אבן יקרה/א/י

סימן י'

כבוד הרב המופלג חריף ושנון זית רענן כש"ת מו"ה דוד ראבינוואיטש בק"ק סאניוואץ.

יסלח לי כבודו על אשר אחרתי בתשובתי מעט יאמין לי כי הייתי נאחז בסבך טרדות רבות מעת הגיע מכתב שאלתו עדי וגם היום עוד אינני מופנה מכל צד אך בכ"ז גערתי בהמון טרדותי למען אוכל להשיב לו עכ"פ בקיצור נמרץ ע"ד שאלתו באחד שגזל ס"ת של רבים מבית התפלה לביתו ומקבץ שם מנין ועולים לתורה ומברכים בס"ת הזאת אי שפיר עבדי:

תשובה

תנינן בברייתא הובאה בש"ס ב"ק דף צ"ד וסנהדרין דף ו' ר"א בן יעקב אומר הרי שגזל סאה של חטין וטחנם לשה ואפאה והפריש ממנה חלה כיצד מברך אין זה מברך אלא מנאץ ועל זה נאמר ובוצע ברך כו' אלמא שאין לברך על דבר גזול והוא מטעם מצוה הבאה בעברה כמ"ש התוס' בכמה דוכתי: ^[1]

ולכאורה רציתי לחלק לפי מ"ש התוס' סוכה דף ל' ד"ה משום כו' על מה שהקשו שם ל"ל בלולב של אשרה ושל עיר הנדחת טעמא דכתותי מיכתת שיעור' תיפוק לי' משום מצוה הבאה בעברה ותירצו דל"ד לגזל דמחמת עברת הגזל באה המצוה אבל הני אטו מחמת עברה שנעשית בה נפיק בה עכ"ד. וא"כ י"ל בשלמא בחלה שאין להפריש כשגזל חטין שמחמת עברת הגזל באה המצוה שהרי אי לאו דגזלה לא הי' יכול להפריש מעיסת אחרים משא"כ בלימוד תורה שהרי לא הקפידה תורה שילמוד דוקא בס"ת שלו א"כ אף שנעשית בו עברת הגזל מ"מ לא מחמת העבירה נעשית המצוה שהרי לא הוצרך לגזלה דוקא דהא יכול לקיים המצוה אף כשהס"ת של אחר ודוק:

אולם כד מעיינינן בזה שפיר נראה שאין לחלק בכך דהרי מקשינן שם בגמ' אגזול בשלמא יו"ט ראשון דכתיב לכם משלכם אלא בי"ט שני אמאי לא אמר ר' יוחנן משום ר"ש בן יוחאי משום דהוי"ל מצוה הבאה בעבירה ואם כדברינו הנ"ל אכתי תיקו קושית הש"ס אדוכתא ביו"ט שני אמאי לא ואי משום מצוה הבב"ע, הא כיון דפשיטא לי' להש"ס דלכם לא קאי על יו"ט שני א"כ ממילא לא שייך בי' גם מהבב"ע שהרי אז לא הקפידה תורה שיקיים המצוה בשלו דוקא א"כ שוב לא נעשית המצוה ע"י עברת הגזל שהרי יכול לקיים המצוה בשל אחרים, אע"כ דגם במצוה שיכול לקיימה בשל אחרים ולא הקפידה תורה על שלו דוקא אם גזלה חשיב נעשית המצוה ע"י עברת הגזל והוי"ל מצוה הבב"ע. וא"כ גם בנ"ד בודאי שאין לברך על ס"ת גזול דהוי"ל מצוה הבאה בעבירה ודוק היטב:

ואין לומר דהא תינח לענין הגזלן עצמו שהוא עשה העברה שפיר אסור לברך דהוי"ל לגבי דידי' מהבב"ע משא"כ שאר האנשים הבאים שמה להתפלל כיון שהם לא עשו עברת הגזל והתורה הא לא הקפידה שיברך על שלו דוקא כנ"ל מדוע לא יהיו הם רשאים לברך וכעין שכתבו התוס' סוכה דלהכי מהני שינוי רשות משום דהגזלן באיסורא אתא לידי' משא"כ השני וע"כ יכול השני לצאת, דז"א דהרי בהדיא פסקינן בברייתא ב"מ דף כ"ט ע"ב דהמפקיד ס"ת אצל חברו כו' אם בשבילו פתחו אסור ומפרשינן שם בגמ' דה"ק כשהוא גוללו פותחו וקורא בו מותר אם בשבילו פתחו אסור, הרי לפנינו דאפילו במפקיד דבודאי בהיתרא אתי ליד הנפקד אעפ"כ אסור לקרות בו שלא ברשות וכן נפסקה הלכה בח"מ סוף סי' רצ"ב ק"ו בנ"ד שאותן אנשים העולים שם בהמנין של האיש שגזל הס"ת שהוא באיסור כיון שיודעים שהבעלים מקפידים מחמת שנגזל מאתם וז"ב:

ונוראות נפלאתי על המג"א סי' י"ד ס"ק י' שהביא דברי הסמ"ע סי' רצ"ב דבהפקיד אפי' אצל ת"ח אי ידעינן דהבעלים מקפידים אסור ללמוד ממנו. וכתב ע"ז והש"ך שם חולק וכתב דשרי ודבריו נראי' כו' עיין בו. ובאמת המעיין בש"ך שם ס"ק ל"ה יראה בעליל שאינו חולק על הסמ"ע רק לענין העתקה. דלדברי הסמ"ע גם להעתיק אסור במקום דידעינין דהבעלים מקפידין וע"ז חולק הש"ך וס"ל דאם הפקידו אצל ת"ח ואינו מקפיד על הקריאה אעפ"י שמתקלקל ע"י כך שוב מותר ג"כ להעתיק אעפ"י שמקפיד על ההעתקה משום לא יבוזו לגנב. ובזה פירש דברי המרדכי שם אבל לענין קריאה עצמה אינו חולק כלל דבמקום שהבעלים מקפידים אסור לקרות בו מחשש קלקול עיי"ש היטב וא"כ אין עליו שום קושי' מדברי הב"י בא"ח שהקשה עליו המג"א וצ"ע כעת. וקצרתי:^[2]

הדרינן לעיקר נדון הנשאל שאסור לכל אדם לברך על הס"ת הגזול ביד האיש ההוא כמו שביררתי למעלה ת"ל. והנני ידידו דור"ש.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

↑ מלואת אבן: קורא יקר אציגה נא עמך פה מה שהשבתי לחתני החריף מו"ה אלכסנדר הורוויץ נ"י בישוב דברי הרמב"ם פ"ה מהלכות איסורי מזבח ה"ז שכתב שם וז"ל הגונב או הגוזל והקריב הקרבן פסול כו' ואם נתיאשו הבעלים הקרבן כשר כו' ומפני תקנת המזבח אמרו שהחטאת הגזולה אם נודעה לרבים אינה מכפרת אעפ"י שנתיאשו הבעלים כדי שלא יאמרו מזבח אוכל גזלות עכ"ד. והקשה בכ"מ שהרי בגיטין דף נ"ה אמתניתין דהעיד ר' יוחנן בן גודגדא על חטאת גזולה שלא נודעה לרבים שמכפרת אמר עולא דבר תורה בין נודעה בין לא נודעה אינה מכפרת מ"ט יאוש כדי לא קני ומ"ט אמרו לא נודעה מכפרת כי שלא יהיו הכהנים עצבין כו' ורב יהודה אמר דבר תורה בין נודעה בין לא נודעה מכפרת מ"ט יאוש כדי קני ומ"ט אמרו נודעה אינה מכפרת כדי שלא יאמרו מזבח אוכל גזלות. וכיון שהרמב"ם בפ"ה מה' גניבה פוסק דיאוש כדי לא קני איך פסק כאן כרב יהודא שדבר תורה מכפרת ורק מטעם שלא יאמרו מזבח אוכל גזלות לכך אינה מכפרת בנודעה עיי"ש בכ"מ שהאריך עוד בתמי' זאת: והנ"ל בישוב דברי הרמב"ם אלו בהקדם לישב קושית התוס' ריש פרק לולב הגזול שהקשו בהא דאמר ר' יוחנן התם דמצוה הבאה בעברה פסולה דכתיב והבאתם את הגזול ואת הפסח כו' גזול דומיא דפסח כו' בשלמא לפני יאוש אדם כי יקריב מכם אמר רחמנא כו' אלא לאחר יאוש הא קני' ביאוש אלא לאו משום דהוי"ל מצוה הבאה בעברה. והקשו דהכא משמע דסבר ר' יוחנן יאוש כדי קנה ובמרובה וכן בהגוזל בתרא ס"ל דיאוש כדי לא קני: ונ"ל בזה דהא רש"י בגיטין בסוגיא הנ"ל הקשה לעולא דס"ל דבר תורה יאוש כדי לא קנה ומ"ט אמרו לא נודעה מכפרת שלא יהיו כהנים עצבין ויהי' המזבח בטל האיך התנו ב"ד לעקור דבר מן התורה ולפטור את זה מחטאת שהוא חייב. ותירץ דיש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה בשב ואל תעשה כדאמרינן ביבמות. והקשה הרשב"א ע"ז דכ"ז ניחא לפטור את זה מקרבן אחר אבל האיך התירו לכהנים להקריב קרבן זה והא מדאורייתא הקרבן פסול דהא יאוש כדי לא קנה וזה הא הוי קום ועשה: ולפיע"ד נראה בזה דבר נכון דהא יש להקשות בהא דאמר עולא דבר תורה בין נודעה בין לא נודעה אינה מכפרת מ"ט יאוש כדי לא קנה לפי דברי רש"י ב"ק דף ס"ו ע"ב ד"ה דגזל קרבן כו' בלשון אחר שם דבגוזל קרבן שכבר הוקדש ביד הנגזל ליכא למ"ד דיועיל יאוש דכל היכא דאיתי' בי גזא דרחמנא איתא א"כ על כרחנו הא מיירי הכא בגזל בהמה שלא הוקדשה עדיין וא"כ קשה מדוע יחשב זה ליאוש כדי הא כיון שהוקדשה אחר הגזלה ונכנסה לרשות הקדש כבר הוי"ל יאוש עם שינוי רשות. אולם הדבר נכון דהא כתבו התוס' ב"ק דף הנ"ל ודף ס"ז ע"ב דבקדשים שהגזלן חייב באחריותן לא חשיב שינוי רשות וא"כ כאן דמיירי בחטאת שהוא קרבן שחייבין באחריותו א"כ לא חשיב שינוי רשות: וא"כ הא נכונים מאוד דברי רש"י גיטין הנ"ל דהא באמת קשה לעולא למה לא תכפר דבר תורה דהא יש כאן יאוש עם שינוי רשות ע"י ההקדש וכל תירוצנו הוא משום דהוה קדשים שחייבים באחריותו וא"כ הא שפיר כתב רש"י דיכלו חכמים לומר לא נודעה מכפרת כדי שלא יהי' הכהנים עצבין דהא כיון שיש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה בשוא"ת א"כ כשהביא זה את החטאת הגזולה הרי יש כח בידם לפוטרו מלהביא קרבן אחר וא"כ הרי כבר נפטר מאחריות קרבנו וא"כ שוב ממילא הוי"ל יאוש עם שינוי רשות שהרי כבר אינו חייב באחריות ולא שייכה עוד סברת התוס' הנ"ל וממילא דיכולים הכהנים להקריבו דהא יש כאן יאוש ושינוי רשות ומיושבת קושית הרשב"א ודוק היטב: אולם אדאתינא להכי יקשה לכאורה קושיא נכונה, דהא הקשו הפוסקים בהא דפסקינן בקידשה בגזל לאחר יאוש דמקודשת מטעם דהוי"ל יאוש ושינוי רשות דהא הא חשבינן שינוי רשות הוא משום שנכנס לרשות האשה ואימתי נכנס לרשותה כשנתקדשה בו א"כ הא כיון דסבירא לן יאוש כדי לא קני הרי אין לו כח לקדשה בגזל זה וא"כ הא ממילא לא הוי שינוי רשות דהא אם אין הקידושין חלין אין כסף הקידושין נכנס לרשותה. ותירצו דהקידושין והשינוי באין כאחד עיין טו"ז אהע"ז סי' כ"ח סק"ב. וא"כ קשה דהא נחלקו ר' יהודא ור' שמעון בש"ס מעילה דף י"ט לענין אחריות קרבן דר' שמעון ס"ל דאין אחריותו עליו רק עד שמביאו לעזרה ור"י ס"ל עד שיזרק הדם עיין היטב בגמ' וברש"י שם. וא"כ קשה בסוגיא דידן לעולא דאמר דבר תורה בין נודעה בין לא נודעה אינה מכפרת משום דיאוש כדי לא קני הא הדרא קושיתנו לדוכתא מדוע לא תכפר דבר תורה הא הוי"ל יאוש עם שינוי רשות דהא הקדישה ואי משום דחייב באחריותו הא לר"ש כבר נפטר מאחריותה כשהביאה לעזרה ואי דס"ל כר' יהודא דקיי"ל כותי' דאחריותו עליו עד שיזרק הדם אכתי למה אמר דרק מדרבנן מכפרת משום שלא יהי' המזבח בטל הא כיון שהקריבה וזרק הדם הרי גם מדאורייתא מכפרת דהא אז כבר הוי"ל יאוש עם שינוי רשות גם לר' יהודא דהא ע"י הזריקה כבר נפטר מהאחריות והכפרה והשינוי הם באים כאחד ודוק היטב: אולם באמת לק"מ דהא כתבו התוס' והפוסקים בכמה דותי דהיכא דהמצוה מסייעת להקנין הוי"ל מצוה הבאה בעברה א"כ בזה שרק ע"י מצות זריקת הדם נעשה השינוי רשות שנפטר מהאחריות שוב הוה לה מהבב"ע ולא מהניא הזריקה ושוב ממילא אין כאן שינוי רשות ושפיר אמר עולא שאינה מכפרת דבר תורה ודוק: ועפי"ז מתורצת קושית התוס' סוכה הנ"ל כפתור ופרח דבאמת ר' יוחנן ס"ל דיאוש כדי לא קני ואעפי"כ שפיר מוכיח מקרא דוהבתאם את הגזול כו' דמצוה הבב"ע פסולה מהא דפסלינן אחר יאוש. דהא הקשינו דהרי כשנזרק הדם כבר הוי"ל יאוש עם שינוי רשות דהא כבר נפטר מהאחריות ע"י זריקת הדם והכפרה והשינוי באים כאחד וכל תירוצנו הוא משום דהמצוה מסייעת להקנין הוי"ל מצוה הבב"ע א"כ הא תינח אי סבירא לן דמצוה הבב"ע פסולה משא"כ אי נימא דמהבב"ע מהניא א"כ מדוע יפסל לאחר יאוש הא כבר הוי"ל יאוש עם שינוי רשות ודוק היטב: ולפי"ז מה טובו דברי הרמב"ם הנ"ל דבכל הנאמר ניחא אי חיישינן למהבב"ע אבל איהו הא פסק כר"י בר נחמני דלא חייש למצוה הבאה בעברה עיין פ"ח מהל' לולב ה"א ובכ"מ שם וא"כ נהי דס"ל דיאוש כדי לא קני מ"מ שפיר פסק בה' איסורי מזבח שם דמן התורה אם נתיאשו הבעלים הקרבן כשר דהא כיון שנזרק הדם כבר הוי"ל גם שינוי רשות דהא כבר נפטר מהאחריות והכפרה והשינוי באים כאחד כנ"ל ולכך הוצרך לומר כר"י דמ"ט אינה מכפרת בנודעה שלא יאמרו מזבח אוכל גזלות. ודוק היטב כי הוא חריף:
↑ מלואת אבן: ובהיותי בזה נתישב לי קושית הט"ז בא"ח שם סי' י"ד שהקשה אמאי דפסקינן לענין טלית של מצוה שמותר לשאול בלי ידיעת הבעלים כמ"ש הפוסקים מטעם דניחא לי' לאינש למיעבד מצוה בממוני' ולענין אתרוג פסקינן שאינו מותר מטעם זה רק בשאר ימים שהוא מדרבנן ולא ביום ראשון שהוא מדאורייתא והא גם ציצית הוא מדאורייתא וסמכינן ע"ז ומדוע לא נסמוך ע"ז גם באתרוג אפי' ביום ראשון עיי"ש ס"ק ה': ונ"ל בזה דהא באמת צריך להבין מה שנשתמשו הפוסקים בסברא זו דניחא לי' לאינש למעבד מצוה בממוני' לענין טלית שאולה שלא מדעת בעלים, הא לכאורה יפלא דהא דמצינו בש"ס סברא זו היינו דוקא במקום שבשעת עשיית המצוה הממון הוא של הבעלים הראשונים כגון בקורא בספרים של אחר דרצינו לומר סברא זו בש"ס ב"מ דף כ"ט שבעת עשותו מצות לימוד התורה הספרים הם של הבעלים וכן לענין בדיקת חמץ בש"ס פסחים דף ד' וע"כ שפיר שייך לומר ניחא לי' לאינש ליתעביד מצוה בממוני' וא"כ איך למדו מזה לטלית הרי באמת טלית שאולה פטורה מן הציצית וא"כ ע"כ מה שהתירו הפוסקים לברך עלי' הוא דאמדינן דעתו שהקנה לו הטלית לעת עשותו המצוה וא"כ מה שייך בזה ניחא לי' לאינש דלתעביד מצוה בממוני' הא בעת עשיית המצוה אינו ממונו כלל ודוק: ועל כרחנו נאמר בזה לפי המתבאר מדברי התוס' ב"מ דף ס"ג ע"א ד"ה בשמשך דאיכא אופן מכירה שאינו רק לדבר אחד ולא קנין כללי שעיקר החפץ נשאר להמוכר רק לאותו דבר פרטי הוה קנין, כגון התם לענין רבית עיי"ש. וא"כ גם לענין זה הוא כן, דהא לענין טלית א"צ רק שלא תהי' שאולה ואמדינן דעת בעלים שהקנו לו הטלית לענין שיוכל לצאת ידי מצותו, אבל באמת לענין שאר דברים אכתי הוא עומד עדיין ברשותם וא"כ שוב שייך הי' ניחא לי' לאינש למיעבד מצוה בממוני' כיון שהממון באמת עדיין הוא שלו בעת עשיית המצוה ודוק: וא"כ שוב ל"ק קושית הט"ז הנ"ל, דכ"ז ניחא לענין טלית שאין צריך רק שלא תהי' שאולה, משא"כ לענין אתרוג שהרי אתרוג השותפים אינו יוצא בו כמבואר בש"ס ופוסקים וא"כ בעת נוטלו האתרוג לצאת בו צריך שלא יהי' לשום אדם חלק בו ואם נוטל אתרוג של אחר ע"כ צריך שיקנהו לו באופן שלא ישאר לו שום חלק בו ועיין רשב"ם ב"ב דף קל"ז ותוס' סוכה דף כ"ז ודף מ"א, וע"ז שוב לא שייך ניחא לי' לאינש דלתעביד מצוה בממוני' שהרי בשעת עשיית המצוה אינו ממונו כלל כנ"ל והא תינח ביום ראשון דבעינן לכם כנ"ל משא"כ בשאר יומי דלא בעינן לכם א"כ שוב הוי כמו טלית ושפיר אמרינן ניחא לי' לאינש דלתעביד מצוה בממוני' ודוק היטב ויש לפלפל בזה עוד:

[1] מלואת אבן: קורא יקר אציגה נא עמך פה מה שהשבתי לחתני החריף מו"ה אלכסנדר הורוויץ נ"י בישוב דברי הרמב"ם פ"ה מהלכות איסורי מזבח ה"ז שכתב שם וז"ל הגונב או הגוזל והקריב הקרבן פסול כו' ואם נתיאשו הבעלים הקרבן כשר כו' ומפני תקנת המזבח אמרו שהחטאת הגזולה אם נודעה לרבים אינה מכפרת אעפ"י שנתיאשו הבעלים כדי שלא יאמרו מזבח אוכל גזלות עכ"ד. והקשה בכ"מ שהרי בגיטין דף נ"ה אמתניתין דהעיד ר' יוחנן בן גודגדא על חטאת גזולה שלא נודעה לרבים שמכפרת אמר עולא דבר תורה בין נודעה בין לא נודעה אינה מכפרת מ"ט יאוש כדי לא קני ומ"ט אמרו לא נודעה מכפרת כי שלא יהיו הכהנים עצבין כו' ורב יהודה אמר דבר תורה בין נודעה בין לא נודעה מכפרת מ"ט יאוש כדי קני ומ"ט אמרו נודעה אינה מכפרת כדי שלא יאמרו מזבח אוכל גזלות. וכיון שהרמב"ם בפ"ה מה' גניבה פוסק דיאוש כדי לא קני איך פסק כאן כרב יהודא שדבר תורה מכפרת ורק מטעם שלא יאמרו מזבח אוכל גזלות לכך אינה מכפרת בנודעה עיי"ש בכ"מ שהאריך עוד בתמי' זאת: והנ"ל בישוב דברי הרמב"ם אלו בהקדם לישב קושית התוס' ריש פרק לולב הגזול שהקשו בהא דאמר ר' יוחנן התם דמצוה הבאה בעברה פסולה דכתיב והבאתם את הגזול ואת הפסח כו' גזול דומיא דפסח כו' בשלמא לפני יאוש אדם כי יקריב מכם אמר רחמנא כו' אלא לאחר יאוש הא קני' ביאוש אלא לאו משום דהוי"ל מצוה הבאה בעברה. והקשו דהכא משמע דסבר ר' יוחנן יאוש כדי קנה ובמרובה וכן בהגוזל בתרא ס"ל דיאוש כדי לא קני: ונ"ל בזה דהא רש"י בגיטין בסוגיא הנ"ל הקשה לעולא דס"ל דבר תורה יאוש כדי לא קנה ומ"ט אמרו לא נודעה מכפרת שלא יהיו כהנים עצבין ויהי' המזבח בטל האיך התנו ב"ד לעקור דבר מן התורה ולפטור את זה מחטאת שהוא חייב. ותירץ דיש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה בשב ואל תעשה כדאמרינן ביבמות. והקשה הרשב"א ע"ז דכ"ז ניחא לפטור את זה מקרבן אחר אבל האיך התירו לכהנים להקריב קרבן זה והא מדאורייתא הקרבן פסול דהא יאוש כדי לא קנה וזה הא הוי קום ועשה: ולפיע"ד נראה בזה דבר נכון דהא יש להקשות בהא דאמר עולא דבר תורה בין נודעה בין לא נודעה אינה מכפרת מ"ט יאוש כדי לא קנה לפי דברי רש"י ב"ק דף ס"ו ע"ב ד"ה דגזל קרבן כו' בלשון אחר שם דבגוזל קרבן שכבר הוקדש ביד הנגזל ליכא למ"ד דיועיל יאוש דכל היכא דאיתי' בי גזא דרחמנא איתא א"כ על כרחנו הא מיירי הכא בגזל בהמה שלא הוקדשה עדיין וא"כ קשה מדוע יחשב זה ליאוש כדי הא כיון שהוקדשה אחר הגזלה ונכנסה לרשות הקדש כבר הוי"ל יאוש עם שינוי רשות. אולם הדבר נכון דהא כתבו התוס' ב"ק דף הנ"ל ודף ס"ז ע"ב דבקדשים שהגזלן חייב באחריותן לא חשיב שינוי רשות וא"כ כאן דמיירי בחטאת שהוא קרבן שחייבין באחריותו א"כ לא חשיב שינוי רשות: וא"כ הא נכונים מאוד דברי רש"י גיטין הנ"ל דהא באמת קשה לעולא למה לא תכפר דבר תורה דהא יש כאן יאוש עם שינוי רשות ע"י ההקדש וכל תירוצנו הוא משום דהוה קדשים שחייבים באחריותו וא"כ הא שפיר כתב רש"י דיכלו חכמים לומר לא נודעה מכפרת כדי שלא יהי' הכהנים עצבין דהא כיון שיש כח ביד חכמים לעקור דבר מן התורה בשוא"ת א"כ כשהביא זה את החטאת הגזולה הרי יש כח בידם לפוטרו מלהביא קרבן אחר וא"כ הרי כבר נפטר מאחריות קרבנו וא"כ שוב ממילא הוי"ל יאוש עם שינוי רשות שהרי כבר אינו חייב באחריות ולא שייכה עוד סברת התוס' הנ"ל וממילא דיכולים הכהנים להקריבו דהא יש כאן יאוש ושינוי רשות ומיושבת קושית הרשב"א ודוק היטב: אולם אדאתינא להכי יקשה לכאורה קושיא נכונה, דהא הקשו הפוסקים בהא דפסקינן בקידשה בגזל לאחר יאוש דמקודשת מטעם דהוי"ל יאוש ושינוי רשות דהא הא חשבינן שינוי רשות הוא משום שנכנס לרשות האשה ואימתי נכנס לרשותה כשנתקדשה בו א"כ הא כיון דסבירא לן יאוש כדי לא קני הרי אין לו כח לקדשה בגזל זה וא"כ הא ממילא לא הוי שינוי רשות דהא אם אין הקידושין חלין אין כסף הקידושין נכנס לרשותה. ותירצו דהקידושין והשינוי באין כאחד עיין טו"ז אהע"ז סי' כ"ח סק"ב. וא"כ קשה דהא נחלקו ר' יהודא ור' שמעון בש"ס מעילה דף י"ט לענין אחריות קרבן דר' שמעון ס"ל דאין אחריותו עליו רק עד שמביאו לעזרה ור"י ס"ל עד שיזרק הדם עיין היטב בגמ' וברש"י שם. וא"כ קשה בסוגיא דידן לעולא דאמר דבר תורה בין נודעה בין לא נודעה אינה מכפרת משום דיאוש כדי לא קני הא הדרא קושיתנו לדוכתא מדוע לא תכפר דבר תורה הא הוי"ל יאוש עם שינוי רשות דהא הקדישה ואי משום דחייב באחריותו הא לר"ש כבר נפטר מאחריותה כשהביאה לעזרה ואי דס"ל כר' יהודא דקיי"ל כותי' דאחריותו עליו עד שיזרק הדם אכתי למה אמר דרק מדרבנן מכפרת משום שלא יהי' המזבח בטל הא כיון שהקריבה וזרק הדם הרי גם מדאורייתא מכפרת דהא אז כבר הוי"ל יאוש עם שינוי רשות גם לר' יהודא דהא ע"י הזריקה כבר נפטר מהאחריות והכפרה והשינוי הם באים כאחד ודוק היטב: אולם באמת לק"מ דהא כתבו התוס' והפוסקים בכמה דותי דהיכא דהמצוה מסייעת להקנין הוי"ל מצוה הבאה בעברה א"כ בזה שרק ע"י מצות זריקת הדם נעשה השינוי רשות שנפטר מהאחריות שוב הוה לה מהבב"ע ולא מהניא הזריקה ושוב ממילא אין כאן שינוי רשות ושפיר אמר עולא שאינה מכפרת דבר תורה ודוק: ועפי"ז מתורצת קושית התוס' סוכה הנ"ל כפתור ופרח דבאמת ר' יוחנן ס"ל דיאוש כדי לא קני ואעפי"כ שפיר מוכיח מקרא דוהבתאם את הגזול כו' דמצוה הבב"ע פסולה מהא דפסלינן אחר יאוש. דהא הקשינו דהרי כשנזרק הדם כבר הוי"ל יאוש עם שינוי רשות דהא כבר נפטר מהאחריות ע"י זריקת הדם והכפרה והשינוי באים כאחד וכל תירוצנו הוא משום דהמצוה מסייעת להקנין הוי"ל מצוה הבב"ע א"כ הא תינח אי סבירא לן דמצוה הבב"ע פסולה משא"כ אי נימא דמהבב"ע מהניא א"כ מדוע יפסל לאחר יאוש הא כבר הוי"ל יאוש עם שינוי רשות ודוק היטב: ולפי"ז מה טובו דברי הרמב"ם הנ"ל דבכל הנאמר ניחא אי חיישינן למהבב"ע אבל איהו הא פסק כר"י בר נחמני דלא חייש למצוה הבאה בעברה עיין פ"ח מהל' לולב ה"א ובכ"מ שם וא"כ נהי דס"ל דיאוש כדי לא קני מ"מ שפיר פסק בה' איסורי מזבח שם דמן התורה אם נתיאשו הבעלים הקרבן כשר דהא כיון שנזרק הדם כבר הוי"ל גם שינוי רשות דהא כבר נפטר מהאחריות והכפרה והשינוי באים כאחד כנ"ל ולכך הוצרך לומר כר"י דמ"ט אינה מכפרת בנודעה שלא יאמרו מזבח אוכל גזלות. ודוק היטב כי הוא חריף:

[2] מלואת אבן: ובהיותי בזה נתישב לי קושית הט"ז בא"ח שם סי' י"ד שהקשה אמאי דפסקינן לענין טלית של מצוה שמותר לשאול בלי ידיעת הבעלים כמ"ש הפוסקים מטעם דניחא לי' לאינש למיעבד מצוה בממוני' ולענין אתרוג פסקינן שאינו מותר מטעם זה רק בשאר ימים שהוא מדרבנן ולא ביום ראשון שהוא מדאורייתא והא גם ציצית הוא מדאורייתא וסמכינן ע"ז ומדוע לא נסמוך ע"ז גם באתרוג אפי' ביום ראשון עיי"ש ס"ק ה': ונ"ל בזה דהא באמת צריך להבין מה שנשתמשו הפוסקים בסברא זו דניחא לי' לאינש למעבד מצוה בממוני' לענין טלית שאולה שלא מדעת בעלים, הא לכאורה יפלא דהא דמצינו בש"ס סברא זו היינו דוקא במקום שבשעת עשיית המצוה הממון הוא של הבעלים הראשונים כגון בקורא בספרים של אחר דרצינו לומר סברא זו בש"ס ב"מ דף כ"ט שבעת עשותו מצות לימוד התורה הספרים הם של הבעלים וכן לענין בדיקת חמץ בש"ס פסחים דף ד' וע"כ שפיר שייך לומר ניחא לי' לאינש ליתעביד מצוה בממוני' וא"כ איך למדו מזה לטלית הרי באמת טלית שאולה פטורה מן הציצית וא"כ ע"כ מה שהתירו הפוסקים לברך עלי' הוא דאמדינן דעתו שהקנה לו הטלית לעת עשותו המצוה וא"כ מה שייך בזה ניחא לי' לאינש דלתעביד מצוה בממוני' הא בעת עשיית המצוה אינו ממונו כלל ודוק: ועל כרחנו נאמר בזה לפי המתבאר מדברי התוס' ב"מ דף ס"ג ע"א ד"ה בשמשך דאיכא אופן מכירה שאינו רק לדבר אחד ולא קנין כללי שעיקר החפץ נשאר להמוכר רק לאותו דבר פרטי הוה קנין, כגון התם לענין רבית עיי"ש. וא"כ גם לענין זה הוא כן, דהא לענין טלית א"צ רק שלא תהי' שאולה ואמדינן דעת בעלים שהקנו לו הטלית לענין שיוכל לצאת ידי מצותו, אבל באמת לענין שאר דברים אכתי הוא עומד עדיין ברשותם וא"כ שוב שייך הי' ניחא לי' לאינש למיעבד מצוה בממוני' כיון שהממון באמת עדיין הוא שלו בעת עשיית המצוה ודוק: וא"כ שוב ל"ק קושית הט"ז הנ"ל, דכ"ז ניחא לענין טלית שאין צריך רק שלא תהי' שאולה, משא"כ לענין אתרוג שהרי אתרוג השותפים אינו יוצא בו כמבואר בש"ס ופוסקים וא"כ בעת נוטלו האתרוג לצאת בו צריך שלא יהי' לשום אדם חלק בו ואם נוטל אתרוג של אחר ע"כ צריך שיקנהו לו באופן שלא ישאר לו שום חלק בו ועיין רשב"ם ב"ב דף קל"ז ותוס' סוכה דף כ"ז ודף מ"א, וע"ז שוב לא שייך ניחא לי' לאינש דלתעביד מצוה בממוני' שהרי בשעת עשיית המצוה אינו ממונו כלל כנ"ל והא תינח ביום ראשון דבעינן לכם כנ"ל משא"כ בשאר יומי דלא בעינן לכם א"כ שוב הוי כמו טלית ושפיר אמרינן ניחא לי' לאינש דלתעביד מצוה בממוני' ודוק היטב ויש לפלפל בזה עוד:

[1]

[2]