כף החיים/אורח חיים/תקא

כף החיים ‏ אורח חיים תקא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

א) [סעיף א'] אין מבקעין עצים מן הקורות שעומדות לבנין. אפי' לר"ש, מפני שהן מוקצין מחמת חסרון כיס דמודה ביה ר"ש. טור וב"י. לבוש, מ"א סק"א. וא"כ אסור לטלטלם אף לצורך גופן ומקומן. א"א או' א' ועיין לעיל סי' ש"ח סעי' א' ובדברינו לשם בס"ד:

ב

ב) שם. ולא מקורה שנשברה ביו"ט. ואע"ג דהשתא להסקא קיימא ביה"ש לאו להכי קיימא. רש"י ביצה ל"א ע"ב. והב"ד ב"י וכתב שר"ל והו"ל נולד. וכ"כ הלבוש. וכ"כ היש"ש פ"ד דביצה סי' ז' ואפי' לדברי הרב בהגה לעיל סי' תצ"ה סעי' ד' דמוקצה גם ביו"ט מותר אפ"ה מודה דהכא אסור בנשברה ביו"ט משום דנולד הוא ונולד אסור וכמ"ש הרב שם. עו"ש או' א' וכ"כ המ"א סק"ב דלהאוסרים נולד ביו"ט כמ"ש סי' תצ"ה פשיטא דהכא אסור דהא נולד הוא. וכ"כ הר"ז או' א' ח"א כלל ק"א או' ח':

ג

ג) שם. אפי' אם היתה רעועה מעיו"ט וכו' דין זה הוא תלוי במחלוקת ר"י ור"ש גבי מוקצה כדמוכח בש"ס ומרן ז"ל אזיל לטעמיה שפסק לעיל סי' תצ"ה כדעת הרי"ף והרמב"ם דמוקצה ביו"ט אסור ואף לי"א שהזכיר רמ"א שם דמוקצה שרי אף ביו"ט מ"מ הכא אסור דהוי נולד ולכן לא הגיה כלום. מאמ"ר או' א' ועיין באו' שאח"ז:

ד

ד) שם. אפי' אם היתה רעועה מעיו"ט וכו' לא אמרינן כיון שרעועה היתה דעתיה עליה להסיקה לכשתשבר דכל מידי דלא חזי ביה"ש לא אמרינן דעתיה וחשוב נולד לבוש. וכ"ה דעת רש"ל ביש"ש שם והב"ח. עו"ש שם. וכ"כ המ"א שם דאפי' היתה רעועה מקרי נולד דמעיקרא כלי והשתא שבר כלי יעו"ש. וכ"כ הר"ז שם. מ"ב או' ב':

ה

ה) שם. אבל אם נשברה מעיו"ט וכו' ואינה ראויה עוד לבנין. פר"ח בשם הרשב"א. מאמ"ר או' ג' חמ"מ או' א':

ו

ו) שם מבקעין ממנה חתיכות גדולות. ואעפ"י שאפשר לעשותו מעיו"ט לאו מלאכה היא אלא עובדא דחול אבל דקות לא דאפשר לבקוע מעיו"ט ואמרינן פ' כלל גדול (שבת ע"ד ע"ב) האי מאן דסלית סילתי חייב משום טוחן. מרדכי פ' המביא. והר"ן בשם הראב"ד כתב דכיון דא"א לבשל ולאפות בלי עצים עשו אותו כדיכת מלח שהתירו אותו ע"י שינוי. והוא ז"ל כתב עוד תירוץ אחר יעו"ש והב"ד ב"י וט"ז סק"ב ומ"א סק"ג יעו"ש. ועיין עוד באו' שאח"ז:

ז

ז) שם. ולא יבקע לא בקרדום וכו' ולמה אסור בקרדום וכיוצא בו שלא יעשה כדרך שהוא עושה בחול שהרי אפשר היה לו לבקע מעיו"ט ולמה לא נאסר הביקוע כלל מפני שאפשר שיפגע בעץ עבה ולא יכול להבעירו וימנע מלבשל לפיכך התירו לבקע בשינוי וכל הדברים הדומים לזה מזה הטעם התירו בהן מה שהתירו ואסרו מה שאסרו. הרמב"ם פ"ט דיו"ט דין יו"ד. והב"ד ב"י. לבוש סעי' ב':

ח

ח) שם. לא התירו אלא בסכין או ביד. חמ"מ או' א' ר"ז או' ג' מ"ב או' ז'.

ט

ט) שם. ולא התירו אלא בסכין. והמדקדקים נהגו לאסור אף בחו"ה ומתקנים כל העצים הקטנים הנצרכים אף לבישול דגים קודם יו"ט משום דחוששין לטירחא יתירא כמ"ש הרא"ש שהרי יכל לבערו כך בלא ביקוע ואין להקל אבל במקום שדמי עצים יקרים לא חיישינן לטירחא יתירא דהא הפ"מ הוא. יש"ש פ"ד דביצה סי' ז' ב"ח. ט"ז סק"ב. מ"א סק"ד. א"ר סי' תקל"ג או' א' חמ"מ שם. ר"ז או' ה' מק"ק סי' ל"ג או' ד' מ"ב או' ח' ולשבר ביד אין להחמיר כלל בחו"ה אפי' במקומות שאין העצים יקרים. ט"ז שם. א"ר שם. מש"ז או' ב' ר"ז שם. מק"ק שם:

י

י) וגם ביו"ט אם צריך למהר בישול קדירתו כגון בישול דגים רשאי לבקע גם דקות קצת רק יזהר שלא יהיו דקות מאד גם לא יבקע ויניח לפניו ויעשה צבור אלא כל בקעה שעשה ישליך מיד על האש. מו"ק. שע"ת או' א' כר"ש. מק"ק שם בליקוטי רימ"א או' ד' ועיין לקמן או' י"ד:

יא

יא) [סעיף ב'] עצים גדולים קצת וכו' לא יבקע כלל. כיון דאפשר להסיקם בלא ביקוע. טור. לבוש. ור"ל וא"כ הוי טרחא שאינה צריכה:

יב

יב) שם. לא יבקע כלל. אפי' בסכין. ר"ז או' ד':

יג

יג) שם. ואפי' לשברם ביד יש מי שאוסר. כ"כ הטור אבל לשברם ביד יראה מפירש"י שמותר אבל מלשון אדוני אבי הרא"ש ז"ל יראה דאפי' לשברם ביד נמי אסור וטוב להחמיר עכ"ל. אבל רש"ל ביש"ש פ"ד דביצה סי' ז' כתב דלשברם ביד לד"ה שרי יעו"ש. והב"ד שכנה"ג בהגה"ט או' ג' מ"א סק"ה. אבל הט"ז סק"ב השיג על דברי רש"ל הנ"ז והסכים דאסור לשבר ביד כל היכא שאסור לשבר בסכין יעו"ש. וכ"כ הפר"ח דנראה עיקר להחמיר ולאסור אפי' ביד ודלא כרש"ל שפסק להתיר. וכ"כ א"ר או' ג' חמ"מ או' ב' ר"ז שם. ח"א כלל פ"ג או' ה' והישי"ע או' ב' כתב דהסומך ע"ז במקום הצורך לא הפסיד יעו"ש. והב"ד המק"ק סי' ל"ג בליקוטי רימ"א או' ה' פת"ע או' ז' ועיין באו' שאח"ז:

יד

יד) שם. ואפי' לשברם ביד יש מי שאוסר. ואפי' לחתיכות גדולות בענין שאין לאסור משום תולדות טוחן וכן לא יכניס העץ בחור כדי לשברו כיון שאפשר להסיקו כמו שהיא. ר"ז שם. מיהו מדברי ח"א שם משמע דדוקא לחתיכות קטנות הוא דאסור הא לחתיכות גדולות שרי אבל מסתמיות דברי שאר הפו' משמע דאין חילוק כיון שהטעם הוא משום דאפשר להסיקו כמו שהוא והוי טרחא שאינה צריכה וא"כ אין חילוק בין לחתיכות קטנים או גדולים. וכ"כ מ"ב או' ח' אמנם אם אינו מדליק האש אם לא יחתוך לחתכים קטנים (והיינו דקות קצת כמ"ש לעיל או' יו"ד) לכ"ע שרי אפי' בכל כלי שיהיה חוץ מכלי אומן שהאש צורך אוכל נפש הוא ועושה כדרכו בחול ואינו חושש. שו"ג או' ז' ועיין לעיל או' ט':

טו

טו) [סעיף ג'] אין מביאין עצים מן השדה אפי' אם היו מכונסים שם וכו'. רש"י פי' הטעם משום מוקצה והר"ן כתב דאחרים פירשו דטעמא משום גיבוב דהו' כמעמר וס"ל דכל מגבב אפי' בקרפף מיחזי כמאן דעביד למחר ומכונס שבשדות מיחלף במפוזר ומשו"ה אין מביאין אלא מן המכונס שבקרפף יעו"ש. והב"ד ב"י. והמ"א סק"ו כתב רק טעמא דהר"ן וכתב המחה"ש דלטעם רש"י להפו' דמתירין מוקצה ביו"ט היה מותר ולכן הביא המ"א דעת הר"ן מ"ש בשם אחרים דלטעמייהו לכ"ע אסור יעו"ש. וכ"כ העו"ש או' ג' דטעמא דהר"ן עיקר. וכ"כ הר"ז או' ז' טעמא דהר"ן. אבל דעת הש"ע שסיים בסוף הסעיף הרי זה מוקצה משמע דס"ל כטעמא. דרש"י דהאיסור משום מוקצה. וכ"כ הלבוש. וכ"כ המאמ"ר או' ה' דכל דברי הש"ע סעי' ג' וסעי' ד' הן הן דברי הרמב"ם ז"ל בפ"ב ומבואר דס"ל כפירש"י ז"ל דמטעם מוקצה אתינן עלה ודלא כפי' שהזכיר הר"ן יעו"ש ועי"ש עוד מה שתמה על המ"א שפירש דברי הש"ע ע"פ שיטת הר"ן יעו"ש. נמצא דדבר זה בפלוגתא שנייא ולדעת הש"ע בלא"ה אוסר מוקצה ביו"ט כמ"ש לעיל סי' תצ"ה אלא דגם לדעת המתירים שם הכא יש להחמיר כיון דכמה פו' הסכימו לטעם הר"ן:

טז

טז) שם. אפי' היו מכונסים שם מבערב. מלשון זה משמע דאפי' הכינו מבערב אסור והטעם משום דמיחלף במפוזר דהוי כמעמר ומיחזי כמאן דעביד למחר כמ"ש באו' הקודם לדעת הר"ן ולדעת רש"י והרמב"ם והשו"ג דהאיסור משום מוקצה הא דאסור אפי' אם הכינן מבערב כתב מ"ב או' י"א משום דהוי כעובדא דחול לילך לשדה להביא עצים לביתו יעו"ש. ועוד י"ל מפני החשד שיאמרו לצורך מחר הוא מביא כי כן דרך להביא מן השדה בפ"א לימים הרבה:

יז

טוב) שם. אבל מגבב הוא בשדה משלפניו. וכגון שהיה דעתו עליו מעיו"ט דלית בית משום מוקצה לדעת הש"ע ודעימיה האוסרים מוקצה ביו"ט ועיין באו' שאח"ז:

יח

חי) שם. אבל מגבב הוא בשדה וכו' היינו סמוך למקום בישול קדירתו דקדירתו מוכחת עליו שאינו מגבב לצורך מחר. מ"א סק"ז. והיינו לפי הטעם שכתב לעיל בשם הר"ן דהאיסור משום דהוי כמעמר ועושה לצורך מחר אבל לדעת הש"ע שכתבנו לעיל משום דהוי כעובדא דחול או משום חשדא לצורך מחר כיון שאינו מביא לבית אלא מדליק שם לא הוי כעובדא דחול וגם ליכא חשדא לצורך מחר. אמנם היש"ש פ"ד דביצה סי' ו, חולק ע"ז וכתב דאינו מותר לגבב אלא דוקא בחצר במקום שאינו גידולן אבל במקום גידולן לא התירו משום אוכל נפש דהוי כמו קוצר וחותך עצים מן המחובר דאסור אפי' לצורך אוכל נפש יעו"ש. והב"ד המ"א שם. וכ"כ הב"ח. וכ"כ הפר"ח דיש להחמיר. וכ"פ הר"ז או' ז' ח"א כלל ף' או' ו' מק"ק סי' ל"ג או' ה':

יט

יט) שם הגה. וכן בחצר לוקח מלפניו וכו' כלומר דאפי' בחצר לא התירו אלא לגבב מלפניו ולא להביא ממקום רחוק. עו"ש או' ג':

כ

ך) שם הגה. וכן בחצר לוקח מלפניו וכו' אבל לגבב ולהניח אסור ואין חילוק בין קטנים לגדולים. מ"א סק"ח. ר"ז או' ו' ח"א שם. מק"ק שם. מ"ב או' י"ג. בד"א בעצים המפוזרים שנראה כמלקט לצורך חול אבל עצים המכונסים ברה"י מותר ליטול מהם ולהוליכן אפי' לחצר אחרת ולהסיקן שם. ר"ז שם. מק"ק שם:

כא

כא) שם. ובלבד שיהיה בה מסגרת. וטעמא משום דכל שיש לו מסגרת מיחזי כחצר ולא הוו עצים שבתוכו כמוקצים. ב"י:

כב

כב) שם. ובלבד שיהיה בה מסגרת. שיכולין לסוגרה שיהיו העצים שמורים בה. לבוש:

כג

כג) שם. ותהיה בתוך תחום שבת. ומשמע דאפי' בסמוך לעיר נמי לא שרי אלא דוקא במסגרת וכמ"ש ב"י לדעת הרמב"ם יעו"ש. אבל לדעת רש"י אם הוא סמוך לעיר בתוך שבעים אמה וד' טפחים אפי' אם אין לו מסגרת שרי. וכ"ה דעת הרא"ש והטור והרשב"א והראב"ד והב"ד ב"י וכ"ה דעת היש"ש פ"ד דביצה סי' ד' והב"ד מ"א סק"ט. וכ"נ דעת הט"ז סק"ד והעו"ש או' ג' וכן הסכים הפר"ח. וכ"פ הר"ז או' ח' מק"ק שם או' ו' מ"ב או' ט"ו. והרב בגדי ישע כתב דאף בדברי הרמב"ם יש לפרש כן יעו"ש. אבל הא"ר או' ו' כתב דאין לזוז מדברי הש"ע שהוא שיטת הרמב"ם דאף סמוך לעיר בעינן מסגרת שהרי הב"ח ול"ח כתבו שכן דעת הרי"פ וכן המ"מ הכריע כך יעו"ש. וכ"כ השו"ג ולדידן אין לנו אלא כפסק מרן הש"ע דקבלנו הוראותיו והכי לקטינן עכ"ל. וכ"פ ח"א כלל ף' או' ז' ואפשר דבשעת הדחק שא"א למצוא אחרים ויש בזה מניעת שמחת יו"ט דיש לסמוך על המתירים:

כד

כד) שם. ותהיה בתוך תחום שבת, הא חוץ לתחום אפי' הביא עבד שלו לבשל לצרכו של עכו"ם מ"מ מוקצה דבעלים ישראל הוא. מש"ז או' ד' וכן אפי' כשהביאן איש אחר שהניח ע"ת אסור ג"כ כיון שהבה"ב שהעצים שלו אינו יכול להוליכם הוי מוקצה משא"כ בפירות לא אמרינן כן. ישי"ע או' ד' מק"ק שם בליקוטי רימ"א או' ז' תו' חיים על ח"א שם או' ז'. ועיין לעיל סי' שצ"ז סעי' י"ז ולקמן סס"י תקט"ו ובדברינו לשם בס"ד:

כה

כה) שם. ואם חסר אחת מכל אלו. דהיינו שלא היו מכונסים או שחסר מסגרת או חוץ לתחום. מש"ז שם. מ"ב או' ט"ז:

כו

כו) שם. הרי הן מוקצה. לטעם זה הפו' כר"ש שרי אבל לטעם הר"ן לכ"ע אסור. בית מאיר. ועיין לעיל או' ט"ו:

כז

כז) [סעיף ד'] כיון שהרוח מפזרת אותם וכו'. ואפי' לא פזרתן הרוח דמסתמא לא סמכה דעתיה סבר מבדר להו זיקא. ואי אתנח מנא עלייהו להכבידן שפיר דמי דסמכה דעתיה. רש"י ביצה ל"א ע"א. ולפי' אחרים שכתב הר"ן (לעיל או' ט"ו) דטעמא דאיסורא משום גיבוב טעמא דעלי קנים ועלי גפנים משום דאע"ג דמכונסים נינהו חיישינן שמא בשעה שירצה ליקח אותם יפזרם הרוח ואתו ללוקטם. ואי אתנח עלייהו כלי מאתמול ליכא למיחש להכי ושרי. ב"י;

כח

כח) שם. ואם הניח עליהם כלי כבד וכו' מדקאמר הרי אלו מוכנים ש"מ דדוקא שהניח עליהם כלי כבד מעיו"ט הם מוכנים הא בלא"ה הגם שהכינם מעיו"ט לא מהני דכיון דהרוח מפזרן לא סמכה דעתיה וכמ"ש בס' רוח אליהו סוף דף י"ב והוא פשוט. מחב"ר או' ה':

כט

כט) שם. הרי אלו מוכנים. ואפי' מצאן אח"כ ביו"ט מפוזרין מותרים שכבר הוכנו מאתמול. חי' הרשב"א. וזהו לטעם המפרשים האיסור משום מוקצה אבל לטעם המפרשים האיסור משום גיבוב כמ"ש לעיל או' ט"ו אם מצאן מפוזרין אסור ללקטן. וכ"כ מ"ב או' ך':

ל

ל) [סעיף ה'] אין מסיקין בהם. משום דהו"ל נולד ואסרי להו רבנן גזירא שמא יעלה ויתלוש. הרי"ף והרא"ש. והב"ד ב"י סי' תק"ז. מ"א ס"ק י"א. ונראה דה"ק אפי' היכא דליכא משום נולד דחמיר טפי כגון שהיה דעתו עליהם או התנה עליהם ביה"ש לא מהני בהו תנאה לפי דאסירי מדרבנן משום גזירה דשמא יעלה ויתלוש. וכ"כ להדיא הרמב"ן בס' המלחמות. ב"ח שם. ועיין עוד בדברינו לשם סי' תק"ד או' כ"א:

לא

לא) שם. אין מסיקין בהם. ואפי' בטלטול אסורין כמ"ש לקמן סי' תקע"ו סעי' א' וסעי' ב' יעו"ש ובדברינו לשם בס"ד:

לב

לב) שם הגה. ועיין לקמן סי' תק"ז סעי' ב' ובדברינו לשם בס"ד:

לג

לג) [סעיף ו'] כלים שנשברו ביו"ט ולא נשתייר בהם שום תואר כלי אבל אם נשתייר בהם תואר כלי מותר להסיק בהם. ב"י בשם הירושלמי. עו"ש או' ה' פר"ח א"ר או' ח' מאמ"ר או' ז' וכן אם עושין מעין מלאכתן ראשונה כגון שברי עריבה לצוק לתוכן מקפה ושברי זכוכית לצוק לתוכן שמן וכו' הרי הם ככלי שלם ומותר להסיקם ביו"ט. מ"מ פ"ב דין י"ב. פר"ח. ער"ה או' ג' חמ"מ או' ו' ר"ז או' י"א. מק"ק סי' ל"ג או' כ"ה. מ"ב או' כ"ב. ועיין לעיל סי' ש"ח או' ס':

לד

לד) שם. אין מסיקין בהם וכו' דאסור לטלטלם ואפי' לשרפן במקומן אסור דמוקצה אסור ליהנות ממנו אבל כשמדליק כלי שלם אע"פ שנתקלקל לסוף ההנאה באה אח"כ מאליה. מ"א ס"ק י"ב. א"ר או' ט' ר"ז שם. מ"ב או' כ"ג:

לה

לה) שם. שהם נולד. דהא אתמול בעודם שלמים לאו להסקה הוו קיימי. לבוש:

לו

לו) שם. שהם נולד. עכו"ם שחקק קב בבקעת ישראל ביו"ט הו"ל נולד ואין מסיקין בו. שבת כ"ט ע"א. מ"א שם. חמ"מ שם. ר"ז או' י"ב, מק"ק שם או' כ"ו. ועיין מ"א סי' תקפ"ו ס"ק כ"ה שכתב דה"ד אם היה הבקעת של ישראל אבל אם היה של גוי לא מקרי נולד דהוי גמרו בידי אדם יעו"ש והיינו למ"ד בסי' שכ"ה סעי' ד' ובמ"א שם סק"י דאפי' נולד מותר היכי דגמרו בידי אדם יעו"ש. ועי"ש בש"ע שכתב שאין לסמוך על סברא זו כ"א בשעת הדחק או לצורך מצוה יעו"ש ובדברינו לשם וא"כ היה לנידון דידן.

לז

לז) שם. שהם נולד. אוד שהוא עץ שמחתין בו האש ונשבר ביו"ט אין מסיקין בו לר' יהודה מפני שהוא שבר כלי והו"ל נולד. טור וב"י. וכ"כ הב"ח דלמאי דק"ל בנולד כר"י ביו"ט אסור. וכ"כ מ"א ס"ק י"ג. וכ"כ א"ר או' ח' בשם עה"ק. חמ"מ או' ו' ר"ז או' י"ז. מק"ק שם או' כ"ח. מ"ב או' כ"ח. ועיין לקמן סי' תק"ז או' כ"ז:

לח

לח) שם הגה. ואם הסיק בכלים וכו' הגה זו צ"ל אחר תיבות אבל מסיקין בכלים שלמים שבדברי הש"ע וכ"ה בלבוש:

לט

טל) שם בהגה. לאחר שהודלקו במקצת וכו' ר"ל לאחר שהודלקו כ"כ עד שאין ראויים עוד לכעין מלאכתן ראשונה דאם ראויים לכעין מלאכתם ראשונה עדיין שם כלי עליהם כמ"ש לעיל או' ל"ג ומותר להפך בהם:

מ

מ) שם בהגה. דאז הוי שבר כלי. ואע"פ שהוא נהנה מן הכלי לאחר שהודלק מקצתו ונעשה שבר כלי אין בכך כלום כיון שההנאה באה לו מאליה שאינו עושה שום מעשה בגוף המוקצה. ר"ז או' י"ג. מק"ק שם או' כ"ה מ"ב או' כ"ו;

מא

מא) שם בהגה. אלא א"כ ריבה עליהם עצים מוכנים. עיין לקמן סי' תק"ז סעי' ב' ובדברינו לשם בס"ד:

מב

מב) שם. אבל מסיקים בכלים שלמים. שהרי ראוין לטלטל ויטלטל ויתן לתוך האור. רש"י שבת קכ"ד ע"ב. וכ"כ העו"ש או' ה' בשם הר"ן שכיון שמותרין בטלטול מטלטלין ג"כ להסקה. וכ"כ הלבוש:

מג

מג) שם. אבל מסיקים בכלים שלמים. והיינו כגון שאין לו עצים דאם לא כן עבר על בל תשחית כדאיתא בשבת קכ"ט. מ"א ס"ק י"ג. חמ"מ או' ו' ר"ז או' י"ד. מק"ק שם. מ"ב או' כ"א. והגם שכתב בהגה אלא א"כ ריבה עליהן וכו' משמע דיש לו עצים מוכנים ואפ"ה מותר להסיק בכלים שלמים היינו כגון שאין לו עצים מוכנים כדי צרכו ולכך מותר להסיק בכלים שלמים. וכ"כ הר"ז שם. ח"א כלל ק"א או' ח':

מד

מד) שם. אבל מסיקים בכלים שלמים. וכתב שם המ"א ואפשר דמותר לבקען כמו שהתירו ביקוע עצים בסעי' א' דהא סותר אינו חייב אלא א"כ עושה לבנות וא"כ לצורך שרי לגמרי יעו"ש. אמנם הא"א או' י"ג כתב דלהיש"ש אסור לבקע כלי כגיבוב וכו' אבל סתירה בהדי הבערה כאחד מותר אבל לא לבקע הכלי מקודם אם שלימה ממש ורק רפוי מותר לשמוט דף א' ממנו להדליק דכיון דיכול להחזיר בלי אומנות אבל לשבור לגמרי לא יעו"ש. והב"ד המק"ק שם בליקוטי רימ"א או' י"ט:

מה

מה) שם. או בכלים שנשברו מבע"י. ואם ראויין לכעין מלאכתם הראשונה דגם כשלמים כמ"ש לעיל או' ל"ג ואסור להפוך בהם לאחר שהודלקו במקצת כמ"ש בהגה:

מו

מו) [סעיף ז'] שקדים ואגוזים שאכלם מעיו"ט מסיקין בקליפיהם ביו"ט. דהוו להו מוכנים להסקה מבע"י. לבוש.

