שיירי קרבן/מכות/ב/ה

שיירי קרבן מכות ב ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

האב גולה ע"י בן. בבבלי גרסינן והא אמרת יצא האב המכה את בנו כו' ע"ש וכתבתו וקשה דוקא המכה לייסרו הוא דאינו גולה אבל הולך ביער גולה וי"ל א"כ מ"ש בן מאדם אחר ע"כ. וקשה סד"א דוקא היכא דמספקא לן אם לא היה קצת מזיד בענין הוא דחייבה תורה גלות אבל אב על הבן דודאי שוגג הוא כדאמרינן סתם אבא מרחם על ברא אינו גולה קמ"ל דאפילו הכי גולה וי"ל:

והבן גולה ע"י אב. בבבלי פריך ורמינהו מכה נפש פרט למכה אביו אמר רבא פרט לעושה חבורה באביו בשוגג סד"א כיון דבמזיד בר קטלא הוא בשוגג נמי ליגלי קמ"ל. וקשה הא על כל עבירות החמורות אינו גולה רק הורג נפש משום גואל הדם כי יחם לבבו כמפורש בקרא מהיכי תיתי לומר דליגלי על חבורת אביו. וכ"ת ה"ק איכתיב כל מכה בשגגה ולא נפש ה"א דליחייב אחבורת אביו עדיין קשיא מ"ש אביו דנקט נאמר אלו כתיב מכה ה"א דחייב על הכאת כל אדם בשוגג אע"ג דבמזיד אין בו אלא מלקות דהא לאו בחומרא וקולא תליא מילתא וי"ל מצינו בכמה מקומות בקרא דאינו גולה אלא במיתה דוקא ש"מ בהכאת כל אדם אינו גולה אלא סד"א גילה לן קרא דאפילו על ההכאה גולה היינו בעושה חבורה באביו דמצינו שהחמיר בו הכתוב לענין מיתה במזיד ה"ה בשוגג גולה ולכפרה. אך קשה לא לכתוב מכה נפש כלל וממילא לא נחייב מכה אביו בשגגה גלות:

הכל גולין ע"י ישראל. בבבלי הכל לאתויי עבד וכותי דת"ר עבד וכותי גולה ולוקה ע"י ישראל וישראל גולה ולוקה על ידיהן כו' בשלמא גולה דקטליה אלא לוקה אמאי דלטייא ונשיא בעמך לא תאור בעושה מעשה עמך. וקשה הך ברייתא ודאי אתיא כמ"ד כותים גירי אמת הן דאל"כ אין ישראל גולה ע"י וכיון שכן ישראלים גמורים הן אלא שאין בקיאין בדקדוקי מצות כישראל כמפורש פ"ק דגיטין. וכל זה אינו אלא חששא דרבנן איך נאמר שמותר לקללו וקרינן ביה אינו עושה מעשה עמך. וגדולה מזו אני מסתפק העובר על איסור דרבנן אי מיקרי אינו עושה מעשה עמך או לא וצ"ע:

חוץ מע"י גר תושב. וכתב הרמב"ם אבל ישראל שהרג לגר תושב גולה. והתוי"ט האריך בזה ע"ש. והוכחתו מהבבלי אינה כדאי להוציא מתני' מפשטה כמ"ש תו' בד"ה אלמא כו'. וכ"ש שדברי הספרי מפורשים דלא כוותיה כמ"ש התוי"ט בסוף דבריו. ועוד לשיטת הרמב"ם קשיא מתני' חוץ מגר תושב ל"ל דהא תנן בסיפא גר תושב אינו גולה אלא ע"י גר תושב. מדקאמר אלא ש"מ דע"י ישראל אינו גולה. אלא לכך תנן חוץ מגר תושב לאשמועינן דישראל אינו גולה ע"י גר תושב. ואף שמדברי תו' בד"ה אלמא כו' משמע שדעת תו' לפרש המשנה כדעת הרמב"ם ע"ש מכל מקום אין לכוון דבריהם ולשון המשנה דייקא כדעת הראב"ד וצ"ע:

ר"י בר' יהודה אומר השונא כו'. כתב התוי"ט בגמרא מוקמינן ר"י בר"י היא ש"מ דלא גרס בהדיא בר' יהודה וכן משמע סוף פ"ק כו' ע"ש. ולעיל כתבתי בד"ה ריב"י אומר כו' וצ"ל דלית ליה לירושלמי להך ברייתא דאריב"י חבר אין צריך התראה. וקשה לגירסת הירושלמי כאן דגרס ריבי"א השונא כו' מוכח דסובר ריב"י לא ניתנה התראה אלא להבחין בין שוגג למזיד וכמ"ש וקשיין אהדדי וכקושית הש"ס בבבלי סוף פ"ק וי"ל דעת הירושלמי קסבר ריב"י אין לידע שהוא מזיד אלא אם כן במקבל ההתראה מפי עדים הלכך שונא אין צריך התראה דממילא ידעינן שהוא מזיד:

רש"א יש שונא כו'. בבבלי גרסינן תניא כיצד אר"ש כו' נפסק אנפסק ל"ק כאן באוהב כאן בשונא נשמט אנשמט לא קשיא הא רבי והא רבנן. נראה דה"פ הא דתני נפסק אינו גולה באוהב דמסתמא עיין תחלה אם החבל יכה ואפילו הכי נפסק וה"ל אנוס ואינו גולה והא דתני נפסק גולה בשונא ואמרינן מסתמא לא עיין יפה בחבל וה"ל שוגג והא דתני נשמט אינו גולה רבי דאמר נשמט הברזל מקתו אינו גולה דפושע הוא דה"ל להזהר שלא ישמט ה"ה בנשמט החבית אינו גולה השונא דאמרינן כיון דהיה יכול ליזהר ולא נזהר ודאי לדעת הרגו אבל באוהב בנשמט החבית אמרינן כיון שאין דרך להשמט שוגג הוא וגולה והא דתני נשמט גולה רבנן דאמרי נשמט הברזל מקתו גולה כ"ש נשמט החבית וכי תימא א"כ לוקמי תרווייהו כרבי והא דתני נשמט אינו גולה בשונא והא דתני נשמט גולה באוהב יש לומר כיון דס"ל לר' שונא בנפסק גולה כ"ש אוהב ובאידך ברייתא דמוקמינן לה באוהב תניא אינו גולה עד שישמט כו' אבל נפסק לא לכך מוכרח לאוקמי כרבנן. ומעתה לכ"ע אוהב גולה בנשמט ולרבנן אף שונא גולה בנשמט. וניחא דתני בריש פרקין אמתני' דאלו הן הגולין דר"ש פליג עליה דאינו גולה עד שישמט. זהו מה שנראה לקיים גירסת הספרים ואין מקום לקושית רש"י ותו' בד"ה נשמט כו' ע"ש:

כלפי שנאמר גואל הדם כו'. עיין בקונטרס. ובספרי פרשת מסעי גרסינן גואל הדם הוא ימית את הרוצח למה נאמר והלא כבר נאמר גואל הדם הוא ימיתנו שיכול אין לי אלא שיש לו גואל מי שאין לו גואל מנין תלמוד לומר גואל הדם מכל מקום. וה"פ כתיב גואל הדם הוא ימית את הרוצח בפגעו בו הוא ימיתנו. וקשיא ליה לכתוב גואל הדם הוא ימיתנו הוא ימית את הרוצח ל"ל אלא הכי קאמר גואל הדם הוא ימית ואם לאו כל אדם ימיתנו. ועדיין הלשון דחוק ועוד דאם כן ה"ל להקדים דרשא זו קודם ואם בשנאה יהדפנו. לכך נראה דה"ג גואל הדם ימית את הרוצח למה נאמר והלא כבר נאמר גואל הדם הוא ימית את הרוצח שיכול אין לי כו'. וה"פ בקרא קמא כתיב גואל הדם הוא ימית וגו' והדר כתיב גואל הדם ימית וגו' וקשיא ליה תרתי ל"ל אילא ללמד שאם אין לו גואל מכל מקום נהרג. ומתחלה אמרתי לפרש כן דברי הירושלמי ומפני הגהתי זו בספרי חזרתי בי ופירשתי כמ"ש בקונטרס:

ומנין אפי' אמר כו'. בזית רענן פרשת מסעי כתב אינו יכול להקבילו פי' לכוין להמיתו וה"א שלא ימיתנו אחר ת"ל בפגעו בו אם לא פגע בו הוא ימיתנו אחר ע"כ וקשה הא מדכתיב תרי זימני גואל הדם יליף וכמ"ש בסמוך. ובבבלי פרק נגמר הדין (דף מ"ז) תניא גואל הדם ימית את הרוצח מצוה בגואל הדם ומנין שאם אין לו גואל שב"ד מעמידין לו גואל שנאמר בפגעו בו מכל מקום. וזהו כפי' הז"ר. אך קשה דרש"י פרשה מסעי כתב בפגעו בו אפי' תוך ערי מקלט. ונראה הך דרשא אפילו תוך ערי מקלט יליף מבפגעו בו הוא ימיתנו דקרא קמא ושב"ד מעמידין לו גואל הדם יליף מבפגעו בו בתרא. והירושלמי נראה שחולק וסובר כספרי ודרשת הש"ס יליף מגואל הדם כמ"ש בסמוך ובפגעו בו מצריך שחובה הוא על גואל הדם וכמ"ש בקונטרס:

והסומא אמר ר' בא מאן תנא סומא ר"י כו'. וקשה מאי קמשמע לן הרי מפורש במתני' דר"י אומר סומא אינו גולה. וכן במתני' דמגילה פרק בני העיר דמייתי בסמוך נמי מפורש ר"י. ומתני' דפרק החובל דתנן המבייש את הסומא והישן חייב וישן שבייש פטור אתיא דלא כר"י מדלא תנן סומא שבייש פטור וכן מפורש שם בבבלי. ואי קאי אמתני' דריש חגיגה דתנן הכל חייבין בראייה כו' חוץ מהסומא. קשיא מאי קאמר ר"י היא מי איכא למאן דאמר סומא חייב בקרבן ראייה הא כתיב בבוא כל ישראל לראות. ואי מתני' בסומא באחת מעיניו איירי וכמ"ש הר"ב שם ודאי לא שייך כלל להא דר"י פוטר מכל המצות. ונראה דקאי אמתני' דהכא וגירסתו היתה הסומא אינו גולה רמ"א גולה וצ"ע:

דר"י פוטרו מכל מצות כו' עיין בקונטרס. ולפי פירושו ניחא קושית תוס' ב"ק פרק החובל (דף פ"ז) בד"ה וכן היה כו' ע"ש. ורש"י פרשת כי תצא כתב וקצותה את כפה ממון גזירה שוה מעדים זוממים ע"ש וקשה הא רבנן לית להו הך גזירה שוה דאם כן נאמר אף סומא אין לו בושת בגזירה שוה דעדים זוממים. והך דרשא דמייתי רש"י שנויא בספרי דסתמיה ר"י. ולא ראיתי להמפרשים שהרגישו בזה וצ"ע. ואם תאמר בירושלמי שבת פ' ר"א (פי"ט ה"ג) ובחגיגה פ"ק (ה"א) גרסינן רבי י וחנן בן דהבאי משום ר' יהודה אומר אף הסומא פטור מן הראייה מאי קא משמע לן פשיטא מ"ש ראייה מכל מצות התורה ויש לומר לא קאי אלא אסומא באחת מעיניו כמפורש בבבלי חגיגה שם (דף ד') אבל סומא בשתי עיניו לא איצטרך לאשמועינן. עמ"ש בסמוך:

בלא ראות לרבות את הסומא. עיין בקונטרס. וקשה הא דדרשינן מיעוט אחר מיעוט לרבות דוקא היכא דליכא למדרשיה למיעוטא אחרינא (ועיין בב"ק שם בתו' בד"ה ואין כו') א"כ הכא נדרשנו למעט סומא באחת מעיניו שאינו גולה ונאמר כאן לא ראה אבל במקום אחר רואה כשאר כל אדם ועמ"ש בסמוך בד"ה להביא והגירסא בסוגיין היא מהופכת וגירסת הירושלמי פרק בני העיר נראה עיקר שהיא מסודרת אלא לפי הגירסא שם נראה דפריך מתנייתא אהדדי וכמ"ש בקונטרס ואינה קושיא כל כך דאיכא לשנויי מתניתא פליגא אברייתא ולא פטר ר"י סומא אלא מגלות אבל לא משאר מצות ולית ליה כל שישנו במכה כו' ומטעם זה מייתי כאן ברייתא וכן היה ר"י פוטר מכל מצות האמורות בתורה. ותו' כתב פרק החובל שם בד"ה וכן כו' תימא הא דתנן רי"א כל שלא ראה מאורות כו' הא ראה ונסמה פורס והכא פוטר ומכל מצות כו' לירושלמי דמוקי לה ביושב בבית אפל או שנולד במערה ניחא אבל לש"ס דידן קשיא ע"ש שדחקי הרבה. ולפמ"ש ניחא מתני' אהדדי לא קשיין דפליגי אברייתא זו דפוטר ר"י מכל המצות. ואין זה מחלוקת חדשה שהרי על כרחך לומר דברייתות פליגי דמייתי הש"ס התם ברייתא דתניא רי"א סומא אין לו בושת וכן היה ר"י פוטר מגלות ומלקות ומיתות ב"ד תניא אידך וכן היה ר"י פוטרו מכל מצות שבתורה ש"מ דפליגי. ותו' כתב שם בד"ה וכן היה ר"י פוטרו מכל דינים שבתורה תימא א"כ מאי אריא דפוטר ר"י בבושת לעיל ול"ל גז"ש דעינך ונראה לר"י שלבסוף חזר ר"י ממה שפוטרו מבושת לבד כשמצא דרשא לפוטרו מגלות א"נ אי לאו דגלי גז"ש דעינך לפטור כו' ע"ש. ולפמ"ש ליתא לקושייתם דודאי פליגי. ועיקר דבריהם תמוהים דמשמעות דבריהם דקשיא להו תרתי חדא מאי איריא בשת ואידך ל"ל גז"ש דעינך והראשונה לאו קושיא שהרי בכל הברייתות תנא בשת תחלה. ותירוצם קשה יותר דקאמרו א"ר אי לאו כו' ש"מ שתירוצם קמא קאי נמי אקושייתם מגז"ש ואין תירוצם מספיק שבברייתא קמא מפורש שכבר מצא דרשא לפטור ממיתה וגלות. ודוחק לומר שקושייתם הראשונה קשיא להו על הברייתות כולן ותירצו בסוף הברייתא חזר בו. וחזר נמי מגז"ש. וכ"ת גז"ש צריך לקבל מרבו ולא שייך בו תזרה י"ל ה"ק לא צריך גז"ש לפטור סומא אבל איצטריך לה למילי אחרינא ועמ"ש בסמוך בד"ה דר"י כו':

לרבות את הסומא. בקונטרס הגהתי. ובמגילה פירשתי דה"ל תרי ריבויים לכך ממעטינן אותו דאין ריבוי אחר ריבוי אלא למעט. וכן משמע קצת בבבלי דקאמר מ"ט דר"י ואשר יבא את רעהו אפילו סומא אתא בלא ראות מעטיה וקשיא מאי קאמר מ"ט דר"י הרי מפורש בברייתא דיליף מדכתיב בלא ראות אלא ודאי בלא ראות נמי משמע ריבוייא לכך קאמר דאיכא תרי ריבוי ודרשינן בלא ראות למעט. ואף שלשון רש"י משמע דגם ר"י סובר בלא ראות מיעוטא הוא ולא ריבוי ע"ש. מ"מ מדאמרי בסמוך בלא ראות להביא את המכה בלילה שמעינן דדעת הירושלמי בלא ראות ריבוייא הוא וכמ"ש:

מה מקיימין רבנן כו' עיין בקונטרס. וק"ק מי איכא מ"ד דלית ליה מדה זו מיעוט אחר מיעוט לרבות. ונראה דה"פ לר"מ בלא ראות ל"ל תיפוק ליה מדכתיב ואשר יבא את רעהו ביער מרבינן גם את הסומא ומשני דאיצטריך להביא את המכה בלילה. ולית ליה לירושלמי דיליף ליה ר"מ ממיעוט אחר מיעוט אלא לדברי הכל איצטריך בבלי דעת פרט למתכוין. וכ"ת א"כ תיקשי לשון הברייתא דתני רמ"א בלא ראות לרבות את הסומא הא לאו מבלא ראות מרבי ליה י"ל ה"ק אע"ג דכתיב בלא ראות איכא לרבות את הסומא מואשר יבא ביער ובלא ראות איצטריך לדרשא אחריתי וכדמשני. לפ"ז לא קשיא לירושלמי מה שהקשיתי בסמוך בד"ה בלא כו':

להביא את המכה בלילה. וקשיא אי ברה"י אנוס הוא ואי ברה"ר פושע הוא וה"ל לעיוני אפילו בלילה כמפורש בבבלי בפרקין (דף ח') וי"ל סד"א בלילה על הניזק להרחיק את עצמו ויש לו לעיין ולהשגיח על עצמו קמ"ל דגולה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף