שיירי קרבן/שבת/ג/א
< הלכה קודמת · הלכה הבאה > מעבר לתחתית הדף |
צור דיון על דף זה מפרשי הירושלמי שיירי קרבן פני משה מראה הפנים רידב"ז חתם סופר גליוני הש"ס
|
שיירי קרבן שבת ג א
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
כיני מתני' מקיימין עליה תבשיל. הרי"ף פסק לשהות תנן והוא דגרוף וקטום ואי לא לא והרז"ה פסק להחזיר תנן והאריכו בראיותיה' ומהתימא שלא הביא הרי"ף ראיה דסתמא דירושלמי סובר דלשהות תנן:
עד מקום שהוא עושה חריץ. רש"י מפרש לכולי פירקין משום דקא מוסיף הבלא והרז"ה חולק וכתב בשם הגאונים זה שאנו משהין לאו הטמנה היא אלא כגון כסא של ברזל והקדרה יושב' עליו והיא תלויה או באבנים או כיוצא בזה שאין שולי הקדרה נוגעת בגחלים דלפרש"י קשה דאפילו גרופה וקטומה מוספת הבל משאר דברי' השנויי' בפ' במה טומנין כ"כ תוס' והר"ן וקשה הא תוכה אמרינן הכא היינו מקום שהוא עושה חריץ בשולי הכירה הרי שאין דבר מפסיק בין הכירה לקדרה דאיך אפשר לעשות חריץ אם הוא תלוי ע"ג אבני' וא"ל הא אסרינן תוכה יש לומר הא אמרינן בבבלי אלא אי אמרת לשהות תנן מאי איכא בין תוכה לעל גבה הרי דבגרופה וקטומה אפי' תוכה שרי ואפשר לומר דמפרשין הכי עד מקום שיכול לעשות חריץ אלו לא היה שם הברזל ודוחק:
מאן דמר כגפת וכעצים בדקה וכו' כתב הרמב"ם פ"ג מה"ש שאם הסיקו בגללי בהמה דקה דינו כהיסק קש וגבבא וכתב הב"י סימן רנ"ג משמע דגללי בהמה גסה הרי הם כעצים מיהו בירושל' פרק כירה אמרי' איפכ' דגללי בהמ' דקה הם כגפת ועצים וגללי בהמ' גסה הם כקש וגבבא אולי נוסחת ירושלמי שלו היתה מוחלפת משלנו עכ"ל ויש דמות ראיה לגירס' הרמב"ם מקרא דכתיב ביחזקאל ד' והיא בגללי צואת האדם תעגנה לעיניהם וכתיב ראה נתתי לך את צפיעי הבקר תחת גללי האדם ופירש"י תאפינה בגחליהם שמייבשן ושורפן שמעינן דגללי בקר יש להם גחלים לאפות עליהם והרי הם כעצים ולכך הקפיד קרא וקאמר גללי בקר ולא גללי בהמה תחת גללי אדם דלאפוקי בהמה דקה שהם כקש וגבבא ואינו מאוס כל כך וא"ת למה לא כתב הרמב"ם גם כן שזרי חריות שהיו יבשות מתחילתן שהן כקש וכגבבא ויש לומר שכוונת הרמב"ם דקש וגבבא דתני במתני' לאו דוקא אלא כל הדברים שאין מחזיקין חומן וה"ה שיש דברים הרבה דדמיין לקש וגבבא:
ואידרון. בגליון פי' ואידרון כמו ואהדרון כלו' החזירום ע"כ ולפי זה ה"פ והחזירום שלא יאמרו לא איסור ולא היתר ורצו חברייא להחזיר על השאלה לאסרה ופירושי שבקונטרס נראה יותר:
יאות אמר ר' וכו'. כתב הר"א בפי' למסכת תרומות יאות אר"י דאתיא כר"י ובשוגג הואיל והצריכם הברייתא להמתין עד כדי שיעשה ש"מ כר"י שהיא סבר לי' הך סברא דתנינא הנוטע וכו' מפני שהניית שבת עליו שנהנה משבת וכתיב כי קדש היא לכם מה קדש אסור בהנאה אף מעשה שבת כן ש"מ דר"י אית לי' האי סברא אבל ר"מ ס"ל היא קדש ואין מעשיה קדש ותימא פי' וכי לא ס"ל לר"מ דבמזיד אסור ליהנות ממעשה שבת שהרי קאמר במזיד לא יאכל וע"ק איך קאמ' דטעמי' דר"י משום קדש היא הא מפרש בבבלי בגיטין ובכתובות ובב"ק דטעמי' דר"י דאוסר במזיד משום קנסא דאל"כ אף לאחריני יאסר עולמית אלא ר"י הסנדל' הוא דמפרש לקר' הכי וכדפרישי' לעיל:
במזיד וכו'. פי' דכתיב כי קדש היא כו' וקשה לר"י הסנדלר תיהוי מעשה שבת מותר לכהנים דומיא דקדש דהיינו תרומה שמותרת לכהן ועל תתמה כיון דמצינו דהותרה אצלם עבודה בשבת נתיר נמי דליהנו ממעשה שבת ויש לומר לחומרא מקשינן לאותו קדש שאף הכהנים אסורין כגון חלב ואימורין ובשר עולה ודומיהן:
אין כאן חשד. הר"א פי' במס' תרומות ואין לקנוס שוגג אטו מזיד שהרי לא נטע' בשביעית ואע"ג דקלטה בשביעית וה"ל כאלו נטעה בשביעי' דהא מטעם זה צריך לעקור במזיד אפ"ה אין לקנוס שוגג אטו מזיד דלאו כ"ע ידעי דאינו קולטת פחות מל' יום ומזיד קנסינן ליה הואיל ועבר על דברי חכמים וקשה מנ"ל דבנטע פחות משלשים יום דלא קנסינן דהא עכ"פ חזינן דעבר על דברי חכמים שאמרו שאסור ליטע פחות משלשים ואדרבא ניכר הוא שאינו זהיר בשביעית וכל דבריו דחוקים והאמת יורה דרכו דגם במזיד שרי בנטע פחות מל' יום למ"ד מפני החשד וכן משמע ברמב"ם פ"ג מהלכות שמטה שכתב אף בזמן הזה אין נוטעין פחות מששה שבועות קודם שביעית ודבר זה אסור מפני מראית העין שיאמר הרואה בשביעית נטעו וזה מבואר כמ"ש:
ואתיא כמ"ד מפני החשד. הר"א הגיה במסכת תרומות ואתיא כמ"ד מפני החשד ברם כמ"ד מפני המניין קנסו שוגג אטו מזיד וה"פ מתני' דתני ובשביעית בין בשוגג בין במזיד יעקר ומשמע כל אימת שנטעה בשביעית אפילו פחות מל' יום לפני שמיני' וע"כ הטעם מפני החשד דאי משום מניין ליכא וקשה אם כן מאי האי דקמסיים וקנסו שוגג אטו מזיד וע"ק הא אף בברייתא תני סתמא ובשביעית בין בשוגג בין במזיד יעקר ולפי גרסתו צ"ל דטעמא דחשד עיקר ובברייתא קתני ד"א מונין וכו' ומשמ' דד"א הוא עיקר ע"כ נראה הגי' שבתרומות עיקר וכמו שפירשתי:
הניחו בארץ וכו'. כתב הר"ן בפירקין ומיהו בירושלמי משמע דכל הני פלוגתא ליתנהו אלא בשסלקן מע"ג הכירה מע"ש ולא החזירן עד חשיכה דגרסינן התם נטלו מבע"י מחזירן מבע"י נטלו משחשיכ' מחזירה משחשיכה נטלו מבע"י וקדש עליו היום ר"ס בר תדאי בשם רב אושעי' אם הניחו אסור לטלטלו א"ר אלעזר בשם ר' אושעי' משרת הייתי את רבי חייא הגדול והיתי מעלה לו חמין מדיוטא התחתונה לדיוטא העליונה וכו' ועלה איבעי להו התם תלאו ביתד מהו הניחו על גבי ספסל מהו ולפי זה דוקא בנטלו מבעוד יום הוא דהחמירו אבל נטלו משחשיכה אפילו הניחו על גבי קרקע מותר להחזירו וכו' ע"ש ומזה כתב הרמ"א בהג"ה בסי' רנ"ג וי"א דכל זה אינו אסור רק כשנטלו מן הכירה מבעוד יום ולא החזירו עד שחשיכה אבל אם לקחו משם משחשיכ' אפי' הניחו על גבי קרקע מותר וכן נוהגין להקל בתנורים שלנו שיש להם דין כירה וסומכין עצמם על דברי המקילין וטוב להחמיר והרב"י כתב ודבר פשוט הוא שאין כן דעת התוס' והרא"ש וסיעתם שהרי הם אוסרים להחזיר אפילו מבע"י סמוך לחשכה וכ"ש להחזיר בשסלק משחשיכ' וגם הרמב"ם כתב בהדיא הפך הירושלמי הזה שהרי כתב בפרק ג' כל שמותר להשהותו ע"ג האש כשנוטלין אותו בשבת אסור להחזירו למקומו וכו' והוא שלא הניח הקדירה ע"ג הקרקע ע"כ ולא כתבו טעמו של דבר איך דחו הפוסקים דברי הירושלמי ול"נ פשוט שגירסתם כפי הגירסא שלפנינו שאינן גורסי' אם הניחו וכו' ומילתא באנפי נפשה היא ואיירי בשבת ואיבעיא דנטלו מבע"י וקידש עליו היום לא נפשטה וכן הסוגיא בהרבה מקומות בש"ס זה ואיירי בשלא הניחו ע"ג הארץ נמצא שהירושלמי והבבלי שניהם מודים דאם הניחו ע"ג הארץ אפי' משחשיכה אסור ואפשר דלשון הירושלמי בס"פ במה טומנין גרס להר"ן לפרש כן:
אפילו מכירה שהבלה מועט וכו'. כתב הרב"י סימן ר"ג כתב הרמב"ם בפ"ג מותר להחזיר מכירה לכירה אפילו מכירה שהבלה מועט לכירה שהבלה מרובה אבל לא מכירה לטמינה ולא מטמינ' לכירה וכתב הה"מ שהוא בירושלמי ס"פ במה טומנין ור"י כתב בח"ג וז"ל ובירושלמי כתב שאין מחזירין מכירה לכירה אחרת שאם נטלה מכירה אחת אסור להחזירה לכירה אחרת דהוה כנותן ע"ג הכירה לכתחלה בשבת ע"כ וזה דבר תימא שהאוסר והמתיר שניהם מביאים ראיה מהירושלמי אך האמת שדברי ר"י הם מדברי הירושלמי שבסוגיין ומפרש שמע מינה אסור כמ"ש בפי' הראשון שבקו' אבל הה"מ ראייתו מדס"פ במה טומנין ושם לא נאמרו כלל דברי רבי אמי לכן מפרש דברי רבי זריקן כפי' השני שבקונטרס:
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |