מנחה חריבה/סוטה/מא/א

מנחה חריבה סוטה מא א

דף מ"א ע"א

מסוף הספר לתחילתו. פרש"י למפרע, פרשתי דברי רש"י ז"ל המדודים ואח"כ מצאתיה בבאר שבע יע"ש.

שם לפי שאין מברכין ברכה שא"צ. כתבו התוס' ישינים ביומא שם דף ע' דמכאן יש ללמוד דהשוחט הרבה בהמות או עופות ביחד אסור להסיח בין שחיטת עוף לחבירו כדי לחזור ולברך כיון שיכול לצאת בברכה ראשונה עכ"ל, ובדרך זה כתבו הראשונים על ההיא דסח בין תפילין של יד וכו' עבירה היא בידו דהעבירה היא מפני שגורם לעוד ברכה שהיא ברכה שא"צ במקום שיכול לצאת בראשונה וכל זה מבואר היטב בתוס' מנחות ל"ו ע"א ד"ה סח בין תפלה וכו' מכאן מדקדקים וכו' ושמא שאני תפילין שמצוה אחת הן וכי' ובאלו נאמרין תנן וכו' ומשני רשב"ל וכו' יעוש"ה ועיין היטב בשו"ת המבי"ט שהזכרתיו לעיל, בסי' קי"ז ובסי' ק"פ וחידוש שלא הזכיר כמדומה את התוס' מנחות הנ"ל אלא דהביא דברי הר"ן פ' י"ט של ר"ה שפי' כן על ההיא דסח וכו' יע"ש וזהו כוונת ריש דברי התוס' מנחות הנ"ל וקצרתי, וכמדומה שהענין של המבי"ט איתא נמי בשו"ת מהר"מ מלובלין ז"ל ואינו כעת תח"י.

שם חד גברי בתרי סיפרי וליכא פגמא וזה ליכא למימר דיקרא כהן אחר ל דמבואר בריש פ' בא לו (ס"ח ע"ב) דדוקא הכה"ג צריך לקרות וצורך עבודה היא יעו"ש, וקריאת הפרשה זו מה"ת היא כמבואר שם בגבורת ארי בשם הירושלמי, אך על פרשה זו דאך בעשור וכן בעשור שבח"ה וודאי דקריאתן מדרבנן עיי"ש בגב"א ד"ה דלמא וכו', וא"כ הא נמי צ"ע דיקרא כהן אחר ומנ"ל דבעינן לזה הפרשה דוקא כה"ג:

שם גמרא מביא ס"ת מתוך ביתו וכו' ופירש"י בד"ה מכאן ואילך וכו' דקסבר אין עו"ה ליוכ"פ א"נ ירושלם דלתותיה נעולות בלילה וכו' עכ"ל, וכבר עמד ע"ז הגאון בעל תשובה מאהבה תלמיד מרן הנו"ב ז"ל שכעת נדפסו התשובות האלו בסוף ספר נוב"ת (דפוס ווילנא) שרש"י סותר דבריו ממה שפירש ביומא דף ע' דמערב יוכ"פ הביאו וע"ש סי' כ"א מה שכתבו הרב והתלמיד, וכן נשאל ע"ז בבנין ציון ח"ש והביא שכבר דיבר מזה בספרו ערוך לנר על יבמות דף ל"ד יע"ש ועיין הגהות חשק שלמה, ולעיל במאירי ריש פרקין סוף דף ל"ט כפרש"י ז"ל ועיין תפארת ישראל בפתיחה לסדר מיעד ושו"ת הגרעק"א ז"ל ושו"ת ח"ש ז"ל אי יש להביא ספר בשבת פ"י קטן ויש להעיר מכאן:

שם והא אמר ר' יצחק נפחא וכו' עיין ביד דוד על מס' יומא ושם בדף ע' הביא שמהריט"ץ הקשה בשם חכם אחד למה לא מקשה מר"ח שחל להיות בשבת שמוציאין שני ספרים יע"ש, ועיי"ש עוד ציוני ספרי אחרונים בסוגיא זו שכצורתה איתא ביומא שם.

לעיל בתוס' ד"ה כל כך למה וכו', יעיין בשו"ת הרדב"ז ח"ב ס' תת"י שהביא ירושלמי זה ומדייק מ"ש קרובים ומ"ש רחוקים וכו' יעש"ה וכנראה אישתמיט ממנו דברי תוס' זה בביאור הירושלמי:

שם במשנה פרשת המלך וכו', בפרש"י ד"ה שנאמר וכו' ואותה קרייה על יד המלך היא וכו' עיי"ש בזכרוני שראיתי בקונטרס אחד וכמדומה שנקרא זכר לשבועות המדבר בענין הקהל שחקר שם מנלן דדוקא המלך קורא זה, ואינו זוכר אם הביא דברי התפארת ישראל שכתב כאן בזה"ל אע"ג שבתורה לא נזכר שיקרא המלך דוקא ותו הא תינח בזמן שיש מלך בשאין מלך מי קורא, ונ"ל דמה שהמלך קירא זהו מדרבנן כדי ליתן כבוד לתורה וגם כדי שיזהרו טפי במצות התורה בשיראו שגם המלך חייב לשמור מצותיה, כש"כ כל יחיד מיהו בזמן שאין מלך לא היו מבטלין העשה אלא קורא אותה גדול שבציבור ככה"ג או ראש הסנהדרין עכ"ל ובגליון התפארת כתבתי דיש מקים לדון דהקהל לא נאמר אלא בזמן שיש מלך ואז יש דין ציבור עלייהו אבל כשאין מלך דין יחידים עלייהו ודוגמא דאמרינן בתענית אין תענית ציבור בבבל ועיין במנ"ח בקומץ למנחה ומצאתי בקרית ספר למרן המבי"ט פ"ג מחגיגה שכתב והמלך הוא שיקרא באזניהם כדכתיב תקרא את התורה הזאת ומשה מלך היה וכתיב ביאשיהו וישלח המלך ויאספו וכו' ובעזרה היו קוראין וכו' עיי"ש דמשמע דמעכב (כעת ראיתי בת"ה שכבר העיר מכל אלה ומתוס' יו"ט ומתפא"י הנ"ל עיין ברש"ש ז"ל.

שם עושין לו בימה „של עץ” בעזרה וכו' יש לדייק קצת למאי נפ"מ מספר לנו שעושין לו בימה של עץ וכי מאי נפ"מ מאיזה דבר עץ או אבן או ברזל, ואפשר, דאתי להורות כמש"כ התוס' בד"ה כתב וכו' דהיו בונין הבימה מעיו"ט בנין של פרקים וכו' אלא מקימין אותה ומחברין הפרקים יחד וכו' יע"ש, א"כ זה אפשר יותר בשל עץ שיש בנקל לחברו לפרקים ויל"ע, ועכ"פ חזינן דהיו עושין שם בעזרה בימה של עץ והקשיתי זה כבר, הא יש מקום לעורר דאיכא כאן לאו דלא תטע לך אשרה כל עץ, על כל דבר בנין של עץ שיעשו בבה"מ, וכמבואר בתמיד פ"א מ"ג ברע"ב ותוס' יו"ט שם, ובמדות פ"א מ"ה ד"ה וראשי פספסים וכו' יעש"ה, וא"כ ה"נ קשה א אך התוס' יו"ט מציין שם לעיין בפרק בתרא משנה ד' וראיתי שם שהביא למה נקראת לשכת העץ וכתב הראב"ד בהשגות פ"א מה' בית הבחירה משום שהיתה של עץ והוקשה לו מלא תטע לך אשרה כל עץ אצל מזבח וכו' וניחא ליה דלא אסרה התורה אלא אצל מזבח ה' והוא עזרת כהנים אבל בעזרת נשים והר הבית מותר עכ"ל יע"ש בתוס' יו"ט מש"כ עליו לענין המשנה דשם, וא"כ הכא אתי שפיר לפי מאי דמוקמינן דהקריאה היתה בעזרת נשים וא"כ מותר שם לעשות בימה של עץ, וזה גופא בא משנתינו להודיע שבימה של עץ היתה, ולהורות דבעזרת נשים מותר וגם לפי מאי שכתב הכ"מ שם דבלא קבועה בבנין אלא בלא בנין מותר יע"ש, וא"כ א"ש וכ"ז כתבתי עפ"י עיון בתוס' יו"ט ואח"כ עיינתי בכ"מ שם וראיתי שהראב"ד בעצמו הרגיש בזה ספ"י מהל' ע"ז ותירץ דשאני ההיא דשמחת בית השואבה ובימת של עץ שהיו עושים למלך בשעת הקהל לשעתה היתה עכ"ל יע"ש וא"כ א"ש ובפרט לפי דברי התוס' דבנין של פרקים היה ולא היה מחובר כלל ומצאתי בשו"ת הרדב"ז ללשונות הרמב"ם ז"ל ח"ב סי' צ"ה שכתב בדעת הרב ז"ל דלא אסרה תורה אלא דרך בנין בולט והגזוזטרה לא הוה דרך בנין אלא לפי שעה ואח"כ מסירין אותה וכו' והקשה על הראב"ד כהתוס' יו"ט, עיי"ש ואגב נאמר מה שהכיר שם התוס' יו"ט אי לשכת כ"ג היה בעזרת ישראל האיך היתה דירת כה"ג שם שבעת ימים בתמידות והלא אין ישיבה בעזרה וכו' ומשום האי טעמא קורא ביו"כ בע"נ ולא בע"י וכו' משום שהיתה פתוחה לחיל דתוכן חיל וכו' יע"ש, נעלם ממנו לרגע שקדמו בזה רבהתוס' ביומא ח' ע"ב ד"ה דאי ר"ח וכו' ואיכא יש מפרשים דלשכת פרהדרין היתה פתיחה לקודש ואע"ג דא"כ קודש הוא, ואין ישינים בה י"ל כיון שבנויה בחול וכו' מיהו מותר לישב בה ולישן בה וכו' יע"ש.

ודברי הראב"ד הם ירושלמי ערוך פ"ק דמגילה ה"ד דר' מתנייא אמר על שם לא תטע לך אשרה וכו' ולכן לא עשו אותה מערב יו"ט, ומשום דרק לשעתה הותרו, אבל לא מקודם יע"ש, ובמים חיים להפר"ח ז"ל בחידושינו להרמב"ם שם, (שו"ר כעת במ"ק שרמז לכל זה ומה שהקשה על הכ"מ מהא דהבימה לא היתה קבועה בבנין ואפ"ה אי לאו בשעתה נעשית אסור ומה"ט אסור לעשותה מעריו"ט נראה פשוט דזה נפ"מ להנך מ"ד מפני התקיעות או מפני הבימה דלא ס"ל כר' מתנייא וצ"ל דס"ל דבימה לא הוי לא תטע וכו' משום הטעם של הכ"מ דאינה קבועה בבנין וכמש"כ לעיל וז"פ) ומצאתי כדברי הכ"מ ז"ל בפירוש הראב"ד עצמו (אם הוא הראב"ד בעל השגות) על מס' תמיד דף י"א בדפוס פראג וכעת נדפס על ש"ס ווילנא שבתוך הדברים בהא דאין ישיבה בעזרה אלא מלכי ב"ד בלבד הביא דבתו"ס צרפת מקשים בשם הר"א בן הר"י אהא דקתני בסוטה וכו' עושין לו בימה של עץ וכו' ומוקי לה בעזרת נשים יעו"ש ומאי קושיא ה"ל למימר דכשהיה יושב על הבימה היתה עשויה כמו גג גבוה הרבה ואמר רב בפ' כ"צ דגגין לא נתקדש והרי הוא יכול לישב בטוב ותירץ בשם הר"י אביו ז"ל כיון שלא היה דבר קבוע בעזרה שהרי לפי שעה היה נותן אותו בימה דלאח"כ היו שומטין אותה מיד מפני שלא היה עשוי' אלא למישב בעלמא לפ"ז לא היתה חלוקה משאר קדושת העזרה שהרי ע"כ צ"ל דלא חשיב ההוא בנין דבר של קבע שאם הוא חשוב בנין של קבע הוי אסור דאין בונין אכסדרה של עץ בעזרה וכו' כמו כן נראה דבימה לא צריך לאסרה משום לא תטע אפי' אם היתה ממש בקובע לשם דא"ל דכל דבר שיש בו אהל דומיא שיושבין בצלו זהו אסור לעשות כן, אבל בענין אצטבאות ודומה איני נראה שיהי' אסורה שהרי בן קטין עשה מוכני לכיור של עץ וגם מנורה איכא מאן דמכשיר ש"ע ואע"פ שמנורה אין ראיה כל כך משום שדבר המטלטל הוא ואין דומה ללא תטע מ"מ המוכני הי' קבוע אלא מידי דמאהיל בעינן דומיא מה שהתורה אסרה של עץ עכ"ל ותיתי לי שגם במחשבתי עלתה לעורר ממנורה וממוכני וי"ל בדרך אחר, אכן נעלם מהר"י והראב"ד ז"ל דברי הירו' שהובא בהשגות וגם לא משמע כן בכל מס' מדות, וא"ל דהא דירושלמי היא רק גזירה דרבנן כנראה מהלשון על שם לא תטע וכו' דרק מפני מראית עין אסור ולכך מותר בשעת הקהל וגם ברבים ליכא חשדא ודו"ק בזה, וכן מבואר בזה בחינוך הע"ש תצ"ב ובמנ"ח שם בשם הכ"מ ואין להאריך עוד, אכן דברי הראב"ד והרדב"ז ז"ל צע"ג מש"כ דהקפת הגזוזטרה בשמחת בית השואבה לא היה דרך בנין אלא לפי שעה ואח"כ מסירין אותה עכ"ל, דא"כ מאי פריך שם היכי עביד הכי והכתי' הכל בכתב מיד ה' עלי השכיל וכו' ואין להוסיף על הבנין עיי"ש, הא אי אמרת דהיה רק לפי שעה ולא בטלוה שם א"כ אין כאן הוספה על הבנין וכמו שפירשתי בפנים לענין הבימה של עץ, וכדמוכח מחילין פ"ג ע"ב ומעירובין ק"ד ע"א דדוקא אי מבטליה שם לעולם הוי קמוסיף אבנין אבל אי לא מבטליה אלא לפי שעה, לא נקרא מוסיף אבנין ומותר להוסיף וצ"ע אם לא שנאמר שזה בגדר כמי שאמרו בשבת כיון דכתיב על פי ד' יחנו וכו' הוי כמו בנין קבוע עיין ירושלמי ס"פ כלל גדול ועיין בשו"ת ח"ס חאור"ח סי' ע"ב ודו"ק, וה"נ מצוה היא זו והוי קביעות וכזה י"ל נמי לענין סוכה, אלא דזה א"א לימר גבי הגזוזטרה דהרי בס"ד לא ידע כלום שזה עפ"י הדיבור והמצוה עד דקא משני ליה קרא אשכחי' ודריש, וא"כ כי קא ס"ד ופריך היכי עביד הכי לא ידע כי יש בזה מצוה מיוחדת וא"כ אין התחלה לקושיא זו כלום ודו"ק א"ו דהוי בעצם בנין קבוע לתמידות ולא בכל שנה ושנה, ובפרט לא לשמחת בית השואבה לחוד אבל גם בד' רש"י דסו' שם מבו' דתקנו כן בכל שנה עיי"ש ובתויו"ט שם וא"כ לא על הרדב"ז והראב"ד תלונתי וצע"ג, שוב אח"ז חפשתי בבעלי הגהו' על מס' סוכה דפו' וילנא ומצאתי בעז"ה בהגהות הגריעב"ץ זצ"ל שהרגיש בזה וז"ל היכי עביד וכו' נראה דאזיזין שהוסיפו אחר שהיתה חלקה מקשי דהו"ל מוסיף על בנין אבל אגזוזטראות ל"ק כיון שאינם תוספות בנין אלא מניחין אותן על הזיזין לפי שעה אח"כ נוטלין אותם ואל"כ בלא"ה קשיא דקעברי על לא תטע לך כל עץ עכ"ל ושמח לבי כי כוונתי להרגשתו של הגאון הקדוש ז"ל, אבל עד כמה דחוקין דבריו ז"ל, וגם פלא שלא הזכיר את כל הרעש שהרעישו הראשונים בזה הרמב"ם והראב"ד והכ"מ בהערה זו של לא תטע לך עיין פ"ו מהל' ע"ז ובפ"א מבית הבחירה ותיו"ט דמדות הנ"ל, ואפשר דמפני זה שהקשיתי חזר בו הראב"ד ותירץ חילוק אחר בפ"א מבהב"ח ודלא כמש"כ בפ"ו מע"ז ובקרית ספ' למרן המבי"ט הל' ע"ז כ' דבנין עצים נראה דלא הוו אלא מדרבנן ועי' רש"י במגי', שם ומה שהביא המ"ק בשם הפנים יפות על התורה פ' שופטים דפירש כוונת הילקוט לא תטע לך אשרה כל עץ אפילו בית אפילו סוכה, דהיינו דהכהנים פטורים ממצות סוכה בדברים שנאכלין בעזרה דוקא דא"א לעשות סוכה בעזרה מטעם לא תטע כל עץ יע"ש דמזה משמע דאפילו באינו קבוע בבנין נמי אסור דהא סוכה דירת עראי היא עיי"ש אפשר לומר דהמצוה וחשיבותה משווי לה כבנין קבע וכמו שתירץ המרדכי גבי קשירה בתפילין דמשווה לה כקשר של קימא לענין שבת וכ"ד כיו"ב שהבאתים בארוכה במק"א, והמ"ק כתב דקאי הילקוט אליבא דר"י דסוכה דירת קבע בעינן ובזה מיושב קושית הפנ"י שם מילקוט סו"פ ראה דמבואר שם דעושין סיכה לגבוה דשם קאי אליבא דרבנן דסוכה דירת עראי היא ואף דהדפנות יכולין להיות של אבנים אלא העיקר קאי אסכך דאין מסככין אלא בג"ק ומקרי עץ, את"ד וי"ל ע"ד כיון שעיקר האיסור הוא משום הסכך, ובסכך לכ"ע אינו דירת קבע ומאי שייכות יש לה למחלוקת ר"י ורבנן בנן ויל"ע בזה, וגם אין לי הפנ"י לעיין שם, בפנים מסבירות, ובדרך כותבי הנ"ל נזכרתי שבבית יצחק חאו"ח ס' ה' שכ' שנתקשיתי טובא האיך אכלו שיורי מנחות בחג הסוכות ובוודאי לא היה סיכה בעזרה וכו' משום שהיו יכולין לעשות סוכה בלשכות הבנויות בחיל וכו' ושמא מותר שם לעשות סיכה ול"ה מוסיף על הבנין ושמא באמת כן עשו וכו' ומטעם עב"מ פטור מ"ה ליכא למפטרנהו כיון שיכול לקיים שניהם ועדיין צ"ע עכ"ל ושם בהגה"ה בסי' ו' אלא דלא הוי אפשר לסכך שם דהוי מוסיף על הבנין ושמא הואיל והוי רק לו' ימים לא מבטל ליה ול"ה מוסיף על הבנין וצ"ט, את"ד שם ויש להעיר עוד בזה לא שאכ"מ, ודברי הספרי פ' ראה יש לפרש בפנים אחר דהיינו שיעשה לשם גבוה ודו"ק ואכמ"ל:

גם יש להעיר דהרי הוי קרקע של כל ישראל והוי כמו המסכך ברה"ר ותליא במחלוקת ר"א וחכמים (סוכה כ"ז) אך יש"ל דלצורך עבודה כמו אכילת קדשים דהוי עבידה שאני ולב ב"ד מתנה ומה"ט י"ל על הא דקאמר הב"י הנ"ל משום הוספה על הבנין, הא לצורך עבודה שאני, אך י"ל דהכל בכתב מיד עלי השכיל הוא אפ' לצורך עי' בסו' ד' נ"א ע"ב גבי תיקון גדול וכו' דפריך והיכי עביד הכי וכו', ובחולין דף פ"ג ע"ב גבי כיסו הדם דאמר קא מוסיף אבנין וכו' וקצרתי:

א) ועוד אפשר להעיר שיש ליתן טעם דכהנים פטורים מסוכה דאכילת קדשים משום דניתנו למשחה ולגדולה כדרך שהמלכים אוכלין וכמו שהבאתי (לעיל דס"ה) התוס' דיומא דלכך התירו לאוכלן בישיבה בעזרה וה"נ י"ל דאין דרך המלכים לאכול בסוכה דרך גדולה במקום ארעי, אלא בבנין ובפלטרין של מלכים ולכך פטרה אותם התורה מישיבת סוכה בעת אכילת קדשים שירי מנחות:

ב) גם באופן עשיית הסוכה י"ל דאין להם לשמש בכותלי העזרה או בהני לשכות הבנויות בחול ופתוחות לקודש דכיון שתוכן קודש ומותר לאכול שם שירי מנחות, שהם ק"ק ונאכלין רק בעזרה, א"כ קודש הם ואסורים בהנאה להשתמש בהם להיות דפנות לסוכה ויש כאן מקום להעיר כל הספיקות שהעירו לענין סכך של א"ה וה"ה בדפנות דאורייתא דבעינן שיעור, ולבנות סוכה בתוך העזרה בוודאי א"א דהכל בכתב מיד עלי וכנ"ל אך יש מקים לפקפק עפ"י דברי תוס' זבחים ל"ג ע"א ד"ה וליעביד פשפש וכו' יע"ש אם זה נקרא קרא אשכח דמחויבים לאכול בסוכה וכמי שאמר הכל חייבים בסוכה עיין ערכין ז' ע"ב ועיי"ש בלשון התוס' ד"ה ובני וכו' דמטעם הולכי דרכים ליכא למפטרנהו אלא בשדות אבל לא בלשכת בהמ"ק ושאר מקומות בהמ"ק וכו' עכ"ל משמע דשם אפשר לעשות סוכה ויל"ע, וצ"ל דמשמע בחולין שם דכל דלא מבטלו לעולם לא הוי הוספה על הבנין וא"כ סוכה שהיא רק לז' ימים לא חשוב ביטול דהוי כמו שעתיד לפנותו ולכך אין כאן הוספה על הבנין ומותר לעשותו וכמש"כ הבי"צ הנ"ל ועיין בתשובת הגאון הרידב"ז זצ"ל בסי' ל"ח במה שרצה לומר דבהוספה בפנים לא בעינן מלך ואחת מכל אלה יע"ש כתב לבסוף דבריו וכן אין להוכיח מהא דגרסינן בסוטה ט"ו ע"ב גבי העפר אשר יהי' בקרקע המשכן יכול יכניס בדקר דשמה מותר להוסיף ולהכניס מבחוץ ולהניח על קרקע המשכן דהא קרא אשכח ודרש כדמשמע בתוס' זבחים ל"ג ע"ב עכ"ל צדיק, ונ"ב לא היה צריך לכל זה כי בלא"ה כיון שאינו מבטלו שם לעולם אלא מכנים ע"מ ליטלו אח"כ למים המאררים לא הוי הוספה על בנין כדמוכח בחולין שם דפריך רק אי נבטלו קא מוסיף אבנין, אבל אי לא מבטלו לא הוי רק חציצה אבל לא הוספה לבנין וז"פ וכן מבואר בעירובין ק"ד ע"א האי מלח היכי דמי אי דמבטלה קא מוסיף אבנין וכו' ואי דלא מבטלה קא הוי חציצה כו' עייש"ה ולפירוש הראשון שברש"י שם ומשם מבואר דאף לצורך עבודה כמו שלא יחלוק בשעת עבודה ג"כ אסור כמש"כ אלא דעדיין צריך להבין מדוע לא דאגו מתחלה לסכך איזה מקום עבור הכהנים לאכול השירי מנחות ומחוורתא כדשנינן מעיקרא.

ועל עיקר הקושיא הנ"ל של תוס' צרפת תירץ שם הראב"ד שאפי' א"ת שהבימה היא בנין קבוע אעפ"כ גג הבימה היא קדוש כשאר קדושת העזרה שהרי אפי' למ"ד דעליות וגגין לא נתקדשו היינו אותן שהיו באותו שעה כשנתקדשה העזרה, אבל מכאן ואילך כל מה שיעשה באויר העזרה שום דבר הכל קדוש דלאו כל כמיניה ע"י בנינא להפקיע קדושת העזרה וכו' שאם לא נפרש כן קשיא לרב דאמר גגין לא נתקדשו מגג בית הפרוה דקיי"ל דהוי בקודש אפי' הפרוה והא ל"ל שהיה גגה שוה עם הקרקע של העזרה שהרי בעזרה היתה עומדת ושם היו מולחים עורות קדשים, אלא ע"כ י"ל שאפי' בגגין היה חילוק וכו' אבל מכאן ואילך לא אתי שים בנין ומבטל קדושת העזרה וכו' את"ד היקרים, וכן כתב כזה הרדב"ז ז"ל ח"ב סי' תרצ"א דלא אמרינן דלא נתקדשו גגין ועליות אלא אלו אשר היו בנויות בזמן שהיה קים אבל הגגין והעליות הבנויות עתה סביב למקדש שמא בתוך אוויר העזרה הם בנויות או באויר הלשכות שהיה אז ומידי ספיקא לא נפקא עכ"ל יע"ש והארכתי בזה במק"א ועיין בשו"ת הגאון הרידב"ז מסלוצק זצ"ל סי' ל"ח עייש"ה שהביא הגמ' דמכות ומש"כ המהרש"א והמל"מ ז"ל ואכמ"ל בזה, ועפי"ז יש לעיין לענין דין מ"ש הגדול בירושלם שלמטה שאולי אין זו קרקע ירושלם ועיין שם בסי' תרל"ג ובסי' תרל"ט ובמש"כ בעתון מחז"ה ודו"ק:

שם והוא יושב עליה וכו' והמלך עומד ומקבל וכו'. עיין לקמן בגמרא בע"ב עומד מכלל דיושב וכו', ויש לדקדק דהו"ל לדייק מפורש מרישא דהוא אומר והוא יושב עליה אלא דמצינו כה"ג הר"פ דמדיוק בסיפא פריך טפי. שו"מ בעז"ה כן בתוספי הרא"ש שכ"כ עיי"ש.

אחינו אתה אחינו אתה. כפל הלשון הוא לחוזק הדבר מלבד שאמו מישראל ומשום זה אחינו אתה, גם בלא זה אחינו אתה וכמש"כ התוס' בב"ת דף ג' ועד כמה שגברה אגרופה של חנופה, ועוד יש להאריך הרבה בזה אלא שאח"ז מצאתי בספר תאוה לעינים למהר"ש אלגאזי על כל אגדות שבעין יעקב וראיתי שהעיר בזה בכפל הלשון ובכלל דבריו דברי ע"כ לא כתבתי עיי"ש ועיין גם בתוס' יו"ט בכפל הלשון ג' פעמים עיי"ש ובזה יש לומר בהא דכשהגיע ללא תוכל וכו' זלגו עיניו דמעות וכו' ואמרו לו אל תתירא וכו' ומשמע דהיה ירא עכשיו שיסלקו אותו, ומדוע לא בכה כשהגיע לרישא דקרא מקרב אחיך וכו', וא"ל משום דמרישא דקרא דמקרב אחיך תשים עליך מלך עובר רק בשעת שימה, ואפשר דזה המעשה היה כבר אחר זמן שלא היו כבר המשימין, או אלה שלא נתנו לו יד, אבל לאי זה דלא תוכל היא אזהרה תמידית שבכל שעה ושעה עוברים בלאו זה וביותר כמש"כ ההפלא"ה בכתובות דמטעם לאו זה הוא אפילו בדיעבד לא מהני עיי"ש ולכך זלגו עכשיו עיניו דמעות וגם עכשיו נתחייבו כליה שהחניפו לו שלא כרת של תורה דלא תוכל וכו' דגם בדיעבד לא מהני ואין עליו דין מלכות כלל, ועיין במאירי לעיל דף מ' ד"ה אגריפס המלך וכו' עיי"ש כל השיטות שישנו בזה.

שם הו"א בחג הסכות עיין ט"ז שהובא ברש"ש, ועיין תוספי הרא"ש בהגהה שם מבעל יגל יעקב וביגל יעקב שעל השטה מקובצת יע"ש, הנה מבואר בתוספתא שתקעו בחצוצרות קודם ההקהל ולא חשיב לה במשנה דסוכה פ"ה, עיין תפארת ישראל שם אות ל"ב מש"כ בזה לתרץ והביא דברי הרמב"ם פ"ז מחגיגה עיי"ש:

שם ברש"י ד"ה ושמע וכו' מ"ע והפרשת תרומות ומעשרות ע"כ בהגהות מראה כהן אמר דדברי רש"י תמוהין מאד שהרי במוצאי שנת השמיטה אין נוהג אז עדיין כלל מצות הפרשת וכו' אבל גם הספיחין פטורין מתו"מ ומ"ע דהפקר הוא וכו' עכ"ל, ולא ראה שכבר הקשה כן התוס' יו"ט עי"ש בשם הירושלמי שלא לשכח המעשרות הוא וי"ל דעת רש"י אם ס"ל כהב"י ז"ל ודלא כהמבי"ט דפירות קרקע הגוי דא"י שמירחם ישראל בשביעית חייבים במעשרות א"ש דנפ"מ לזה וגם נפ"מ אם ישראל שגדר כרמו ולא הפקירה בשנת השמיטה יתחייב במעשר ודלא כהמבי"ט בתשובה סי' י"א כ"א א"ש וכבר האריך בזה המנ"ח פ' משפטים, ובקונטרס להגאון האדיר הרידב"ז זצ"ל ובמש"כ אני בהחבצלת שנת השמטה שנת התר"ע ובכמ"ק בחידושי בהערות שונות ואכמ"ל אלא ליישב דעת רש"י ז"ל אך עיין זבחים ע"ה ע"ב ברש"י וצ"ע:

שם בגמ' במועד ה"א מריש שתא ופירש"י ז"ל שכולן נקראו מועד וכו' וקחשיב נמי ר"ה, ע"כ עיין בהרא"ש סוף ר"ה ובמו"ק ובשאגת אריה דיני ר"ה סי' ק"א ק"ב.

שם בתוס' ד"ה כתב רחמנא וכו', עיין בט"א מגילה שם מש"כ להקשות על דבריהם, ובספר יגל יעקב האריך ג"כ בזה לבאר עיי"ש.

ומש"כ בסוף דבריהם דאם לא בנו הבימה מערב יו"ט נראה דבנינה לא היה דוחה אפילו חולו של מועד עכ"כ, כתבתי מכבר להעיר כי יש לעיין בשו"ת באר יצחק אלחנן חאור"ח בענין בנין ביו"ט להתיר מטעם מתוך לפי דעת התוס' שבת דצ"ה והפנ"י ועיין בשו"ת מהרי"מ פאדווה מזה, ע"כ ועיינתי שם כעת והוא בס' י"ג עיי"ש באורך דהעיר מכמ"ק אך לא מכאן, ובתירוציו יתישב גם הכא, ומצאתי בחידושי שלום ירושלם לירושלמי מגילה דף ג' בהא דאמר ר"ח שם מפני הבימה, הביא בשם הכנה"ג שכתב על דברי התוס' דכאן דלפ"ד הא דמקשי בירושלמי יעשו אותה מעי"ט על תיקונה שיתקנו אותה בעזרה מעי"ט דלענין עשיה וודאי מעי"ט עשו לה ע"כ עיי"ש והוא כתב דהאריך בחידושיו דמש"כ דלא אפשר ביו"ט לפמש"כ התוס' בשבת צ"ה דאמרינן מתוך בבנין, לא יתכן טעם זה בבימה ומאן דאמר זה לית ליה מתוך כ"א בצורך קצת ובא לתת טעם גם לי"ט מש"ה מ"ד משום תקועה נתן טעם זה להורות דאין אסור כ"א בשבת אבל ביו"ט מותר בכל ענין את"ד עיי"ש וברוך שכוונתי.

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף