לחם משנה/נזירות/ג

לחם משנה ‏ נזירות ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ח

הריני [נזיר] שלשים יום ויום אחד כו'. קשה דבגמרא (דף ז' ע"ב) אמר רב דרשינן לישנא יתירא וכיון דקאמר שלשים יום ויום אחד ולא אמר שלשים ואחד יום נזיר שתים וכר' עקיבא דדריש לישנא יתירא ורבינו פסק כר' עקיבא בפכ"ה מה' מכירה. ולכך נראה לומר דהא ודאי ט"ס הוא בספרי רבינו וצ"ל שלשים ואחד יום:

ט

מי שהיו ב' כתי עדים כו'. קשה דמתני' דפרק ב' דנזיר (דף כ') דקאמר הכי היינו דלא כר' ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה דקאמר דפליגי בכת אחת אחת אומרת שתים ואחת אומרת חמש אבל לרבי ישמעאל אפי' כת אחת שנחלקו אחת אומרת חמש ואחת אומרת שתים לב"ה אמרינן יש בכלל חמש שתים ורבינו ז"ל היה לו לפסוק כן ולכתוב כת אחת ולהשמיענו אפי' כת אחת שאחת אומרת שתים ואחת אומרת חמש יש בכלל חמש שתים דכי האי גוונא אשכחן בהלואה אחת אומרת מנה ואחת אומרת מאתים דיש בכלל מאתים מנה כדאמר ר"ש בן אלעזר בפ' זה בורר וכן פסק רבינו בהלכות עדות כר"ש ב"א וא"כ היה לו לפרש כאן כן ולא לכתוב ב' כתי עדים דמשמע דכשהיה כת אחת אמרינן נחלקו עדותן:

יג

שמשון לא היה נזיר גמור כו'. הקשה מהר"י בן לב ז"ל דרבינו ז"ל פסק תרתי דסתרן אהדדי דבפ"ה דנזיר משמע דמאן דאית ליה נזירות שמשון לא בעינן שיתפיס בדבר הנדור דשמשון לאו נדור הוא ורבינו ז"ל פסק בהל' נדרים דבעינן בדבר הנדור א"כ הוא סותר למה שפסק כאן דנזירות שמשון הוי נזיר. והוא ז"ל תירץ דאית ליה לרבינו ז"ל דמאן דאית ליה נזירות שמשון מפיק ליה מלה' דכתיב גבי נזיר וכמו שהקשו שם בגמ' גבי נזיר נמי הא כתיב לה' וכתב ז"ל שהוכרח רבינו לומר כי היכי דלא תקשי סתמי אהדדי דבפ"ק דנזיר סתם משנה הוי דנזירות שמשון הוי נזיר ובריש פ"ב דנדרים איכא סתם משנה דבעינן שיתפיס בדבר הנדור ולשום שלום ביניהם הוכרח רבינו לומר כן. ובאמת אין זה מוכרח כ"כ אבל נראה לי הכרח אחר עצמיי אשר עבורו הוצרך רבינו למשכוני נפשיה. דבפ"ב נדרים ברישיה (דף י"ג ע"ב) אמרינן ואלו מותרים חולין שאוכל לך כבשר חזיר כעכו"ם כעורות לבובין כו' ואמר שם בגמ' טעמא דאמר חולין כו' ואלא ר' יהודה היינו רישא כלומר כבר תנינא לה בפרקין דלעיל ואי ר' יהודה דאית ליה נזירות שמשון לא בעי שיתפיס בדבר הנדור אלא אפי' מתפיס בדבר האסור כדמשמע פשטא דסוגיא דפ"ק דנזיר א"כ אדמקשי בגמ' הא תני ליה רישא ליקשי ליה טפי דא"א לומר דמתני' ר' יהודה דקאמרה דבעכו"ם ובעורות לבובין לא מהני משום דבעינן שיתפיס בדבר האסור כדפירשו שם בגמ' טעמא ור' יהודה אפי' מתפיס בדבר האסור הוי נדר דהא אמר בנזירות שמשון הוי נזיר אע"ג דמתפיס בדבר האסור אלא ודאי דטעמא דר' יהודה בנזירות שמשון הוי משום דכתיב ביה לה' כדכתב מהר"י בן לב ז"ל. ויש סעד לתומכו לפירוש מהר"י בן לב ז"ל שפירש דטעמו של רבינו ז"ל משום דמפיק ליה מלה' ולא כמו שפירש מהר"י קארו ז"ל דטעמא דאית ליה דשמשון נדור הוא דקרא דכי נזיר אלהים יהיה הנער מן הבטן מנוח הוא דקאמר ליה דאם כדבריו איך כתב רבינו שהרי לא נדר בנזיר הא מ"מ אביו הדירו כיון דמנוח קאמר כי נזיר אלהים יהיה הנער וכו' וקי"ל איש מדיר את בנו בנזיר ואי קשיא לפירוש מהר"י בן לב ז"ל דבסוף הלכות נזירות פסק רבינו ז"ל כשמעון הצדיק דמשמע דמפיק ליה לה' להכי שכן כתב שם אבל הנודר לה' דרך קדושה ה"ז נאה ומשובח וע"ז נאמר נזר אלהיו על ראשו קדש הוא לה' דמשמע דהוי כשמעון הצדיק ולר' יהודה משמע דלית ליה דהא איהו מפיק לקרא דלה' לדרשת נזירות שמשון י"ל דמ"מ ר"י אית ליה דרשא דשמעון הצדיק אלא דלא מפיק ליה מהאי לה' אלא מקרא דנזר אלהיו על ראשו קודש הוא לה' ולהכי מייתי רבינו ההוא קרא כשהזכיר מלתיה דשמעון הצדיק ולא הזכיר קרא דנדר נזיר להזיר לה' שהזכיר שמעון הצדיק בגמ' דהא קשה ע"ז אמאי שבקיה לקרא דמייתי שמעון הצדיק ומפיק ליה מקרא אחרינא ולדברי מהר"י בן לב ז"ל ניחא כדכתיבנא ומ"מ פירושו מגומגם וכדכתב מהרי"ק ועדיין צ"ע:

