אדרת אליהו/ויקרא/טז

אדרת אליהו ויקרא טז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

בני אהרן. לפי שנא' ויקחו שני בני אהרן שלא נטלו עצה מאהרן. נדב ואביהוא. לא נטלו עצה ממשה. איש מחתתו. שלא נטלו עצה זה מזה מניין שכשם שעבירת שניהן שוה כך מיתתן שוה ת"ל אחרי מות שני כו'. בקרבתם לפני ה' וימתו. על הקריבה מתו ולא על הקרבה דר"י הגלילי ר"ע או' על הקרבה מתו דכתיב בהקריבם אש זרה. ראב"ע או' כדי קריבה לעצמה והקרבה לעצמה:

ב

ויאמר ה' אל משה. מה נאמר לו בדיבור ראשון ראב"ע או' משל לרופא שנכנס עיין רש"י ז"ל. ר' ישמעאל או' נאמר ב' דברות זה בצד זה א' סתום וא' מפורש בא מפורש ולמד על הסתום מה מפורש נאמר לאהרן על ביאת קדש אף הסתום על ביאת הקדש. ואיזה זה פרשה שתויי יין שנ' לאהרן אצל מיתת שני בני אהרן. דבר אל אהרן אחיך. מה ת"ל אחיך לרבות הבנים:

אהרן. אהרן בבל יבא ולא משה בבל יבא. ואל יבא בכל עת לרבות יום הכיפורים. אל הקדש. זה היכל. מבית לפרכת זה קדשי קדשים. אל פני הכפרת. לפני הארן:

ולא ימות יכול כולן במיתה ת"ל מבית לפרכת כו' מבית לפרכת ואל פני הכפרת במיתה שאר כל הבית באזהרה. אל פני הכפרת. מלמד שהכפרת עביו (אינו בת"כ רק בסוכה ה' ע"א וב') טפח. ולא ימות. הרי זה עונש ואל יבוא הרי זה אזהרה. יכול שניהם נאמרו קודם מיתת בני אהרן ת"ל אחרי מות. יכול שניהן נאמרו אחרי מות ת"ל כי בענן אראה כו' ועדיין לא נראה. הא כיצד אזהרה קודם מיתתן ועונש אחר מיתתן. כי בענן אראה. מלמד שנותנין (אינו בת"כ רק ביומא נ"ג ע"א) מעלה עשן בקטרת. אין לי אלא עיקר מעלה עשן. עלה מעלה עשן מניין ת"ל וכסה ענן הקטרת:

ג

בזאת יבא אהרן. בזכות עשרה דברים. תורה ומילה ושבת וירושלים ושבטים ויהודה וישראל תרומה מעשרות וקרבנות בכלן נאמרו זאת (עיין במ"ר פ' כ"א):

בזאת יבא אהרן כו'. ולא בפר הבא על כל המצות:

אל הקדש. לרבות קדש שאין בו ארון וכפרת כו':

בפר בן בקר לחטאת ואיל לעלה. יכול שניהם בפנים ת"ל לא תעלו עליו קטרת זרה ועלה ומנחה איזה עלה שצריך הכתוב למעטה הוי אומר זו:

בפר בן בקר (מכאן עד ביו"כ אינו בת"כ רק במ"ר פ' כ"א) בזכות אברהם דכתיב ואל הבקר רץ אברהם. ואיל לעלה בזכות יצחק דכתיב והנה איל אחר כו' ויקח את האיל ויעלהו לעלה תחת בנו. שני שעירי עזים נגד יעקב דכתיב וקח לי משם שני גדיי עזים טובים טובים לך וטובים לבניך שע"י מתכפרים ביו"כ:

ד

כתנת בד קדש. (ג"ז במ"ר שם) ד' בגדים נגד ד' אמהות. בד שיהא של בוץ דבר העולה בד בבד. בד שיהא שזורין. בד שלא ילבש אחרים עמהן. בד שלא ילבש של חול עמהן. בד ולא מעיל. בד ולא חשן. בד ולא אפד. בד ולא ציץ. מתוך שנא' בכלן לפני ה' יכול יכנס לפני ולפנים ת"ל בד בד כו'. ד"א בד בד (אינו בת"כ רק ביומא ל"ה ע"א) מובחר שבבד מכאן אמרו בשחר לובש פלוסין כו':

קדש. שיהא משל הקדש. אין לי אלא אלו מניין כל הבגדים של כה"ג ושל כהן הדיוט ת"ל בגדי קדש. ילבש יהיו יחגור יצנוף. מניין שאם אין לו אחרים בין הערבים שילבשם ת"ל ילבש יהיו כו'. יהיו על בשרו. שלא יהא (יומא כ"ג ע"א) דבר קודם להם ולהלן נאמר ילבש על בשרו שלא יהא דבר חוצץ. ורחץ. שהוא טעון טבילה ומניין המשנה מבגדי לבן לבגדי זהב או מבגדי זהב לבגדי לבן ת"ל הם. יכול יהא טעון טבילה מבגד לבגד ממכנסים לכתונת כו' ת"ל ולבשם כלם כאחת:

ה

ומאת עדת בני ישראל. משל ציבור:

יקח שני שעירי עזים. מיעוט שעירים שנים א"כ מה ת"ל שני שיהיו שווין ומניין אפי' אין שווין כשרין ת"ל השעיר השעיר א"כ מה ת"ל שני שני שני [יומא ס"ב ע"ב]. שיהיו שווין במראה בקומה ובדמים. יקח שני. שיהיו לקיחתן כאחת. ואיל א' לעלה. ר' או' הוא האמור כאן הוא האמור בחומש הפקודים ראב"ש אומר שנים הם:

ו

והקריב כו' אשר לו. ולא משל ציבור יכול יהא משל כהנים ת"ל שוב אשר לו יכול אם הביא כשר ת"ל שוב אשר לו:

וכפר. נאמר כאן וכפר ונאמר בשעיר המשתלח לכפר מה להלן בוידוי דברים אף כאן כו'. או אינו. נאמר כאן וכפר ונאמר בשעיר הפנימי וכפר מה להלן בדמים אף כאן בדמים כשה"א וכפר ושחט ועדיין לא נשחט. ובעד ביתו. זו אשתו (יומא משנה ראשונה):

ז

ולקח את שני השעירים. שמעכבין זה את זה לפני ה' כו'. במזרח העזרה:

ח

ונתן אהרן על שני השעירים גרלות. של כל דבר (יומא ל"ז ע"א) לפי שמצינו בציץ שהשם כתוב עליו והוא של זהב יכול אף זה כן ת"ל וכו':

גרלות. יכול שנים ע"ז ושנים ע"ז ת"ל גורל א' לה' וגורל א' לעזאל יכול יתן של שם ושל עזאזל על זה ועל זה ת"ל אחד לה' וא' כו' אין כאן כו' א"כ מה ת"ל גרלות שיהיו שניהן שווין שלא יהא א' של זהב וא' של כסף כו' א' גדול וא' קטן וכו':

ט

והקריב כו' אשר עלה עליו. כיון שעלה עליו דיו:

ועשהו חטאת. [יומא מ"א ע"א] הגורל עושהו חטאת ואין השם עושהו חטאת. ועשהו. שאם מת א' מהן משהגריל יביא שנים אחרים ויגריל עליהן בתחלה:

חטאת. שיאמר לה' חטאת ר' ישמעאל אומר כו':

י

והשעיר אשר עלה עליו הגורל. שיכול שיהא נותנו על גבו ת"ל עלה עליו:

יעמד חי. עמידתו חי ושילוחו למיתה. ועד מתי זקוק שיהא חי ת"ל לכפר עליו ולהלן נאמר וכפר עד שעת מתן דמו של חבירו דר"י רש"א עד שעת וידוי דברים שנא' עליו כפרה שבגופו. לשלח אתו. אחד ולא שנים שאם נשפך הדם במתנות שבהיכל והביא זוג אחר משלח אחד מהן. לעזאזל. שיהא עז שבהרים וכה"א ואת אילי הארץ לקח ומניין שבצוק ת"ל אל ארץ גזרה. ומניין שבמדבר ת"ל המדברה. ד"א לעזאזל [אינו בת"כ רק ביומא דף ס"ז ע"ב] שמכפר על מעשה עוזא ועזאל:

יא

והקריב כו' בעד ביתו. זו כפרת הכהנים (עיין ברש"י כאן) וכה"א בית אהרן ברכו את ה'. ושחט (אינו בת"כ רק עיין במנחות י"ט ע"א) הוא עצמו מכאן שבכל מקום שלוחו של אדם כמותו:

יב

ולקח מלא המחתה. בכל יום היה חותה כו' ומערה כו':

גחלי. יכול עוממות ת"ל אש. יכול שלהבת ת"ל גחלי הא כיצד לוחשות:

מעל המזבח מלפני כו'. איזהו (אינו בת"כ רק ביומא מ"ה ע"ב) שמקצתו לפני ה' ולא כלו זה מזבח החיצון:

מלפני ה'. במערבו. ומלא נאמר כאן מלא ונאמר (אינו בת"כ אלא ביומא מ"ח ע"א) להלן מלא קמצו מה להלן לא מחוקות ולא גדושות אף כאן כו':

מלא חפניו. הגדול לפני גדולו והקטן לפי קטנו:

קטרת סמים. נאמ' כאן קטרת ונאמר להלן קטרת מה להלן משל ציבור אף כו':

סמים. שיהא כל סמניה לתוכה. דקה. עיין רש"י ז"ל:

והביא מבית לפרכת ונתן את הקטרת על האש לפני ה'. שלא יתקן בחוץ ויכניס:

יג

ולא ימות. הא אם לא נתן בה מעלה עשן או שחסר א' מכל סמניה חייב מיתה:

אשר על העדות. לפי שנאמר למעלה (הוא בת"כ לעיל פרשה א' הל' י"ב) אשר על הארן יכול יהא דבר מפסיק בינו ובין העדות ת"ל אשר על העדות:

יד

ולקח מדם הפר. נוטל ממי שהי' ממרס:

על פני הכפרת קדמה. זה בנין אב כל מקום שנ' פני למזרח:

ולפני הכפרת. מקיש על ללפני (אינו בת"כ רק ביומא נ"ה ע"א) מה לפני שלא על אף על שלא על. מכאן אמרו לא היה מתכוין להזו' לא למעלה ולא למטה אלא כמצליף:

יזה. (גם זה ביומא שם) שאין ת"ל יזה שיהא מונה הראשונה עם כל אחת ואחת:

טו

ושחט את שעיר החטא' אשר לעם. שלא יהיו אחיו הכהנים מתכפרין בו רק בפרו של אהרן:

והביא את דמו אל מבית לפרכת. מלמד שנכנס בו לפני ולפנים:

והזה אתו על הכפרת. מלמד שהי' מזה אחת למעלה. ולפני הכפרת. איני יודע כמה ולמעלה הוא אומר והזה באצבעו על פני הכפרת. ואיני יודע כמה ונאמר שם ולקח מדם הפר ואיני יודע אם נכנס בו לפני ולפני אם לא. ת"ל ועשה את דמו כאשר עשה לדם הפר שאין ת"ל כאשר עשה שיהיו כל מעשיהן שוין מה כאן נכנס בו לפני ולפנים אף להלן כו' ומה כאן אחת למעלה אף להלן כו' ומה להלן שבע למטה אף כאן:

טז

וכפר על הקדש מטמאת בני ישראל. יש להבי' בענין הזה שלש טומאות ע"ז ג"ע ש"ד יכול יהא מכפר על כלן ת"ל מטמאת ולא כל טומאות זה שחלוקה טומאתו במקום אחר ואיזה זה טומאת מקדש וקדשיו דר"י רש"א ממקומו הוא מוכרע על הקדש מטמאת יכול על כל טומאת קדש ת"ל ומפשעיהם לכל חטאתם. פשע זו מרד. וכה"א מלך מואב פשע בי (כל המימרא הלז עד וכן יעשה הכל בשבועות משנה ראשונה וגמרא וע"ש) לכל חטאתם. חטאים דומיא דפשעים שאינן בני קרבן ועתיד לבא לידי קרבן ואיזהו זה שיש לו ידיעה בתחלה ואין לו ידיעה בסוף שהוא תולה עד שיוודע לו ויביא חטאת שנ' לכל חטאתם שיבו' לידי חטאת ועל הזדון הוא מכפר. ועל שאין לו ידיעה בתחילה שעיר החיצון מכפר שנא' מלבד חטאת הכפורים מה זה מכפר בידיעה אף חיצון מכפר בידיעה. ועל שאין לו ידיעה לא בתחלה ולא בסוף שעירי ר"ח ושעירי רגלים מכפרים שנא' בר"ח חטאת לה' שאינו ידוע אלא לה' וכולן הוקשו לר"ח. את שיש בו ידיעה בתחלה ובסוף הרי זה בעולה ויורד. וכן יעשה לאהל מועד. כמו לפני ולפנים מה זה אחת למעלה ושבע למטה מדם הפר וכן מדם השעיר אף על הפרכת כן:

השכן אתם. עיין רש"י ז"ל:

יז

וכל אדם וכו' וכפר כו' זו הקטרת שכלן נתכפרין בה. (אינו בת"כ רק ביומא מ"ד ע"א) בעת מתן דמים מניין ת"ל בבאו לכפר א"ל אלא בביאה ביציאה מניין ת"ל עד צאתו:

באהל מועד. אין לי אלא אהל מועד שילה ובית עולמים מניין ת"ל בקדש. וכפר בעדו כו' כפרתו קודם לכפרת ביתו וכפרת ביתו קודם לכפרת כל ישראל:

יח

ויצא אל המזבח אשר לפני ה'. לפי שמצינו בפר הבא על כל המצות שעומד חוץ למזבח ומזה יכול אף זה כן תלמוד לומר ויצא היכן הי' לפנים ממזבח. וכפר עליו. כפרה שהוא בגופו:

ולקח. עיין רש"י זכרנו לברכה. וטהרו. לשעבר:

יט

וקדשו. לעתיד לבוא וכלה מכפר כו'. אם כלה כפר (בת"כ הגירסא מהופכת וכ"ה בזבחים דף מ"ם ע"א דר"ע רי"א אם כפר כלה את הקדש. זה לפני ולפני' ואת אהל מועד זה היכל. ואת המזבח זה מזבח הפנימי מלמד שכל א' מכפר כפרה בפני עצמו מכאן אמרו נתן מקצת מתנות שבפנים ונשפך יביא כו':

כ

והקריב את השעי' החי. עד כאן זקוק להיו' חי דברי ר' יהודה [עיין לעיל פ' ב' הל' ז']:

כא

וסמך אהרן את שתי ידו. בנין אב לכל הסמיכו' שיהיו בשתי ידיו ועל החי. על ראש השעיר החי. החי טעון סמיכה ואין שעירי ע"ז טעונין סמיכ' דר"י רש"א כו'. והתודה עליו. זה ווידוי דברי':

את כל עונת כו' כיצ' היה מתודה [הוא ביומא ל"ו ע"ב] עויתי פשעתי חטאתי דר"מ וחכ"א כו'. את כל. ואת כל. לכל. להביא שגגות ואונסין ומזידין קלות וחמורות הודע ולא הודע יכול אף חטאות ואשמות וודאין ת"ל ונתן אתם וכו':

ושלח ביד איש. להכשיר את הזר. עתי. שיהא מזומן. עתי אפי' בשבת אפי' בטומאה. המדברה ג' פעמי' לרבו' שילה וגבעון ובית עולמים:

כב

ונשא השעיר עליו. עליו הוא נושא ואין שעירים מכפרים כפרתו ועל מה הן מכפרים על טומאת מקדש וקדשיו מכאן אמרו יש ידיעה בתחילה ובסוף כו':

ושלח את השעיר במדבר. כיון שהגיע השעיר למדבר [אינו בת"כ רק ביומא ס"ח ע"ב] נעשה מצותו:

ד"א במדבר. [שם ס"ז ע"ב] שאברין מותרין כמדבר:

כג

ובא אהרן. עיין רש"י ז"ל:

כד

ורחץ את בשרו במים. אם אינו ענין לטבילה שהרי כבר נא' בגדי קדש הם ורחץ במים ת"ע לקידוש ידים ורגלים. ומניין לב' קידושים על כל טבילה ת"ל ופשט ורחץ ורחץ ולבש ר"א בר"ש או' מה ת"ל אשר לבש להקיש פשיטה ללביש' מה לבישה בקדוש ידים ורגלים אף כו' מכאן אמרו חמש טבילות ועשרה קדושין כו'. במקום קדוש. עיין רש"י ז"ל. עלתו ואת עלת העם. עולתו קודם לעולת העם. וכפר בעדו ובעד העם. כפרתו קודם לכפרת העם:

כה

ואת חלב החטאת יקטיר. אפי' בשבת אפי' בטומאה כו':

כו

והמשלח. לא המשלח את המשלח. והמשלח את השעיר יכבס את בגדיו. יכול משיצא חוץ לחומת העזרה ת"ל לעזאזל. יכול משהגיע לצוק ת"ל והמשלח. הא כיצד עד שיצא חוץ לחומת ירושלים דר"י ר' יוסי אומר כו'. ורחץ את בשרו במים:

יכול גזירת מלך ת"ל ואח"כ יבוא. נאמר כאן ואח"כ ונאמר להלן ואח"כ מה להלן מפני טומא' ערב כו' אף כו':

כז

ואת פר החטאת ואת שעיר החטאת. מניין לרבו' פר העל' דבר ש"צ ושל כה"ג ושל ע"ז שהן מטמאי' בגדי' ת"ל חטאת חטאת דר"י רש"א אשר הובא את דמם כל שהובא את דמם בפנים השורפן מטמא בגדים:

לכפר בקדש. אם כפר כמצותן נשרפין בבית הדשן [בת"כ שלנו הגי' בבית הבירה אבל הוא טעות וממקומו הוא מוכרע וע"ש וכ"ה ביומא ס"ח ע"ב נשרפין בבית הדשן] ומטמא בגדים וא"ל נשרפין בבית הבירה ואינן מטמאין בגדים. יוציא אל מחוץ למחנה. ולהלן אתה נותן ג' מחנות אלא כיון שיצא חוץ למחנה אחת מטמא בגדים מכאן אמרו היו סובלין אותם כו'. את ערתם ואת בשרם ואת פרשם. מה עור ובשר ופרש האמור להלן נתוח בלא הפשט אף כאן כו' [יומא ס"ח ע"א]:

כח

והשרף. ולא המצית את האור ולא המסדר את המערכה אלא המסייע בשעת שריפה יכול אף משנעשה אפר ת"ל אותם דר"י רש"א כו':

כט

והיתה לכם. ולא לאחרים. לחקת עולם. לבית עולמים:

תענו את נפשתיכם. נאמר כאן תענו ונאמר להלן ויענך וירעבך מה להלן עינוי רעבון כו':

וכל מלאכה לא תעשו. יכול לא יציע את המטות כו' נאמר כאן מלאכה ונאמר במלאכת המשכן מלאכה מה להלן מלאכת מחשבת אף כאן כו' אין לי אלא מלאכת רשות מלאכת מצוה מניין שלא יכתוב ספרים תפילין ומזוזות כו' ואין לי אלא מלאכה שחייבין עליה כרת מלאכה שאין חייבין עליה כרת מניין שלא יכתוב אות א' ושלא יארוג חוט א' ת"ל וכל. האזרח. לרבות נשים. והגר. זה גרים. הגר. זה נשי גרים. בתוככם. לרבות העבדים:

ל

כי ביום הזה יכפר. מכאן שהיום מכפר אף שאין קרבנות ושעיר. לפני ה' תטהרו. עבירות שבין אדם למקום יו"כ מכפר כו' רע"א [אינו בת"כ רק ביומא פ"ה ע"ב] אשריכם ישראל לפני מי אתם מטהרין ומי מטהר אתכם וכו':

לא

שבת שבתון ועניתם. [יומא ע"ו ע"א] שבתון שבות מלמ' שיו"כ אסור באכילה ושתי' ורחיצה כו' נגד ה' ענוים האמורים כאן ופ' אמר ובחומש הפקודים וכלן נקראים עינוי יכול שתהא שבת בראשית אסור בכלן ת"ל היא:

לב

וכפר הכהן. עיין רש"י ז"ל:

אשר ימשח אתו עיין רש"י ז"ל. מניין לרבות כהן אחר המתמנה ת"ל וכפר הכהן. ד"א לפי שנא' שבעת ימים [אינו בת"כ רק ביומא ה' ע"א ואף דהתם קאמר על א' שצריך ז' עיין בכ"מ הל' כלי המקדש פ' ד' הל' י"ג] ילבשם הכהן תחתיו ונא' ובגדי הקדש אשר לאהרן יהיו לבניו אחריו למשחה הוקשה משיחה לריבוי מה ריבוי שבעה אף משיחה שבעה נתרבה יום א' ונמשח יום ח' מניין ת"ל אשר ימשח ואשר ימלא את ידו מ"מ. לכהן תחת אביו. שהבן קודם לכל אדם. יכול אפי' אינו ממלא מקומו ת"ל ואשר ימלא את ידו. ולבש את בגדי הבד. לרבות בגדים אחרים בין הערבים:

לג

וכפר את מקדש הקדש. זה לפני ולפנים. ואת אהל מועד. זה היכל. ואת המזבח. זה מזבח הפנימי. יכפר. להביא העזרות כו'. ועל הכהנים. אלו הכהנים. ועל כל עם הקהל. אלו ישראל. יכפר. להביא את הלוים ד"א להביא את העבדים [אינו בת"כ רק בחולין קל"א ע"ב] הושוו כלן בכפרה אחת באיזה בשעיר המשתלח:

לד

והיתה זאת לכם כו'. אחת בשנה. זה מכפר בלא שעירים ולא שארי מועדות. אחת ולא שתים. [אינו בת"כ רק ביומא ס"א ע"א] מכאן אמרו נתן מקצת מתנות בפנים ונשפך יביא דם אחר. ויעש מלמד שכל הפרשה כלה נאמרה על הסדר ומניין שמעכב ת"ל לחוקת [אינו בת"כ רק ביומא ס' ע"א] כאשר צוה. להגיד שבחו של אהרן כו' עיין רש"י ז"ל. צוה ה' את משה. מלמד שהיה אהרן שומע מפי משה כשומע מפי הגבורה כו':

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.