מראה הפנים/סוטה/ט/ו

מראה הפנים סוטה ט ו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ויכר יהודה וגו' עד כאן אמר יהודה. ובבבלי סוף הלוקין קאמר דממני דברי רוח הקודש הם וכתב היפ"מ דפליג אדהכא ול"נ דאפשר לומר אחר שאמר זה יהודה הופיע בת קול לקיים דבריו ממני יצאו וכו' כדמסיק התם דשפיר ידע נמי יהודה אלא דגמרא גמירי לה דיצאה בת קול אבל ולא יסף עוד לדעתה מאן מפיס ואינם אלא דברי רוח הקודש:

אמר ר' ינאי דברי רבי מאיר אפי' ערפה חייב. כדפרישית בפנים וא"ת מנא ליה לר' ינאי הא דילמא ר"מ השוחט דוקא קאמר וי"ל דר' ינאי לטעמיה דאמר לקמן גבול יש לה ואינה נאסרת מיד משעת לקיחה וא"כ קשה לר"ש אמאי פוטר דהא שחיטה ראויה לאכילה היא ולא ניחא ליה לשנות דלאחר ירידה מיירי ר' שמעון כדבעי למימר בחולין דף פ"ב אליביה משום דר"ש סתמא קאמר הילכך מפרש השוחט דמתני' היינו העורף וכסברת ה"ר משה מבונדי"ש בתוס' שם דלר"ש פטור דלא חזיא לאכילה ור"מ מחייב דעריפתה זו היא שחיטחה כדאמר ביומא גבי שעיר המשתלח דחייתו לצוק זו היא שחיטחו וחייב משום אותו ואת בנו ור"נ ס"ל כר' שמואל לקמן דעד שהיא בחיים מיד בשעת לקיחה היא קדושה כדאמר בהדיא התם גמר קיחה כו הילכך מפרש למתניתין כפשטה ואפי' לר"מ ערפה פטור ודע דאף דקי"ל בהא כרבי ינאי דירידה לנחל איתן אוסרה וכן לענין לטהרה מידי נבילה קי"ל דעריפתה מטהרתה כמסקנת הש"ס בזבחים וכן פסק הרמב"ם ז"ל פ"ג מהלכות אה"ט אפ"ה בפירושא דמתני' השוחט ונמצא טריפה לא קי"ל כוותיה אלא כר"ל בהא דמפרש למתני' כפשטה ואע"ג דמסתמא דהאי תלמודא לעיל הל"ה משמע דמדמי לה חיוב דאותו ואת בנו לענין לטהרה מידי נבילה אפ"ה הואיל ומסתימת הש"ס בבלי שם משמע דלא מדמינן לה אלא השוחט דוקא קתני ובהא ר"מ מחייב אבל לא בעורף ומש"ה פסק הרמב"ם ז"ל בפי"ב מהל' שחיטה דדוקא כשוחט עגלה ערופה חייב משום אותו ואת בנו דלא קאמר התם אפילו טרפה וכהאי דאמרי' בעלמא איסורא מטומאה לא ילפינן ועיין בתוספות בכורות דף ז' ד"ה דג טהור ובתוס' חולין דף ס"ד ד"ה שאם ריקמה ואכלה וצריך לחלק וע"ש:

מתניתא אמרה כן תצא ותרעה בעדר. בבבלי כריתות דף כ"ה מדייק איפכא ממתני דלא אתיא כמ"ד דאסורה מחיים דאי הכי אמאי תצא ותרעה בעדר הא איתסרה לה מחיים. והאי תלמודא סבירא ליה דטעמא דהקדש טעות הוא דאדעתא שימצא ההורג לא אקדשיה וכדקתני החתם במתני' אשם ודאי אינו כן עד שלא נשחט נודע לו שלא חטא יצא וירעה בעדר עגלה ערופה אינה כן עד לא נערפה העגלה נמצא ההורג תצא כו' ודמיא לאשם ודאי דהקדש טעות הוא ובסברת התוס' שם ובחולין שם. ומתני' דהכא ככ"ע אתייא ולר' ינאי דא' ירידתה לנחל איתן אוסרתה אם נמצא ההורג אפי' לאחר ירידה נמי תצא משום האי טעמא דהקדש טעות הוא וכדדייק הכא דתנא תצא מקדושתה היא. ובהכי ניחא דברי הרמב"ם ז"ל שפסק בעשירי מהל' רוצח כר' ינאי דמחיים אסורה לאחר ירידה ואפ"ה פסק שם דאם נמצא ההורג עד שלא תערף העגלה תצא ותרעה בעדר דלכאורה משיטת הבבלי משמע דמתני' לא אתיא כמ"ד דמחיים אסורה כדלעיל וכבר כ' הרשב"א על זה מביאו הכ"מ שם דטרח להעמיד דבריו ומבלתי יכולת הוא דהרי זיכה שטרא לבי תרי והכ"מ מיישב נמי התם כסברת התוס' הנזכר מדעתו ז"ל ובהדיא מוכח הכא כן דמתניתין דייקא הכי:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף