בכור שור/ויקרא/יח

בכור שור ויקרא יח

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ג

כמעשה ארץ מצרים. וראיתם מעשיהם וענינם אל תעשו שענינם רע וכמעשה ארץ כנען אשר אני מביא אתכם שמה. ותלמדו ותראו את ענינם לא תעשו, כי אף הם מאוסים בעיני, ואם תעשו כמעשיהם מה הועלתי במה שהחלפתי בכם; והוא הדין לשאר אומות העולם, אבל על אותם שהם רואים ויודעים ויש לחוש פן ירגילו לעשות כן. והכי משמע קרא, דכתיב: את משפטי תעשו [ואת] חקתי תשמרו, ולא חקים אחרים. [חוקים] קדומו"ש, משפטים ריישונו"ש. [בלע"ז]:

ה

אשר יעשה אתם האדם וחי בהם. שלא יהו שניו מתקצרות שאינו מת אלא מיתת עצמו, אבל חוקות הגוים, שגוזלים וחומסים וגונבים ורוצחים ובאים על נשי חביריהם, מקצרות ימיהם, שבאים בעלי הממון והורגים אותם, וכן בעל האשה לא יחמול ביום נקם, ואף הקרובים הורגים את הרוצח, וכתיב: ושנות רשעים תקצרנה:

ו

אל כל שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערוה. שלא יהיו ישראל מצוים אצל זימה, שאם היה אדם מותר בקרובותיו, מתוך שהם מצוים זה אצל זה, ירבו זימה, לא תצא אשה בתולה מבית אביה שלא יבוא עליה אביה או אחיה או זקנה המגדלה, והבן שיהא מצוי אצל אמו ואצל דודתו ואפילו כשתהינה (אשת) איש יהא רגיל לבא עליה[ן] ומלאה הארץ זימה וטנופת. בתחלה כלל והשתא פרט איזו מן הקרובות אסורות:

ז

ערות אביך. ולקמא מפרש מהו ערות אביו:

[ו]ערות אמך. כיון שהיא אמך אסורה, בין נולדת מן האישות, בין באונס בין בפתוי בין באסור כגון שבא על בתו או על אמו ונולדת ממנה, הרי היא אסורה לך:

ח

ערות אשת אביך. אעפ"י שאינה אמך, והשתא מפרש מהו ערות אבי' דקא' לעיל. ורבותינו פירשו: ערות אביך (ערות אשת אביך) בין היא אמו בין אינה אמו, וערות אשת אביך להזהיר על אשת אביו לאחר מיתה. ואיכא למ"ד ערות אביך דוקא, והבא על אביו חיב שתים משום אביו ומשום ואת זכר. ואנוסת אביו ומפותת אביו איכא למאן דאמר דאסור מדכתיב במקום אחר: ולא יגלה כנף אביו, כנף שראה אביו לא יגלה. ואיכא דמוקי לההוא קרא בשומרת יבם של אביו, אבל אנוכתו ומפותתו אינה מן התורה:

ט

מולדת בית. שנולדה מן אשת אביך שאינה אמך או מבעל אמך שאינו אביך, ואם היא מאביך ומאמך כל שכן שהוא בכלל מולדת בית:

או מולדת חוץ. מאונס ומפתוי בין שפתה אביך אמך או אנס[ה], בין שפתה או אנס אשה אחרת או ש[נ]אנסה או נתפתתה אמך מאיש אחר:

י

ערות בת בנך. [א]מולדת חוץ דלעיל קאי, בת בנו שנולד חוץ. ובת בתו שנולדה חוץ, דבבת בתו מאנוסתו הכתוב מדבר, ומאיש אחר, ובתו מאנוסתו אתיא הנה הנה זמה זמה, אבל בתו מאשתו כתיבה בהדיא דכתיב: ערות אשה ובתה... את בת בנה ואת [בת] בתה, לא שנא ממנו ולא שנא מאיש אחר:

יא

אחותך היא. כלומר, אם מולדת אביך אחותך אפילו מאשת איש אסורה עליך, אבל אם אינה אחותך אפילו היא מולדת אביך שבא על השפחה ו[על] הנכרית שהיא מולדת אביך אבל אינה בת אביך ואינה אחותך שאינה נקראת אלא אר אמה השפחה, דכתיב: האשה וילדיה תהיה לאדניה, שאינם הולכים אחר האב כלל, ונכרית כדנפקא לן מכי יסיר את בניך, בן בתך הבא מן הגוי קרוי בנך ואין בן בנך הבא מן הגויה קרוי בנך אלא בנה, ולפיכך אינך חיב עליה, אבל אם עבד וגוי בא על אמך והוליד ממנה בת אחותך היא, שלעולם הולד כרוך אחר אמו:

יב

ערות אחות אביך…[ערות] אחות אמך. האי דאסר רחמנא דודתו ולא אסר נכדתו שהקרובה ענין אחר לה ולפי שדרך אשה להביא בן אחותה ומצוי אצלה ויהא מצוי אצלה בזימה, אבל איש אין דרכו להוציא ולהביא בת אחיו ואינו מצוי אצלה:

יד

דדתך הוא. לרבות אפילו לאחר מיתה, כמו דודתו אחות אביו או אחות אמו שאסורה לעולם:

טו

אשת בנך היא. כלומר, אינה כלתך אלא אם יש לבנך אישות בה, דאנוסת בנו ומפותת בנו אינה כלתו:

טז

ערות אשת אחיך. שיש לה[ם] בנים או שהוא [מ]עריות או מצרותיהן או מצרות צרותיהן:

יח

לצרר. דבר קשה הוא ששתי אחיות שהן אהובות זו לזו ואתה תכנוס אותה בביתך שתהא צרות זו לזו ומתקנא[ות] זו בזו ומתקוטטות זו עם זו, ואפילו אם יגרש האחת אסור באחותה שאם תבא לביתה תקנא בה. אבל לאחר מיתה גם אהבתם גם שנאתם גם קנאתם כבר אבדה:

יט

לא תקרב לגלות. לפי שמצוי אצלה בשעת שאינה נדה, שיך לומר לא תקרב ביאתך בעת נדתה, אלא המתן עד שתטהר. ומיהו מותרת ליחד עמה שהתורה העידה עליה: סוגה בשושנים, [שאף אם] אין ביניהם אלא סיג של שושנים, לא יפרצו פרצות; וטעמא כיון שהוא יודע שתהא מותרת לו לבסוף, אין יצרו מתבער עליו כמו בשאר עריות:

כ

לזרע. ואעפ"י שאפילו [בלא] העראה חיב מיתה באשת איש, כדנפקא לן מנדה ומאשת אח אפילו שלא כדרכה כדנפק לן, ממשכבי אשה, לפי הפשט נראה שאסרה תורה כל אלו חיוב מיתה שלא יבא להזריע בה, כי דבר קשה שהעני בן אדם יגדל ממזר אחד ויהיה סבור שהוא בנו וימסור נפשו עליו ובמותו ינחילו כל יגיעו, איך לך עברה קשה מזו, הלכך לזרע ניתנת טעם היא. ודע שהקב"ה מקפיד מאד בדבר שהרי אמרו רבותינו: גמירי ממזירא לא חיי אלא א"כ ידוע. והוא הלכה למשה מסיני שאין הקב"ה רוצה שיירש אותו עני. ורבותינו דרשו בהבא על יבמתו ביבמות, לזרע, פרט למשמש באברו מת, ולמאן דמחיב משמש מת פרט למשמש לאשה מתה:

כא

ומזרעך. בהוה דבר הכתוב, שכן דרכן של עוברי מלך שאינן ממיתין כל זרעם אלא מקצתם ומקצת זרעם מקימים, כמו שעושין הגוים שמקצת זרעם עושין גלחים וכומרים לע"ז לאבד את שמם שלא יהא להם זכר, ומקצת מלמדין אומנות ומשיאין להם נשים, ולכך אמר: מזרעך, וכל זרעו אסור, ומיהו רבותינו אמרו בסנהדרין, בפ' ד' מיתות, העביר כל זרעו למלך פטור, משום דכתיב: מזרעך:

כג

תבל הוא. פירשו רבותינו: וכי תבלין יש בה בעברה מכוערת זו שאתה מוצא בה טעם. וכן זימה פרשו זו מה היא שוה יותר מאשה אחרת שאתה נכשל בה. וכן תועבה תועה אתה בה, שאתה תועה כשאתה מתאוה לה, שכמו שאסורה אשה כך מותרת אשה:

כח

ולא תקיא הארץ אתכם בטמאכם אתה. כלומר, כדי שלא תקיא הארץ אתכם על ידי הטומאות שתעשו עליה, אני מזהיר עליכם שתשמרו מצוי וחוקותי ולא תטמאו אותה, שאם תטמאו ודאי תקיא כאשר קאה [את] הגוי:

כט

כי כל אשר יעשה. אפילו גוים ונכרתו, כי אף האמורים נענשו על זה וכל שכן אתם שעליכם להזהר יותר, דמפקיד דינא עליכו וכן יין ושכר אל תשת אתה ובניך ולא תמתו, שהוא כמו כדי שלא תמותו:

ל

אני ה' אלהיכם. אם תשמרו עצמכם מטומאות ותועבות הללו. אי נמי אלהיכם בוטר"א אטיצטייר"א [בלע"ז], שעתיד לנקם אם לא תשמרו, כמו: עד האלהים יבא דבר שניהם, אלשאטיצ"א [בלע"ז]. והמקום יצילנו מעונש ומכל טומאה יטהרנו:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.