קובץ על יד החזקה/אישות/י

קובץ על יד החזקהTriangleArrow-Left.png אישות TriangleArrow-Left.png י

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


משנה תורה להרמב"ם
והשגות הראב"ד


נושאי כלים

מגיד משנה
לחם משנה
כסף משנה
מגדל עוז
משנה למלך


מפרשי הרמב"ם

אבן האזל
אור שמח
בני אהובה
מעשה רקח
מקורי הרמב"ם לרש"ש
קובץ על יד החזקה
קרית ספר
שער המלך
שרשי הים


לפרק זה במהדורה המנוקדת של 'משנה תורה לרמב"ם' באתר "על התורה" לדף זה באתר "תא שמע" לפרק זה במהדורה הדיגיטלית של אתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


בעריכה

והרי היא כארוסה עדיין. פי' מחמת ספק משום דס"ל לרבינו דבעי דר"א כתובות ד' נ"ו קאי על כולם ליורשה ולטמאה לה ולהפר נדרי' ולא אפשטא אזלי' לחומרא ומספק אינו מטמא לה ואינו מיפר נדרי' וממונה ליורשיה ומה דקש' לי' להרא"ש שם על דברי רבינו אם כדברי רבינו למה לא בעי ר"א על המתני' דלעולם היא ברשות האב עד שתכנס לרשות הבעל ע"ש ונראה דס"ל לרבינו דלענין תרומה ד"ת ארוסה בת ישראל אוכלת בתרומה ורבנן הוא דגזרו כה"ג דנכנסה לחופה אף שאינה ראוי' לביאה ס"ל דלא גזרו ועי' כתובות מ"ח בתוס' ד"ה ר"א אמר ודוק וקושי' הר"ן מיש חופה לפסולות שפיר ק' על רבינו דלא הו"ל לסתום דיש חופה לפסולות כיון דאינו אלא מספיקא ועי' בלח"מ וסובר רבינו כיון דספק הוא אם יש שום סברא לומר דקונה כגון במתכוין לכנסה ודעתו לבוא עלי' וודאי דאין כאן ספיקא וכ"נ מדברי רבינו בהל' ו' מ"ש ואם עבר ונשא ובירך אינו חוזר ומברך משמע דספיקא הוא.

והנה במל"מ חקר אי חופה קודם הקדושין מהני והביא דמוכח מדברי הרמב"ן והריטב"א דחופה קודם הקדושין מהני ותמה על המ"ב סי' נ' ע"ש. ולענ"ד אין מדבריהם תפיסה על המ"ב כלל דטעם המ"ב במ"ש שם אותן שנהגו ליחד קודם החופה שלא כדין הוא שיחוד זה לא קנה ולא מהני כלום דאפי' את"ל דיחוד בלא ביאה סגי מ"מ יחוד הראוי' לביאה בעינן וכו' ויחוד קודם החופה שאינו ראוי' לביאה שהרי כלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה שזה וודאי לא מהני כלום וכ"ש לדידן שאנו נוהגין לקדש תחת החופה שאז היחוד הזה שקודם החופה וקודם הקידושין אינו אלא כיחוד עם אשה פנוי' בעלמא ולא קני ע"ש שהאריך ותמצית דבריו משום דהיחוד הזה אינו ראוי' לביאה מש"ה לא מהני ויחוד לחוד שפיר הוכיח שם דלא קני מהך דר"ה וא"כ כ"ז ניחא לדידן דמקדשין בכסף ולא בביאה כמבואר בדברי רבינו בפ"ג הל' כ' משא"כ בהא דמתרצים הרמב"ן והריטב"א שרצונו לקדש בביאה וא"כ אם עבד החופה והיחוד מקודם אז היחוד הזה ראוי' לביאה דהא דעתו לבוא עלי' ביחוד זה מודה המ"ב דמהני ורשאי לעשות כן וסר מעלי' תלונת המל"מ והא וודאי דחופה קודם הקידושין מהני מבואר ומפורש להדי' דז"ל הגהת אשרי פ"ק דכתובות סי' י"ב על מה דכ' הרא"ש ולהכי נמי הקדימו חופה לקידושין כו' כתב וז"ל משום דזימנין דמקדשין בשעת ברכת נשואין ואז הכנסת חופה קודמת לקידושין כי הכנסת חופה שמסרוהו לחתן בשחרית קודם הברכה מרדכי ע"כ מוכח דחופה קודם הקדושין מהני ומשם משמע דלא כהמ"ב.

זעריכה

וחכמים הם שתקנו כתובה. וי"ח וס"ל כתובת אשה דאוריי' ועי' בהגה"מ באריכות ראיות כ"א ומה שנהגין לכתוב בכתובות שלנו דחזי לכי מדאוריי' ועי' בר"ן במתני' פי"ג דכתובות הנושא אשה בא"י רשב"ג נותן ממעות א"י שכ' בתי' הב' דאף דכתובת מה"ת לא הוי אלא איזה כתובה שהסכימו שניהם משתעבד מה"ת אבל לא שיהי' סך המוהר כסך של אונס ומפתה למידן מדבריו דאף דכתובת אשה מה"ת מ"מ אין לה שיעור ובס' ק"ע פ"ק דכתובות תמה על דברי הר"ן מהא דגרסי' שם בירושלמי הלכה ב' חונא בשם שמואל בשקל הקודש ר"ב בר בינא אמר מטבע יוצא [פי' כסף מדינה] מתני' מסייע לרבב"ב דתנן חמש סלעים של בן במנה צורי שלשים של עבד וכו' ולא תני כתובת אשה עמהן אמר ר' אבין כלום למדו מכתובת אשה לא מאונס ומפתה וכיון דתנינן האונס ומפתה כמאן דתני כתובת אשה עמהן הרי מוכח להדי' דלמ"ד כתובות אשה מה"ת גם השיעור הוא מה"ת כמו אונס ומפתה ע"ש ונראה ליישב דהנה בגמ' כתובות דף י' בהא דדרשי' כסף ישקול כמוהר הבתולות פירש"י שיהי' זה אונס כמוהר הבתולות דמפתה שקלים דכתיב בי' שקלים ומוהר הבתולות דהיינו מפתה כזה ואונס דכתיב בי' חמשים ומדאפיק רחמנא מפתה בלשון מוהר שהוא לשון נדוניית אשה כדכתיב מוהר ומתן ש"מ כתובה דאוריי' והרא"ש דחה פי' זה דלאו מלשנא דמוהר ילפי' אלא ה"פ שיהי' זה כמוהר הבתולות דהיינו כתובת אשה ונראה כאלו בא ללמד מכתובת אשה ונמצא כתובת אשה למד מכאן מה כאן חמשים דילפי' מגז"ש אשר לא אורשה אף כתובה חמשים ועי' אס"ז שם שמביא שגם ר"ת פי' כדברי הרא"ש וסיים שם בשם שיטה ישינה דמשמע דר"ע דס"ל בפ' אלו נערות ל"ח גז"ש דאשר לא אורשה ס"ל דכתובה מה"ת וכונתו מבוארת דהא לדידי' קרא דמוהר הבתולות מיותר הוא וע"כ כתובה מה"ת לפי"ז י"ל דגם רש"י ס"ל כפירושם והיינו אליבא דר"ע אבל ריה"ג דלא ס"ל לגז"ש ס"ל לרש"י דאעפ"כ י"ל דס"ל דכתובה מה"ת ונ"מ ולישנא דמוהר ולפי"ז י"ל דנ"מ בין פי' רש"י לפירושם דלפירש"י דלאו מילף גמור הוא אלא מלישנא דמוהר שפיר יש מקום לסברת הר"ן אבל לפי' ר"ת והרא"ש דה"ז בא ללמד ונמצא למד וילפי' בגז"ש א"כ וודאי דבעי חמשים שקלים ולדידי' מודה הר"ן אלא דהר"ן כ' לתרץ דרשב"ג לא ס"ל כר"ע אלא כריה"ג ולא נפיק אלא מלישנא דמוהר ושפיר כ' הר"ן ול"ק כלל מהירושלמי דקאי שם אליבא דמ"ד דאי"ל גז"ש ולדידי' כתובה מדאוריי' בעי כסף צורה והא דלא משני בירושלמי על מתני' דבכורות בלא תנן כתובת אשה דאתי' כרשב"ג משום דרצה לאוקמי אליבא דכ"ע אלא דלפי"ז ק"ק תי' הירושלמי כיון דתני' אונס ומפתה תו לא צריך למתני כתובת אשה דהא עכ"פ פליגי תנאי בזה ויש מקום לטעות ועי' בהגהת מרדכי בפ"ב דכתובות שכ' תי' אחר על קושי' זו ועי' בק"ע שם ולפמ"ש י"ל דבריו ודוק. וגם בתוס' שם דף י' ד"ה הואיל ותקנת חכמים במ"ש ועוד דר"א דמתרץ תני כל שלא מושמש וכו' משום דקסבר כתובה דאוריי' כו' ולכאורה ק' הא שם אליבא דר"י קאמינא ובפ' אעפ"י דף נ"ו משמע דר"י סבר כתובה דרבנן ולדברינו י"ל דהכי כונת התוס' כאן דחזי' דר"א מתרץ תני וצ"ל לדידי' דסבר דאינו נאמן משום דקסבר כתובה דאוריי' אע"ג דר"י ס"ל כתובה מדרבנן היינו כמ"ש הר"ן דסכום לא הוי אלא מתקנת חכמים ומנהג מדינה כמ"ש הר"ן אליבא דרשב"ג ומש"ה סבר ר"י דיכול לפחות לה מכתובה כיון דהסכום לא הוי כ"א מדרבנן אבל הכתובה בעצמה הוי דאוריית' מדקר' לה מוהר ושפיר כ' התוס' דר"א סבר דכתובה דאוריי' ומיושב ג"כ לשון הבריי' מכאן סמכו חכמים וכו' ודוק. וראי' לתי' הר"ן נ"ל מדקדוק לשון המתני' ר"פ אע"פ מהא דתנן אעפ"י שאמרו בתולה גובה מאתים ודקדק הפי' מה לשון אומרת שאמרו דמשמע מזה דסובר תנא דמתני' כתובה דרבנן וכן הא דתנן בפ' נערה דף נ"א לא כ' לה כתובה מפני שהוא תנאי ב"ד ומאי צריך לתנאי ב"ד ולפי' הר"ן א"ש דהא שיור הכתובה אינו מה"ת אבל חכמי' השוו מדותיהם דלא לפחות ממאתים.

טעריכה

וקנו מידו. עי' בהגה"מ שהביא מה דגרסי' בפ"ב דגיטין דף י"ח כתובה כמעשה ב"ד דמי ונכתבת ביום ונחתמת בלילה וע"ש בגמ' דרב פליג והרי"ף בתשובה כ' דפסולה אם אין עסוקין באותו ענין והביאו רי"ו בנתיב כ"ג חלק ג' וכ"כ הרא"ש והר"ן בשמו וסיים שם ולד"ה אם קנו מיני' ביום כשירה ופירש"י דהאי דשמואל מיירי שכנסה לחופה ביום ואפי"ה פליג רב ועי' בנתיבות משפט דף קי"ב ע"א טעם לזה אע"ג שכבר נתחייב לה בתנאי ב"ד בשעה שכנסה וכ"ע ידעי בהא ויש לה קול שהרי במקום שאין כותבין גובה מנכסים משועבדים והאיך יחלוק אדם ע"ז ששטר שנכתב באותו שעה מפני שלא נחתם שיהי' מוקדם ופסול ע"ש מה שהאריך בזה ליישב עפ"י דברי התוס' בפ' נערה ואפשר נמי לומר עוד כאן דעיקר כתובה אינו אלא בשיבר בתולין וזה הוא בלילה וז"ל רש"י שם משעת כתיבה דנכנסה לחופה דקרוב חתנות הוא חייל שעבודה ואע"ג דלא אחתום יראה מדבריו דאם באמת לא כנס עד הלילה הו"ל שטר מוקדם ולפי"ז מיושב קושי' התוס' ריש כתובות ד"ה ליום רביעי ומש"ה לא תנשא ביום ה' דאיכא למיחש דלמא יקדים הכתיבה ביום כמ"ש רבינו שצ"ל קודם החופה והחתימה יהי' בלילה בשעת כניסת החופה ואתי למטרף מן הלקוחות שלא כדין ודוק.

יאעריכה

אבל אם ארס אשה וכו'. עי' הה"מ דרבותינו הצרפתים חולקים בזה וס"ל דארוסה אי"ל כתובה וכ"ה דעת הרא"ש כמ"ש הכ"מ מסקנת הטור אה"ע סי' נ"ה דיש לארוסה כתובה ונראה דגם לדדהו אינו נותן לה כתובה כ"א בכסף מדינה ולא בכסף צורי משא"כ בכותב כתובה לארוסה הוא בכסף צורי לדידן דכתבי' דחזי לכי מדאורייתא עפי"ז יש מקום ליישב קושי' התוי"ט בפט"ו דיבמות משנה ז' בקידש אחת מחמש נשים שמניח כתובה ביניהם ומסתלק וכמו שהביא רבינו בפ"ט הל' כ"א וכ' שם בכתב לה כתובה והיינו משום דלטעמי' אזיל דארוסה ל"ל כתובה ומש"ה בעי' כתב והטור העתק ג"כ לשון הרמב"ם בסי' מ"ט דמיירי בכתב כתובה והלא לסברתו א"צ ולפמ"ש א"ש דמש"ה מוקי הטור בכתב לה דבעי' כסף צורי וצ"ע בקידש אשה בביאה דשיבר בתולי' אם לא מודה רבינו וסייעתו דיש לה כתובה גם בלא כתב ולא מצינו שום חילוק בגמ' ובפוסקים.

ידעריכה

גזירה שמא יבוא לידי חילול שבת. אפשר דרבינו לא אוסר לישא נשים בע"ש ובא' בשבת משום הך גזירה כ"א היכא דאית לי' בני' אבל היכא דל"ל בנים משום מצות פ"ו לא גזרי' וכסברת ר"ת ביצה דף ל"ד ע"ב בהא דתנן אין מקדשין בשבת ומק' התלמודא אמאי מצוה קעביד ומשני ל"צ דאי"ל בנים ובזה סרה כל קושי' הרא"ש מעל שי' רבינו דכל הנך ברייתות דלא חיישי' שיחלל שבת מיירי היכא דלית לי' בנים ומ"מ משום חבורה או משום שקדו א"י לכנסה אלא דבפכ"ג מה' שבת סתם רבינו דבריו ודוק.

טועריכה

שאם הי' לו טענת בתולים ישכים לב"ד. ועי' בתוס' ריש כתובות משום לא פליג אפי' באשת ישראל וע"ש מה שמקשה על פירש"י מהך דאבי' ובאמת י"ל בהא דנאיד רש"י מפי' התוס' משום דדוחק הוא לומר דהתקנה היתה משו' אשת כהן לחודא דיש ס' אחד מפני מה יש לנו לחוש שתתקרר דעתו להיות עמה באיסור כל ימי' וכמ"ש הריטב"א הובא באס"ז מש"ה דחיק רש"י לפרש שעי"ז יתברר ויבואו עדים וכל זה לפי מה דמסיק בגמ' לקמן דמתני' אמרי בטענת דמים דאז וודאי לא חיישי' לי' באשת כהן שיהי' עמה באיסור משא"כ לפי הס"ד דתלמודא דמיירי מתני' בטענת פ"פ דבזה גם בחד ס' יש לחוש שיתקרר דעתו דאין הכל בקיאין כדאמרינן בגמ' כמה ברכתא חביטא לי' א"כ שפיר יש לנו לחוש וסובר רש"י מה דס"ד דמק' דמיירי בפ"פ היינו משום דסבר המקשה דמתני' באשת כהן מיירי ושפיר פריך אבי' ורש"י לא כתב פירושו כ"א למסקנא ודוק.

שהנושא את הבעולה. וכ"ה לשון הטור והש"ע בסי' ס"ד כתב בס' הפלאה הא דשינה לשון המתני' ונקטו בעולה במקום אלמנה דכונתם דאלמנה שנכנסה לחופה ולא נבעלה היא בכלל בתולה דאע"ג דאמרי' במתני' דף י"א דכתובתה מנה ואין לה טענת בתולים ולכל מילי דיני כבעולה מ"מ כיון דאמרי' לקמן דף י"ב וניחוש שמא תחתיו זנתה הרי דיש לה טענת בתולים לענין איסור לבעלה א"כ שייך בה טעמא דמתני' שאם הי' לה טענת בתולים וכו' ע"ש שה"ר מהירושלמי ולכאורה ק' א"כ מפני מה לא נקט המתני' בעולה להורות את זאת דלא אתי למטעי אפשר לומר משום דגם אי הוי נקט בעולה יש מקום לטעות בד"א וגרסי' במס' נדה דף מ"ה אבעי' להו הני בתולים מיזל אזלי ואתו א"ד אתצודי הוא דלא מתצדי ופשט הגמ' ממתני' דמיזל אזלי ואתי וכ' התוס' בשם רש"י בתשו' דפי' אתצודי דלא מתצדי דרוב פעמים לא אתי קודם לכן אבל אם באו קודם לכן תו לא הדרה ולפי"ז אי הוי נקט מתני' בעולה הי' יכול לטעות היכא דנבעלה קודם שהיתה בת שלש שנים ונתברר אז בעדים שיצאה בתוליה ותו לא הדרה ואשה כזאת א"צ להנשא בד' דהא אין לה טענת בתולים ומש"ה קתני אלמנה אבל בעולה כה"ג נשאת בד' דווקא משום דמסקי' דמיזל אזלי ואתי ובמתני' לא מפורש עדיין דמיזל אזלי משא"כ רבינו שביאר כבר דין זה בכ"ד מש"ה נקט לשון בעולה. ובעיקר דין זה עי' בפ' שאחר זה.

יחעריכה

כשם שנותנין זמן כו'. כ' הה"מ אבל מן הירושלמי נראה כו' ועי' בר"ן שהביא סייעתא מתלמודא דידן דלא כהירושלמי ושפיר עולה פסק רבינו.

יטעריכה

הגיע זמן וכו'. כתב הה"מ ודע שאם היא בתולה ואין שם ב"ד יושבין אלא בב' וה' אינו חייב במזונות עד יום ד' וכו' וכ"נ שם בגמ' נראה שבא לאפוקי מסברת המהרש"א ריש כתובות שכת' דנקט ג' ימים דמטעמא דטענות בתולים הי' צריך להעלות מזונות דהא לא אתקן לתועלתה משא"כ טעמא דשקדו הוא לתועלתה ע"ש ובאמת לא משמע כן בגמ' דהא גם לס"ד דגמ' דלא הוי ידע טעמא דשקדו אעפ"כ אמרי' שם דאינו מעלה לה מזונות וכן מדיליף חלה הוא דאינו מעלה מזונות מהך דהגיע זמן בא' בשבת ג"כ משמע קצת דלא כהמהרש"א ועי' בפ"י והארכתי בזה בחידושי. וגרסי' בירושלמי על הא דתנן בתולה נשאת ליום רביעי בר קפרא אמר מפני שכתב בם ברכה ומקש' שם והלא אין כתיב ברכ' אלא בחמשי וששי לבד אמר ר' יוסי טעמא דב"ק רביעי אור חמישי פי' דנשאת בד' ונבעלת באור לחמישי מפני שיש בו ברכה וכ' ביפה מראה דב"ק לא מתני במתנית' טעמא כלל ואיהו דקיהיב טעמ' וכ"מ קצת בתוס' שם ד"ה מפני מה והא דשואל מאי נ"מ משום דסבר טעמא משום ברכה ונשכח ממנו גי' דמתני' וכמ"ש היפ"מ דיש לא הוי גורסים לה וכיון דמשום ברכה היא הי' סובר אם אינו חושש לזה ולא רצה לשהוי' מצוה מותר לישא אימתי שירצה ע"ז קאמר דנ"מ לענין מזונות אם מקפיד ושוב חזר ר"י ונזכר גי' מדויקת כמו שהיא לפנינו מפני טענת בתולים ואין הדבר תלוי בדעתו ולא שייך השתא לאקשוי' מאי נ"מ כיון דדינא קתני וביום א' הוי ג"כ טעמא משום שקדו ובס' פ"י הק' מי דחיק לאבי' לאוקמי טעמא דמתני' משום אקרורי דעתו ואמאי לא מפרש משום תקנתא דידה לפמ"ש הרא"ש בסוגי' דפ"פ דאינו נאמן כ"א לאלתר א"כ י"ל מש"ה תקנו בד' שאם תנשא בב' ויהי' נאמן עד יום הקבוע לב"ד איכא למיחש שיוציא לעז שלא כדין מחמת שנאה ומה שתי' שם לשי' רש"י דמיירי בסתם נשים דאיכא ס"ס דלא נאמן כ"א ע"פ עדים אין כאן הוצאת לעז כיון דלא נאמן לאוסרה כמ"ש התוס' דף י' ד"ה חזקה ותי' צ"ע דהא אביי הא סובר דנאמן להפסיד כתובתה אע"ג דלא נאמן לאוסרה דהא אמר אלו מיתב לה כתובה ליתיב וע"ש בתוס' ואעפ"כ לא מחולק עם ר"י והגאון מ"ו זצ"ל כ' ליישב הקושי' עפ"י מ"ש הר"ן דלולי תקנת טענת בתולים דהוי מילתא דאסורא לא הוי תקנו כלל לעכובא מצות נשואין דאל"כ ק' למה פרט דוקא טעם דטענת בתולים משאר תקנות שקדו ברכה עכ"ד ולי נ' ליישב דהנה התוס' מק' אמאי נאמן להפסידה כתובתה והא אי"ל מגו דאי בעית אמרה מוכת עץ אני ותי' דהוא מגו במקום חזקה ולפי"ז י"ל דמשום דידה א"צ לתקן דהא יכולה לטעון מ"ע אני וגם אם היא טוענת בתולה אני ג"כ נאמנת במגו דמ"ע דהא השתא ליכא חזקה כנגדה דהא לזמן מרובה הוא ואם היא שותקת שתיקה כהודאה ולפמ"ש הרא"ש עוד תי' דמ"ע לא שכיח ולפי"ז עדיין י"ל משום תקנתא דידה אלא דמשמע בדברי התוס' דף ט' ע"ב ד"ה אי למיתב לה סברה זו יש לתלות בפלוגתא דר"ג ור"י ואם אמרי' דמשום תקנתא דידה שלא להוציא לעז י"ל דגם אם הוא אינו שכיח ג"כ תקנו ולא דמי להא דאמרי' גיטין י"ז זנות ל"ש ומיושב קושי' התוס' שם על ר"ל ואין להאריך ודוק כי לא באתי רק לבאר דתקנת שקדו שייך לטענת בתולים ותקנתא דידה היא. ודע דגרסי' עוד בירושלמי רפ"ק דכתובות קדשה בחופה לית לי' באילין קנסייא פי' קדשה בחופה שקדשה תחת החופה ולא מקודם וכמו שאנו נוהגין לית לי' באילין קנסייא אין כאן כל אלו חששות וכ"כ הר"ן דבמקומות הללו שרובן מקדשין וכונסין לאלתר ליכא למיחש להכי ורבינו לא הזכיר בפרקין להך דירושלמי ונ"ל משום דבמתני' קתני דומי' דאלמנה משמע דאין חילוק כלל ונראה דסובר רבינו הא דאמר בר קפרא משום ברכה היינו משום דבא ליתן טעם בקדשה בחופה למה צריכה להנשא בד' ולומר משום לא פלוג בלי טעמא לא ניחא לי' לב"ק מש"ה קאמר כיון דעכ"פ נבעלת באור לחמישי ואיכא ברכה מש"ה לא חלקו ופסק רבינו כב"ק.


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.