שיירי קרבן/קידושין/ב/ה

שיירי קרבן קידושין ב ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

קנו לחומרין. נראה דר"י לטעמי' דאמר לעיל אפי' קידשה סתם וכנסה סתם אין לה כתובה משום דס"ל דספיקא הוא אי אין אדם עושה בעילתו בעילת זנות מכאן ראיה לדעת הפוסקים דכל היכא דאמרי' דצריכה גט משום אין אדם וכו' אינו אלא מספק ונ"מ אם קידשה אחר צריכה גט משניהם. ועי' ברא"ש ובר"ן פ' המדיר. מיהו איכא למימר דטעמא דר' יוחנן דאימר אחולי אחיל לתנאי' אבל לטעמא דאין אדם וכו' מדאורייתא בעי גיטא וצ"ע וע"ש בקונט' בסמוך שתי לשונות לפרש דברי ר' יודן:

דלא כר"ש. וקשה הא אפי' כת"ק דר"ש לא אתיא דכ"ע מודו דאם לא בעלו אינה מקודשת ואמאי הא הוה מעשה קידושין קודם לתנאי ועוד הא לא בעינן שיעשה המעשה קודם לתנאי אלא שבשעת אמירת התנאי צריך שיאמר התנאי קודם למעשה דומיא דבני גד וב"ר ובכל התנאים השנויי' במשנתינו משמע שהיה המעשה קודם וכן מוכח מהא דתנן אף על פי ששלח סבלונות וכו' דאתייא ככ"ע וי"ל:

בקידושי מלוה לחומרא. כולא סוגיין איכא לפרושי בקידושין שהיה מעשה מתחלתו ואחר כך התנאי ובמלוה שא"ל הריני מלוה לך על תנאי כך וכך וכן כולם. אך אין לשון הש"ס משמע כן וכאשר פירשתי בקונטרס עיקר וכן פירש הרשב"א:

הא אם יש לו יין חייב. כתב הרשב"א בפרקין ונראה לפ"ז דמה שאמרו במטלטלין אין מוסרין אותו למי שפרע דוקא בשחוזר בו הלוקח אבל המוכר א"א לו לחזור ומלוה עדיפא מנתינת המעות דלקנות במלוה מלתא דלא שכיחא היא ומילתא דלא שכיחי לא גזרו בה רבנן אלא שעדיין יש להתיישב בפי' הירושלמי דאיך אפשר שאין מוסרין את הלוקח אפי' למי שפרע והמוכר יהא חייב להעמיד לו מקח ע"כ. ולפי מה שפירשתי בקונטרס אין מקום לקושייתו. אך קשה דא"כ הל"ל ובמטלטלין קנה. לכך נראה לפרש הא דקאמר ביקש להעמיד לו מקחו הייני דומי' דמתני' דפ' איזהו נשך שא"ל ליתן חטים עבור הלואתו ואחר כך א"ל שיתן לו יין תמורת החטים ופשיט ממתני' דחייב ליתן לו. ודוקא היין שקנה תמורת החטים הוא דחייב ליתן לו דקנאו תמורת החטים וה"ל מלתא דלא שכיתא ולא גזרו ביה רבנן וקונה בכסף לחוד אבל החטים אף על פי שיש לו אינו חייב ליתן נו שהרי לא קנאם אלא תמורת המלוה וזהו מלתא דשכיחא. ולכך תני ר"ח חייב ליתן לו היין. וזו היא דעת רוב הפוסקים וכמ"ש בש"ע ח"מ סי' קצט סעי' ב' ע"ש. ונראה שגם רש"י סובר כן שפירש בב"מ דף סג ע"א בד"ה יש לו מותר ולא אמרי' דלא כאיסרו הבא לידו היכא דיש לו דזכי בהו האי דהשתא ואף על גב דלא משיך כי מוקרי ברשותי' מוקרי ולא ה"ל רבית הואיל ואם בא לחזור קם עלייהו במי שפרע ע"כ. מיהו מדברי רש"י נראה שגם בחטים איכא מי שפרע אם יש לו. וכ"כ הט"ז והש"ך בשמו ביו"ד סי' קסג סעי' א' ע"ש. ואני תמה שלא הביאו הפוסקים דעת רש"י בח"מ סי' קצ"ט. וא"ת א"כ איך קאמר ר"י ובמטלטלין אין מוסרין אותו למי שפרע הא אם לא קנה הלוקח החטים אפי' למי שפרע איך יקנה היין גמור י"ל כל היכא דה"ל מחמת מכר ה"ל כאלו החליפו שור בפרה דכיון שמשך האחד נקנה השאר בכל מקום שהוא אבל במעות הלואה ליכא למימר הכי. וחילוק זה כתב הה"מ פ"ה מה"מ. מיהו סוגיין דלא כהרמב"ם שסובר במטלטלין איכא מי שפרע בקונה במלוה מעות אבל הקונה בחוב הבא מחמת מכר קונה לגמרי ע"ש. וראיית הרמב"ם מההי' דאיזהו נשך דמפרש כפירש"י דברשותי' מוקרי הואיל ואם בא לחזור קים עלייהו במי שפרע וכיון דקנין גמור הוא א"כ כשהחוב הוא מחמת המכר קונה לגמרי כדין חליפין או כמלתא דלא שכיח דלא גזרו ביה רבנן. ואף דברי רש"י יש לפרשם כך. והא דקאמר דקים עליה במי שפרע היינו אחטים שבאים מחמת מלוה מעות דבברייתא דר' אושעי' קתני וכולן אם יש לו דקאי נמי אחטים ומה שהשיגו הראב"ד מסוגי' דקידושין דף מ"ז ושוין במכר שזה קנה ואי אמרת מלוה להוצאה ניתנה במאי קני י"ל דהך סוגי' אזלא אליבא דאביי דמוקי למתני' דפ' איזהו נשך במילי אוחרי וקמ"ל מתני' דלא מיחזי כרבית דזוזי יהיב ליה ופירי קשקיל מיני' אבל לרבא דקאמר טעמא דלא אמרי' דלאו כאיסרו הבא לידו דמי ע"כ לומר דקנין גמור הוא. וכן מראין דברי רש"י וזה ברור:

ערוה שאינה ערוה וכו'. וא"ת מאי קמ"ל מתני' היא אין האחיות מקודשות אבל נכריות מקודשות וי"ל דמתני' איכא לאוקמי באומר הראויה לי מכס תתקדש לי אבל בסתמא לא קמ"ל ר' יודן דאפי' האומר סתם אחת מכם תתקדש לי אפ"ה שאינה ערוה מקודשת:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף