אלשיך/בראשית/לג

אלשיך בראשית לג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

וישא כו'. ראוי לשים לב. למה שם כל ילדים אצל אמותם. ואחר כך וישם כו'. והיה לו מתחלה לשום את השפחות עם ילדיהן ראשונה. ואח"כ את לאה כו'. וגם היל"ל בלאה וילדיה שניי' ולא אחרונים רק ביוסף ורחל:

אך נתן אל לבו לעשות ב' דברים. (א) לשום כל בנים אצל אמם לאה וגם ילדים ורחל עם יוסף ושפחות עם ילדיהן למען יכמרו רחמיו ית'. כ"א יבא ויכם יהיה אם על בנים. הפך מאשר חס הוא ית' על קן צפור. (ב) לשים את השפחות וילדיהן ראשונה שיפגע בהם עשו ראשונה ואח"כ את לאה וילדיה ובאחרונה את רחל ויוסף. וירא והנה אם מתחלה ישים השפחות וילדיהן ראשונה ואח"כ את לאה וילדיה אחריה' ואח"כ את יוסף ורחל אחרונים הנה יקפידו השפחות ובניהם שנותנם אל מול פני המלחמה ולאה תקפי' שמרחק את יוסף ורחל מלפני עשו יותר מלאה וילדיה. ע"כ ראשונה מבלי השקפה אל מקום מושבם שם כל אם אצל ילדיה למען יראו השפחות כי גם בהן חס שיכמרו רחמיו ית' על אם על בני'. ובזה לא יהרהרו שגעל בהם ונותנם אל פני המלחמה. משא"כ אם מתחלה היה שם אותם עם ילדיהם ראשונה כי לא יחשבו כי ג"כ כיוון אל היותם אם אל בנים. וגם קרוב להן לחשוב כי להיותו עסוק בהן בשומו באחרונה ילדיהן. אותן היחל מהם וישם אותה ראשונה. ואח"כ את לאה וילדיה ולבל תקפיד לאה ותקנא באחותה. ע"כ מתחלה כאשר שם כל ילדים אצל אמם היחל מלאה כאומר על לאה ועל רחל. להורות כי חס עליה לרמוז אם על בנים בה קודם לרחל. וסיים בשפחות ועודנו עסוק בהן היחל בהן לשום אותן ראשונה ואת לאה וגו' אחרונים. כי לא שם מיד את רחל ויוסף אחרונים רק שהם מעט באופן שהיה נראים כעת אחרונים. ואח"כ אחר ההפס' כלאחר יד שם את רחל ויוסף אחרונים ועל כן נאמר אחרונים בב' הכתובים. ואח"כ תקן כל הקנאות ג"כ במה שהוא עבר לפניהם קנאת השפחות וילדיהן שהיו אחורי יעקב. והוא שומר לראש' ונמצאת רחל ויוסף רחוקים משמירתו מלאה. אם היה נשמט איש מאת עשו לגשת להכות במחנה מהעבר הלז.

ג

והוא עבר וגו' ע"ד הפשט יאמר כי הנה ב' בחינו' היו לעשו. (א) מצד מהותו במה שהוא עשו (ב) במה שהוא אחיו שיהיה בו צד טוביות והנה בתחל' היה מסתפק אם היה מתנהג בבחינ' עשו או אחיו. כאומר אל עשו אחיו כמפורש למעלה. ובזה יאמר וישתחו ארצה שבע פעמים עד גשתו עד אחיו למתק מרורות חמת בחינת היותו עשו. עד גדר הקר' אחיו ולא שוה לו כי הנה וירץ עשו לקראתו בבחינת היותו עשו. לקראתו להמיתו אלא שבהגיעו אליו הגין זכותו וישקהו ויבכו זה על שלא יכול לשלוט בו וזה שלא האמין הנצל ממנו:

ובזה יהיה מדוייק אומרו בתחלה אחיו ואח"כ עשו ובמדרש (ב"ר שם) אומרו כי לא לאחיו השתחוה כי אם אליו ית' ופירשו אומר והוא עבר לפניהם שהיא השכינה. כד"א והוא אסור בזיקים. והוא עומד בין ההדסים. ולפי זה יתכן אומרו עד גשתו כו' טרם יזכיר שבא עשו שהיל"ל וירא את עשו אחיו וישתחו ארצה כו' עד גשתו אליו אך לא יצדק עד גשתו אל מי שלא נאמר שהיה רחוק תחלה. וגם אומרו מלת עד ב' פעמים עד גשתו עד אחיו וגם לא יצדק אומרו וישתחו. בבלתי הזכיר למי אך הוא. כי והוא שהוא שכינה עבר לפניו וישתחו. ז"פ עד גשתו עד השכינה הנז' במלת והוא ואח"כ עד אחיו:

ה

וישא כו'. הנה אומר יעקב הילדים יראה מיותר והיל"ל אשר חנן כו'. אך הנה עשו נתן עיניו בנשים. אולי אחת מהן בתו הגדולה וימהרנה לו לאשה לכן השיב ואומר הילדים הם אשר חנן כו'. כלומר את הנשים אשר אתה רואה. אינן מאשר חנן כי נשי הן ואינן בנותי. ואם נשים לב אל טעם שבמלת הילדים יהיה באמר לו בהרמת קול הילדים כלומר כי עליהם ודאי אתה שואל ולא על הנשים נשאת עיניך כי לא נחשדת בכך. הם אשר חנן ה' את עבדך והוא בתנוע' הרמת קול זה כאלו ברור לו שלא יחמדם ויבוש בראותו שמרחיק יעקב הדבר מלחשוב שהוא שאל על הנשים כי חלילה לו. וגם רמז לו כי אפי' יהיה ליעקב בת והוא שכל אשר לו הוא למצא חן בעיניו. כי כל מה שקנה עבד קנה רבו. כי הנכסים יחשבו כשל עשו לא כן הילדים כי הם אשר חנן ה' את עבדך. כלומר שעם היותי עבדך הם חנונים אלי מאת ה'. וגם זה אפשר כיון בטעם שעל מלת הילדים שהתורה רמזה מה שכיוון כמרים קול באומרו הילדים כלומר אינן מסוג הנכסים כי הם אשר חנן כו':

ו

ותגשן כו'. היל"ל וישתחו ולא ותשתחוין יורה על השפחות בלבד. וגם מלת הנה מיותרת ובלאה היל"ל ויגשו לאה וילדיה. ואם הוא על היותם עפלים אגב אמם. למה ברחל עושה עיקר מיוסף באומרו יוסף ורחל. ועוד שהיל"ל רחל וילדיה. וגם אומרו ואחר ברחל ויוסף ולא בלאה וגם היל"ל נגשו יוסף ורחל. ולא נגש:

ואפשר כי כשמוע השפחות את יעקב אומר חנן ה' את עבדך. נשאו קל וחומר אם הוא נעשה עבד לעשו כ"ש אנו שפחות העבד. על כן הסכימו להשתחוות לו אך לא כן לב הבנים והנה ילדיהן היו לפני אמותן משוכים לפניו מאמותן. ותגשנה השפחות לבדהן ממקומן עד לפני ילדיהן וזו הנה וילדיהן. עד היות הנה ראשונה לפניו וילדיהן אחריהן במקומן ועל הקדימה הזאת מייחס ההשתחוי' אליהן באומר ותשחוין כי הן היו עיקר וילדיהן נגררות אחריהן. אמנם לאה מה שדמתה להן הוא כי ותגש גם לאה כהן ממקומן עד מקום ילדיה שהיו לפניה אך לא שתה עצמה לפניהם כמו השפחות ועל השואתן אמר וישתחוו. אך רחל ויוסף שהיו רחוקים מעשו פנימה הוצרכו להתקרב וזה ואחר נגש כו' והזכיר יוסף תחלה הוא מ"ש ז"ל (ברכות דף כ"א) על פסוק בן פורת עלי עין. ששם עצמו יוסף בפני אמו בל יסתכל עשו ביופי אמו. ועל כן יאמר יוסף ורחל כי הוא לבדו נגש עד לפני אמו ונסתרה בו בהיותו מעומד והשתחוו יחד שבשחיה אינה ניראת:

ח

ויאמר מי לך כו'. הנה אומר לך מיותר. שנית מה זו שאלה הלא מוליכי המנחה הגידו לו. אך יאמר מי לך כלומר מי הם להיות לך. כלומר כי מברכתי הוא זה לך שאל"כ מה לך פה בעה"ז. והשיב לו למצא חן כו'. לומר אדוני אתה וכאשר דרך עבד שגם שכל אשר לו הוא לרבו. מפריש משלו מנחה לאדוניו למצא חן בעיניו וזהו למצא חן כו'. וכן אמרו רז"ל (ב"ר פרשה ק') שאחר כך את הכל נתן לו על חלקו שבמערת המכפלה שנאמר בקברי אשר כריתי לי שעשה כרי מממונו ונתן לו. וזה אחשוב בכונת המסרה ג' מי לך בקרא. (א) מי לך פה חתן. (ב) מי לך כל המחנה כו'. (ג) מי לך פה כי חצבת לך פה קבר. והוא מה שכתבנו כי ראשונה נתן עיניו בנשים ואמר מי אלה לך. כלומר אם היתה ליעקב בת לנושאה וזהו מי לך פה חתן כלומר שהשאלה הא' היתה מי לך פה במה שאהיה חתן לך וכשלא יכול כאשר השיב לו יעקב כמפורש. וגם הטמין את דינה אז נתן עיניו בממון והוסיף אמר מי לך כל המחנה כי לא יאתה אך מזה לא יצא ריקן כי לקחו על הקבר וזהו מי לך פה כי חצבת לך פה קבר שכוונת המסרה לומר שמה שאמר מי לך הוא כאומר הלא מאשר שאלתי מי אלה לך הוצאתני ריקם שלא רציתני לתתן מהנכסים לא תוציאני כי מי לך כי מאין הם לך כי אם לא תתן אני אעשה שלא יהיו לך והוא על הקבר:

והנה ארז"ל כי מחנה המלאכים פגשו בעשו בדמות בעלי זיין חרב וחנית כו' והיו מכים בו הכאות והיה אומר הניחוני כי אני בן אברהם ואז היו מוסיפין זה אל זה לומר הכוהו שב ויאמר בן ליצחק אני ויוסיפו להכותו מכה רבה אמר אח ליעקב אני אז הניחוהו ושעל זה שאל מי לך כל המחנה אשר פגשתי והשיב יעקב למצא חן והלא יקשה כי איך מוצא חן במכות ה גדולות ההם. אך יאמר לא היתה עיקר כוונתם להכותך. רק למען אמצא חן במה שיניחוך באומרך כי אחי אתה:

ט

ויאמר עשו כו'. יש להקשות (א) הנה אומרו יש לי רב אינו טעם מספיק כי כל מלך רב ושליט עם שיש לולא ישיב אחור מנחה. (ב) אומרו יהי לך אשר לך אם כבר הוא לו מה אמר שיהים לו ואם הוא שנותן ומוחל לו ברכותיו. היל"ל יהי לך אשר לי. (ג) אומר אל נא אם נא הם תיבות משוללות הבנה. (ד) אומרו ולקחת שהיל"ל קח מנחתי אך לא קח שיראה שמוסיף על ד"א שאומר וגם תקח מנחתי מידי. (ה) אומר כי עלי כן כו' אינו נתינת טעם לשבח. וכן אומרו ותרצני בלתי מתיישב. (ו) מה מוסיף על הקודם באומרו קח נא כו' וגם שנותו את טעמו ממנחה לברכה וגם אומרו הובאת לך מה חידש לו (ז) אומרו כי חנני כו' יראה כנותן קוץ בעיניו. אך אמנם הנה עשו אמר אליו לא ימנע או מנחתך היא למלא חסרוני או לפייסני על הברכות. אם להעשירני הנה יש לי רב ואיני צריך מתנותיך ואם הוא לפייסני על הברכות יהי לך אשר לך. והוא כי הנה שני סוגי ברכות יש חלוקים זה מזה ראשיתה עושר הוא ויתן לך האלהים והנה לך עושר וכן יעבדוך עמים גם זה לך כי יש לך עבדים כאומרו ויתן ביד עבדיו וכן שלח אליו לאמר ויהי לי שור כו' עבד ושפחה. אמנם בסוף הברכות שהוא הוי גביר לאחיך כו' אין לך כי אדרבה אתה משתחוה לי ומחשבני לגביר ואדון לך. ע"כ אני אומר על הברכות יהי לך מהם אך לא הכל כי אם דווקא אשר לך שהוא שתי בבות הברכות. אך אשר איננו לך כעת שהוא הוי גביר זה לא יהיה לך כי לא ארצה שתמשול עלי ואיני מוחל לך חלוקה זו והשיב לו יעקב אל יתחמץ לבבך על זאת וגם לא יעלה על רוחך כי להפיס דעתך על שנתקיימו בי הברכות הבאתי המנחה כי הנה אל נא כלו' לא שאהי' גביר לך עם כל יתר הברכות לא עתה הוא כי אם לעתיד לבא:

והוא הנודע מרבותינו ז"ל (ב"ר פ' ס"ו) שאין אותן ברכות מתקיימות רק לעתיד לבא. וז"א אל נא כלומר ועל מה שאינו עתה לא תקפיד כי אין לך חלק רק בעוה"ז ולא לעתיד לבא כי זה היה נודע ביניהם כמפורש פרשת תולדות ועל אשר חשבת כי אולי למלא חסרונך שאלתי מנחה שעל כן אמרת יש לי רב. גם זה אינו אך המנחה הוא למען דעת אם רציתני כי בזאת יבחן אם נא מצאתי חן בעיניך במה שולקח' מנחתי מידי כי הלא על כן ראיתי כו' והוא כי האלהים האמור פה הוא שרו של עשו שעליו אמר כי ראיתי אלהים פנים כו' והוא כי הנה כאשר ראה יעקב את שרו ראהו בפנים של זעם נלחם. והנה כתבנו למעלה כי כאשר רץ עשו לקראתו בזעם אף הוא היה בא. לולא אלהי יעקב הגין בעדו ובהתקרבו תשש כח ודבר טובות. וז"א כי הלא ראיתי פניך כראות פני אלהים כי כן היית בפנים של זעם עלי ואח"כ ותרצני על כן לגלות לבך כי רציתני תקח לי מנחתי מידי וזה הוא משמעות אמתי של כי על כן. כד"א כי על כן באו בצל קורתי כאלו יאמר על כי באו כמוסכ' לכל המפרשי'. וכן רמזו ז"ל (שם פ' ע"ח) שאומרו פה אלהים על שרו אמר וע"ד זה יתכן גם אם נאמר שאלהים האמור כאן הוא קדש לומר ראויה הנחתי אליך כי על כן ראיתי פניך ונבהלתי ממך פן אמות בידך כמי שרואה פני אלהים כלומר כיום המות שאין אדם מתעד ראות פני אלהים ומאז אינו ניצול ממנו כד"א (שמות ל"ג) כי לא יראני האדם וחי ועם כל זה נהפכת לי ותרצני:

או יאמר אינו מנמת פיוסין רק מנחת ידידות בלבותם שנותנים דורון זה לזה בהתראותם פנים. וז"א אם נא מצאתי חן בעיניך שאהבתני ראוי הוא שתקח מנחתי ומי אמר לי שאהבתני הלא הוא כי על כן שמחתי בך כמי שרואה פני אלהים. ומזה אני מכיר כי גם אתה ותרצני. כי הלבבות כמראות שאם לא רציתני לא היית בעיני כרואה פני אלהים כי כמים הפנים כו'. והוא כמאמרם ז"ל בפר"א (פרק ל"ח) מותר להחניף את הרשעים מפני השלום:

יא

קח נא כו'. ארז"ל (חולין דף קל"ז) על פסוק מלכי תרשיש ואיים מנחה ישיבו יביאו לא נאמר אלא ישיבו שאותה מנחה ששלח יעקב לעשו. עתידים להשיבה אלינו לעתיד לבא. וזה יתכן במ"ש ז"ל ויקח מן הבא בידו הם אבנים טובות ומרגליות שעל כן מחשב ההשבה:

ובזה יתכן יעקב אמר אל נא תמנע מקחת המנחה לשום סיבה. אם הוא לבלתי היות חייב להחזיק טובה אל תחוש כי הלא אין המתנה תמידית כי עתידה לחזור. וזהו קח נא כלומר עתה היא בלבד ולא לעולם. ואם הוא להיות כי הכל משלך ויהיה לפניך מזכרת עון לזכור את השאר. גם זה אינו כי הנה ברכה אשר ברכני ה' היא. לא משלך כי אינו לא מטל השמים ולא משמני הארץ וזהו את ברכתי ולא אמר את מנחתי כלומר מהברכה שלי. ועוד כי כבר הובאת לך וחרפה תחשב לי תחזירנה על פני אחרי אשר הובאת לך. ושמא תאמר שאחר שחלקנו וחלקי הע"ה הטוב שיש לי פה. הוא שחלק משכרי שם ניתן לי בה ואיך אתנהו לך מזה. אל תחוש כי הלא חנני אלהים טוב בעוה"ז מתנת חנם ולא נכיתי אפי' מקצת מזכותי של העה"ב. כי אם וכי יש לי כל הוא מהשכר בעולם הבא:

או יהיה ענין הכתובים בהזכיר מאמרם ז"ל (בב"ר פ' ע"ו). ויקח מן הבא בידו אבנים טובות ומרגליות. וראוי לדעת מה נעשה מהן כי לא נראה שהוליכו עבדיו רק העדרים. אך ויהי כי לקח אבנים טובות בידו מנחה לעשו. לראות אם יצטרכו גם זה להסר כעסו. אך עזים מאתים כו' זה הוא מה שויתן ביד עבדיו. והנה בהתראות פנים אמר לו על העדרים שביד עבדיו מי לך כל המחנה כו'. אמר למצא חן שהוא להפיר כעסך למצא חן אז השיב לו אם דעתך שלא מצאת עדין חן. לא תמצה גם בזה כי הלא יש לי רב ובעל הון רב לא יופר כעסו בזה. ואין לי חפץ בדורון וגם יהי לך אשר לך הם הברכות כי חימה אין לי ומצאת חן ע"כ בראות יעקב את דבריו ראה כי צריך עדין לפייסו לפי ערך ממונו. ע"כ אמר אם נא מצאתי חן כבר כמאמרך יהי לך כו' ולקחת גם מנחתי מידי הם האבנים טובות ומרגליו' אותם שנאמר בהן ויקח מן הבא בידו כי ראוי הוא לך כי על כן ראיתי כו' כמפורש וזה אומרו ולקחת ולא אמר קח כי אם ולקחת נוסף על מה שביד עבדיו ואח"כ אמר קח נא עם כל זה גם את ברכתי אשר הובאת לך ע"י העבדים ולא תחוש אם אתן זה וזה כי הנה חנני אלהים כו':

יב

ויאמר נסעה כו'. הנה הסכימו רז"ל שאין פסוקים אלו כפשוטן. אלא שמאמר יעקב יעבור נא אדוני כו'. היה על שאמר לו עשו מבקש אני שאהא שותף עמך בעולמך ושהשיב לו יעקב יעבר נא אדוני כו'. וכן אמרו עד אשר אבא אל אדוני שעירה שהוא ועלו מושיעים כו' לשפוט את הר עשו ויהיה שהוקשה להם. (א) שאם נסעה ונלכה הוא ללכת יחד מאי ואלכה לנגדך שהוא בלתי מורה שותפות בהליכה שאם שיהיה לנגדו קרוב אליו פן לא ישא אותם הארץ לשבת יחדו למה יאמר שהוא ילך לנגד יעקב ולא שיעקב ילך לנגדו. (ב) מה זו תשובה כי הילדים רכים. ואדרבא על כן טוב טוב הוא יהיו יחד שאיש את אחיו יעזורו. (ג) אומרו ודפקום מי הם שידופקו אם עשו היל"ל ותדפקם יום אחד. וגם למה יחוש שידפקום. (ד) שאחר שגזרת הענין הוא ומתו כל הצאן למה מזכיר הבקר. (ה) כי אומרו עלי הוא מיותר כי אחר שמוראו הוא פן ימותו הצאן מה יתן ומה יוסיף היות עליו. וכן יש קצת דקדוקים במקרא שיתישבו על פי דרכנו בס"ד. והוא בשום לב אל הנודע לנו מרז"ל במקומות רבים כי האומות נמשלו לפרים כענין פרי החג וישראל לצאן ונבא אל הענין בהזכיר מאמרם ז"ל במדרש (ב"ר פ' ע"ז). וז"ל הילדים רכים אלו משה ואהרן והצאן והבקר אלו ישראל. כד"א ואתן צאני כו' ודפקום לולי חסדי ה' ומתו כל הצאן בימי אדרייאנוס קיסר ע"כ:

והנה אומרם והצאן והבקר אלו ישראל אינו מביא ראיה רק על הצאן. אך עדיין קשה מנין שגם הבקר הם ישראל. אך ודאי שאין כוונתו לומר אלו ישראל רק על הצאן ולא על הבקר. והענין כי הנה עשו אמר נסעה ונלכה כו' ודעתו במה שכתבנו בכוונות יצחק בעלות על לבו לברך את עשו שהיה להשליט את אדום על ישראל ד' פעמים בד' הגליות שיהיו ארבעתן ביד אדום ולא שוה לו רק בשליטתו בגלות הד' בלבד כי הוא חלקו מצד עצמו כאומרו והיה כאשר תריד כו' כמפורש שם בס"ד. אך על מה שקודם גלות אדום אין לאדום שליטה על ישראל. והנה אמר עשו הנה מעתה נסעה יחד בשותפות כמ"ש ז"ל (שם פ' ע"ח) על פסוק שאחר זה בקש היות לו שותפות עמו. אלא באמרו בעולמו של יעקב:

ולפי דרכנו במדרש הנזכר הוא נסעה יחד בשותפות בעה"ז ונלכה כי יהיה לנו התהלכות וקיום כי איש אל אחיו יאמר חזק אך בזאת כי לסוף ואלכה לנגדך בגלות הד' כי אז היא שליטתי כי אז אתקומם נגדך אז השיב יעקב ואמר אי אפשר כי הלא הילדים הם משה ואהרן רכים מהעמים עול הנהגת וקיום שתי אומות יחד כי אפי' על ישראל לבדן אמר לא אוכל לבדי כו' ואם תאמר אלי שאשתף זכותי ואשא אותן על שכמי. הנה זה יהיה כעת אך בבא זמן שליטתך בגלות הד' בימי אדריאנוס קיסר בביתר יסתכנו כל ישראל כי בהתחברם אלי בנחלה תחזק ידם כ"כ בבא עת שליטתם תגבר ידם כ"כ עד בלתי השאיר שריד חלילה וז"א והצאן שהם ישראל עם הבקר מלכי אדום שהם נקראים פרים ואם ב' האומות תהיינה עלות עלי שעלייתן עלי שאסמוך ידם בזכותי. הנה כל כך תחזק ידם עד שומתו כל הצאן וזהו ודפקום כלומר הבקר הנזכר ידפקום את הצאן הנזכר עד שומתו כל הצאן:

ושעור הכתוב על אומרו נסעה ונלכה. אמר הילדים רכים ועל אומרו ואלכה לנגדך אמר והצאן כו' אם מעתה יהיו צאן ובקר עלות עלי ומתו בזמן ההוא כל הצאן אך יעבור נא אדני לנהוג אדנו' ושררה תחלה בע"הז וזהו לפני עבדו כי אני אחרון שחלקי בעה"ב ושמא תאמר שלא אוכל לבדי לסבול צער העה"ז כיון שאין להם חלק בעה"ז כלל ואיך יתקיימו כלומר ולכן טוב טוב שאתחבר עמך בעה"ז כמאמרך נסעה ונלכה כי תהי' לנו מעיר לעזור בע"הז כי היא חלקך ומאשר לך ייטיב לי בעה"ז. הנה אין צריך כי ואני אתנהלה לאטי בעה"ז ומה שאוכל עמוד בגליות עם שאין לי חלק בזה העולם. הנה ע"י ב' זכיות אתנהלה שלא יעדרו מזרעי א' זכות שלא תבצר בכל דור וזהו לרגל המלאכה אשר לפני שהיא תורה כי יושב אהלים היה ואמר כי זרעי המתהלכים בתורה שהיא מלאכ' אשר לפני כי יושב אהלים היה. וגם זכות תנוקות של בית רבן הבל שאין בו חטא וזהו ולרגל הילדים ע"י ב' זכיות אלו אתנהלה עד זמן שאבא אל אדני שעירה שהוא זמן ועלו מושיעים כו' לשפוט את הר עשו. ויאמר עשו בין כך ובין כך שעדיין לא ניתנה תורה ואין זכותם כאשר אחר הנתינה כי גדול המצווה ועושה כו' באופן שהשתי זכיות הנזכר אינן כעת אציגה עמך מן העם אשר אתי יהיו לך לעזר בע"הז שאין לך חלק בו והשיב שני טעמים אחד למה זה אטריחך ועוד שאם אמצא חן הוא בעיני אדוני אך לא בעיניהם:

יח

ויבא יעקב שלם כו'. ראוי לשים לב מה צורך הודיעו שבא שלם ואפי' למ"ש ז"ל (שם פ' ע"ט) שלם בגופו שלם בממונו. מה צורך הודעה זו אז. וגם אומרו אשר בארץ כנען הוא מיותר. וגם מה צורך הודיענו שויחן את פני העיר שקנה חלקת השדה במאה קשיטה. וגם מה ענין קרוא אותו הוא יתברך אלהי ישראל. והנה למעלה פירשנו על פסוק ושבתי בשלום אל בית אבי כו' שבקש יעקב כי בשובו בשלום אל בית אביו. יעשה לו הוא ית' יתרון על אבותיו. כי הנה אברהם כנה הוא ית' את שמו עליו אך היה אחר מותו. נוסף עליו יצחק שהיה בחייו אך היה על היותו סומא חשוב כמת. והוא באומרו אנכי אלהי אברהם אביך ואלהי יצחק שהוא את אברהם אחר מותו ואת יצחק בחייו ובהיותו סומא. אך אלי זה החסד אשר תעשה עמדי יתירה גם על יצחק כי ושבתי בשלום בלי שום פגם. לא כאבי שהיה סומא רק בשלום ועכ"ז והיה ה' לי לאלהים שיכנה ה' שמו עלי ליקרא אלהי יעקב בחיי וכאשר שאל הוא כן עשה לו הוא ית' כי הנה ויבא יעקב שלם בגופו. בשובו אל בית אביו שהוא עיר שכם אשר בארץ כנען. אשר שם בית אביו וגם לא היה עני שהוא ג"כ חשוב כמת כי הנה היה בבואו מפדן ארם שעדיין לא נתן נכסיו לעשו. ומרוב עשרו ויחן את פני העיר שנתן להם מתנות רבות והיה מוותר עד קנות חלקת השדה כדי לנטות שם אהלו במאה קשיטה ועכ"ז שהיה שלם בגופו וממונו בחייו בלתי חשוב כמת כאשר הציב מזבח כנה שמו עליו ליקרא הוא ית' אלהי ישראל בחייו. ולבל יאמר איש למה עשה ית' ככה והלא הן בקדושיו לא יאמין כי אין אמונה בבשר ודם בחייהם לזה הקדים ואמר ויקרא לו אל לומר לית דין בר נש כיתר אנשים רק אל כי שרה אל אלהים והוא שרו של עשו שאין כח אדם יכול לו אם לא כח אל כמו שכתבנו למעלה. שעל כן קרא שם המקום פנואל שפניו היו כאל שזועם את אלהים היא מדת רוגז שרו של עשו ואם כן ראוי הוא אכנה שמי עליו ליקרא אלהי ישראל בחייו בלתי היות חשוב כמת כמדובר. וזהו ויקרא לו אל וע"י כן אלהי ישראל יכונה עליו:

או יאמר מקושר אל מה שלמטה ותצא דינה כו' והוא כי באה התורה ללמדנו דרך ארץ כי רע ומר דרך אשה יצאנית פן יקר מקרה בלתי טהור כי הלא דינה בת יעקב יצאת לראות בבנות הארץ ונאנסה והנה הסבות הקרובות לדבר ולומר כי הנה היו גרמת נזקה לא יצדקו בה הלא המה כי יאמר איש אינו מן התימה לתפוס את בת יעקב כי הלא כמקרים ההם יקרה להולכי דרכים במקומות אשר לא יכירום ולא ידעו חשיבותם. או טעם ב' אולי לא נכון לב אנשי המקום עם אביהם לסבה מן הסבות:

או טעם ג' כי אין ייסורין בלא עון ולא טוב בעיני ה' אבי הנערה ותקל כבודו בעיני יושבי הארץ כי אשום אשם לה'. על כן הקדימה תורה ותודיעני כי לא זה ולא זה גורם כ"א הטעם הא' איננו כי הלא ויבא יעקב שלם בלי שום פגם עיר שכם אשר בארץ כנען ארץ מולדתו ומחוז חפצו בבואו מפדן ארם ממרחקי ארץ ובכל הדרך ההוא לא נזדמן לו לא שטן ולא פגע רע עד הגיעו אל מחוז חפצו הנה כי לא זה גרם לו וגם לא מטעם הב' כי אדרבא ויחן את פני העיר שהנחה למדינה עשה כמ"ש ז"ל (שם פרשה ע"ט) כי טוב היה בעיני עם הארץ וגם בעיני המלך אבי שכם כי הנה אפילו המקום שנטה אהלו קנה ממנו במאה קשיטה וגם לא מהטעם הג' כי הלא טוב בעיני האלהים היה. כי הנה ויצב שם מזבח ויקרא לו הוא ית' אל. מי שהוא אלהי ישראל על הדרך הנזכר. או יהיה אומרו ויקרא לו כו' מאמרנו על מאמרו ית'. בבת קול היוצא בימי ר' חנינא בן דוסא כל העולם נזון בשביל חנינא בני וחנינא בני די לו בקב חרובין מע"ש לע"ש. שדעתנו הוא שאומר הוא יתב' כי לא יבצר מר' חנינא פירות תורתו לאכול לשבעה ולמכסה עתיק בעוה"ז והקרן קיימת לעולם הבא אלא שבחבורתו נרפא לנו. שמצמצם עצמו להשפיע בזכותו על זולתו וז"א כל העולם כולו נזון בשביל חנינא בני ומה הוא זכותו כמיוחד לזה הוא כי די לו בקב חרובין שע"י מה שמצטמק יפה לו וטוב לעולם באופן שחיי כל העולם תלוי בו ויחשב בעיניו יתב' כזן את העולם כלו בזכותו וע"ד זה יתכן יאמר ויקרא לו ליעקב אל לומר כי כאשר בחסד אל עולם יבנה כן יעקב יתואר בתואר זה ואני ה' מתנהג עמו במדת אלהים. וז"א ויקרא לו אל אלהי ישראל. שקראו ליעקב אל בונה ומקיים עולם כתואר אל ע"י היותו יתב' מתנהג עמו בתואר אלהים ביסורין וטלטולים שהוא אלהי ישראל הנה כי טוב היה גם בעיני ה' בעצם ואם כן איפה מי גרם לו חרפת נבל לאנוס את בתו אין זה כי אם שותצא דינה כי יציאתה גרמה לה. והלא יפלא מזרע קדוש כמוה להיות יצאנית. מה שאין דרך נשים ומה גם נערות בתולות והנה ארז"ל (שם פרשה פ') שז"א בת לאה מה אמה יצאנית כדכתיב ותצא לאה לקראתו כו' אך עדיין אינו דומה כי אמה יצאת לקראת בעלה. עוד אמרו שעל דבר שמנעה מעשו נתפסה ועדיין אל מדת היותה יצאנית אינו מספיק. לכן אחשוב כי באה התורה לתת טוב טעם לדבר באומרו בת לאה כו' והוא בשום לב אל הודעה זו שהיא בת לאה ושילדה אותה ליעקב אך תתן שתים שלש טענות. אחד באומרו בת לאה כו' והוא כנודע מרז"ל (ברכות דף ס') על פסוק ואחר ילדה בת כי בן היתה אלא שאחר הורתה מזכר תמים בקשה לאה רחמים תתהפך לנקבה בל תגרע רחל מהשפחות שלא תלד רק אחד להשלים הי"ב שבטים הנה כי דינה בהורתה היתה זכר אלא שנתהפכה אח"כ. ולכן מי ששרשה זכר אינו מן התמה תהיה יצאנית כי כן יעשו הזכרים וכל דבר הולך אחר שורשו. וז"א ותצא דינה ואל תתמה על יציאתה כי הלא אם היא בתה היא של לאה ולא של יעקב כי הוא זכר עשאה כי כאשר ילדה ליעקב. לומר כי היות בת ליעקב הוא בליד' אך לא בהריון וז"א בת לאה אשר ילדה ליעקב. וא"כ אל תתמה על היותה יצאנית:

טעם שני כי הלא לא כיונ' לשוט בארץ ולהתהלך בה לראות בחורי עם רק לראות בבנות הארץ לערב דעתם עם הבנות וגם בזאת לא תאשם בעצם. כי לא שתה לבה פן תאחז. כי הלא לולא ראה אותה שכם בן חמור שהיה נשיא הארץ היא לא נתפסה מה שלא יערב אל לבו זולתו והידוע ידעה יפגשנה בן המלך. ולא עוד כי אם שגם אם בטבע חלוקה היה לה לחוש יפגוש בה. לא יעלה על לב רק יתבענה מאביה ואחיה אך לא שבשטף עובר יקח אותה וישכב אותה ויענה כי זה לא חשב אנוש. וזהו וירא כו' וישכב כו'. והודיעתנו התורה אלהית שעם שעשאה כלי לא כרתה ברית עמו כי ותדבק נפשו בדינה בת יעקב. אך היא לא דבקה נפשה בו לקדושתה וכן ויאהב הנערה אך היא לא אהבתו. כללות הענין כי למדתנו התורה מה גדלה רעת יציאת האשה כי עם היותה בת יעקב. והיא גם היא קדושה מצד עצמה ומסולקת מכל פנייה בלתי טובה. לא שוה לה לבלתי יקרה לה מקרה רע ומר טמא יטמאנה ומה גם כל אשה אשר לא תרחק כמוה כי המכשלה הזאת תחת ידה כפולה ומכפלת:

עוד יתכן למדתנו התורה ג' למודים (א) בעיקר גדול הלא הוא להבחין בין נפש טהור לטמא כי מי יתן טהור מטמא. וזה בג' בחינות (א) כי טבע כל דבר טמא לחבוק הידבק בקדושה ולטמאה (ב) כי לא תוכל הטומאה לידבק בדבר קדוש עד יטיל בו זוהמא ויטמאנו תחלה לנגדיות איכותם. (ג) כי גם אחרי אשר הוטמאה וידבק המטמא בטהור. לא ידבק הטהור במטמאו גם אחרי הטיל בו זוהמא. וזה ענין הכתובים וירא אותה שכם בעל נפש טמאה ומיד חשק לטמאה ולהטיל בה זוהמא לידבק בה וישכב אותה ויענה. ועל השנית אמר ותדבק נפשו כו' לומר כי עד אשר טמאה וישכב אותה ויענה שהטיל בה זוהמא כפולה לא דבקה נפשו בה שנמצא כמין במינו. והג' הורה ג"כ בזה כי הוא דבק נפשו בה אך היא לא דבקה נפשו בו. ולא עוד כי אם שויאהב את הנערה ולא קץ בה כאמנון בתמר והוצרך לדבר על לב הנערה דברי פיוסין עם שעשאה כלי ונהפוך הוא לפי הטבעה. והנה מן הבחינה הג' נתיירא יעקב פן לא תעצור כח קדושת נפש בתו מלקשר בו אהבה ותאהבהו. וזה מאמר הכת' ויעקב שמע כי טמא כו' והוא כי חש פן ע"י אשר הוטמאה נעשה כמין במינו בעצם ותדבק נפשה בו. ואם ישלח אחריה תמאן. ע"כ והחריש כו' ויתנו דבר ועצה הלום. גם כיון ראו מה בין טמאה לטהורה. כי גם שהטיל בה זוהמא לא דבקה נפשו בנפשה כי מה לתבן את הבר כי אם נפשו בגופה שהוטלה בו הזוהמא. וזהו ותדבק נפשו בדינה וגם זה להיותה בת יעקב אשר החביאתה מעשו וע"י השווי הלז נמשך שויאהב את הנערה שאל"כ לא היתה אהבה. כי לא תתהוה אלא בין השוים כנודע וע"י כן קבלה פיוס. וזהו וידבר על לב הנערה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף