מראי מקומות/אורח חיים/קסז

מראי מקומות אורח חיים קסז

מאיזה חלק בפת צריך לבצוע תחילה

הב"י בסעיף א, הביא מחלוקת אם מהיכא דהוא נאפה היטב או מהחלק התחתון דהוא נאפה תחילה, ויש להוסיף דסמ"ק במצוה קמח אות קיח, כתב דבוצע מהחלק התחתון דכן המנהג, ומאידך האשכול בהל' סעודה ד"ה ובפרק (כד.), גריס מהיכא דגמיר בשולא, ומשמע דכוונתו מהיכא דנאפה היטב, וכ"כ להדיא בד"ה ומבעי (כח:), דבוצע מהיכא דבשיל שפיר, וכן המנהיג בהל' סעודה סי' א, כתב דבוצע ממקום שנאפה יפה.

אם יחתוך מעט ויברך או לא יחתוך כלל קודם הברכה

הטור והב"י בסעיף א, הביאו בזה מחלוקת, ויש להעיר דהמנהיג בהל' סעודה סי' ד, כתב דבצרפת נוהגים שלא לחתוך קודם הברכה כלל, ובפרובינצא נוהגים לחתוך מעט קודם הברכה.

אם קי"ל כמ"ד דצריך שתכלה ברכה עם גמר הבציעה

הב"י בסעיף א ד"ה ויחתוך, הביא דהראשונים פסקו כרבא דהבציעה תיהיה לאחר גמר הברכה, ודלא כהאבודרהם שפסק שתכלה ברכה עם הבציעה, ע"כ, והעירו דלפנינו באבודרהם לא כתב כך, ויש להעיר דהמנהיג בהל' סעודה סי' ה, הביא להלכה שתכלה ברכה עם הבציעה, אמנם מדבריו בסי' ד, מבואר דלא ס"ל כמ"ד זה, ועל כן אין מדבריו הכרע.

יברך המוציא ולא מוציא

כ"כ הטוש"ע והב"י בסעיף ב, ויש להוסיף דכ"כ המנהיג בהל' סעודה סי' ד.

יתן ב' ידיו על הפת כנגד י' מצוות התלויות בפת וכנגד תיבות שבפסוק וכו'

כ"כ הטור בסעיף ד, וכן הביא הב"י מכמה ראשונים, וכתב דשם איתא מצות לא תחסום במקום ביכורים, ע"כ, ויש להעיר דהמנהיג בהל' סעודה סי' א, כתב כעין דברי הטור, וגם בדבריו איתא לא תחסום ולא ביכורים.

אם מותר לכתחילה להפסיק בין ברכה לאכילה לצורך אכילה

כגון קחו מפרוסת הברכה או הביאו מלח או לפתן, הב"י בסעיף ו-ז, הביא מהכל בו דכל הנך דאמרי' דלא הוי הפסק היינו בדיעבד אבל לכתחילה אסור, וכ"כ הרמ"א, ויש להעיר דכ"כ בה"ג בהל' ברכות בעמוד פב, והביאו הביאור הלכה וכן הביא הביאוה"ל שם מהאורה והאשכול, אמנם מלשון סמ"ק במצוה קמח, משמע דלא ס"ל הכי, דכתב דצריך שלא יפסיק בין ברכה לאכילה רק בדבר אכילה, ע"כ, משמע דס"ל דשרי אף לכתחילה, וכן סברי המרדכי וראבי"ה שהביא הב"י בסי' תקצב,א-ג, דכתבו דשרי להפסיק, וכ"כ שם השו"ע, וכן נראה מהגהות מימון בשם מהר"ם מרוטנבורג שהביא הב"י בסי' קסה,א, וכן משמע מדברי הרשב"א בתשובה שהביא הב"י בסי' רלו,ב, וכן נראה מדברי המנהיג בהל' פסח סי' כא, ונמצא דהכל בו ובה"ג והאורה והאשכול אסרי, ומאידך מסמ"ק והמרדכי וראבי"ה וכן מהגהות מימון בשם מהר"ם וכן מהרשב"א והמנהיג נראה דשרי, וכיון דלכו"ע אינו מעכב בדיעבד וכיון דהוי מילי דרבנן, המיקל יש לו על מי שיסמוך.

שכח לברך על אכילתו

כתב הטור בסעיף ח, שאם שכח לברך וגמר סעודתו לא יחזור ויברך, ויש להעיר דהב"י הביא בסי' קעב בסופו, דהרשב"א כתב דהראב"ד סובר דמי שגמר סעודתו יחזור ויברך, ומיהו כתב שם הב"י שיש סתירה בדברי הראב"ד.

