אלשיך/במדבר/כו

אלשיך במדבר כו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

ויאמר ה' אל משה וכו' מה שראוי לאמר הוא שאו את ראש וכו' לבית אבותם. כי אין ראוי לאחר דבר זה. על כן מה עשו משה ואלעזר גם שנאמר להם בשיטים אחרי שהוא מופלג בצד מה הוסיפו עוד דבר שני שלהסיר יותר מלבם דאגת המגפה מפני מספר. והוא כי לא עודם במקום אשר היתה המגפה הגידו דבר המנין כ"א אחר שנוי מקום בל תהיה זכרון המגפה עדיין בעצם נגד פניהם. וזהו וידבר משה ואלעזר הכהן אותם בערבות מואב. אך לא בחלק ערבות מואב הנקרא שטים שהוא רחוק מעל יד הירדן כ"א בערבות מואב בחלק שהוא על ירדן ירחו כי ספור הדבור שם ראוי לאמר דבר זה בעת שאין מתי המגפה מונחי' לפניהם בשיטים. ולא נאמר ויסעו ויחנו על כי גם השיטים מערבות מואב הוא אלא שאינו על ירדן ירחו. ועתה בא וביאר מי הכריח החשבון ולא נמנע מפני החששה הנזכר ואמר ג' טעמים הנאמרים באמת. האחד. כי כאשר בצאת ישראל ממצרים ומסרם הקב"ה למשה מנאם כן גם עתה במוסרו אותם לרועה א' וז"א מבן עשרים שנה ומעלה תדע למה היה זה כאשר צוה ה' את משה ובני ישראל היוצאים מארץ מצרים כלומר כאשר היה אז שהיה כדי למוסרם לרוע' אחר. ועוד טעם שני והוא לשים שם י"ה על משפחה להעיד עליהם שהם לבית אבותם וזהו החילו בני ראובן וכו' לחנוך משפחת החנוכי וכו' עד תום כל המספר שמשים את שם י"ה על כל משפחה כנודע והוא הטעם השני. וכהתימו לשום את שמו יתברך על כלם אמר הטעם השלישי שהוא למען ידעו כי עדיין מספר קדושת ס' רבוא עודנו בישראל וזה אומר אלה פקודי בני ישראל שש מאות אלף ואלף וכו': או שיעור הענין כי הוא יתברך עושה עיקר מהטעם השני שהזכרנו. והוא אומרו שאו את ראש וכו' לבית אבותם שהוא לבית אבותם. אלא שעל פי דרכם וידבר משה ואלעזר כו' על ירדן יריחו לאמר כי שם ראוי לאומרו כמדובר. ושמא תאמרו אם כן איפה למה תמנה אותם מבני עשרים שיורה אשר המה לבית אבותם לא אשר לא הגיען לכלל עשרים לזה אומר שתי טענות. א'. כי מה שהמנין הוא מבן עשרים שנה ומעלה אינו על שלא יתייחסו לבית אבותם אלא מהסך ההיא ומעלה כי אם כדי להיות המנין כאשר היה לצאתם ממצרים וזהו כאשר צוה ה' את משה ובני ישראל היוצאים מארץ מצרים אך לא אשר לא הגיעו לכלל עשרים. אך לפי האמת גם כל הקטנים אין בהם פסול והראיה להסיר מלב אשר יבא להרהר בכך כי הנני בא להעיד על כלם גדולים וקטנים שכלם לבית אבותם והוא כי הנה ראובן וכו' חנוך וכו' משפחת החנוכי כי בכל משפחה אני שם את שם י"ה עדות לישראל בכל משפחה ומשפחה כי בזה אני כולל את זרע ישראל משפחה ומשפחה גדולים וקטנים כי כלם זרע אמת. עם הוסיף עוד טעם שלישית באומרו אלה פקודי בני ישראל וכו' כמפורש בקודם: עוד יתכן כיון באומרו מבן עשרים וכו' פן בראותם המנין הזה עתה מבן עשרים שהם הראויים לצבא המלחמה יחשבו ישראל שהיה המנין הזה כל יוצא צבא בישראל מבן עשרים כי כלם יצטרכו למלחמת מדין והעתידות כי יצטרכו אל זרועם יושיע לזה. על כן עד מקום הכניסה המתינו לומר מבן עשרים וכו' כל זה אינו על המלחמות רק כאשר צוה ה' אל היוצאים שלא היו מפני קרב ומלחמה רק להכניסם ביד יהושע. אך המלחמה ה' ילחם להם ועל כן לא אמרו לישראל כל יוצא צבא:

ובני פלוא אליאב וכו' ראוי לשית לב (א) איך על אליאב לבדו אמר בני לשון רבים והוא באחד. (ב) אומרו דתן ואבירם הוא דתן ואבירם מי לא ידע שהם המה. (ג) אומרו הוא ולא אמר הם דתן ואבירם. (ד) למה הודיע אלהים אותנו שהיו קריאי העדה ושהצו על משה ואהרן ושהצו בעדת קרח ושהיה בהצותם על ה' וכל סיפור ענין קרח שפצתה הארץ את פיה ותבלע אותם ואת קרח ושהיה במות העדה גם מי הם העדה אשר מתו ואם הם אשר החל הנגף בהם באומרו אתם המיתם את עם ה' איך אומר אחרי כן באכול האש שהיה תחלה ועוד כי לא היה ענין דתן ואבירם במות העדה כי אם מקודם. ומה ענין אומרו ויהיו לנס. ועוד למה הודיענו כי בני קרח לא מתו ובמקומו לא הזכירם:

ויתכן הורה כי הבן הכשר. לרבים יחשב לאביו. אך הבנים הבלתי הגונים גם אם רבים יהיו ליחיד יחשבו. וזה אומר ובני פלוא אליאב אף אם יהיה ליחיד יאמר עליו בני. אמנם ובני אליאב אמר הוא דתן ואבירם כי אף ששנים המה יאמר עליהם הוא דתן ואבירם כי לאחד יחשבו כי הרעו מעלליהם וירדו לארץ תחת היותם קריאי מועד. וז"ש קריאי העדה אשר וכו' לומר כי ממעלתם זו באשר הצו וכו' ירדו ברוע בחירתם שפתחה הארץ את פיה והיה בריב לא להם וזה אומר בעדת קרח. ולא היה על הראות בעיניהם כי הדין עם קרח רק בהצותם על ה'. והראיה שידם היתה במעל ראשונה ולא שנראה להם שהיה הדין עם קרח ובתום לבב חטאו שהרי הם הנבלעים תחלה קודם לקרח וז"א ותבלע אותם ואת קרח. וכן היה כמ"ש ז"ל כי קרח ממקריבי הקטרת היה וטרם תבלענו הארץ נשרף תחלה ואחרי כך נבלע. אמנם דתן ואבירם נבלעו מיד בעודם היה קרח נשרף. ועוד ראיה שגם חטאתם לא היה רק שנראה קשה הדבר בעיניהם אלא שכוונו להכעיס שהרי הארץ בלעה אותם במות העדה ואלו חטאם היה דומה לחטא העדה שאמרו אתם המיתם את עם ה' שהי' בתום לבבם כמפורש למעלה שטעו ועל פי טעותם חטאו חטאה גדולה היה להם למות במגפה כהם. ולא להבלע וזה ותבלע וכו' במות העדה. ושמא תאמר משם ראיה כי קשה היה לעדה מיתתם של דתן ואבירם וע"כ שמו פניהם לצעוק ולומר אתם המיתם וכו' ובזה יראה מרע"ה חס ושלום כאדם שהכביד עליהם עונש בתפלתו לז"א באכול האש וכו' לומר כי מות העדה נמשכה באכול האש כו' שעליהם נכמרו רחמיהם שהיה דבר מבהיל והיו לנס לעיני הכל כי כשרים היו וראשי סנהדראות. לא על דתן ואבירם כי המה הרשיעו והקשו לדבר ולומר על ה' ועל משיחו. וכן נראה מוכרח למעלה בפרשת קרח שעל הר"ן אנשים אמרו העדה אתם המיתם וכו' וכתבנוהו שם בס"ד:

או יאמר והיו לנס ע"ד פרש"י ז"ל שהיו לנס לאות מרי יהיה שעל ידי הרקועי פחים אשר על ידם היו לנס לזכרון בל יקרב איש זר על ידי זה אמרו העדה אתם המיתם באומרם כי לולא היו כשרים לא צוה ה' יעשה ממחתיתם צפוי למזבח וזהו במות העדה על דבר החמשים ומאתים במה שראו שהיו לנס על ידי הרקועי פחים. ועדיין היה אפשר לומר כי אין דברי ריבותם בעצם מרוע לבם רק שבצד מה היה מקום לקרח לריב עם משה והיה קשה מיתתם על כי אוי לרשע ואוי לשכנו ונדבק להם משכנותם בדגלים כנודע ואם כן אין לתלות הסרחון בהם בהחלט. לזה אמר ובני קרח לא מתו לומר כי הרי אין לך יותר שכנים אל קרח אביהם מבניו ועם כל זה על טוב בחירתם לא מתו ואם כן גם בדתן ואבירם אין לתלות עונש רק על רוע בחירת עצמם כי מעשיו יתברך האמת והצדק לתת לאיש כמעשהו בלי שום פניה זולתה. והנה רז"ל אמרו כאשר הזכרנו למעלה כי זה שנאמר החנוכי הפלואי וכו' הוא שם י"ה שהוא עדות לישראל שכלם בני אביהם המה ולא שלטו מצריים בנשותיהם שהיו אומרים האומות אפשר בעצמם שלטו בנשותיהם לא שלטו ע"כ הטיל הקב"ה שם זה עדות עליהם. ותהיה הוראה זו הנה ולא כשמנאום ביציאת מצרים מפני כי עתה אירע ענין השטים ויהיה לאומות פתחון פה לומר ולאמת חשדם באומרם שישראל גם הם שטופים בזמה על כן רמז זה פה. ובזה אפשר שעל כן אמר הוא דתן ואבירם והוא כי הנה אשתו של דתן נכשלה במצרים והיא שלומית בת דברי שבא עליה המצרי אשר הכה משה ויצא ממנו הנוקב את ה' וגם היא לא מלבה נעשתה התועבה רק שהמצרי היה נוגש על שוטרי ישראל ודתן היה מהשוטרי' ויקם הנוגש בעוד לילה לקרוא לדתן וכאשר הוציאו מהבית חזר ונכנס ואנס אשתו כמ"ש ז"ל והנה מזה המקום היה פתחון פה לומר לפחות כי בני דתן כלם היו פגומים וע"כ המיתו ה' ואת כל זרעו להוציאם מהעולם כי בני זנונים המה שאלמלא כן לא היה נבלע עם קרח כי לא היה מסייעו רק בחשבו שהדין עמו ולא היה ממקריבי הקטרת ואם כן למה לא היה כעדת שאמרו אתם המיתם וכו' שגם הם היתה תלונתם בחשבם שהיה להם קצת טענה ומתו הם ולא נשיהם וטפם אך דתן מתו אשתו ובניו כי זה הוראה על האמור. ע"כ בא הכתוב לאמר הוא דתן ואבירם כי יחד היו שניהם כאחת בהדרגתם שהיו תחלה קריאי עדה וברשעתם וברעתם ובענשם גרמו מיתת דתן עם גרי ביתו הוא מהטעם הנזכר. ואל תדמה אותם לאומרים המיתם את עם ה' וגם שגם המה הצו על משה ואהרן כי הלא אנו הצו בהצותם על ה' דאל"כ למה נשתוה אליו אבירם והלא לא נמצא פסול רק באשת דתן ונתייחדו במותם. וגם שתראה שאשר הצו היה על משה ועל אהרן ולא המריב עם אנשים רשומים יחייב בכרת זרעו ועוד שהיו בעדת קרח מכלל העדה וכלם הצו על משה ואהרן כהם ולא קרה לכל הזולת כמותם לכלוי זרע אפילו לר"ן אנשים ומה גם לעדה שהם מתו מיתת עצמם. אל תתמה. כי דע איפה כי דתן ואבירם לא ידמו לשאר כי לא על משה ואהרן הצו בעצם רק במקרה כי עקרם הי' להצות על ה' ואגב הצו גם במשה וזהו אשר הצו על משה ועל אהרן הנה היה בהצותם על ה' בעצם ועל כן ותפתח הארץ את פיה ותבלע אותם ואת קרח לבדם. והיה במות העדה מיתת עצמם במגפה. ומה בין אלו לאלו מצד עצמם אלא שהעדה הצו על משה ואהרן ואלו על משה ועל ה' ועל כן לקו גם זרעם. ושמא תאמר שגם העדה יחשבו כמרובים על ה' חלילה כי ראו ההשגחה ואמרו אתם המיתם לזה אמר כו' באכול האש כו' ואע"פ כן ויהיו לנס לבל יקרב איש זר כלומר שעל כן חשבו העדה כי לא להיותם רשעים היה להם כן כי אם להיות לנס לייסר בם את זולתם וחשבו שחטאו לתומם ואל תאמר שדתן כלוי בניו היה על פסולם ומה שמת אבירם וזרעו היה על היותו אחיו ודבק מאוד עם קרח כי הלא במות העדה מיתת עצמם באכול האש את הר"ן איש כלומר ולא נשיהם וטפם שנמנאו כאן ג' סוגי מיתות ואע"פ כן ובני קרח לא מתו אפילו שום מיתה ואין שכן וקרוב נקרח יותר מבניו ועם כל זה לא מתו ומה גם עתה אבירם וזהו ובני קרח לא מתו עם שהיו קרובים ושכנים לקרח והצילם ה'. ואם כן ודאי שדתן ואבירם בחטאם מתו אך אף אשתו של דתן לא היתה פרוצה לחוש על בניה זולתי בן המצרי העולה מזה כי כל בני ישראל היו מתייחסים לאבותיהם בלי שום פסול חלילה:

והנה ראוי לשים לב במקראי קודש המנין הזה מה זה השינוי כי בכל השבטים מטיל שם י"ה בכל משפחה באומרו החנוכי כו' אך לא בשם ראש השבט שאינו אומר הגדי המנשי וכיוצא בזה ומה נשתנו ראובן שמעון וזבולון שאומר בהם הראובני השמעוני הזבולוני.

ועוד כי הנה בימנה אומר משפחת הימנה ואינו אומר הימני והנה הטעם הוא מפני ששם י"ה הוא בימנה מבלי יאמר הימני והנה עדיין יקשה שגם הימנה לא יאמר כי אם לימנה משפחת ימנה כי כבר שם יה הוא בו מניה וביה. והנה לזה נשים שכל והבין במז"ל כי היו האומות אומרים אפשר בעצמם שלטו המצריים ובנשותיהן לא שלטו ואיך ישראל הם לבית אבותם על כן הקב"ה הכתיב שם י"ה בכל משפחה שנא' החנוכי הפלואי וכו' כי שם י"ה הוא עדות לישראל שלא נטמאו והנה ראוי לדעת מה ענין שם זה מכל השמות שזה עדות לישראל מכל השאר ואיך הוא העדות הזה שמעיד השם ההוא. ואחשבה בשום לב אל פסוק שממנו למדו שהוא שבטי יה עדות לישראל שאם כן היה לו לומר עד לישראל ולא עדות:

ועוד שלא על שהשם ההוא מעיד עליהם ראוי יקראו שבטי השם ההוא לומר שבטי י"ה מלייחסם לשם זולתו:

אך הנה ידוע אומרם ז"ל כי באיש יש י' של שם ובאשה ה"א כשהם עושים רצונו של מקום ומה גם בענין האישות שכינה שרויה ביניהם ואם לאו נוטל הקב"ה אותיות שמו יתברך מהם ונשאר אש ואש. והנה לו היו נשי בני ישראל שטופות בזמה וילדיהם בני זנונים חלילה כדברי האומות לא היה שם זה מצוי בהמה בתולדתם. אך אמנם לא כן היה רק תמיד היה שמו יתברך דבק בהם אף גם בעת הולדתם כמ"ש ז"ל על ומספר את רובע ישראל שהיה כו' ואם כן זה יורה פה שלא היתה טומאת זמה חלילה כלל בהם וזה אומר שבטי יה עדות לישראל שהם ראוי שיקראו שבטי י"ה כי בשיתוף שם זה היתה הולדת השבטים ויתכן יקראו על זה שבטי יה שהוא היותם עשויים על ידי שיתוף שם זה הוא עדות לישראל ויהי' העדות כי אמר הקב"ה בתורתו הנה המשפחות משפחות השבטים כלם נעשו על ידי היות בכל א' שם זה. ואלו היו שטופי זמה היו היו"ד שבאיש והה"א שבאשה מסתלקות מהן. ומאשר אני כותב שם י"ה בכל משפחה תדעו שלא נסתלקו מהם. ושמא תאמר מה יסכון זה לאומות העולם שלא יאמינו זה. לזה מסיים הכתוב אשר שקראם שבטי יה שהוא שבטים עשיים בשם יה ואמר עדות לישראל כלומר שלא חש הוא יתב' רק להיות זה עדות לישראל בל יחושו על הדבר כי אין אנו אחראין לכופרים. ומה שאמרו ז"ל מפני שהיו האומות אומרים על עצמם שלטו וכו' אין הכוונה שיחוש הוא יתברך על האומות כי אם שלא ידבק ביד ישראל מאומה מהחששה ההיא בשומעם מאמר האומות. והכתיב העדות הלז בתורתו יתברך עדות לישראל בשומו שם י"ה על כל משפחה. והנה אין ספק כי לא על חנם רמז הוא יתברך דבר זה מהופך שהה"א קודמת אל היו"ד אך אחשוב להורות כי רב זהירות הנשים אשר היה להם במצרים על דבר זה יותר כי הנה על כן שמו פניהם במצרים במראות הצובאות וברחוץ בעליהן להביא ליד תאוה ליזקק להן מאימתן פן יפלו תחת מצריים וגם בעגל ארז"ל שנעלו דלתיתיהן גם מבעליהן באומרם כי כופרים היו בל יטמאו בהם עד אשר נתקן הדבר. וכן בכל הדברים הרעים שנמצא בזנות הזכרים כענין בנות מואב ומדין לא נמצא כאלה בנשים כי לא אחת מהן יצאת מן השורה ואפילו הא' שהיתה במצרים ופרסמה הכתוב היתה אנוסה מהנוגש כמשאז"ל. על כן להיות הה"א של הנשים יותר מתוקנות מהיו"ד של האנשים לכך הקדימה יתברך אל היו"ד לומר החנוכי הפלואי וכו' שנרמז שם י"ה בקדימת הה"א ליו"ד ובזה מצאנו ראינו טוב טעם אל אומרו לימנה משפחת הימנה כי הלא מהטעם שלא אמר הימני על כי מעצמו יש השם בימנה מטעם זה גם כן היה יכול לומר משפחת ימנה אך הוא למען המצא תמצא ה"א קודמת ליו"ד מן הטעם הנזכר. והנה אין ספק כי אשר יטנו לבו להרהר אחר טינוף זמה אם היתה בישראל לא ימצא בשום אחיזה להרהר בו כאשר בראובן על הוראת תחלתו בענין בלהה ומה גם כי ימצא מקום לטעות בפשוטו של מקרא שכתוב וישכב את בלהה ויאמר שהוכיח סופו על תחלתו וגם במצרים האחת שנפגמה שלומית בת דברי אשת דתן היתה היא מראובן וכן בשמעון באומרו כי הוכיחו סופו על תחלתו כי שטופי זמה היו וכמעשיהם בבנות מואב עשו בתוך עמם ומה גם בארץ מצרים בעובדם ע"ג וגם על שבט זבולון ימצאו מקום לחשוב באומרם כי כללות השבט היו יורדי הים באניות ומניחים את נשותיהם מזמן לזמן וגם המה עשירות ומעונגות שלכל אחד הכנות למלא היצר הרע מקום להביאן לידי זמה ע"כ בשלשה השבטים הטיל ג"כ שם י"ה להחזיק ענין העדות אז יות' והכתיב הוא יתברך הראובני השמעוני הזבולוני. וגם בענין דתן שמשם היה פתחון פה להרהר תיקן הוא יותר הדבר כאשר כתבנו בענין ובני פלוא אליאב. ועל פי הדברים האלה נשית לב אל מאמר הכתיב וימת ער ואונן בארץ כנען מי הכניס דבר זה פה ומהראוי לא יאמר רק ובני יהודה שלה ופרץ וזרח לשלה משפחת השלני כו' ועוד שמהראוי יאמר כאשר בשאר שבטים בני פלוני למשפחותם כן יאמר ביהודה בני יהודה למשפחותם:

אמנם להיות יתברך בא להורות טהרת בניו מענין זמה ראה והנה לא יבצר מאשר לא הבין דרך ה' לדבר ולומר איה איפה טהרת ישראל ומי לנו גדול מיהודה ועיקר בניו מכלתו היו לו ויחשבוה לבני זנונים חלילה כי גם שמה' יצא הדבר לא גלה לנו זה הוא יתברך בתורה כי אם בזה עדיין כי לא יבצר מדוברי רע לשום ביהודה תהלה ועוד מעט יוסיפו לחטא ולומר כי אשר נתן שכבתו מכלתו מי זה ערב בעדו שלא עשה כן לאשת עמיתו והוליד בנים בישראל אשר לא לבית אבותם המה ואם הוא חטא בזה מה יעשו ירודי האיכות ושלמות ממנו. על כן בא הוא יתברך ואמר בני יהודה כו' והיא הנודע מרז"ל כי מה' יצא הדבר ואדרבא לדרכו היה הולך ואמר הקב"ה יהודה יהוד' מהיכן יוצאים מלכים כו' ורמז למלאך הממונ' על התאוה והחזירו. והוא מאמרנו במקומו כי הדבר היה אז בפעם ההיא דרך יבום ושהוצרך להיות על ידי יהוד' להביא יחד את ער ואונן להקים אח שמם ושם פרץ וזרח משא"כ אם היה מיבם אותה שלה בנו שלא היה מביא רק את אונן הוא זרח ולא את ער כי בית א' הוא בונה ולא ב' בתים באופן שבניו משוללי פקפוק המה וזה מאמר הכתוב בני יהודה ער ואונן כלומ' עדיין הם בניו ער ואונן והוא כי גם שימת ער ואונן בארץ כנען הנה חוזרו ויהיו הם בני יהוד' וזהו וימת כו' והיו בני יהודה כי ער ואונן חזרו ויהיו בניו כמאז שהוא על ידי גלגול דרך יבום כי שבו למשפחותם כי הם פרץ וזרח ובכן שלשתן מיוחסים להטיל בהם שם י"ה. וזהו לשלה כו' לפרץ משפחת הפרצי כו' וע"פ דרך זה יהיה גם כן ענין הזכיר במנין זה כי צלפחד בן חפר לא היו לו בנים כ"א בנות וששמותן מחלה כו' כי אחר שנקבות אינן מה המנין למה הוזכרו כלל אך הנה הטיל הוא יתברך שם י"ה בחפר באומר לחפר משפח' החפרי והנה בזרע חפר לא נמנה אף גם אחד במנין הפקודים והיה אפשר להרהר אולי הי' פסול בזרעו ועל כן מתו לזה אומר אין זה רק כי צלפחד בן חפר לא היו לו בנים כי אם בנות על כן לא היו בני חפר בכלל הנמני' אך משפחתו מיוחסת כי בנותיו בעלת שם ונזכרות בעולם וגם ה"א של שם י"ה המתייחסת לנשים הנה היא בכל אחת מהן כי שמותן מחלה וכו' שבכל אחת יש ה"א שהיו שלמות בתקונן. ועל כן אפשר ששינה במנשה ואמר ופקודיהם ולא אמר לפקידיהם לומר כי בו היו שתי בחינות משפחות משוללי זכרים שאינם בכלל הפקודים ויש זולתו שהם בכלל הפקודים שני הסוגים יש בהם שם י"ה והוא אלה משפחות מנשה שכולל גם משפחת חפר וגם ופקודיהם הם של אותם שהיו בם זכרים והם שנים כו'. ובשבט אשר הזכיר בת באומרו ושם בת אשר שרח עם היות שאין הבנות בכלל הפקודים יהי' למה שהזכירן אותם היא על טהרת הזמה להעיד כי כל זרע ישראל יתייחסו לבית אבותם והנה הי' מקום להרהר בשבט אשר להיות בנות השבט ההוא יפיפיות מאד כמ"ש ז"ל שעל כן היו נשואות למלכים וכהנים גדולים והיופי הרב גורם הרהור זמה לאנשים לפתותן על כן לרמוז כשרותן הזכיר הראשונה שבכלן להשוות כל השאר אליה כי היא יצאה שמה וטבעה בעולם והאריכה ימים בארץ כנען מקודם גלות מצרים עד דוד המלך עליו השלום כי היא אמרה אנכי שלומי אמוני ישראל ואין זה רק לרוב כשרותה כי יראת ה' תוסיף ימים וזה רמז כי אחר הזכירו בני שלשים לאשר אמר ושם בת אשר עצמו עדין היתה בעולם והוא מהטעם האמור. וכן מעין האמור הוא מה שמצינו שאחר אומר במנשה אלה משפחות מנשה לפקודיהם וכן באפרים אלה משפחות בני אפרים לפקודיהם וכו' חוזר ואומר אלה בני יוסף למשפחותם מה שלא עשה כן בשום שבט אך יהי' כי למה שכל עיקר כוונת הכתובים האלה הוא על היותם משוללי פסול להתייחס לבית אבותם על כן בהיות כי בראות יעקב את מנשה ואפרים אמר מי אלה כמ"ש רש"י מהיכן יצאו אלו שאינן ראויים לברכה כי חשש על מציאות תולדותם אם היתה באיזה פסול כי ראה ירבעם ואחאב ויהוא יוצאים מהם והוצרך יוסף להעיד כי לא היה פסול כי אם בני הם כלומר דומים לי והראה לו שטר כתובה ואמר אשר נתן לי האלהים בזה. על כן לקיים עדות יוסף לאביו שהיה חושש על צד פסול בהולדם בא אלהים על מה שנאמר שם מי אלה ואומר אותם שנאמר בהם מי אלה דע כי אלה בני יוסף לומר כי כל אלה דומים ליוסף בכשרון תולדותם והוא מה שהשיב לאביו בני הם שהם דומים אלי. ועל דרך זה ראוי לשים לב אל הביאו פה זווג עמרם באומרו ושם אשת עמרם יוכבד וכו' ועוד אומרו תחלה וקהת הוליד את עמרם כי הלא גם את יצהר ואחיו הוליד:

ועוד אומרו אשר ילדה אותה ללוי במצרים מה צורך בהודעה זו. ועוד מה צורך להודיע שילדה את משה ואת אהרן ואת מרים האם עד כה לא ידענו זה וגם אומרו אחותם הוא מיותר. ועוד אומרו ויולד לאהרן את נדב וכו' ושמת נדב ואביהו וכו' מי לא ידע ומה שייכת יש לזה פה:

ועוד אומרו אלה פקודי משה וכו' הוא לבלי צורך כי הרי נאמר למעלה:

ועוד אומרו ובאלה לא היה איש מפקודי משה ואהרן וכו' כי הנה זה היה ראוי לאומרו למעלה קודם מנין הלוי כי על פקודי ישראל הוא שלא היה איש כ"א כלב וכו'. אך הלוי' כל פקודיהם היו פה. ועוד אומרו כי אמר ה' להם מות ימותו וכו' מי לא ידע כי כה אמר ה' להם:

אמנם הנה היה מקום לבעל דין להרהר על זרע קדוש של עמרם כי יראה כי א' משלשת בניו משה אהרן ומרים לא נכנסו לארץ וישיתו לב על כי נשא עמרם את יוכבד דודתו אחות אביו באומרם כי גם שקודם מתן תורה היה והנה יעקב לקח שתי אחיות יאמרו כי שם היו בנות לבן שהיה גוי והיו הן גיורות מה שאין כן לעמרם שנשא בת לוי בן יעקב שהיה מקיים כל התורה כאברהם אפי' ערובי תבשילין. על כן באה תורתינו הקדושה ותאמר השמר פן תגע בכבוד עיני העולם קדושי עליונים. כי דע איפה כי עם שקהת הוליד ד' בנים וכלם צדיקים. עם כל זה עמרם הוא העיקר וזהו וקהת הוליד את עמרם כאלו הוא לבדו הוליד כי הוא גבר באחיו כמ"ש ז"ל שהוא א' מאשר מתו בעטיו של נחש והיה ראש ישיבה במצרים ושמא תאמר איך לקח דודתו אל תחוש כי הלא היא בת זוגו ושם אשת עמרם יוכבד וכו' כי הוא יתברך מעיד כי מאז נקרא שמה אשת עמרם שהוא בת זוגו והוא יתב' יודע השתלשלות הנשמות מהיכן הוציא בת זוגו. וגם עדיין לא ניתנה תורה. וזה אשר ילדה אותה ללוי במצרים ולא אמר הוליד כי נולדה בין החומות להשלים המנין הקדוש של ע' נפש אך ההולדה היתה בארץ כנען כלומר ראה נא איך ענינה היתה בהשגחה על דבר נס כי לא הלידה בלבד היתה במצרים אך ההולדה בארץ כנען ואם כן אמור מעתה כי כאשר ילדה את אהרן היתה בת קכ"ז שנה ואת משה בת ק"ל שנה באופן כי אין זה רק דרך נס ואלו לנשואי איסור נחשבו נשואיה לא היה הוא יתברך נותן לה הריון על דבר נס גדול כזה דלא עביד קודש' בריך הוא ניסא לשקרי אך יורה כי קדושים היו נשואיהם לפני מזווג זווגים יתברך. ועוד ראיה כי ראו נא הפרי הקדוש אשר יצא משם כי הנה ותלד לו את אהרן ואת משה ואת מרים אחותם מקיימי העולמות בזכותם ולהורות גם גדולת מרים אמר אחותם כלומר דומה אליהם בזכות ונבואה. וגם זרע אהרן היה קדוש מאד כי הנה ויולד לאהרן את נדב וכו' שהם גדולי עולם אז אע"פ שוימתו כו' לא נפרדו מהם כי אם היו לפני ה' כי בצאת נפשותם דבקו בו יתברך. ועוד כי אחר שמתו לפני ה' ויהיו פקידיהם כי נכללו בכלל פקודי הלוים והוא מאמר ספרי הזוהר כי כאשר הרג פנחס את זמרי פרחה נשמתו מאימת שבט שמעון הבאים להורגו ואז נכנסו בו ב' נשמות האלו של נדב ואביהוא נמצא כי בהמנות פנחס בכלל פקודי הלוים היו נדב ואביהו בכלל הפקודים וזהו וימת וכו' ויהיו פקידיהם לומר על ידי סמיכות זה כי המה היו בכלל פקודיהם של שבט הלוי. והנה הפתחון פה שהיה אל הרהור חששת נשואי עמרם הלא היא מה שלא נכנסה מילדי עמרם לארץ אמר אינה דומה לאשר לא נכנסו לארץ. כי אשר לא נפקדו לא הגיעו אפי' לבא בכלל פקידי משה ואלעזר הכהן אך משה ואהרן נכנסו בכלל פקודי בני קהת כמפורש בסמוך כי הנה ובאלה לא היה איש מפקידי משה ואהרן וכו' כי אמר ה' להם וכו' ולא נותר בעת הפקודים האלה כי אם כלב בן יפונה ויהושע בן נון משא"כ משה ואהרן ובניו שהן המה היו מהפקודים:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.