מז

מז) שם. מסיקין בקליפיהם ביו"ט. וה"ה נמי שאר קליפות וגרעיני פירות. שו"ג או' י"ג:

מח

מח) שם. ואם אכלם ביו"ט אין מסיקין בקליפיהם. משום דהו"ל נולד. רש"י שבת כ"ט ע"א. לבוש. וגם לי"א בסי' תצ"ה דמוקצה מותר ביו"ט מודה דהכא אסור משום נולד. עו"ש או' ו' ואין לומר הא מותר כשעדיין אוכל בתוכו דכיון דעכשיו אינו שלם הקליפה הוי כשברי כלי כסעי' הקודם. א"ר או' י"א והוא מגמ' שם. וטעם הגרעינין משום דמעיקרא מכסיין והשתא מגליין והו"ל נולד כמבואר בגמ' שם ובפירש"י שם:

מט

מט) שם. ואם אכלם ביו"ט אין מסיקין בקליפיהם. וה"ה תמרים אם אכלם ביו"ט אין מסיקין בגרעיניהן. שבת שם. ב"י. פר"ח. ואפי' ראויין למאכל בהמה מ"מ הו"ל נולד דאתמול היו עומדים לאדם. כ"כ הרא"ש בסוף ביצה ודלא כב"ח. מ"א ס"ק י"ד. א"ר או' יו"ד. וכ"כ הער"ה או' ד' למאי דק"ל סי' תצ"ה כר"י דמוקצה ביו"ט אסור אפי' ראויים למאכל בהמה אין מסיקין בהם דהו"ל נולד דאתמול היו עומדים לאדם כמ"ש המ"א וכן מסיק בהדיא הרמב"ן במלחמות פ"ב דיו"ט גבי סופלי דחיותא וכ"ה בס' עה"ק להרשב"א סוף ש"ב וריא"ז בשה"ג פ' נוטל ועיין במרדכי פ"ק דיו"ט ודלא כעט"ז דלא דק יעו"ש עכ"ל. וכ"פ הר"ז או' ט"ז. ח"א כלל ק"א או' ט' מק"ק סי' ל"ג או' כ"ט. מ"ב או' ל':

נ

נ) ומיהו ה"מ בפרסייאתא פי' תמרים טובים שאין נשאר מהם על הגרעינין כלום. אבל בארמיאתא פי' שהם תמרים שאין מתבשלות יפה ואין האוכל נפרש מהן ומשתייר בגרעיניהן מותר לטלטלן ולהסיק בהם משום דחזו לאדם אגב אמייהו. שבת כ"ט ע"א ופירש"י שם. וכ"כ הפר"ח. וכ"כ בס' בגדי ישע. מ"ב שם.

נא

נא) שם הגה. גם אין להסיק עם האגוזים. וכו' משום דכשאין קליפיהן עליהן אינם מוכנים להיסק כלל. ב"י לבוש. מ"א ס"ק ט"ו. ומיהו בירושלמי איתא מסיקין באוכל. מ"א שם. וכ"כ הפר"ח בשם הרשב"א. מ"ב או ל"א. וכ"פ בס' שע"ש. והב"ד פת"ע או' י"ט. אמנם ח"א שם פסק כדברי מור"ם ז"ל. וא"כ אין להקל אלא בשעת הדחק ומניעת שמחת יו"ט, ועיין לעיל או' מ"ג:

נב

נב) שם בהגה. אלא א"כ הם עדיין בקליפה. שהאוכל מוכן להיסק אגב הקליפה. ב"י. לבוש.

נג

נג) שם בהגה. ולפידים שנשארו מיו"ט ראשון וכו' דכיון שגוף הפתילה ועצי המדורה בעולם לא חשיב הכנה והוי כמו אפייה ובישול דלא מיקרי הכנה כיון שאינו מתקן אלא דבר שישנו בעולם כבר. מרדכי בריש ביצה. והב"ד ב"י. לבוש. ט"ז סק"ז. מ"א ס"ק ט"ז. מיהו בסה"ת סי' רנ"ג כתב לאסור מטעם הכנה שיותר טוב להדליק כשהדליקו כבר וכבו והו"ל שבת מכין ליו"ט וצריך להדליקן ולכבותן מבחול או יעשה פתילות חדשות מבחול לצורך יו"ט שני ולפידים צריך להרבות עליהם עצים אחרים מוכנין ומבטלן ולא יגע בהן עד לאחר שיתבטלו ברוב יעו"ש והב"ד הרא"ש פ"ק דביצה. וכ"פ הטור. בסי' זה ובסי' תקי"ד וכ"כ בהגמ"י פ"א כדברי האוסרים. וכ"כ התה"ד סי' א' והב"ד ב"י. וכ"פ היש"ש פ"ק דביצה סי' ג' וכ"ה דעת העו"ש או' ו' והב"ח לחלק יצא דביו"ט שני של ר"ה שרי וביו"ט של אחר שבת אסור יעו"ש. אמנם הב"י כתב ולענין הלכה כיון ששאר פו' לא הזכירו איסור זה משמע דלא ס"ל כדברי הסה"ת אלא אפי', ביו"ט שני של ר"ה וכן ביו"ט שאחר השבת שרי להדליק שיורי פתילה ולפידים שכבו ביום ראשון עכ"ל וכ"כ בסי' תקי"ד דהכי נקטינן. וכ"ה דעת א"ר או' י"ב אלא שכתב ומ"מ המחמיר תע"ב. וכ"כ הפר"ח. וכ"כ בספר בגדי ישע. י"א בהגב"י. וכ"כ הט"ז שם ראוי לכל אחד לצאת ידי הכל ולעשות פתילות חדשות ויכול לטלטל בליל שני להפתילה הישנה ואעפ"י שהמרדכי בשם ראבי"ה אוסר גם הטלטול בהא ודאי לסמוך על המקילין עכ"ל. וכ"פ הר"ז בסוף הסי' מק"ק סי' י"ג או' י"א. ועיין לקמן או' נ"ה:

נד

דנ) וכתב שם התה"ד דביו"ט שאחר השבת אסור להדליקה אפי' בצד השני דכיון שהוא דאורייתא גזרינן דלמא אתי למיעבד באידך גיסא אבל ביו"ט שני שלאחר השבת או ביו"ט שני של ר"ה מותר להדליקה בצד השני ולכן מותר לטלטלה יעו"ש. והב"ד מ"א שם. ונראה דאם לא הכין פתילות חדשות עכ"פ יש להתיר להדליק הפתילות מצד השני אפי' ביו"ט שאחר השבת דכיון דדעת מרן ז"ל בב"י ומור"ם ז"ל להתיר להדליק אפי' במקום שהודלק מאתמול וכ"ה דעת כמה האחרונים אלא שכתבו והמחמיר תע"ב כמ"ש באו' הקודם א"כ בכה"ג שלא הזמין פתילות חדשות והוא שעת הדחק כגון דלא אפשר לשאול מאחרים ונצרך להדלקה לכבוד יו"ט יש להתיר להדליקם מצד השני אפי' ביו"ט שאחר שבת. וכ"כ מ"ב או' ל"ד:

נה

הנ) ולדידן שמנהג שנותנין מים בפמוט א"כ אין ראוי להדליק לאחר שככה אלא על הטלטול יש לפלפל היאך מוציאין מאחר שאינו ראוי וצ"ל שראוי ע"י דחק גדול אינו דומה לאבנים ועכ"פ אין שייך הכנה. בגדי ישע. והגרע"א כתב לטלטל להוציא הפתילה הישנה מפני חדשה הוא היתר גמור דטלטול מוקצה לצורך אוכל נפש בלי שימוש ק"ל דשרי כדלקמן ססי' תק"ט יעו"ש.

נו

ונ) אבל בשני יו"ט של גליות אין חששא בכל אלה שיום אחד חול ואיסור הכנה לא שייך מיו"ט לחול. סה"ת סי' רנ"ג וכ"פ הטור. וכתב ב"י והוא פשוט דהא בפ"ק דביצה אפסיקא הלכה דשני יו"ט של גליות נולדה בזה מותרת בזה עכ"ל. וכ"כ הט"ז שם דבשני יו"ט של גליות מותר לכ"ע להדליק בליל ב' מה שכבה ביום הראשון. ועיין עוד מזה לקמן סי' תקי"ד סעי' ד' ובדברינו לשם בס"ד:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---