ספק בברכות הנהנין

הטור בסעיף ט, הביא מחלוקת גבי אדם שמסתפק באמצע סעודתו אם בירך או לא, שהרמב"ם סובר שיברך, וכתב הב"י שהוא ט"ס ברמב"ם, ע"כ, אמנם יש כאן השמטה דהא נחלקו בזה הרי"ף ור"י, כדאיתא בתוס' בברכות יב. ד"ה לא לאתויי, דדעת ר"י שמברך, ודעת הרמב"ם והרא"ש כהרי"ף שלא מברך, והביאם הב"י בסי' רט סוף א-ב, ויש להעיר דסמ"ק במצוה קמח אות קכב, כתב דאינו מברך, וכ"כ המנהיג בהל' סעודה סי' ה. עי' במה שכתבתי בזה בפתיחה להלכות ברכות גבי ספק בברכות הנהנין.

בירך בברכה ראשונה בריך רחמנא מלכא מריה דהאי פיתא האם יצא

הב"י בסעיף י, כתב דדבר זה תלי בפלוגתא דרבי מאיר ורבי יוסי גבי האומר כמה נאה פת זו ברוך המקום שבראה, והביא מכמה ראשונים דהלכה כר"מ דיצא, ויש להעיר דהאשכול בהל' סעודה ד"ה ועל (כו:), כתב דיצא וכן הביא דרבינו האי כתב דהלכה כר"מ דיצא, ומאידך המנהיג בהל' סעודה (השניים) סי' קנד ד"ה ירושלמי וכשאומר, כתב דקי"ל דהמשנה ממטבע חכמים לא יצא ועל כן לא יצא.

בירך בברכה ראשונה בריך רחמנא מלכא מריה דהאי ולא אמר פיתא האם יצא

הב"י בסוף סעיף י, הביא דנסתפקו בזה התוס' וכתב דיצא מספק, והביאור הלכה פקפק בזה דמשמע מלשון הרמב"ם דלא יצא כיון דלא הזכיר שם המאכל, ויש להעיר דהאשכול בהל' סעודה ד"ה ועל (כו:), כתב דאם בירך בריך רחמנא מלכא מריה דההיא מינא או דברא ההוא מינא יצא, ע"כ, אמנם אפשר דכוונתו בכגון שפירש את שם המין, ויש להעיר דלדעת המנהיג שהבאתי לעיל דאף כשאמר פיתא לא יצא, כ"ש הכא דלא יצא.

רבים שישבו לאכול, אחד מברך לכולם המוציא

כ"כ הטוש"ע בסעיף יא, ובזמנינו אין נוהגים כן אלא בשבת, והוא טעות דאין לנו לעבור על תקנת חז"ל, דאמנם בגוונא שיש לחוש שיש בקהל מי שלא ישמע את הברכה ואפ"ה יקל לעצמו ולא יברך, אין הכי נמי דעדיף לא לנהוג כן אבל בסעודות של ת"ח דליכא למיחש להכי יש לנו לנהוג כתקנת חז"ל.

אין המסובין טועמים לפני הבוצע, אם איירי גבי פרוסת המוציא או גבי שאר אוכלים

הב"י בסעיף טו, הביא בזה מחלוקת, ויש להוסיף דמדברי סמ"ק במצוה קמח אות קטז, מבואר דס"ל דהיינו גבי פרוסת המוציא.

כשיש ככר לפני כל אחד, אם רשאין המסובין לטעום קודם המברך

הטוש"ע בסעיף טו, כתבו דשרי, וכן הביא הב"י מכמה ראשונים, ויש להוסיף דכ"כ סמ"ק במצוה קמח אות קטז, וכ"כ המנהיג בהל' סעודה סי' ה.

כשהמברך נותן רשות למסובים לטעום לפניו, אי שרי להו לטעום

הב"י בסעיף טו, והמשנ"ב בס"ק עט, הביאו בזה מחלוקת, ויש להעיר דסמ"ק במצוה קמח אות טז, כתב דכשהמברך נותן רשות כגון שרגילים באותו מקום שהמברך מחלק למסובים קודם שיטעם שרי להם לטעום.

האם מותר למברך לחלק הפת לשומעים קודם שטעם הוא או דהוי הפסק כיון דאסור להם לאכול עד שיטעם הוא

הדרכ"מ והרמ"א בסעיף טו, כתב דשרי, והמשנ"ב בס"ק עט, הביא בזה מחלוקת, ויש להעיר דהמנהיג בהל' סעודה סי' ה, כתב על פי הירושלמי דהוי הפסק.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף