יד אפרים/אורח חיים/רב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יד אפרים ‏ אורח חיים רב

במגן אברהם ס"ק ג' דאין מפסיד טעם המין אבל כו':

סק"ד בפה"א דכל דבר שברכתו כו' ובאה"ע כ' שלא יאכל אלא בתוך הסעודה מחמת ספק ברכה מעין ג' ע"ש ומ"מ אפשר בפרידה של ענב שאין כשיעור רק מחמת ספק דלמא הלכה כירושלמי דאחר ברי' חייב לברך כמש"ל סי' ר"י א"כ בכה"ג ה"ל ס"ס ויש להקל אפי' לכתחלה ולכאורה בלא"ה י"ל כיון דלא גמר פירא לא מקרי ברי' אפי' לירושלמי אבל ז"א כמ"ש לקמן שם ועיין בפמ"א סי' ס"ה שתמה על גוף דין של הש"ע בזה שפסק דבוסר כפול הלבן ושאר אילנות משיוציאו דלא ילפינן מהך דאין קוצצין רק לענין ערלה כו' ע"ש. ולענ"ד כיון דבערלה פירי מיקרי א"כ הוי נמי פירי לענין ברכה ובשביעית שאין דרך לאכול קודם גמר בישול בשאר פירות הו"ל הפסד ומ"מ במיתקן ע"י איזה דבר לא הפסיד ברכתו והא דכתב בשם ל"ח דבמיתוק מברך שהכל היינו כשהוא מר או עפיץ ביותר דלא חזי לאכילה כלל אבל סתם אילנות משיוציאו חזי ע"י הדחק וע"י מיתוק הו"ל דרך אכילה וכל שהוא אוכל מגוף הפרי שנטעו מחמתו כגון בוסר ל"ש בי' לא נטעי כו' כמ"ש הרשב"א בתשובה סי' תכ"ח וא"כ מה שמיתקו ע"י האור אינו מגרע את ברכתו ובקונטרס עוללות אפרים כתבתי באורך בהלכות אלו וקצרתי כאן:

שם סק"ז צ"ע דהרשב"א כו' וע' באהע"ז שכ' דטעמא משום דלא נטעי להו כו' ובאמת גם המג"א כוונתו כן שהרי כ' שכ"כ הלבוש וע' בט"ז בשם הלבוש מבואר חילוק זה דלא נטעי כו' להדיא וכן בבאר הגולה ומ"ש המג"א כשהם מרים לאו פרי נינהו היינו דלא נטעי להו כו'. ואמנם באמת היה מקום לו' דאע"ג דלא נטעי ע"ד למתקן מ"מ כיון דגוף ועיקר הפרי קאכיל לא איכפת לן בהא דלא נטעי וכמ"ש הרשב"א בתשובה לענין בוסר כיון שאוכל גוף הפרי שנטעו מחמתו וכיון שנ' דגרעינן גוף הפרי חשיבו שוב אין לחלק בכך לכן כ' המג"א כשהם מרים לאו פרי נינהו ר"ל דפירות שגרעינן שלהם מרים לא חשבינן להו גוף הפרי לו' שזה אוכל גוף הפרי' שנטעו מחמתו כמו בוסר דשם שפיר שייך לו' שהוא גוף הפרי ואע"פ שהוא מר עכשיו סופו מתוק משא"כ בזה אע"ג דכשהם מתוקין דעתו עלייהו והם כגוף הפרי מ"מ כשהם מרים אינם בכלל הפרי ולא נטעי להו אדעתא דידהו כלל ובקונטרס הנ"ל הארכתי והעליתי דבמיתקן בדיעבד אם בירך בפה"ע או בפה"א יצא ואין לו לחזור ולברך דאיכא חשש ברכה לבטלה והנך ברכות שבירך בפה"ע או פה"א יש להם על מה שיסמוכו משא"כ במרים ומיתקן ע"י האור נראה שאם טעה ובירך בפה"ע או פה"א ונזכר יש לומר בשכמ"לו ויברך על הגרעינין שהכל. ואע"ג דבאבודרה"ם כ' אף במיתקן ע"י האור מ"מ כיון דהרשב"א וכן פסק הש"ע והסכימו כל האחרונים לברך שהכל כוותייהו נקטינן עיקר ויש לסמוך ע"ז לחזור ולברך:

בט"ז ס"ק ב' גם על האינגרון צ"ע דמ"מ תיקשי דמאי דוחקי' לאוקמי' בצריך ברכה על האינגרון וצריך לאוקמי בחושש בגרונו נימא דאיירי בא"צ ברכה על האינגרון ולא יצטרך לאוקמי' בחושש בגרונו ולכך הוצרך הרב רבינו יוסף לו' דאורחא דמלתא נקט:

במגן אברהם ס"ק ח'. וכ"כ הב"ח סי' רי"ב כו' הוא תמוה למעיין ואפשר שט"ס הוא וצ"ל אחר מ"ש ונ"ל וגם צ"ע מ"ש בשותהו לרפואה כו' מדאמרי' לק' דל"ט בשתיתא דלרפואה עבדי לה והבאתי בקונטרס הנ"ל דברי הרשב"א בזה וגם הארכתי שם במ"ש המג"א ממיא דסלקא יעו"ש:

ס"ק יז בפה"א דאינו עיקר פרי כן דעת הרי"ף והרמב"ם והתו' והרא"ש חולקים דאין ראיה מערלה בח"ל משום דכל המיקל ולכן יברך בפה"ע וכ"כ המרדכי ע"ש וגם בערוך ערך צלף ומ"ש הטעם משום שומר לפרי צ"ע מה ענין שומר לברכה כמ"ש הט"ז והפ"י בקליפת מראנץ ובשאגת אריה סי' ך"ג כ' הטעם להרי"ף דאם אוכל קפרס בח"ל ומברך בפה"ע הוי תרתי דסתרי אהדדי ע"ש ובאמת שכבר עמד בזה במעדני מלך ע"ש אך בקונטרס הנ"ל כתבתי דאין מזה ראיה כמ"ש הרא"ש ריש ברכות לענין תפלה דעבדינן קולי דסתרי אהדדי דבתפלה הקילו וה"ה בזה דכל המיקל והבאתי ראיה מדפריך וליעבד מר כב"ש וכן ממ"ש בדף מ' גבי מיני האטד ומדין כישות דאינו כלאים ומברך בפה"א וגם בדין התמרות הארכתי שם ובתשובה בזה:

שם ול"ד כו'. אי שקלית מפירא לא מייתי פירא כו' הלא ורדים ג"כ חזי לאכילה כצ"ל:

בט"ז סק"ה ונראה דהרא"ש לא נתכוון אלא להוכיח כו' דבריו תמוהים דפשיטא דדבש האמור בתורה הוא דבש תמרים דהא לא כתיב תמרים כלל בקרא ואפ"ה חשבי' ליה מז' המינים משום דכתיב דבש והיינו דבש תמרים וכן אמרינן דנאמר לשיעורין דבש ככותבת הגסה עיין ברש"י שם וגם כי תאנים ורמונים בהדיא כתיב בקרא ומדקא חשיב אח"כ דבש ע"כ היינו דבש תמרים וכוונת הרא"ש פשוט שר"ל דבשלמא אי הוי כתיב תמרים בקרא שפיר אמרינן דדבש היוצא הוי כשאר משקים היוצאים מהפירות אבל כיון דבקרא כתיב דבש ממילא אמרינן דגם הדבש הוא בכלל ז' המינים ולהכי נקט קרא דבש לגלוי' דגם הדבש בכלל וכ"ש התמרים עצמן אך דאכתי קשה דמה בין זה ליוצא מתאנים ורימונים ותפוחים דאמרינן זיעה בעלמא הוא וא"כ דדבש האמור בתורה הכוונה על התמרים עצמם לזה אמר הרא"ש דל"ד דהתם שאין המשקה כנוס בתוכן עד שיצא מאליו הוי זיעה בעלמא משא"כ דבש הזב מאליו מהתמרים הוא בכלל ז' המינים ומברך עליו בפה"ע וכ"כ המעדני מלך פי' דברי הרא"ש בקצרה ומ"ש הט"ז דבתאנים אינו יוצא מעצמן אלא ע"י כתישה ואינו בכלל זיעה הנאמרת אצל דבש ראיתי בס' נזירות שמשון להגאון מוה' שמשון חסיד שהשיג עליו בסוף כתובות דשם איתא בדבש הזב מתאנים דכתיב היינו זבת חלב ודבש ולכאורה משם תקשי גם על הרא"ש גופא דהא דבש תאנים נמי זב מאליו. וצ"ל דודאי דבש דכתיב בקרא קאי אדבש תמרים דהא תאנים בהדיא חשיב מז' המינים ואינו זיעה בעלמא כיון שדרכו לצאת מעצמו ואע"ג דגם תאנים לפעמים הוא זב מעצמו מ"מ אין דרכו כ"כ כמו דבש תמרים שיהיה כמו הפרי עצמו והא דקאמר התם היינו דקאמר זבת חלב ודבש דרך רמז בעלמא קאמר הכי לצחות לישנא לפי שראה שנתערב הדבש עם חלב העיזים כדמשמע התם ע"ש אבל עיקר דבש האמור בתורה הוא דבש תמרים וצ"ע ועיין בירושלמי ביכורים דיליף מדכתיב ובפרוץ הדבר כו' דדבש הוא תמרים ולא דבש ממש ע"ש והביאו במ"ל פ"ג דביכורים והיינו דמחייב במעשרות ובתוס' מבואר בכמה דוכתי דאי מעשר פירות דרבנן גם מעשר תאנים דרבנן:

שם ס"ק ו' דהיינו לר"מ חשבינן איילנות בקטנותה כו' ודבריו נפלאו דהתם הפי' שאיילנות אין לה ימי נערות רק תיכף אחר שני קטנות יש לה דין גדולה למפרע כשהגיע לשנות איילנות וגם אין חילוק בדבר בין ר"מ לרבנן רק דהתם מיירי לענין פלוגתא דר"מ ורבנן לענין קטנה אם יש לה קנס:

במגן אברהם ס"ק ל"ה קרוב הדבר שיברכו שהכל כו'. ובכ"מ בפ"ח מהלכות ברכות הביא בשם הרמ"ך שהקשה מערלה ומ"ש בכ"מ ע"פ דברי הרשב"א אלו שהביא המג"א אך המעיין בתשו' הרשב"א סי' ת' יראה שלא כ"כ אלא לתרץ שהיה ראוי שיברכו בפה"ע לפי שגדילים באילן וסיים בה מיהא תימא הואיל וחייבן הכתוב בערלה כו' ובקונטרסי עוללות אפרים הארכתי וכתבתי ליישב ג"כ מה שהשמיט הרמב"ם הך דינא שהפלפלין חייבים בערלה והבאתי דברי התו' ביומא דף פ"א. וגם כתבתי ע"פ דברי הריטב"א שהפלפלין הם נעשים באילן עצמו כעין שרף אבעבועות וקי"ל קטפא דגוזזא לא הוי כגוזזא ועיין בפ"ז מהלכות מ"א ובפ"ז מהלכות שמיטה והארכתי בזה ובריטב"א בעירובין כ' ויש מי שכתבו דרטיבא בפה"א דלא חשיבא פרי העץ אלא דחשבם תורה בהם לחייבם מדכתיב כל עץ מאכל ע"ש:

מעבר לתחילת הדף · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.