יד

ואם אמר לא נתכוונתי כו'. הרב בעל כ"מ הביא בפירוש דברי רבינו ז"ל ג' דרכים. ולי נראה דרכו של הרב מהר"י ן' חביב ז"ל מחוור אבל פירושו שפירש בדברי הגמרא הוא דרך אחד ונ"ל לפרש דברי הגמרא באופן אחר מסכים לפירוש שפירשו בדברי רבינו ז"ל שהוא פירש דמ"ש רבינו דהיכא דאמר לא נתכוונתי כו' נאמן היינו דוקא היכא דאמר כשמשון לבד אבל היכא דאמר כשמשון בר מנוח בעל דלילה אע"פ שיאמר לשמשון אחר נתכוונתי אינו נאמן ודלא כהר"י בן לב דפליג עליה בתרתי בפירוש דברי רבינו שסובר דהיכא דאמר כשמשון לבד אינו כלום אפי' שלא יאמר לשמשון אחר נתכוונתי ועוד פליג עליה דאפי' שיאמר כשמשון בר מנוח בעל דלילה אם יאמר לשמשון אחר נתכוונתי נאמן, ולרב מהרי"ק ז"ל יש לו דרך אחר דהיכא דאמר כשמשון לבד מהני אבל אם יאמר לשמשון אחר נתכוונתי אפי' שיאמר כשמשון בר מנוח בעל דלילה אינו נזיר והעלה הרבה בפירוש סוגיית הגמ' וכמו שכתוב בפירושו. ול"נ לקיים דברי מהר"י בן חביב ז"ל ולא כמו שפירש הוא בדברי הגמרא דכשהקשו בגמ' (דף ד') למה לי למתני כל הלין דהמקשה היה סובר דמתני' או או קתני ותירץ לו המתרץ הבנת המשנה אלא דהמקשה היה סבור דמתני' דתני כולהו הוא משום דצריך כולהו ולהכי הקשו בגמ' דלמה הוצרך לומר כל הני תנאים ותירצו בגמרא דאי אמר שמשון לבד הוה אמינא שמשון אחרינא וכן בר מנוח לכך הוצרכו כולהו וסובר רבינו ז"ל דבגמ' נקט צריכותא דשמשון ובר מנוח וה"ה לאינך דכולהו צריכי דבשמשון בר מנוח בעל דלילה נמי איכא למטעי איניש אחרינא וצריך כל הנהו ה' תנאים כדי שלא יוכל לומר לשמשון אחר נתכוונתי אע"פ שאין כן דעת שאר המפרשים דהם סבורים דבשלשה תנאים סגי שיאמר שמשון בר מנוח בעל דלילה לבד מ"מ כיון דרבינו ז"ל הזכיר כל התנאים משמע דס"ל דכולהו צריכי ואע"ג דבגמרא לא עביד צריכותא אלא לשמשון ובר מנוח משמע ליה לרבינו ז"ל דמינייהו ילפינן לאידך ומשום דהוקשה לו לרבינו במאי דקאמר גמרא הוה אמינא שמשון אחרינא דהא קי"ל סתם נדרים להחמיר מדתנן בפ' ואלו מותרים דאם אמר כבשר מליח דמשמע לגבוה ולעכו"ם סתמו אסור א"כ הכא נמי נימא הכי דע"ד הסתם כיון דלא פירש דבריו על שמשון בר מנוח קאמר לכך הוצרך לתרץ דמאי דקאמר בגמרא הוה אמינא שמשון אחרינא הוא דוקא היכא שמפרש הוא דבריו אבל אם לא יפרש דבריו ודאי דסתם נדרים להחמיר אבל כשיאמר כל התנאים אע"פ שיאמר לשמשון אחר נתכוונתי אינו נאמן דהוי כרוב המקום קורים לבשר מליח של קדשים בשר מליח סתם וליין נסך לשמים יין נסך סתם דאינו נאמן משום דרוב המקומות קורין כן ולא כל כמיניה לומר היפך ממאי דמשמע מדבריו וכמ"ש הטור ז"ל בי"ד סימן ר"ח. וא"ת מאי שנא מלא נדרתי אלא לחרמו של ים ולא נדרתי אלא בקרבנות מלכים דכתב שם הטור דנאמן אם הוא תלמיד חכם. ובההיא דרוב המקומות קורין לבשר מליח של קדשים בשר מליח סתם כתב דבכל גוונא אינו נאמן ומשמע אפילו הוא תלמיד חכם והא בההיא דחרמו של ים אין משמעות דבריו אלא חרם סתם חרם גבוה וכדכתב הרמב"ם ז"ל בפ"ב מהלכות נדרים וכן כל כיוצא בזה בדברים אלו שמשמען לכל העם אסור והוא אומר לא נתכוונתי אלא לכך ולכך אם היה הנודר ת"ח וכו' משמע לכל שומע דהוי נדר ומ"מ קאמר דת"ח נאמן. והרב מהרר"י קארו ז"ל הקשה לפי' מהר"י בן חביב מדין זה דלא נדרתי אלא בחרמו של ים וכו' ואדמקשי ליה מהא אמאי לא מסייע ליה מדינא דבשר מליח ותרומת הלשכה דאמרינן דאזלינן בתר מאי דמשמע לשון המדינה ואע"פ שהוא יאמר לא נתכוונתי לכך אינו נאמן וכן פירש דברי הרמב"ם ז"ל מהרר"י קארו ז"ל עצמו בפ"ב מהלכות נדרים. אלא שעל כל פנים צריך ליישב ב' דינים אלו דלא יסתרו זה את זה. ונ"ל לומר דבכל הני דהזכיר מתני' גבי חרמו של ים וקרבנות מלכים כוונתו לומר שאמר כן דרך שחוק והתול כדי להטעות לשומעים ולכך אם ת"ח הוא נאמן דאין יכולים לומר למה לא פירשת דבריך דיאמר דרצונו לשחוק ולהתל אבל בבשר מליח דאין רצונו לשחוק נאמר לו אם כוונתך בשר מליח של עכו"ם למה לא פירשת כיון שדרך בני המדינה (לקרות) לבשר מליח של קדשים בשר מליח סתם ומינה ילפינן לעניינא דעסקינן השתא דאם יהיה שמשון אחר בעל דלילה בעולם שעקר דלתות עזה ונקרו פלשתים את עיניו ואמר לא נתכוונתי אלא דרך שחוק והתול ולאותו שמשון נתכוונתי אם יהיה תלמיד חכם נאמן אבל כל זמן שלא ראינו שמשון שיארעו לו אלו המעשים לא נאמר אולי אירעו לשמשון אחר שנתכוון לשמשון אחר דאין לנו לתלות להקל בדבר אשר לא ראינו אע"פ שאפשר שאירעו לו מעשים אלו. וזה שכתב רבינו ז"ל גבי שמואל הרמתי ואין אומרים שמא לאיש אחר שמעשיו כאלה נתכוון. ולפי פירוש זה פירוש של הרב מהר"י בן חביב אתי שפיר מ"ש רבינו ז"ל בפירוש המשנה דאם אמר כשמואל הרמתי לחוד סגי דהיינו כשלא יאמר לשמואל אחר נתכוונתי אבל אם יאמר לאחר נתכוונתי צריך שיאמר כל הפרטים כמו שהזכיר גבי שמשון דדינא דשמשון ושמואל אחד הוא ולא הוצרך רבינו ז"ל לפרש בדינא דשמואל כלל דסמך על מ"ש גבי שמשון. ומ"מ קשה לדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ב דנדרים והטור ז"ל דהם סוברים דהיכא דאנשי המקום קורין לחרמי שמים חרמים סתם לא מצי למימר לחרמי כהנים נתכוונתי א"כ מה הקשו בגמ' בפ' ואלו מותרין גבי מתני' דקאמרה בגליל אסורין שאין אנשי גליל מכירין את חרמי כהנים הא ספיקא מותר וקשיא רישא לסיפא נימא דלעולם ספיקא נמי אסור ומאי דהוצרך לתת טעם שאין אנשי גליל מכירין את חרמי כהנים הוא לומר דאפי' שיאמר לחרמי כהנים נתכוונתי אינו נאמן. ואולי מאי דקשיא ליה הוא משום דמשמע דהאי שאין אנשי גליל מכירין וכו' קאי אמאי דקאמר תחילה סתם חרמים ביהודה מותרים ובגליל וכו' דמשמע דטעמא דהוצרך לתת בגליל הוא לאסור סתם חרמים אפי' שלא יאמר לחרמי כהנים נתכוונתי דומיא דרישא דאמר שאין אנשי גליל מכירין את תרומת הלשכה דהוצרך לההוא טעמא להתיר תרומה סתם דאי לאו הכי אסורה אפילו שלא יאמר לתרומת הלשכה נתכוונתי. זה נלע"ד ליישב קצת פירוש מהר"י ן' חביב ז"ל:

יז

האומר הריני נזיר מלא הבית כו' רואין כאילו היה הקופה מלאה חרדל וכו'. בגמ' בפ"ק דנזיר (דף ה') הקשו וליחזו כאילו מלאה קשואין ודלועין ותירצו דאתי כר"ש דאית ליה ספק נזירות להחמיר ור"י תירץ דאתי אפי' כר' יהודה ומוקי לר' יהודה דאית ליה כרבי גבי הריני נזיר כעפר הארץ דאית ליה דנזירות חדא הוי. וכבר כתבתי למעלה שיש לתמוה על רבינו ז"ל דהוא פסק כר' יהודה דספק נזירות להקל בפ"ב מהלכות אלו גבי הריני נזיר אם יש בכרי זה מאה כור וגם פסק גבי עפר הארץ דלא כרבי דלרבי בעי שיאמר נזירות עלי כעפר הארץ ובסמוך כתב רבינו ז"ל דהאומר כשער ראשי הוי כאומר נזירות עלי כמנין שער ראשי והם דברים סותרים לפי סוגיית הגמרא כדכתיבנא דכיון דאיהו פסק כר' יהודה דספק נזירות להקל ע"כ צריך לומר כרבי כדי שנאמר רואין כאילו הקופה מלאה חרדל דאל"כ מלאה קשואין מבעי ודבריו מתמיהין וצ"ע:

מהדורה זמנית - הבהרה אוצר הספרים היהודי השיתופי עמל ליצור מהדורה מוגהת ומוערת של ספר זה, שתכלול גם הערות שיצטברו על שולי הגליון בידי הלומדים. כדי לאפשר כבר כעת ללומדי האוצר ליהנות מדברי התורה שהונגשו בידי נדיבי לב, הועלה הספר במהדורה זמנית בכפוף לרישיון המקור. מידע על רישיונות הספרים ניתן למצוא בדף אוצר:מהדורות הטקסט הזמני פורסם ברישיון התואם לפרסומו כאן. אך אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף