אלשיך/בראשית/יט
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
אעריכה
ויבאו וכו'. ראוי להעיר מה היה שלמעלה קראם אנשים ויקומו משם האנשים. ופה קראם מלאכים ואם הוא שעתה באו שלא בדמות אנשים איך אכלו בבית לוט וגם אחרי כן קוראם אנשים. וגם למה יודיע כי לוט יושב בשער סדום. ועוד איך ערב אל לבו לוט לאמר להם סורו נא כו' ולא חש פן יהרגוהו אנשי המקום על הכניסו אורחים. ועוד באומר הנה נא אדוני. כי מלת הנה מיותרת וגם למה אמר הגשה בל הסרה. ועוד באומר ורחצו אחר הלינה. הפך אשר עשה אברהם שצוה על הרחיצה תחלה:
אמנם הנה רצה הקב"ה לזכות את לוט במצות הכנסת אורחים למען הצילו. אך ראה ית' כ"א יבאו אליו בדמות אנשים והוא יושב בשער המשפט מקום שיש אנשים אילי הארץ. עם המון עם נדונים הלא יסתכן לוט או יקומו עליו ולא יעשה המצוה. ע"כ ויבאו שני המלאכים כלומר בדמות מלאכים. והטעם מפני שלוט יושב בשער סדום מקום המשפט מקום רואים שלא יראו אותם כ"א לוט לבדו וזהו וירא לוט. לומר לוט ראה אך לא הם. והוא כמשז"ל (ב"ר פ' מ"ה) כי כל בני בית אברהם היו מכירים במלאכים שע"כ הגר הכירתם. ודרשו על זה פסוק צופיה הליכות ביתה. ורצה לזכות בג"ח כי למד מאברהם. ויאמר בלבו אם אדבר במקומי בשער הזקנים בפניהם הלא ישמעו שאני מזמינ' ויחרדו. ע"כ קם מאתם וירץ לקראתם עד רחק מהם. עד מקום שלא ישמע קולו בדברו אתם. ואז וישתחו ארצה ויאמר הנה נא אדני. כלומר הנה נא אתם רוחניים מתייחסים אל השכינה הוא שם אדנ"י אך כדי לזכות בג"ח סורו נא ממציאות זה. והיו לאנשים אל בית עבדכם לזכותני. וזהו ולינו ואח"כ בקר השכם ורחצו רגליכם הוא הפשטת מלבוש גשמות אשר התלבשתם הנמשל לרגל כנודע. ואז והשכמתם והלכתם שלא ירגישו. או יאמר אם הייתם אנשים ממש לא הייתי יכול עשות מצות ג"ח. כי גם שבהיותי בבית היה אפשר להחביא אתכם אך בלכתכם בדרך עד ביתי הייתי צריך אני או שלוחי ללכת אתכם לראותכם ביתי לחנותכם אך הנה נא אתם אדני מתייחסי' לרוחניי' דומים לשם שכינה. ע"כ לא תצטרכו לא למורה מקום ולא להוליך אתכם בדרך כ"א סורו נא וגו' כי בהסרה בלבד שתסורו מפה. הנכם אל בית עבדכם ולא תשנו. ולינו ואחר כך ורחצו רגליכם מההתלבשות הגשמיות והשכמתם והלכתם לדרככם. הוא לדרך המיוחד לכם היא הרוחניות. ויאמרו לא כי ברחוב נלין שלא ירגישו בך ועשו כמאמרו שבלי הליכה ומנהיג ומורה ביתו הלכו אל ביתו. וזהו ויסורו ועודם אליו סמוכים לו ויבאו אל ביתו. כי כמו רגע נמצאו בתוך ביתו ובעוד עשותו גמילות חסדים לא הורגש עד אחר שעשה להם משתה ומצות אפה ויאכלו גם לא אחר האוכל מיד כ"א טרם ישכבו שהוא אחר ברכת המזון וששהו אחרי אכלם עד טרם ישכבו וגו'. וראוי לשים לב למה נסבו על הבית ולא נכנסו תוך הבית וגם למה אמרו לו שיוציאם ולא נכנסו הם להוציאם. אך לזה נדקדק אומר איה האנשים שהוא מיותר ולבלי צורך. אך הנה המה ידעו כי אורחים שם. או כמשז"ל (שם פ"ג) ע"י אשתו שהלכה מבית לבית לשאול מלח לאורחים שע"כ נעשתה נציב מלח. וזהו ומצות אפה ל' מצות ומריבה או שהיו שומעים קול אנשים מדברים תוך הבית והיו נגשים אל הפתח שעדיין היה פתוח כי לא נסגר עד שיצא עליהם לוט והדלת סגר אחריו. ובעוד הפתח פתוח הביטו משם ולא היו רואים אדם כי המלאכים לא היו מתראים להם וע"כ תחלה נסבו על הבית. לבל יהי למו בית מנוס מסביב ויקראו אותו בפתח כי לא היו רואים אותם ואמרו לו איה האנשים כי אינם נראים לנו. לכן אתה הרואה אותם הוציאם אלינו. ואל תירא מלהוציאם פן נמיתך על הכניסך אורחים כמשפטנו. כי הנה אין עליך אשמת דבר כי לא קראתם אתה כ"א הם באו אליך מעצמ' וז"א אשר באו אליך הלילה ובחושך הלילה לא הרגשת:
זעריכה
ויאמר כו'. אמר לא יבצר או דעתכם להרע אותי במוצאכם אותי על שאספתים הביתה או להנאתכם או לקנוס אותם על הסכמת העיר לבל יאכל וישתה שם אורח. אם הוא להרע לי אל נא אחי תרעו לב' סבות. א' להיותה עתה שמניתם אותי לשר ושופט וגם להיותכם אחי בבחינת האהבה אל תרעו. ואם הוא להנאתכם הנה נא לי וגו' ואם הוא על דבר ההסכמה. הלא לא יאשמו כי ע"כ לא לאכול ולא לשתות באו. רק להיות בצל קורתי בלבד באו:
טעריכה
ויאמרו גש וגו'. הנה גש הוא הפך הלאה ועוד וישפוט שפוט כי הלא לא משפט עשה לוט במאמרו. אך יאמר גש אם תעשה מאמרנו או הלאה אם לא תעשה. כי לא נרצך עוד ומה גם להיות דיין עלינו. וש"ת כי הלא דיין אתה עלינו. וכך עושים לשר ושופט זה אינו כלום כי הוא האחד בא לגור וכבר שפט שפוט. ודי לך אשר שפטת היום פעם ושתים אחר היותך גר. עתה שאנו מעבירים אותך מהדיינות נרע לך מהם ויפצרו תחלה באיש דרך חשיבות בבחינת היותי מתייחס לאיש שהוא חשוב ואח"כ בלוט בלי בחינת חשיבות וזהו באיש בלוט:
יעריכה
וישלחו כו'. הנה אחר שלוחם יד בלוט ויביאו את לוט וכו' ואחר שהדלת סגרו מבפנים הכו את האנשים שהיו חוצה בסנורים. שאפילו בפתח פתוח נלאו למצא הפתח. וז"א הפתח ולא אמרו הדלת וזהו שאח"כ או' ויצא לוט כו' הנה שגם שהפתח פתוח לא היו נכנסים. אם באנו לשים לב איך בהיותם פתח הבית נלאו למצא הפתח. וגם כי מאומרו וילאו יראה כי אחר הלאות מצאוה. וגם או' הפתח בפת"ח הה"א שהוא הפתח הידוע. ועוד כי אחר שהוכו בסנורים למה בקשו הפתח. אדרבה היה להם לברוח פן ימיתום. אך אפשר יאמר כי בהיותם סומים בחרו לברוח וילאו למצוא הפתח הגדול היותר מסויים הוא פתח החצר להמלט על נפשם:
יבעריכה
ויאמרו האנשים כו'. ראוי לשים לב על אומרו ובניך ובנים לא היו לו. וכן או' חתן והיו שנים ועוד כי הלא לא יבצר מהם כי חתניו לא היה ראוים לינצל ולמה אמר עוד מי לך פה חתן. אך המה ידעו את אשר יקרה לו עם בנותיו שיוליד ב' בנים מהן. וזהו שאמרו לו עוד מי לך פה כלומר אל תחוש אל מי שילך חוץ מהבית. כי הלא עוד מי לך פה הוא ולא בחוץ. כלומר כי אין לך זולת אלה כי חתניך שבחוץ לא לך יהיו כי היו כלא היו כי הנה במה שיש לך פה הוא חתן ובניך ובנותיך כלומר כי חתן שלם בעצם הוא פה וגם בניך ובנותיך. והוא כי הוא עצמו ובנותיו ממנו ומהן יש חתן כי הוא חתן לעצמו. ובנים הן עמון ומואב ובנותיך הן השתי בנות. כי הוא בעל בנותיו והבנים בניו והבנות בנותיו. ועם כל זה כל אשר לך בעיר הוצא מן המקום. אולי יועיל למו כלומר כי הוא יראה כי אין בה מועיל. ואז יצא וידבר אל חתניו כו' ויהי הדבר כ"כ להם כמו זר שאפילו לא חשבו כ"א שהיה הוא מצחק ולא מלבו:
טועריכה
וכמו השחר וכו'. הורה הוא ית' איך נהפך למו הרחמים. כי אחר עלות השחר שהוא עת רחמים היתה להם פקודתם. וראוי לשים לב אל או' תחלה פן תספה בעון העיר. ואח"כ אומר פן תספה ולא אמר בעון העיריי. ועוד כי אחר שביאת המלאך היתה בשבילו למה מפחידו ואומר ההרה המלט ופן תספה. ומה גם לרש"י ז"ל שאומר ההרה הוא שילך אל אברהם. עוד אומרו ויחזיקו האנשים בידו וביד שתי בנותיו ולא הוציאו רק אותו לבדו שאומר ויוציאוהו ויניחוהו מחוץ לעיר. ועוד שאח"כ או ויהי כהוציאם אותם יורה כי יחד הוציאום. ועוד אומר פה בחמלת ה' עליו ולא מקודם יאמרו לו קום קח אשתך וגו'. ועוד למה הפחיד אותו ולא את הנשים שאומר המלט על נפשך וגו' פן תספה. ועוד למה לא הזהירו טרם הוציאו רק כהוציאם החוצה. ועוד אומרו החוצה בה' בסוף תיבה וה' בראשה. ועוד כי אחר שהשנים היו המחזיקים בידם למה אח"כ אומר ויאמר המלט ולא נאמר ויאמרו. ועוד אומר ויאמר אליהם אל נא אדני בלתי מובן. ועוד אומר הנה נא מצא עבדך חן וגו' ותגדל חסדך וגו'. כי הלא זה הדבר הוא ית' העושה ולא מלאך. כי אין בידו להציל מבלעדי ה'. ועוד או' הנה נשאתי פניך וגו' כי אין זה צודק רק לה'. ועוד כי או' ויאמר אליהם והאמירה היא כמדבר עם א' בלבד ועוד או' ואנכי לא אוכל להמלט ההרה פן תדבקני הרעה איזה רעה תדבקנו שם שלא תדבק בו בעיר. ועוד כי אחר שביאת המלאך מיכאל לא היתה רק להצילו מה היתה יראתו הגדולה הזאת:
אמנם הן אמת כי מיכאל מצד החסד בת להציל את לוט כמו שגבריאל מצד הדין הלך להפך את סדום ומתחלה גם גבריאל הסכים להיות ידו עם מיכאל בהצלה. ויחד האיצו עליו ויאמרו קום קח וגו' פן תספה בעון העיר. גם שאין בך עון אך מיד חטא כי ויתמהמה בקוטן אמנה. ועכ"ז ויחזיקו גם אותו שמצד הדין ולא מלבו כ"א בחמלת ה' מדה"ר עליו. שראה כי ה' חפץ להצילו. ויוציאוהו מחוץ לעיר עם היותו בלתי כדאי. וקרה להם כר' חנינא בן דוסא שאומרו במד' חזית שרצה להוליך אבן גדולה לירושלים וביקש פועלים וזימן לו הקב"ה ה' מלאכים בדמות פועלים והשכירם. וא"ל תן ידך בידינו ונשאו אותו ואת האבן כהרף עין לירושלים שהכונה אצלי שע"י תת ידו תועיל זכותו גם לישא את האבן כרגע. ועד"ז יהיה כי עון לוט מה שלא היה לנשים. לא היה נושא היא כהרף עין טרם נחיצות הרוגז. ע"כ עשו כמלאכי ר' חנינא שאחזו ביד לוט וביד אשתו ובנותיו העתידות להוציא מלכות בית דוד מהן לצדקתן. ואגבן נישא גם לוט. וזהו ויחזקו האנשים בידו וגו'. ויוציאוהו גם הוא מחוץ לעיר. שאם לא כן הוא לא היה זוכה וזהו ויחזיקו כו' ויוציאוהו וגו' ואחר צאתם חוץ לעיר ובא להוציאם הרחק מן העיר דרך כל הככר אשר בחר בו לוט. שנא' וירא את כל ככר הירדן נזכר לו עון מה שעליו בא להתחבר עם אנשי סדום. ונתוסף גם היא עם הראשון ע"כ כהוציא אותם החוצה שהוא רחוק הרבה. כי ע"כ יש ה"א בסוף תיבה שהיא במקום למ"ד בראשה. וגם ה' בראשה שהוא להורות הפלגה. כמשז"ל על לשאולה שיש ה"א בסוף ולמ"ד בראשה. שהוא לומר אל אמבטי התחתונה שבשאול. כך החוצה הוא הרבה ממקום הככר שע"י חטא לוט. וידוע שמקום שאדם חוטא בו שם שורה כח טומאה שנעשה בעון. וע"כ הרף ממנו המלאך גבריאל ובראות כך מיכאל שבא להצילו אז ויאמר המלט ולא מצד נפש הנשים. רק על נפשך שאתה חטאת אל תביט אחריך מקום שהתמהמהת ואל תעמוד בכל הככר מקום שע"י חטאת. רק דרך העבר ההרה המלט כפי' רש"י שילך בנחיצות עד מקום אברהם שיעמיד לך זכותו פן תספה ע"י ב' עונות אלו אז ויאמר לוט אליהם אל נא. אמר לא עתה עת לדבר אליהם כ"א אל אדני שאליו השלטון ואליו אמר הנה נא מצא עבדך חן וגו' להחיות את נפשי. בפרט כי אני חטאתי לך ואנכי לא אוכל להמלט ההרה כעצת המלאך פן בעברי דרך הככר גם שלא אעמוד בו. פן תדבקני ותאחז בי הרעה הוא טומאת אשמתי שע"י הככר בעברי ומתי. או שאם אלך עד אברהם אסתכן כי יערוך ית' מעשי עם מעשיו ותדבקני הרע שעשיתי ומתי. וטוב לי כי הנה נא העיר קרובה טרם עבור הככר. והיא מצער שאין בה כ"כ עונות כשאר שהיה חדשה מהם. אמלטה נא שמה כי טוב לי בה כי הלא מצער היא ממני כי בערכה אני גדול בזכות. וכשאערך עמה אזכה שותחי נפשי משא"כ עם אברהם ובזה אינו מיותר אומר פעם שנית שהיא מצער. אז ויאמר אליו ה' הנה נשאתי פניך לבלתי הפכי וגו'. כי לומר שהם דברי המלאך קשה שאינו בידו ואחשב' שהוא כמו שאז"ל (ב"ר פ' ס"ג) על פ' ויאמר ה' לה שני גוים וגו'. שהוא ע"י שם בן נח. שלא דבר לה רק שם בשם ה'. כך אומר פה ויאמר אליו הנה נשאתי פניך וגו' הם דברי ה' ע"י המלאך. ובזה לא יקשה סוף הפ' כי לא אוכל וגו' שהם דברי המלאך לכן טוב לומר שגם ראש הכתוב כך אלא שהוא מפיו יתברך:
כדעריכה
וה' המטיר וגו'. הנה או' מאת ה' מיותר וגם הל"ל מאתו כי כבר נזכר ה'. אך הנה אמרו רז"ל (סנהדרין דף ק"ד) כי אין דבר רע יוצא מלמעלה. אלא מתחלה יצא מטר ואח"כ נעשה גפרית ואש. ויתכן לפי זה יאמר וה' המטיר שהוא מטר ממש ואח"כ נעשה גפרית ואש. ופי' מה שאמרתי המטיר שהוא מטר ממש. הוא בצאת מאת ה' ומה שנרא' גפרית ואש. הוא מן השמים ולמטה. או יתכן מה שלא אמר מאתו כ"א מאת ה'. לומר אל יעלה על רוחך כי מה שוה' הוא ובית דינו גזרו הי' בהכרעת הב"ד. אך לא כן הי' על פי נתינת שם הרחמים. כי דע איפה כי גם היה מאת ה'. כי ארורים הרשעים שמהפכין מד"ר למה"ד. ולהורות כן אמר מן השמים להורות כי לא נהפך לגפרית ואש באויר למטה מיסוד האש כי אם גם מן השמים בצאת המטר מן השמים מסוף גבולה להורות כי יד ה' עליהם חזקה. או יאמר כמ"ש ז"ל פ' אין דורשין (חגיגה דף י"ב) כי מכון הוא רקיע ששם אוצרות שלג וברד וקיטור וסערה וגו'. ובגמרא הקשו הרי בארץ הם שנאמר הללו את ה' השמים וגו'. ומשני דוד התפלל והורידן לארץ. הנה כי בתחלה היו בשמים מקום מלאכי השרת. כי מכון למעלה ממעון אשר גם שם כתות מלאכים. ונבא אל הענין אמר וה' המטיר וגו'. וש"ת א"כ מה עשו המלאכים שאתמרו וישלחנו ה' לשחתה לז"א מאת ה' כלומר הגזרה היתה מאתו ית'. אך הפועל היה מן השמים. הוא מן הרקיע הששי. וזה היה ע"י המלאכים:
כהעריכה
ויהפוך וגו'. ראוי להעיר כי הלא יושבי הערים היחלה בהם הפורענות ע"י גפרית ואש. ואיך מזכיר' אחר הפיכת הערים והככר. ועוד אם הערים נהפכו מפני יושביהן. הככר וצמח האדמה מה חטאו. אך הנה רצה הקב"ה יהי' כל טובה כעיר הנדחת. בל יהנו מכלם שום הנאה כל יושבי תבל. והנה ארבעה המה חלקי מציאותה. (א) הדומם. (ב) הצומח. (ג) הבעלי חיים. (ד) בני האדם. אמר כי כלם לקו לבל יתהנו עוד מה'. הדומם ויהפוך את הערים האל. והצומח ובעלי חיים אשר שנים אלה הויית' בככר כי כלה משקה. כי הוא מחיה הבעלי חיים. עליהם אמר ואת כל הככר. ועל בני האדם אמר ואת כל יושבי הערים. וע"כ הוזכרו בני האדם אחר הערים והככר להזכיר הארבע הדרגות כסדרן. ועדיין הי' אפשר. לומר שלא יקפיד הוא ית' בצומח. שלא תהי' מהם הנאה לבריות אלא במה שנעשה על ידן ככרמים וזתים וגנות ופרדסים שזרעו ונטעו בידם אך צמח האדמה שצמחה מאליה לא יקפיד. ע"כ אמר שגם צמח האדמה הפך ה' ממקום שהיה בו. שגם לא יהנו ממה שצמח בחייהם:
כועריכה
ותבט אשתו וגו'. יתכן שאומרו מאחריו ולא אמר מאחריה שהוא כמד"א וראית את אחורי. והוא כי אמר וה' המטיר הוא וב"ד ויהפוך וגו'. כי הפיכת הערים היתה ע"י ית'. וע"כ הוזהר אל תבע אחריך ותבט אשתו מאחריו שהוא אל בחינת אחוריים שלא הביטה אלא מקצת אחוריים במאוחר מהן. וזו מאחריו של ה' הנזכר ותהי נציב מלח. והוא כי ג' דברים היו בסדום. גפרית ומלח ואש שנאמר גפרית ומלח שרפה כל ארצה כמהפכת ה' את סדום וגו'. אלא שלא הוזכר בפ' וה' המטיר וגו' אלא גפרית ואש ולא מלח. לפי שלא הזכיר רק מה שהי' מן השמים. ועל כבוד לוט לא שלטו באשתו גפרית ואש רק מלח ולא נשרפה:
כזעריכה
וישבם וגו'. ראוי לשים לב למה הודיענו שהשכים אל המקום ההוא. ואם הכונה לומר כי משם ראה והנה עלה קיטור הארץ. הוא ענין בלי גיזרה כי מה יצא לנו מאשר ראה קיטור הארץ. ושהיה מן המקום אשר עמד שם. ועוד אומרו ויהי בשחת וגו' מה חידש לנו עתה אחרי אשר סיפר כל ההצלה בכל פרטותיו. ועוד כי מתחלת הענין כששלח מלאך להצילו הי' ראוי לאומרו. ועוד אומרו בהפוך כו' מי לא ידע בכל אלה. ולבא אל הענין נזכיר מז"ל (ברכות דף ו') כל הקובע מקום לתפלתו אלהי אברהם יהי' בעזרו. שנא' וישכם אברהם אל המקום אשר עמד שם וגו'. הנה למדנו מדבריהם כי השכמה זו היתה להתפלל. גם נשים לב אל או' את פני ה'. כי ידוע כי פני ה' חילה שם. וכן באו' ויהי בשחת אלהים ויזכור אלהים וגו'. מה ענין הזכירו שמו ית' זה פעמים בתואר אלהים. אך יתכן כי בראות אברהם כי מה שהתפלל על סדום הי' אל בחינת שם הרחמים. והנה בתפלתו כלל שני דברים. (א) להציל את הערים. (ב) שגם אם יעשה בהם משפט לא ילקו הצדיקים אגב הרוב. כאומרו חלילה לך להמית צדיק עם רשע. והנה על הא' לא הודה לו הוא ית'. על כי לא נמצאו עשרה צדיקים. אך הב' הודה לו ובכלל הדבר הוא שינצל לוט. ובבקר השכם שב להתפלל על לוט והטעם שהוצרך לכך הוא כי המקום אשר עמד שם הוא את פנו ה' הוא מדת רחמים. וחש פן בבא רוגז אל הפועל תקטרג מדה"ד עד שלא מיחה. וישקף וירא כי הנה עלה קיטור הארץ וכו'. ולא ידע כי מדה"ד הסכימה כי מאז שלח מלאך בזכות אברהם. וזהו ויהי בשחת אלהים הוא מדה"ד את ערי הככר אשר ממנה הי' ירא אברהם הי' לו לישועה מאז כי ויזכור אלהים מדה"ד את אברהם ולא הביט אל לוט מצד עצמו. עד היות ראוי ליספות על דבר כי ויאהל עד סדום. עם היות כי ואנשי סדום רעים וחטאים. וזהו בהפוך את הערים אשר ישב בהן לוט. כי לא לקה בכלל הערים. עם היות ראוי על שישבו בהן עם רעים וחטאים. או יהי' כי באמור אברהם אולי ימצאון שם עשרה הי' על סדום כי חשב שלוט עם בני ביתו יהי' י' צדיקים ובאומר ית' לא אשחית בעבור העשרה. נסתפק אם הי' כך שיהיו בסדום עשרה ותנצל אם לאו ובהשקיף על פני סדום וראה קיטור וגו' אמר אם כן לא היו בסדום עשרה אז התפלל על לוט. ושיעור הכתוב וישכם וגו' להתפלל. ולמה הוצרך לכך. הלא הוא כי השקיף על פני סדום וגו' וירא והנה עלה וגו'. ע"כ היתה התפלה על בל יספה בכלל העיר. ולא ידע כי כבר מאז שהי' בשחת אלהים וגו' וישלח וגו' בזכות אברהם. והוצרך זה להיות בהפוך את הערים שישב בהן לוט כי לא הי' עשרה צדיקים בעירו. הוצרכה תפלה בל יבטל ברוב:
לעריכה
ויעל לוט וגו'. קשה שהל"ל וישבו במערה. וידוע שהן הוא ושתי בנותיו. אך אפשר בא להורות שתתנהג בצניעות. כי כשהיו במקום מפורסם היו יחד שתי בנותיו עמו. אך כאשר היו במערה מקום ייחוד. פירש מהן וישב הוא וכו'. כלומר הוא בפני עצמו. ושתי בנותיו לצד אחר. שלא יהי' ייחוד גמור. עם היות שהבנות בנותיו ולא הי' צריך דבר:
לאעריכה
ותאמר הבכירה וגו'. אומר אבינו זקן אין לו ענין. שאם הוא שאינו ראוי להוליד. א"כ איך אמרה ונחיה מאבינו זרע. אך אמרה. אם אומר איש אין בארץ לבא וכו' ולא אומר אבינו זקן. הלא תענה אחותי אולי לא ירצה להשתכר. ובאיזה טענה נאמר לו שישתכר. ע"כ אמרה ב' דברים. (א) אבינו זקן. (ב) ואיש אין בארץ וכו'. מה שאמרתי אבינו זקן וכו'. לכן לכה נשקה כו' שלא יהי' לו כמו זר בעיניו שנרבה להשקותו יין. כי נאמר שלהחזיקו כי זקן הוא אנו עושות. ומה גם אחר צער וטלטול. ועל מה שאמרתי ואיש אין בארץ וכו' אמרה ונשכבה עמו ולא לחיבת משגל. כי לא נתמיד רק ונחיה מאבינו זרע מציאות זרע. ודי לנו ולא יוסיף עוד לדעתנו. או יאמר אל תאמרי אולי לא נתעבר ונעשה נבלה לכלתי הועיל. לזה אמרה ואיש אין בארץ כו' וע"י עשותנו על כוונה זו על קיום העולם. ודאי נצליח ונחיה מאבינו זרע:
והנה לפי מה שנראה שחשבו שלא היו בני אדם זולת הן ואביהן בעולם. ראוי נשית לב למה עשו בערמה ולא אמרו לאביהן נחיה ממך זרע. כי אין זולתך לקיים העולם ע"י והוא יעשה. אך אפשר שאם כה יאמרו יקח אחת מהן ולא תעשה המצוה על יד השנית. וז"א לכה נלקח וגו' וע"י כן ונחיה. כלומר שנינו מאבינו זרע ולא אחת בלבד. ולמשז"ל (ב"ר פ' נ"א) כי אין אשה מתעברת מביאה ראשונה אלא שהוציאו עדותן לחוץ. שהוא אצלי שהוציאו בידן דם בתוליהן הנקרא עדות שלא נטמאו. בזה יאמר ונחיה וגו'. נעשה באופן שנחיה מאבינו זרע. שהוא ע"י הסרת בתולים תחלה:
לגעריכה
ותשקן וכו'. אומר בל לה הוא. ובצעיר' נא' בליל' ההוא. גם לזה נשים לב אל אומר ותשקין חסר ה"א בסוף התיבה בא' ובשני'. ויהיו כי ב' נשמות היו עתידות לצאת מבין החצונים ע"י ב' העיבורים. כאז"ל (שם) על ונחיה מאבינו זרע. ע"כ בלילה הראשונה בהעלם ב' ההי"ן נרמזו ב' נשמות שהיו נעלמות. כי ה"א רמז אל הנקבה לחכמי האמת. אך בלילה השנית שכבר נתעברה הא'. והיכן גלוי ה"א לא חסרו כ"א ה"א של ותשקן ולא של ההוא. עוד יתכן כי בבכיר' שיצאה ממנה רות. נאמר הוא ברמזה תורה עליה. כי הוא עולה י"ב כמו רות במספר קטן. ובצעירה נאמר ההוא. שעולה עם הארבע אותיות כ"א. כנעמה במספר קטן. וכן בתולדות הבכירה קרא' בן היוצא ממנה מואב שעולה במספר קטן עם התיבה י"ד כמספר דוד היוצא מרות. והצעיר' קראה את הבן היוצא ממנה בן עמי. שעולה במספר קטן עם האותיות כ"ד. כמספר רחבעם היוצא מנעמה עם התיבה. אך התורה לא קראתו רק עמון. שבלי אותיות השם רק עם כללות התיבה עולה כמספר רחבעם. וגם שבו נרמז אמו עם תיבת נעמה:
ומאשר הפליגו רז"ל (שם) בחכמת הבכיר' שכיונה להוציא מזה מלך משיחנו. שאמרה אותו זרע העתיד לצאת ממקום אחר נחיה מאבינו. שאחשוב נרמז באו' ונחיה ולא אמרה ל' הולדה או כזרעה. שעל דוד מלך ישראל חי וקיים שהוא משיחנו כיוונה. ושעליו נאמר (תהלים כ"א) חיים שאל ממך נתת לו. וגם מלת זרע כד"א (שם י"ח) ועושה חסד למשיחו לדוד ולזרעו. וכן פסוק זרע אדם וכו'. ע"כ אחשבה שהיא עצמה רות שהיתה צדקת ושלמה מנעמה. וכן בכיר' במספר קטן עולה רות. אע"פ שבביאות רות כתבנו שגם נעמה היא הצעירה. ומשלמותה יש טעם. אל מה שחזרה לצוות את אחותה בלילה השני. ולומר הן שכבתי אמש וגו'. ואומרה שנית ונחיה מאבינו זרע. לומר הזהרי בל תכווני לחיבת ביאה. כי הן שהוא באותיות ה"ן שאין להן בן זוג היה לי הדבר. וכמוני בואי שכבי וגו'. כי כמוני כמוך אין הכונה רק שונחיה מאבינו זרע. שהוא אותו הזרע וכו' שהוא לשם שמים. ולזה תכווני גם את:
לועריכה
ותהרין שתי בנות וגו'. הנה ארז"ל (שם) שרמז נקודה של ובקומה. הוא כי בקומה ידע בשתיהן. ועוד אומרו כי לוט מתחלה נתאוה לבנותיו. וע"כ אפשר יאמר ותהרין שתי בנות לוט מאביהן יצא הדבר. וע"כ אחשוב שלהיות כוונת בנותיו לשמים ולא כן הוא. לשם זה סייע אל היתר הנקבות לבא בקהל ולא הזכרים. וגם חלקן במלכות בית דוד ע"י נקבות ולא ע"י זכר:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |