שיירי קרבן/גיטין/ג/א

שיירי קרבן גיטין ג א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

כל גט. יותר מיכן כתב לגרש את אשתו וכו'. כתבו תוס' וא"ת כיון דמהאי לא שמעינן בקדמייתא דפסול דה"א האי דאיכתיב לשם אחרת פסול אבל להתלמד ה"נ דכשר וכו' ע"ש ונ"ל ודאי קמייתא פסול מדכתיב וכתב לה ספר כריתות בעינן שיהא נכתב לשם ספר כריתות וכיון דשמעינן מהאי דבעינן כתיבה לשמה כ"ש דבעינן כתיבה לשם ספר כריתות. וזה מבואר יותר בבבלי בסוגיין דקאמר אלו כתיב ונתן ספר כריתות נמי ממעטינן קמייתא דספר כריתות משמע שנכתב לשם כריתות ומדכתיב וכתב משמע דבעינן שיכתבו איהו לשם כריתות:

מילתיה דר"ל וכו'. עיי' בקונט' וא"ת מנ"ל דלר"ל אפי' ריח הגט אין בו וי"ל כיון דמדאורייתא אינו גט כלל אין לאסרו משום ריח הגט אך קשה מנ"ל דכולן אינן פוסלין דלמא מודה באחרון דפוסל דלחומרא אמרינן יש ברירה וי"ל מסתמא לא פליג אר' יוחנן דאמר אחין שחלקו לקוחות הן ומחזירין זה לזה ביובל משום דאין ברירה ולית ליה לירו' לחלק בין קולא וחומרא. ודוחק דהא רב קאמר בסמוך כולן אינן פוסלין חוץ מן האחרון ש"מ דס"ל לחלק בין קולא לחומרא וצ"ע:

כתב קידושין שכתבו שלא לשמו מהו שיתפסו בה קידושין. בבבלי פ"ק דקידושין מסקי' דאין קידושין תופסין וכ"כ כל הפוסקים. ותימא שלא ביארו שאם כתב שטר קידושין לאחת משתי נשים וקידש בו אחת מהן שחוששין לקידושין כי היכי דאמרינן כאן בגט דהאחרון פוסל וכ' הר"ן לאו דוקא פוסל אלא אם בא אחר וקידשה אין חוששין לקידושיו וצ"ע:

ודכוותה והן שני גיטין וכו' עיין בקונט'. מסוגיין משמע דוקא בכה"ג שאמר באיזה מהן שארצה אגרשנה הוא דפוסל דאין אחד מהם כרות לשמה אבל אם נתן לאשה אחת שני גיטין ושניהם נעשו לשם כרות כשר וזה דלא כמ"ש תוס' בסוטה דף י"ח ע"א ע"ש ועמש"ל פ"ב הלכה ג' בתו' בד"ה מה ספר:

דר"ש היא. כתבו תוס' בפרקין דף כ"ד ע"ב בד"ה לאיזו וכו' ואור"י אפי' מאן דסבר בעלמא יש ברירה הכא מודה משום דוכתב לה לשמה משמע שיהא מבורר בשעת כתיבה ע"כ. וקשה מסוגיין לא משמע כן דא"כ מאי דוחקי' למוקמי מתני' כרבי שמעון נימא דשאני הכא דכתיב וכתב לה. וכן משמע שם בבלי דף כ"ה דבעי רבי הושעיא מר"י אמר ללבלר כתוב לאיזה שתצא בפתח תחלה ופשיט ממתני' דפסול והתיב ר"ה ממתני' דפסחי' דאמרי' שם יש ברירה ע"ש. ומאי קושיא דלמא שאני גיטין דכתיב וכתב לה. ומ"ש תוס' וכן משמע בגמרא דקאמר אי אתמר בהא בהא קאר"י דאין ברירה משום דבעינן לה לשמה משמע אע"ג דבעלמא יש ברירה הכא פסול משום דכתיב וכתב לה ע"כ. תימא הוא לענ"ד דהא מסיק הש"ס אבל התם מכר הוא דאמר רחמנא ליהדר ביובל אבל ירושה ומתנה לא. ומילתא יתירתא הוא שכבר אמר דדוקא הכא בגט הוא דאין ברירה אבל בכל התורה יש ברירה אלא ודאי ה"ק כיון דכתיב לה לשמה ובכל התורה אין ברירה איכא למפסל הך אבל ביובל סד"א דקרא אמכר קפיד והדברים ברורים וצ"ע:

במה דהוא אמר תמן וכו'. משמע דביש ברירה ואין ברירה פליגי וכמ"ש בקונט'. והרמב"ם כ' פ"ח מה' כלים אמר לאומן עשה לי שני זוגים וכו' הרי אלו טמאין עד שיפרש זה לכך וזה לכך ע"כ. ותימא הא ס"ל להרמב"ם בדאורייתא אין ברירה וכן מפורש בדבריו רפ"ז מה' מעשרות דפסק כר"ש דאין ברירה א"כ ה"נ ה"ל למפסק כר"ש דטהורין עד שיפרישם. ודוחק לומר דסובר לחומרא יש ברירה דלא משמע כן מדבריו בה' מעשר שם. ויש לחלק. וצ"ע ועמ"ש בסמוך בתו' בד"ה ר"ח וכו':

ותני כן. עיי' בקונט'. קצת קשה הא טעמא דמתני' משום דאין ברירה א"כ י"ל אע"ג דרבי פוסל בכל התנאים סובר באומר ללבלר דכשר משום דיש ברירה לכך נ"ל דה"ק כי היכא דפוסל רבי אפי' נמחק התנאי דבעינן שיהא כריתות משעה הראשונה ה"נ בעינן שיהא כרות משעה הראשונה ועמ"ש בסמוך:

(שייך לע"א) ר"ה בשם רבי בון וכו'. כ' הרמב"ן פ' המגרש כ' בעה"מ כל התנאין פוסלין בגט פי' אם כתבו בתוכו ר"ל בשלא נתקיים התנאי וכו' ובירוש' גרסי' א"ר יודן וכו'. אמר הכותב לפי שלא כתב מה למעלה מה למטה נראה כראי' לדבריו אבל הירושלמי מתחלתו. כך הוא ר"ת אמר דר' היא אר"י ותני כן וכו' דר"י פוסל בטופסים זו היא גי' הירו' ואם כדברי בעה"מ למה אר"י הדא אמרה וכו' דלא כר'. אבל כך פירושו מתני' רבי היא דלית לי' ברירה דפוסל כל גט שיש בו תנאי אפי' נתקיים התנאי ולא אמרי' כשנתקיים התנאי הוברר שכרות הי' מתחלתו וא"ר יודן שלא נחלקו רבי וחכמי' אלא בכותב אבל בע"פ כשבטלו אח"כ כשר שנראה שמתחלתו גמר וכתב לשם כריתות בלא תנאי אבל בשלא בטלו אפילו ע"פ הגט בטל דלא אמרי' כשנתקיים התנאי הוברר הדבר למפרע דלית לי' לרבי ברירה ופריך הדא אמרה וכו' דלא כרבי ור"ח פליג ואמר דבע"פ מודה רבי אפילו לא ביטל דכשר ומתניתין כיון ששמותיהן שוות כמו שנכתב התנאי בגט הוא ואינו כריתות אבל בנותן הגט ע"מ כן ולא כתבו רוצה שיהא כרות גמור אפי' לא יתקיים התנאי והקשו עליו הדא אמרה אין כותבין טופסין לרבי שכיון שהו' מכשיר בע"מ למה הוא פוסל בכותב ע"מ כן לאחר התורף דלית ליה דין תורף אלא דין טופס א"ל רבי כר"י ס"ל שעושה טופס כתורף לגמרי וכו' והירוש' פליג אגמרא דידן דהכא מפרשינן משום גזרה והתם משום ברירה ע"כ. ולפמ"ש בקונט' דברי בעה"מ שרירין וקיימין ואין הירושלמי פליג אבבלי. ואין אנו צריכין לדחוקין שדחק הרמב"ן בפי' דברי רבי יודן דעיקר חסר מן הספר גם מה שפירש בקושית המקשה א"כ אין טופסין כו' דחוק הוא שלא נזכר בירושלמי דר' פוסל בכותב לאחר התורף. ועמש"ל בסמוך בד"ה ותני כן ולקמן בד"ה א"ל רבי יוסי וכו':

כל התנאין פוסלין בגט ד"ה. עיי' בקונט'. בבבלי פ' המגרש דף פ"ה גרסי' תני אבוה דר' אבין קמי ר"ז כתב גט על תנאי ד"ה פסול ופריך ד"ה פסול והא מיפלג פליגי אלא אימא לד"ה כשר והיכי דמי לאחר התורף. וקשה לימא דאיירי לפני התורף וד"ה היא. וכמ"ש בקונט' וי"ל ודאי דאפשר לשנויי הכי לרבא אלא ר"ז לשיטתו דקסבר לפני התורף נמי פליגי הוצרך להגיה הברייתא וכ"כ הרשב"א בחי'. ומסתייעא פסקו דפסק כרבא מסוגיין. והיינו דקאמר בסמוך כד שמע מתניתא סמיך עלה:

א"ל רבי יוסי שבקין ר"י ועבדין כר"ל. וא"ת לפמ"ש בקונט' מאי קשיא לי' הא איכא למימר דאף ר"י מודה דפסול לכ"ע לפני התורף וי"ל מדקאמר לרבנן מה פליגין בשביטל תנאו משמע דאפי' בכתבו לפני התורף כשר אם נמחק דבמחיק' הדבר תלוי וכמ"ש בקונט' בד"ה מה פליגין וכו':

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף