דיש להחמיר בנדון דידן לכ"ע דהרי הרשב"א כתב בתשובתו וז"ל, הרמב"ם והרי"ף והרז"ה הצריכו שיאמר הכותי קברתיו אבל האחרונים כתבו דלא בעינן קברתיו וכן דעתי מסכמת ומ"מ מי יקל ראשו להקל בדבר ערוה נגד אבות העולם אין לנו אלא דעתם, וכזה כתב הריב"ש בתשובתו סי' שע"ח וכ"כ ב"י בשם הר"ן (שם), וא"כ אפי' לדברי החולקים בסתם כותי המסל"ת בודאי מודים בנדון דידן דצריך לומר קברתיו מאחר דאיכא מלחמה ויש לחוש דאמר בדדמי ולא עדיף כותי מסל"ת משאר עד דהא לדברי הרמב"ם הוא יותר גרוע וכ"ש שלא נהפך הסברא להקל יותר בכותי המסל"ת מבשאר עד. אך יש לדקדק כי לפי מ"ש לתירוץ מהרא"י ז"ל דברי הרמב"ם שהצריך קברתיו ממעשים שנזכרו בגמרא כותי מסל"ת בלא קברתיו והתיר נשותיהן יש ללמוד קצת היתר לאשה העגונה אשת יהודי הנ"ל וז"ל מהרא"י אלא ס"ל לרמב"ם דלהכי בעינן וקברתיו משום דלא ידעו הכותים אותן האנשים אלא שאמרו אותן שיצאו מכאן לכאן ולכך בעינן וקברתיו אבל עובדא דידן שידע הכותי את לעמל לפי הנראה מתוך דבריו א"כ לא בעינן וקברתיו וכן מוכח כו' לפי זה היה נראה דבנדון דידן לא בעינן קברתיו אף לדעת הרמב"ם אם לא היה במלחמה דהרי גם בכאן נראה דהכותים היו מכירין האיש שהרי יצא עמהם מלובלין עד המאסקוו"י שהוא יותר רחוק ממאה פרסאות ונתחבר ונתלוה עמהם בדרך ובודאי ידעו והכירו אותו. ומלשון מהרא"י נראה דאע"פ שלא הזכירו שם האיש בפי' מהני רק שהכירו וידעו הואיל וכתב אבל עובדא דידן שידע הכותי את לעמל לפי הנראה מתוך דבריו עכ"ל, משמע דלא הזכיר שמו בפירוש דאם הזכיר שמו לא הוצרך להוכיח שהכירו מתוך דבריו אלא ש"מ שלא הזכירו בפירוש ואפילו הכי מאחר שידעו לא בעינן קברתיו וא"כ היה אפשר לומר ה"ה בנדון דידן. אך נראה דאין חלוקו של מהרא"י ברור ומוכרח בזה שהרי המגיד משנה פי"ג מהלכות גירושין תירץ דברי הרמב"ם בתירוץ אחר וז"ל הא דהצריך הרמב"ם לומר קברתיו לפי שלא הזכיר הכותי שם יהודי אלא שאמר איש יהודי שהיה עמי ואנו יודעין שהוא פלוני ולפיכך צריך שיאמר קברתיו, אבל אם הכותי מל"ת ואמר איש פלוני מת אין צריך לומר קברתיו וכן מבואר בדברי רבינו ומוכח בכמה מקומות, וכתירוץ זה כתבו הרשב"א והר"ן לדברי הרמב"ם כמו שכתבו ב"י בארוכה בתשובותיהן. ועתה בנדון דידן שלא הזכירו הכותים שם האיש רק אמרו האיש שיצא מלובלין א"כ בעינן קברתיו להרמב"ם וסייעתו אף אי לא היה במלחמה. וכן לדברי נ"י שתירץ דברי הרמב"ם בענין אחר וכתב דבכל מקום צריך לומר קברתיו לולא במקום שהכותי מכריז מת פלוני דלולא דקים ליה שמת לא הוי מכריז כל כך אבל בשאר כותי מל"ת בעינן קברתיו לדעת הרמב"ם, א"כ כ"ש בנדון דידן שהיינו צריכים קברתיו אף אם לא היה במלחמה וכ"ש שהיה במלחמה שהוא גרוע טפי ואף אם הזכיר שם האיש בעינן קברתיו דומיא דהאשה שהלכה עם בעלה דהרי יודעים ומכירים בעלה וכל סתם עדותן הוי כאילו הזכירו שמו בפירוש ואפ"ה לא מהני. ואין לחלק (בין אשה המעידה בעצמה) לגבי עד אחד בזו מדפשט ליה בגמ' ולא מחלק בהכי. סוף דבר איני רואה היתר מספיק בעדות זה אף אם נחשב העדות בעצמן לעדות מספיק כי לא דקדקתי בזו אף כי יש לדקדק בו והמשכיל יבין. אך לא אדקדק בעדות לדבר בו לא לאסור ולא להתיר מאחר שנראה דבעינן קברתיו והוא חסר כאן. נאום אוהבך

משה איסרלש מקראקא:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.