תועפות ראם/רצג
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) וכו' וכ"ה בנדפס ואינו מובן ועיין בערוך ערך אתנן שהביא שם המשנה דתמורה ונראה שהי' כתוב לפניו אחר אפילו מאה פעמים כולן אסורין איזהו מחיר כלב כו' אולם נראה יותר דט"ס בספר היראים ותחת וכו' צ"ל וכן. ומשכ"ר בלשון המשנה האומר לשפחתו נראה שט"ס וצ"ל האומר לזונה וכ"ה במשנה שלפנינו וזש"ר בסמוך ומוקמינן לה בגמרא באיסור לאו כו' והוא פי' עמ"ש במשנה האומר לזונה כו' דהיינו זונה שאסורה לו מכבר ולא באשה המותרת לו אלא שבא עליה שלא לשם אישות דנעשית זונה לר"א ועיין בהרמב"ם פ"ד מהל' איסורי מזבח ה"ח ונראה שכן הוא שיטת רבינו.
(ב) ומוקמינן כו' בנדפס חסר מן ומוקמינן דהכא למוקמינן הב' בטעות.
(ג) ובהא פליגי כו' אין זה מלשון הגמרא והרמב"ם בפי' המשנה שם פי' דס"ל לרבי הואיל וע"ע הותר מכללו בשפחה כנענית לא חשיב אתנן ורבינו פי' כפרש"י שם ועיין בהרע"ב פי' ב' הפירושים ובתפא"י שם הסכים יותר לפי' הרמב"ם וכן יורה לשון התוס' ב"ק ע' ב' סד"ה אתנן שכ' שם ואפי' ר"מ ל"ק אלא משום דשפחה בעבד שריא כדמפרש התם דיש לו אשה ובנים רבו מוסר לו שפחה כנענית ודו"ק עיין בתוספתא פ"ד דחמורה ובנו"כ שם.
(ד) עיין פרש"י שם ד"ה ויהא. שפי' כגון במזיד ולא אתרו ביה כו' ועיי"ש בפנ"י שהקשה על פרש"י מה בכך דלא אתרו ביה מ"מ לפטור מדתנא דבי חזקיה כפרש"י שם ד"י א' ד"ה משא"כ באש וד' נ"ג ב' ד"ה אדם ובור פטורין וד' ס"א ב' ד"ה היה דאפי' לא התרו ביה שאינו נהרג הא קי"ל דח"מ שוגגין פטורין וניחא לי' שם דכיון דקי"ל כופרא כפרה סד"א דחייב אדם כופר כי היכי דתיהוי ליה כפרה עיי"ש ועיין בתוס' ד"ד א' ד"ה כראי ושם כ"ו א' תוד"ה ויהא וע"ד רבינו כאן אצטריך עליו למיפטריה מדיני שמים ובס' מה"ר בקו"א ערך קלב"ם כ' מדנפשי' לפרש ד' הגמרא דב"ק כ"ו א' כפי' רבינו דמטעם קלב"ם הוי מהני תפיסה כרבא דס"ל גבי החוסם פרה ודש בה בב"מ דצ"א דחייב לצי"ש וכ' שם רש"י ואי תפיס לא מפקינן מיניה וא"כ י"ל דאצטריך עליו ולא על האדם דאף אי תפס מוציאין ממנו עיי"ש ועיין בס' קצה"ח סי' ת"י סעי' ל"ז סק"ד שכ' ג"כ דפטורא דעליו ולא על האדם הוא אפי' מלצי"ש פטור עיי"ש. ובביאור ווי העמודים הקשה לפ"ד רבינו מנ"ל לרבא למילף חוסם את הפרה ודש בה דמשלם לצי"ש מאתנן נילף מכופר באדם דגלי ביה קרא דאינו חייב אפי' לצי"ש דבממון ילפינן לקולא לנתבע וסיים ויש ליישב וע"ד החידוד הייתי אומר דמה"ט פרש"י בב"מ שם דאי תפיס לא מפקינין מיני' דבלא"ה מנלן לחיוביה מאתנן נימא לפטורא מכופר אבל אי תפס לא מפקינן מיני' ויהיה הא דאמר אי תפיס מהני במחוייבי מיתה משום דספיקא הוא וכיון דתפיס תפיס ועיין באבני שהם להטו"א חגיגה י' א' שהעיר לפרש כן וכ' הא ליתא אולם לפ"ד רבינו יש לפרש כן אולם לפי האמת נראה דאע"ג דכתיב עליו למעוטי כופר דאינו חייב אפי' לצי"ש אין זה ענין לדין דמים ועיין בא"ז לב"ק דמ"ג שפסק כן להלכה ועיי"ש בקצה"ח ולק"מ קושיית הווי העמודים.
(ה) עיין ב"ק ע' ב' תוד"ה אתנן.
(ו) ותניא. הוא בספרי דברים פ' רס"א ופי' דברי הספרי מדכתיב דברים י"ז א' לא תזבח וגו' אשר יהיה בו מום וגו' כי תועבת ה"א הוא נלמד לתועבה האמור כאן דאינו תועבה אלא זובח לאפוקי שאם העבירו ברגלו לעזרה דאינו חייב ולא אמרינן מדכתיב לא תביא וגו' שיהא חייב על הבאתו ג"כ ורבינו לא הביא כאן תחלת דברי הספרי שאמרו שם יכול אפילו העבירו ברגלו לעזרה יהיה חייב ת"ל כי תועבת נאמר כאן תועבה כו' ואפשר דלא הי' לפני רבינו גי' הספרי כמו שהוא לפנינו ועיין בסמוך.
(ז) זובח פרט לנדר הנדור פי' דדוקא כשזובח חייב משא"כ על הקדשו אינו חייב ואע"ג דגבי בע"מ חייב נמי על ההקדש שאני התם דיש לנו רבוי על המקדש בע"מ למזבח משא"כ הכא ועיין במנחת חינוך מ' תקע"א שכ' ג"כ דעל ההקדש דאתנן ומחיר אינו חייב כן נראה והוא מבואר בדברי רבינו אולם נראה דחסר בדברי רבינו ואחר תיבת זובח צ"ל נדר פרט לדבר הנדור וכ"ה בספרי ופי' דבר שכבר הוא מקודש אין אתנן ומחיר חל עליו וכ"ה בתמורה ל' ע"ב.
(ח) ועשאן כ"ה בב"ק אבל בתמורה הגי' ועשאתן וכ"ה בנדפס והוא מוכרח לפי' רבינו.
(ט) לפנינו אמר רב יוסף תני גוריון דמאספורק ובנדפס תני יוסף דמאספורק ועיין ס"ס שי"ב.
(י) פי' כו' בנדפס הגי' כי כו' וט"ס וצ"ל פי', והנה בע"ז מ"ו ב' בעי רמב"ח המשתחווה לקמה חטין מהו למנחות יש שינוי כו' או אין שינוי ועיי"ש בתוס' שהקשו אמאי לא יליף מאתנן דבאתנן פשיטא דיש שינוי כדדרשינן הם ולא שינוייהם ולפי פי' רבינו הרא"ם א"ש בפשיטות דשאני שינוי דאתנן דנשתנה קודם הביאה ולא חייל איסור אתנן עלייהו משא"כ באיבעיא דרמב"ח דנשתנה אח"כ, וכן מה שתמהו התוס' שם מ"ז א' עמש"ש בגמרא כי עיברו ולבסוף נרבעו ד"ה אסורין ולא מיקרי שינוי לגבי הולד משא"כ בקמח מחטין הוי שינוי ובמרובה גבי אתנן הוי איפכא דלב"ש מוקמי גם לרבות שינוייהם דאסירי לגבוה, והם להיתר הולד אף בנותן לה מעוברת ועיין בתוס' ב"ק ס"ו א' ד"ה הם דיותר הו"ל לב"ש לומר גם לרבות ולדותיהם והם !למעט שינוייהם ולפי פי' רבינו א"ש דסברת ב"ש הוא דשינוי אין קונה א"כ בשעת ביאה נעשו הסלת בעצמן אתנן ליאסר לגבוה משא"כ בנותן לה בהמה מעוברת דבשעת ביאה עכ"פ הולד בפנים ולא יצא לחוץ. וראיתי בתוספתא פ"ד דתמורה שאמרו שם נתן לה חטים לעשות סולת ענבים לעשות יין כו' בהמה מעוברת וילדה אצלו הרי אלו אסורים אבל כו' בהמה ונתעברה אצלו וילדה ה"א מותרין ופשוט דתיבת אצלו ט"ס וצ"ל אצלה וכ"כ המנחת בכורים שם [ומש"ש מקודם וילדה אצלו גרסינן ט"ס בדבריו וצ"ל וילדה אצלה גרסינן כדמוכח מהגהתו בסיפא דתוספתא] ולפי דברי התוס' דב"ק ס"ו א' ד"ה הם ובתמורה ל' ב' ד"ה דניחא עיי"ש בהגרש"ש עכצ"ל דמ"ש בתוספתא בהמה מעוברת וילדה אצלה ה"א אסורים אין זה ענין להולד דהא אף לב"ש הם ולא ולדותיהם ואף נתן לה כשהיא מעוברת אלא כוונת התוספתא דבהמה אסורה דמה שילדה לא הוי שינוי להבהמה משא"כ בסיפא בהמה ונתעברה אצלה וילדה מותרת הבהמה דהוי שינוי מעליא לגבי הבהמה מה שנתעברה וילדה וא"כ התוספתא אליבא דב"ה מיתניא דאמר הם ולא שינוייהם ומ"ש ברישא נתן לה חטים לעשות סולת כו' ה"א אסורים ה"פ שנתן לה מתחלה החטים שתעשה מהם סולת והיא עשתה הסולת וכה"ג שפי' הרא"ם הברייתא חטין ועשאתן סולת דהיינו שנתן לה חטים באתננה ואמר לה כשאבוא אליך יהיו לך באתננך כו' ועשאתן סולת קודם ביאה וסברי ב"ה דשינוי קני ואין איסור אתנן על הסולת והיינו דוקא כששינתה ממה שנתן לה משא"כ בתוספתא שנתן לה מתחלה החטים שתוכל לעשות מהם סולת א"כ לא שינתה כלום כשעשתה סולת קודם הביאה ולכן ה"א אסורים וסייעתא מהתוספתא לפי' הרא"ם כ"נ לכאורה. אולם אין סברא לומר בנתעברה הבהמה וילדה דליהוי שינוי לגוף הבהמה שנתן לה באתננה וה"ה בנתן לה טלה באתננה ונעשה איל נראה דבשינוי כי האי דממילא לא אשתרי לגבוה ודלא כהמנחת חינוך מ' תקע"א שכ' צ"ע על הרמב"ם שכ' נתן חטים ועשאתן סולת כו' זיתים כו' דהו"ל שינוי מעשה בידים ולא כתב רבותא טפי דאפי' שינוי דממילא כגון דנתן טלה ונעשה איל עגל ונעשה שור ג"כ נפקע אתנן ומחיר מותר להקריבן עכ"ל דבאמת נראה דאינו מועיל ועיין ע"ז מ"ו א' גמרא מה להצד השוה שבהן שכן לא נשתנו מברייתן וכ' שם הריטב"א פירוש וגדול בהמה לא חשוב שינוי בענין זה ואע"ג דחשיב שינוי לענין גזל אליבא דר"א ב"ק צ"ו ב' שאני התס דאייתר קרא להכי אשר גזל כעין שגזל יחזיר עכ"ל ועיין בס' הר המריה להרמב"ם פ"ד מהל' איסורי מזבח אות מ"ח שכ' לבאר התוספתא בהא דחטין ועשאן סולת כו' דאתיא כב"ש דס"ל שינוי אינו כלום ובבהמה מעוברת וילדה אצלה דאסורה כ' שם לפרש דב"ש ס"ל כשיטת ר"א בולד הנרבעת ואסרי בנרבעת אפילו שנרבעו ואח"כ עיברו ומשום זוז"ג אסור ולכן ס"ל באתנן כה"ג מותר אבל בעיברו קודם שנעשו אתנן ואח"כ נעשו אתנן אה"נ דאסור עיי"ש וכיון שכן מלשון התוספתא שאמרו לב"ש נתן לה חטים לעשות סולת כו' תברא לפי' רבינו הרא"ם וצ"ע. ודע דבמדרש אגדה עה"ת שהוציא החכם מהרש"ב וויען התרנ"ד. כ' בפ' כי תצא גם שניהם לרבות חילופיהן שהוא כיוצא בהם עכ"ל ותמיהני דחליפי אתנן מותרין לד"ה דאף לב"ש לא אסרי אלא שינוייהם משא"כ חליפיהם בודאי לא תפסי דמיהם והנה מה שהקשה רבינו הרא"ם להמפרש ועשאן סולת לאחר שחל עליהם איסור אתנן דלא יתכן טעם דשינוי קונה כו' עיין ב"ק ס"ה ב' תוד"ה הא שכ' וי"ל כו'.
(יא) עיין ב"ק נ"ד א' תוד"ה חמור שכ' והא דלא קאמר נמי גם לב"ה דבריש הגוזל קמא [ד' צ"ד א'] דלא חשיב אלא הנך דדמו דהוו ב"ח עכ"ל וכ' הגרי"פ בס' קשות מיושב הא דנקטו תוס' מקום מאוחר מריש הגוזל קמא והו"ל להביא מן המוקדם בפ' מרובה ד' ס"ו א'. בעי טעמא. וגם לפי תירוצם אכתי איכא לאקשויי דלא קאמר נמי אותה לתנא דבי לוי קשיא כדאי' תמורה ל"ג א' וכן בבכורות י"ד ב' והוה נמי בע"ח עכ"ל ומה עמקו לשון התוס' דנקטו מריש הגוזל קמא ולא הביאו מפ' מרובה עפ"י דברי רבינו כאן "דההוא סוגיא דב"ק רבא איירי בה" והנה בריש הגוזל קמא שפיר איירי רבא בההוא גם דלב"ה מש"ה קשיא לי' לרבינו וכן להתוס' ארבא גופי' דלא אמר נמי גם לב"ה, ושפיר לא איכפת להו להתוס' מאותה דלתנא דבי לוי קשיא דלא איירי רבא בה ועיין במנחות צ"א ב' או לבר פדא קשיא ומש"ש הגרי"פ בס' קשות מיושב ביאור הדברים, ובתי' רבינו הרא"ם יתיישב הכל גם הא דלא אמר בבקר אליבא דבן בג בג קשיא עירובין כ"ז ב' עיי"ש בהגהות ר"ב רנשבורג ובש"מ לב"מ כ"ז א' תי' מה שלא אמר בבקר אליבא דבן ב"ב משום דכל התיבה אינו מיותר כ"א הבי"ת כמש"כ התוס' עירובין שם וכ' הגרא"ד שליט"א דלד' היראים צ"ל דס"ל לרבא כולי' נזיקין חדא מסכת היא כמ"ד הכי בב"ק ק"ב א' דאל"כ קשה דשה דאבידה בב"מ הוא עכ"ל ובס' יראים הנדפס איתא דההיא סוגיא דב"ק איירי בה וחסר שם תיבת "רבא" כמש"כ כאן רבא איירי בה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |