אורים/חושן משפט/מה

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

אוריםTriangleArrow-Left.png חושן משפט TriangleArrow-Left.png מה

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


טור ומפרשיו

ארבעה טורים
··
בית יוסף
ב"ח
דרישה


שו"ע ומפרשיו

שולחן ערוך
··
נתיבות המשפט - ביאורים
נתיבות המשפט - חידושים
סמ"ע
קצות החושן
פתחי תשובה
ש"ך
אורים
תומים
באר הגולה
ביאור הגר"א
לבושי שרד


ערוך השולחן


לדף זה באתר "על התורה" לסימן זה באתר "תא שמע" לדף זה באתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


(א) העדים חותמים. אם חתם איש פלוני עד כשר ועיין בא"ע סימן ק"ל ס"א סמ"ע:

(ב) אף על פי שלא קראו הוא בעצמו. דלא הוי עד מפי עד דהא גוף העדות יודע הוא בעצמו רק הוא קורא לפניו איך כתוב בשטר והוי ליה מילתא דעבידי לגלויא סמ"ע בשם רש"י:

(ג) עד שיקרא העד כו'. דייק הב"י מלשון הרמב"ם אפילו שנים קוראין לפניו מכל מקום לא מהני דהוי עד מפי עד ולא מהני כי אם שהוא בעצמו קורא לפניו סמ"ע:

(ד) וכן נראה לי עיקר. והש"ך חולק אהכרעה זו ולדעתו אפילו מסל"ת לא מהני אך כל זה לכתחלה אבל בדיעבד הכל כשר ועיין תומים מה שכתב' בזה ועיין מ"ש בסעיף ה':

(ה) ויש עדים כו'. פי' אפילו יש עדים שלא קראוהו מ"מ מתחייב דהואיל דלא ידע לקרות וחתם עצמו גמר בלבו להתחייב בכל מה שיהיה כתוב בתוך השטר הן רב או מעט וגמר נפשו להתחייב כמו גבי בעל אומר לפקדון ושליש לגירושין דאמרי' דגמר בלבו שיהי' כמו שיאמר השליש סמ"ע בשם רמב"ן בתשובה ואפשר לדעת הרמב"ם דא"י להתחייב בדבר שאינו קצוב אף בזה דה"ל דבר שאינו קצוב כי לא ידע כמה יהי' נכתב בתוך השטר וצ"ע עיין לקמן סי' מ"ח מ"ש בענין ממריינו הנהוג בפולין וכו' סמ"ע:

(ו) וקרעו וכו'. פי' הסמ"ע דחותכין בנייר אותיות כפי חתימת העדים ומניחים הנייר ע"ג השטר והעדים ממלאים מקום החתיכה דיו ומסלקי' הנייר והרי הם חתומים על גב השטר אבל שיהיו רשומים על השטר והם יכתבו ע"ג רושם אפילו בגט פסול דהוי כתב על גבי כתב ולדבריו אפילו להיש מכשירין בהג"ה בכה"ג מודה דפסול והש"ך השיג וכן העליתי בתומים דכשר בשטרות להך מ"ד ע"ש:

(ז) מכים אותו. כן הוא גי' הסמ"ע ופי' על הדיין דצוה לעדים לחתום כן כי העדים להיותם ע"ה שגגה בידם ומה חטאו שיקרה להם עונש והש"ך גרס אותה ופי' על העדים ודוחק כי אם הם שוגגים מה יעשו:

(ח) שהסופר חותם כו'. ואם הוא כ"י או ממרינ' וצוה הלוה לאחרים לחתום בשמו במסירת הקולמוס כי לא ידע לחתום מהני סמ"ע וכתב הש"ך דלזה א"צ מנהג ומדינא מהני ונר' דאיירי בשני' שהעידו כן והעידו שצוה לחתום ולא העידו על גוף ענין הנזכר בשטר דאל"כ ה"ל שטר גמור ומ"מ עדותן כשר שצוה לחתום אבל אם חתם ע"א במסירת קולמוס מהלוה פשיטא דצריך מנהג דלדינא וכי ע"א נאמן דלוה יכול להכחישו ויאמר להד"ם ופשוט:

(ט) ויודעים לחתום. אע"ג דהא מעידים דחת"י הוא מ"מ אפשר לחוש דלמא קרעו להם נייר וחתמו ולזה קאמר דלא חיישינן לכך סמ"ע:

(י) אי אמרי אקרינן כו'. מזה הוכיח הש"ך דאף על גב דפסק המחבר בריש סימן דאין לסמוך אקריאת אחרים אפי' מפי שנים ואפילו מסל"ת היינו דוקא לכתחילה אבל בדיעבד לא פסלינן לשטרא וא"ש ונכון ועיין מ"ש תומים בריש סימו:

(יא) דייקינן בסהדותא ע"פ כו'. פי' הסמ"ע ופרישה דתמיד צ"ל דאקרוהו למאן דידע לקרות רק ההבדל אם יודעים בעל פה הבית דין שואלים להם אי הניחו לקרות למאן דידע אבל אם אין יודעים בע"פ אין הבית דין שואלים ופוסלים שטר עד שיאמרו מעצמן דהיו מניחים לקרות מפי אחרים ואז כשר. והש"ך השיג ודעתו כיון דידעי בע"פ אף דלא אקרוהו כלל למאן דידע לקרות השטר כשר ועיין תומים דהעליתי אם ברור לנו דלא הניח לקרות לא מועיל דידע בע"פ להכשיר שטר רק מסתם אמרינן הואיל וידעי רגלים לדבר דהניחו לקרות ולא נאמנים שלא הניחו לקרות כיון דכת"י יוצא ממקום אחר אבל באינם יודעים בע"פ נאמנים לומר שלא הניחו לקרות אע"פ שכת"י יוצא ממקום אחר ע"ש:

(יב) ואם הרחיקו וכו'. דיכול לזייף ולחתוך כל שטר שלמעלה ולכתוב שטר חדש במה שירצה בב' שיטות הללו ועדים חתומים עליו עיין תומים מ"ש דלמה נקט חשש זה בסמ"ע ובב"י:

(יג) חתמו על טיוטא. הן שטייט לגמרי והן ששרט רק שריטה ונקודות דניכר דלא היה כתוב בו ואין צריך לקיים מכל מקום יאמרו דהעידו על זה דלית ביה ריעותא ועיין תומים מה שכתבתי בזה בישוב הסמ"ע:

(יד) אבל א"י לטעון להד"ם. דהרי ניתן להכשיר במלאוהו בקרובים טור בשם רבי יונה וצ"ל דעדים עבידי למטעי ולהניח חלק ושבקי רווחא לשארי עדים דאל"כ הא עדים פסולים ופשיטא דיכול לטעון להד"ם ועיין תומים שאפילו ע"מ מעידים שכך היה השטר ברווח שני שיטין מכל מקום פסול דהוה שטר שיכול לזייף ובגט וכן שטרי קנין דדמי' לגט כמש"ל רמ"א ריש סימן מ"ב דעת הרמב"ם להכשיר בע"מ עיין א"ע סימן ק"ל ואם ע"מ מעידין על ש"א שכך היה בשטר מתחלה אי למדין מש"א עיין תומים דהוכחתי מדברי הר"ן דלמדין:

(טו) שכל המזייף כו'. הן להוסיף בשיטה החלק או לחתוך השטר ולכתוב על ב' שיטות שטר חדש הכל אין הולך אצל הסופר לזייף רק מזייף בביתו ואי משערין בכתב אותן עדים החתומים על שטר זה או בכתב עדים דעלמא נסתפק בד"מ והרמב"ן הביא בחידושיו בשם ירושלמי ס"פ ג"פ דאם כתב יד הסופר גם משל עדים הולכין אחר כתב סופר ולעולם הולכין להקל סמ"ע וד"מ:

(טז) כגון ל' בשיטה וכו'. ואויר בין שני שיטות אבל אין צריך שיהיה הל' פוגש בקו של כ' פשוטה דא"כ צריך להיות חלל בין השיטות כשיעור ב' אוירי' זה לא אמרינן דיכול לכוון כתיבתו שלא יפגוש למ"ד בכ' פשוטה סמ"ע:

(יז) שיכול לכתוב באותו חצי שטה וכו'. ואפילו דכתוב ש"ו מה בכך הלא יכול לכתוב עוד מה דבעי בחצי שטה ההוא ולכתוב שנית ש"ו ושני ש"ו בשטה שלפני אחרונה כשר ש"ך:

(יח) פסול. פי' לגמרי דהרי יכול לזייף כמ"ש וא"כ כל שטר בפיסול סמ"ע:

(יט) אם יחתמו זה אחר זה כו'. דאז כל השטר פסול דהרי יכול לזייף ולחתוך כל שטר עליון ולעשות שטר הבא הוא ועדים בש"א אבל אם חתמו זה תחת זה אין כאן פיסול לכל שטר דאין כאן חשש זיוף רק מחצי שטה שלפני עדים ושטה שלימה שלמעלה אין למדין דהניחו פנוי חצי שטה למאן דקשיש ושטה אחת מרחיקין כדרכן מיהו אם כתב ש"ו למדין דהא דרך עדים לכתוב ש"ו וכאן לא נכתב עד סוף חצי שטה שלפני עדים שמע מיניה דהשטר היה נכתב עד חתימתן וליכא זיוף כן כתב הש"ך בסעיף קטן ט"ו עיין שם. ועיין תומים מ"ש דלא תקשה מה בכך דחתומים זה תחת זה דילמא יעשה מכל א' שטר ושני שטרות בע"א מצטרפין ע"ש מ"ש בזה:

(כ) ואז למדין כו'. דחזקה על עדים שעשו כהוגן ולא הניחו פנוי קודם חתימתן שיכול לבוא עי"כ זיוף וע"כ השטר נכתוב עד חתימתן ותו ליכא חשש והרמב"ן בתשובה כתב שכך היה מלמד לעדים וסופרים לעשות:

(כא) ויש חלק וכו'. כ' הסמ"ע דיש דיעות אי מפסל השטר בכך והיינו כשיש לפני השטר ועדים גליון ובזו יש דיעות שאינו פוסל בדיעבד דהא יכול לתקנו ולחתוך הגליון והשטר בעצמותו כשר ע"ש משמע הא אם לא התחילו לחתום במקום שהשטר מתחיל רק באמצע שיטה לכ"ע פסול:

(כב) שמא כתוב חובתו. עיין תומים שהקשיתי דהא מחבר פוסק כרשב"א דאפילו מחק לא תלינן דה"ה כתוב חובתו או תנאי הואיל הוא בטופס ע"ש דחלקתי בין מחק לחתוך ע"ש:

(כג) חתכו כו'. זהו לדין הגמ' דלדידן בממ"נ אי היה כתוב ש"ו בסוף שיטה אמרינן לקמן דכשר ואי לא בלא"ה מפסל דאנן פסלינן שטר שאין בו ש"ו ופשוט:

(כד) ומיהו אם כתוב למעלה ש"ו וכו'. עיין תומים דישבתי קושית הב"ח וש"ך דדילמא היה כתוב חובתו אחר ש"ו והעליתי דאחר ש"ו אפילו חובתו אין למדין דלא שייך לשטר כלל ובפרט בנצרף דעת רשב"א דלא חיישינן בטופס דהיה בו תנאי ע"ש:

(כה) ובלבד שיהיה חתומים זה תחת וכו'. עיין תומים מ"ש לישב דלא תקשה מהכא לשיטת הרא"ה ע"ש:

(כו) זת"ז פסול. עיין תומים דהעליתי מתוך דברי תו' דאם יש חלק בין החתך למקום חתימת עדים ליכא למיחש דהיה שטר ועדים בש"א וחתכו וכתב ע"ג דעדים אינם רשאים לעשות כן להניח חלק בין השטר וחתימתן כשכותבים שטר ועדים בש"א וגליון למעלה ע"ש:

(כז) והרי אין עדים קיימים כו'. הא קיימים צריכים לשאול אותם ואפילו כת"י יוצא ממקום אחר נאמנים לומר שישבו לחתום לשם עדות ומפסל השטר כי רגלים לדבר הואיל ופסולים חתומים סמ"ע וכ"מ:

(כח) אם יש שם כו'. ולדעת הרי"ף דצריך שידע הכשר בפסול אף כאן צריך שנדע שיהיה יודע הכשר בפסול אבל מסתם אמרינן דלא ידע ואי' אינהו קמן שיילינן להו ולדעת החולקים אין נ"מ ש"ך ועיין מש"ל בס"ס ל"ו מ"ש בזה בתומים במ"ש הסמ"ע וש"ך ע"ש:

(כט) שהרי אפשר כו'. היינו כשחתמו זה תחת זה אבל אם כולן חתמו בשורה א' ודאי אמרינן לשם עדות גמורה נתכוון נ"י פ' ג"פ סמ"ע ודברים אילו אין כאן מקומו כי הנ"י סבירא ליה כדעת האומרים דאם הפסולים חתומים לאחריהם פסול ולכך סבירא ליה אפילו בשטה א' הואיל והם אחרונים פוסלים השטר אבל לדעת הרמב"ם וסייעתו דסבירא ליה בכל גווני בין חתומים עדים הן בתחילה והן באמצע והן בסוף כשר אם כן ה"ה בש"א דמ"ש וזה פשוט וברור:

(ל) אלא אם כן שני עדים אחרונים כשרים וכו'. משמע מזה אף על פי שחתומים פסולים באמצע כל שלא חתמו באחרונה כשר אבל בתומים העליתי דהעיקר כדעת הש"ך דאפילו באמצע ג"כ השטר מפסל ויש לחלק בין גט לשארי שטרות גם העליתי אע"פ דרוב פוסקים חולקים אדעת רמב"ם ומחבר מכל מקום יכול המוחזק לומר קים ליה כוותיה ודלא כש"ך שהכריע נגדם ע"ש:

(לא) האחרונים כו'. דמקיימין שטר מן העדים אחרונים כשעדיו מרובים ולכך בעינן דעדים אחרונים הם כשרים דלא לייתי ולקיים שטר ע"פ פסולים ועיין תומים מ"ש בזה:

(לב) אם נפסל וכו'. מ"ש בזה עיין לקמן סימן נ"א כי שם מקומו וכתבתי בבירור הדברים האלה לשיטת הפוסקים:

(לג) אם הכשרים זוכרים וכו'. ולשיטת הרמב"ם לקמן סימן מ"ו אם העדים לפנינו ואומרים אינם זוכרים מפסל השטר אף דלא מפסל בחתימת הפסולים דאמרי למלוי חתמו דהא נאמנים לומר דאין זוכרים במגו דישבו בצירוף לחתים דנאמנים אפילו כת"י יוצא ממקום אחר כמש"ל רק דהוי מגו דבי תרי ותלי' בפי' דהך מילתא כמש"ל בסימן מ"ו ובכללי מגו:

(לד) וב"ד יכתבו וכו'. אבל לא עדים דכיון דהלוה צוה להם לחתום בצירוף פסולים עשו שליחתו כמו שצוה ושוב א"י לחזור ולעשות שליחתן ש"ך ומשמע אפילו בקנין דבלא קנין בלא"ה הוי ליה מוקדם וכן הב"ד דכותבין מזמן ראשון היינו בקנין דבלי קנין הא לא היו נכסים משועבדים כלל מזמן כתיבת השטר דהשטר חספא בעלמא ואם כן אם יכתבו ב"ד מזמן ראשון יגבה שלא כדין כי לא חל שעבודו אז כלל:

(לה) שוב אין לו תקנה. כשנראה לב"ד כבר נפסל וא"א לחזור לכשרו דאל"כ מה מהני תקנות דרבנן לעולם כשיבא לב"ד יאמרו למלאותו בקרובים ואני מסופק אי העדים יכולים לכתוב לו שטר אחר אי נימא דעדים לא עשו שליחתן דהרי הניחו חלק שלא כדת ויפסול השטר ואם כן יכולים לחזור ולעשות או נימא דהוא המלוה הפסיד אנפשי' דהרי יכול למלאות בקרובים וכדומה ואם כן הוי כעשו שליחתן וצ"ע:

(לו) אבל אם מילאוהו למחר כו'. אפילו למ"ד עבחז"ל מכל מקום כאן דשטר פסול לא מהני אבל בקנין דל שטרא לגמרי הא מעת קנין חל שעבוד. ודעת הסמ"ע דהך דינא הוא למ"ד דצריך דעת הלוה למילוי אבל למ"ד דאין צריך אף אם מלוהו לאחר כמה ימים לא הוה מוקדם דהוא רק הכשר בעלמא ולכך מפרש דהך מילתא הא דמכשירין וכו' נמשך עם הך וי"א דכתב המחבר בסעיף שלפניו אבל הש"ך כתב דלא תלי' זה בזה דאף דאין צריך דעת הלוה מכל מקום לא מכשר עד דמילוהו ואם כן צ"ל ביומו וכ"כ כה"ג ועיין תומים שהארכתי כי הך דינא צ"ע ועל כל פנים מחלוקת שנויה ע"ש:

(לז) הרי הוא כמוהו כו'. העלה הסמ"ע דהיינו ראובן יש לו שטר על גוי והגוי מכר שדהו לשמעון וראובן בא לטרוף משמעון ושמעון טען כל שטר על הגוי עשוי לזייף הואיל ויש בו פנוי שני שיטין ופסק הואיל ושמעון הלוקח בא מכח הגוי הרי הוא כמו גוי ואילו היה השדה ביד גוי היה ראובן מוציא בדיניהם ממנו ע"פ שטרו ה"ה שמעון הבא מכח גוי אבל אילו היה לגוי שטר שיש בו חלל שני שיטות על שמעון ומכר הגוי השטר לראובן אפשר דאין ראובן יכול להוציא מעות מיד שמעון דלא אמרינן הבא מכח גוי כגוי למעליותא ע"ש ועיין מש"ל בסימן ס"ו בארוכה בדין זה:

(לח) אלא שאין מתחיל כו'. פי' כי חצי שטה שלפניו חסר ונחתך ועיין תומים מ"ש בזה לישב קושי' הסמ"ע והש"ך:

(לט) כתב שטר ועדים. פי' הכל בזויף ועיין מש"ל דלא חוששין דילמא עדים הם פסולים וקרובים דבטוען מזויף הב"ד חוקרים טיב העדים:

(מ) בין שטר לחתימת העדים. וה"ה בשטר עצמו אין יכול להיות שינוי דאל"כ דילמא הך מקום מחקו ש"ך:

(מא) אא"כ נמחק בפניהם. דאולי כבר נמחק ואין להכיר אם נמחק פ"א או ב"פ רק אם נכתב עליו אבל אם לא נכתב עליו לא וגם לשיטת הריב"ם דסבירא ליה דמכל מקום אף דלא נכתב יש להכירו ה"מ ב"ד אבל לא עדים כ"כ הש"ך:

(מב) ואם יש כו'. עיין תומים דהארכתי דאם ע"א חתם בראש שיטה והשני בסוף וביניהם רווח בכדי שיכול לכתוב נחנו סהדי כו' מכל מקום כשר דאין העדי' רשאים לכתוב נחנו סהדי באופן זה ועל כרחך היה מתחילה השטר על המחק. גם העליתי שם דע"א ושטר על מחק כשר כמו שאר שטר שיש לו ע"א וכן כ"י הלוה הוא ושטר על מחק כשר ולא אמרי' דלא דייק כולי האי כמו שבאמת נסתפק בהו הרמב"ן ע"ש:

(מג) פסול כו'. עיין תומים שהקשתי דה"ל לב"ד לכתוב ע"ג ועיין מה שכתבתי בזה וכמו כן לשיטת ריב"ם דאף דלא נכתב ע"ג הכל יוכל להבחין ואם כן גם כן יכשיר אלא דתלי' בשיטת הרמב"ם והתו' אי פסולים חתמי באמצע אי מכשיר השטר ועיין תומים שהארכתי בזה דתלי' אם יכולים לכתוב אנן סהדי וכו' על הנייר ע"ש שבררתי הדברים:

(מד) אע"פ וכו'. עיין תומים דהעליתי דהיינו דאין חתימת עדים על מחק אבל כשיש חתימת עדים על מחק ורווח בין עד לעד כמו ב"ש פסול דיכול למחוק הנייר ע"ג העד ולעשות שטר וע"א על מחק וכן הרווח שבין עד לעד שטר ויהיה שטר עם עד אחד ומצטרפין ע"ש:

(מה) ואם כתבו וכו'. עיין תומים דאי מהני כתיבה זו ע"ג נייר מתליה בדעת הרמב"ם ותו' ע"ש:

(מו) אנו עדים חתמנו. ואי לא נכתב רק מקום פנוי וכו' גם כן כתבתי בתומים ס"ק כ"א דתלי' במחלוקת אי כשר ועיין תומים דאם הוא מכיל ב"ש ודאי צריך להיות נכתב ע"ג מחק אבל ע"ג נייר פסול ע"ש:

(מז) אבל אם כתבו כו'. עיין תומים שכתבתי דאפילו שורה בלא"ה פנוי מכל מקום איו לכתוב לפני חתימתן כלל ע"ש מ"ש מילתא בטעמא. ועיין עוד מ"ש כי מדברי תו' מוכח אם כתבו בין עד לעד בשורה א' א"צ לכתוב רק נחנו סהדי חתימי על מחק ושטרא על הנייר אבל אם הוא בב' שורות לבל יהיה כעד חתום על שטר שהוא על הנייר ולא על גוף שטר צ"ל נחנו סהדי דמסהדי על שטרא שסכומו כך וזמנו כך ולוה פלוני מפלוני מסהדי על שטרא דכתיב בניירא וחתימי על מחק ע"ש:

(מח) או מאחריהן. עיין תומים שכתבתי טעם למה לא יכתבו נגד השטר מצד שני של שטר ע"ש:

(מט) אינו ניכר כו'. אפילו כתבו בפי' שהשטר רק נמחק פעם א' מכל מקום אין ניכר אם ימחוק שני פעמים ומיהו ודאי אם זה הנוסח שטר על מחק יכתבו העדים על מחק בכת"י תו ליכא למיחש דאם ימחקו הא יש כתב ידי עדים ואם יניחו הא מוכיחו מה דנמחק פ"א לפ"ב רק לא שכיח דיכתבו עדים בעצמן לא תקנו חז"ל:

(נ) צריך להזהר וכו'. עיין תומים דבבא קמייתא דיש גרר ולא נכתב פרעון לכתחלה יש להזהר לכ"ע אבל בדיעבד לדעת מחבר לעיל סי' מ"ד אינו פוסל אבל אם נכתב פרעון ויש בו גרר פסול בדיעבד לכ"ע ע"ש:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.