ביאור הגר"א/חושן משפט/מה

ביאור הגר"א ‏ חושן משפט מה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

(א) העדים. גטין פ"ז ופ"ח:

(ב) ראש ב"ד. שם י"ט ב' וכרבא:

(ג) (ליקוט) שהיה יודע כו'. דאל"כ הוי עד מפי עד ועבתוס' שם ט' ב' ד"ה קורין כו' (ע"כ):

(ד) וי"א. כרב גמדא. תוס' ט' ב':

(ליקוט) וי"א כו'. דפ' כרב גמדא וכמ"ש תוס' ט' ב' ודלא כהרא"ש שכ' דאף הרי"ף סובר כן ועהג"מ ועש"ך (ע"כ):

(ה) ואם אינן. דזהו ג"כ בכלל אינן יודעין לקרות ועהג"א וב"י:

(ליקוט) ואם אינן מבינין כו'. וכ"כ הטוא"ע סי' ק"ל אבל ב"י כ' שם שהרמב"ם והרשב"א פליגי עליה ושכ"מ בגטין י"א א' י"ט ב' והא לא ידעי למיקרי בדידעי ולא משני בשתרגמו לפניהם ואם נאמר דסתמא דגמ' ס"ל כרבא וכשיטת הרי"ף ורמב"ם שפיר אבל לפימ"ש הטור והרב כרב גמדא א"א לומר כן דא"כ אמימר וסתמא דגמ' ס"ל כרבא והלכה כן ועוד הביא ראיה מירושלמי סוף גטין גבי ע"א עברית וע"א יוני אמר רב הדיינים חותמין אע"פ שאין יודעין לקרות ואין העדים חותמין אא"כ יודעין לקרות מתני' פליגא על רב גט שכ' עברית ועדיו יונית כו' פתר לה בשהיו יודעין לקרות ולא היו יודעין לחתום או שהיו יודעין את שניהם וחתמו באיזה מהם שרצו ולכאורה משם ראיה גדולה אף לשיטת הרי"ף שפ' כרבא דהא בגט לכ"ע א"צ יודעין לקרות ואפ"ה פריך מגט אבל ליתא דהירושלמי ע"כ ס"ל דאף בגט אמר רב דאל"כ אמאי פריך על רב ואדרבה משם ראיה לדין הטור שם והרב כאן מדפריך על רב מ' הא אי ליתא לדרב ניחא ואנן קי"ל דלא כרב אבל הגמ' הנ"ל הוא כרבא והוא ראיה לפ' הרי"ף וש"ע וכן עיקר אבל דין זה ברור דבמקום שיכולין לקרות דה"ה לתרגם וכ"כ ש"ך ונ"מ לגט (ע"כ):

(ליקוט) ואם אין מבינין כו'. עש"ך וצ"ע (ע"כ):

(ליקוט) ואם אינן כו'. עהג"א שם ד"ה וכ"פ בא"ז והוא כו' ועבש"ע א"ע סי' ק"ל ס"ט לשון הרמב"ם שם ופי' ב"י דברי הג"א באינו מתרגם אבל הטור שם לא פי' כן ע"ש (ע"כ):

(ו) הודאה. גטין ס"ד א' כתובות ק"א ב' ב"ב קמ"ט א':

(ז) (ליקוט) על הרשום. כפרש"י דלא כפיר"ח בתוס' שם ד"ה מקרעין כו' ועש"ך (ע"כ):

(ח) והשטר פסול. מדפריך שם ובדף י"א והא לא ידעי למיקרי ש"מ דברייתא אפי' בדיעבד מיירי:

(ט) ויש מכשיר'. מדמביא הגמ' ראייה מדמנגיד ול"ק מדפסליה שזהו העיקר:

(י) כל שטר. סנה' ך"ט ב' וכתובות יח יט:

(יא) ואי איתנהו. עס"ב ונ"ע ועש"ך:

(ליקוט) ואי איתנהו לסהדי כו'. זה סותר מ"ש בס"ד והשטר פסול וה"ה בקרייה (ע"כ):

(יב) (ליקוט) ואי לא אמרי כו'. דס"ל דאע"ג שלא אקרינהו לאחר וחתמו כיון שהיו יודעין ענין השטר אף דלכתחלה אין לחתמו מ"מ כיון שחתמו ואין שום זיוף בשטר כשר בדיעבד ולא כרמב"ם וש"ע ס"ד ועש"ך והטעם דכ"ז משום חשש זיוף וכיון שאין זיוף כשר בדיעבד וכמ"ש בסי' מ"ד ס"א (ע"כ):

(יג) אפי' כתב. ב"ב שם:

(ליקוט) אפי' כ' ש"ו תוס' שם בד"ה לפי מ"מ נהי שאנו למדין משיטה כו' והרא"ש והרמב"ן שם דלא כהרשב"ם כמ"ש דלמא גייז לשטרא ועבה"ג וכמ"ש בגמ' קס"ג ב' (ע"כ):

(יד) אפי' ידוע. רשב"ם שם וכ"מ בגמ' שם מדקאמר מלאוהו בקרובים כשר הלא"ה פסול:

(טו) הא דאמרי'. ערשב"ם ד"ה הרחיק:

(ליקוט) הא דאמרי' כו'. דאפי' נאבד השטר ועדים מעידים אי"ל להד"מ והוחזק כפרן כמ"ש בב"מ י"ז א' בעובדא דשבתאי וכן כאן העדאת עדים איכא וא"ל דהוי מפי כתבם דמ"מ חתי' לא נפסל דהא מלאוהו בקרובים כשר (ע"כ):

(ליקוט) הא דאמרי' כו'. שהרי העדים לא נפסלו בשביל כך (ע"כ):

(טז) (ליקוט) שני שטין כו' הרי"ף וש"פ ופ' כר' שבתי משום שהוא מילתא מציעתא וכשיטתו כמ"ש בפ' חבית וש"מ (ע"כ):

(יז) ואם השטר מסיים. תשו' רמב"ן כנ"ל בסי' מ"ד ס"ג:

(ליקוט) ואם השטר כו'. עתוס' קס"ג ב' ד"ה שיטה כו' (ע"כ):

(יח) (ליקוט) צריך כו'. תוס' הנ"ל (ע"כ):

(יט) (ליקוט) וכיצד יעשה כו'. עתוס' ק"ס א' ד"ה מקושר עדיו כו' א"נ ?דמטייט כו' וי"ל כו' והרא"ש (ע"כ):

(כ) (ליקוט) ואם התחילו כו' ומיהו כו' ובלבד כו'. הרא"ש שם (ע"כ):

(ליקוט) ואם התחילו כו'. ר"ל אפי' חתומים זה תחת זה כמש"ו ובלבד כו' (ע"כ):

(כא) (ליקוט) דשמא כו'. אע"ג דאין למידין כה"ג כמ"ש בסי' מ"ד ס"ג לחובתו למדין כמש"ש ס"א בהג"ה. סמ"ע (ע"כ):

(כב) (ליקוט) ומיהו אם כו'. צ"ע דמ"מ שמא חובתו כו' וכן הקשה ש"ך ועוד בלא ש"ו בלא"ה פסול כמ"ש בסי' מ"ד ס"ט וכן הש"ך מיירי האידנא ע"ש (ע"כ):

(כג) (ליקוט) שטר כו'. מתני' דפ"ק דמכות וגמ' דב"ב קס"ב ב' ורי"ף פ"ק דמכות (ע"כ):

(כד) (ליקוט) או שהיו שנים כו'. סנה' כ"ט ב' ההוא כו' (ע"כ):

(כה) (ליקוט) אם יש שם עדות כו' וא"כ כו'. כן מ' בב"ב שם וכמ"ש תוס' שם ד"ה נמצא יש תימא כו' וי"ל כו' (ע"כ):

(כו) (ליקוט) שהרי אפשר כו'. כמ"ש בפ"ק דגיטין (ע"כ):

(כז) אע"פ שהעד. כפירושו דנקט הראשונ' לרבותא:

(ליקוט) אע"פ שהעד כו'. ס"ל לרבותא קתני בתוספתא הראשונים וכמ"ש בגטין ס"א בגט מקושר דבכ"מ קרובים כשר בין בתחלה כו' ע"ש פ"ב א' (ע"כ):

(ליקוט) אע"פ כו'. כמ"ש בתוספת' והביאו תוס' בגטין י"ח ב' ונמצא שנים הראשונים קרובים או פסולים כו' ופי' דלרבותא נקט אע"ג דבגט כה"ג אמרי לה דפסול אף לר' יוחנן כמ"ש בגמ' דגטין שם וכ"ש באמצע' או אחרוני' דלד"ה כשר לר' יוחנן (ע"כ):

(כח) ולכתחלה. מדאמרי' שם מלאוהו כו'. בדיעבד דוקא:

(ליקוט) ולכתחלה כו'. ע' רי"ף פ"ב דגטין שגורס שם בגמ' י"ח ב' מיחתם לכתחלה קרוב כו' (ע"כ):

(כט) (ליקוט) וי"א כו'. ומההוא דגט מקושר אין ראיה ועתוס' שם י"ח ב' ד"ה אמרי. וא"ת כו' (ע"כ) (ליקוט) וי"א כו'. כמ"ש בתוספתא הנ"ל ודוקא קתני דתלינן למילוי חתמו וראיה ממ"ש בגטין ספ"ח פ"א ב' לא הוכשרו בו אלא ע"א כו' וא"כ כאן דמקיימינן מתרי מינייהו האיך מכשרינן קרובים אלא דאין מקיימין אלא מעדים שלמטה כמ"ש בב"ב קס"ג ב' כל כה"ג כו' מכלל דבשאר מקיימין מעדיו שלמטה ושם פסולין קרובין ולא חיישינן כמ"ש בגטין פ"ב א' וש"מ מכל תלתא מקיימין כו' ומוכח מההיא דב"ב הנ"ל דא"צ לקיים כל חתימת העדים אלא מתרי מקיימין מדאמר וליחוש כו' קסבר כל כה"ג כו' ועתוס' שם קס"ב ב' ד"ה נמצא כו' ותוס' דגטין י"ח ב' ד"ה אמרי כו' (ע"כ):

(ל) אם נפסל. מכות ו' א' אי למיחזי כו' ועתוס' שם ד"ה אי ופי' ר' חיים כו' וה"נ לא נפסל העדות שראו קודם כתיבת השטר:

(לא) ע"י ראיית. כתובות כ"א:

(לב) וב"ד. ב"ב קע"א א':

(לג) (ליקוט) ואם נראה כו' וי"א כו'. מדאמרי' הרחיק שני שטין פסול אמאי פסול יצוו הב"ד למלאות עדיין (ע"כ)

(לד) הא דמכשרינן. לדעת י"א הנ"ל:

(ליקוט) הא דאמרי' כו'. הוא לס' האחרונה דס"ל דהשטר חספא בעלמא אם לא כשמצוה הלוה ודוקא ביום וע' רא"ש שם אבל ס' הראשונה ס"ל דהשטר אין נפסל עד שיבא לב"ד דאלמוה רבנן לתקנתייהו כי היכי דלא לבא לידי זיוף אבל בלא"ה אין נפסל וע"ש (ע"כ):

(לה) (ליקוט) אם אחר כו'. דהודאת בע"ד כמאה עדים דמי שהרי הודה בפריעתו (ע"כ):

(לו) הבא מכח. ב"ב ל"ה ב' וכפי' הגאונים דאפי' למעליותא:

(ליקוט) הבא כו'. עסי' קנ"ד סי"ח י"ט די"א דוקא לגריעותא וי"א אף למעליותא וי"א אף לגריעות' לא רק בחזקה אבל דעת הג"ה שם כמ"ש הכא דאף למעליותא וכ"כ בש"ע בכמה מקומות ועבה"ג (ע"כ):

(לז) וכן אם. צ"ע ועש"ך:

(ליקוט) וכן אם כו'. מרדכי ואזיל לשיטתו דס"ל דאם כ' תרי שריר וקיים פסול אף אם הניח אויר שטה חלק או בשורה שלפני אחרונה כמ"ש בגמ' תרי שריר וקיים לא כתבינן וא"כ יש לחוש לכה"ג אבל לדידן דקיי"ל. דכשר בתרי שריר וקיים כמ"ש בסי' מ"ד ס"ט וא"כ פסול אם עשו כה"ג כמש"ל ס"י יש מי כו' ואין לחוש שעשו שלא כדין כמ"ש בהג"ה שם (ע"כ):

(לח) ואם יש בין. תוס' שם לתי' הראשון:

(ליקוט) אם יש כו'. תוס' ד"ה גופא כו' וא"ת וי"ל וא"ת וי"ל כו' (ע"כ):

(לט) אבל אם לא. ואין נחוש לזיוף חובת העד השני כמ"ש תוס' בדף קסג ב' בד"ה שיטה אחת ע"ש. ריב"ש:

(ליקוט) אבל אם כו'. דאין קשה קו' וא"ת השני הנ"ל (ע"כ):

(מ) במקום כו'. ע"ל סי' מ"ד ס"ו מ"ש שם (ע"כ):

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---