פני משה/שבת/א/ה

פני משה שבת א ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' אין שירין דיו. שנותנין מים על דיו יבש כדי להשרות וכן סממנין לצבוע בהן וכרשינין שהן עומדין למאכל בהמה ושורין אותן במים וקסברי ב"ש דכל אלו אסור להתחיל בהן בע"ש אלא א"כ יש שהות כדי שישורו מבע"י ובגמרא הכא מפרש לה דטעמא דבית שמאי דילפי מקרא דצריך שתהיה המלאכה נגמרת קודם השבת ומיהו ע"כ דמחלקינן לב"ש בין אם המלאכה נעשית בכלי או לא כדמוכרח מהסוגיא דגמרא וסבירא ליה לב"ש דאסור משום שביתת כלים וכך הוא טעמייהו בהני מתני' דלקמן:

וב"ה מתירין. כדמפרש טעמייהו בגמרא דילפי מקרא דכל מלאכה שהתחיל בה מע"ש והיא נגמרת מאליה בשבת מותר ולא מחלקי בין אם היא נגמרת בכלי או לא דלית להו שביתת כלים כלל:

גמ' ומ"ט דב"ש משום דכתיב בדבור זכור את יום השבת ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך דמשמע דכל מלאכתך צריך שתהיה גומרה מבע"י וב"ה ילפי מקרא דכתיב בפ' משפטים ששת ימים תעשה וביום השביעי תשבות מדהוה ליה למיכתב ויום השביעי תשבות וכתיב וביום ללמדך שאם התחיל במלאכה בע"ש אע"פ שהיא נגמרת מאליה בשבת מותר דביום קאי אדלעיל דיש לך שתעשה במבעוד יום וביום השביעי והיינו כשנגמרת מאליה בשבת:

מה מקיימין ב"ה. מה עביד להו בהאי קרא דילפי ב"ש לטעמייהו:

בעובדי בידן. דוקא בעושה מלאכה בידים הקפיד הכתוב שתהא כל מלאכתך עשויה מקודם השבת ולא תאמר שאם התחיל בה מקודם גומרה אף בשבת אבל היכא שהמלאכה נגמרת מאליה והתחיל בה מבע"י מותר:

ומה מקיימין ב"ש וכו'. הא משמע מדכתיב וביום דיש לך מלאכה הנגמרת מאליה בשבת שמותרת:

כהדא דתני וכו'. בתוספתא פ"ק כלומר בהני אף ב"ש מודו דמותר היכא שגגמרת המלאכה מאליה ולהכי אתי האי קרא דוביום וטעמא דהני לא צריכי כלי אבל במלאכה שנגמרת בכלי קאסרי ב"ש משוח שביתת כלי כדפרישית במתני':

פותקין. פותחין אמת המים שמושכת מן הנהר והולכת להשקות את הגינה:

קילורית. תחבושת העשויה מסם המרפא:

נותנין מוגמר. מיני בשמים ע"ג גחלים לגמר בהן את הכלים שלמעלה וכן גפרית ומיירי שהגחלים מונחין ע"ג הקרקע ולא בכלי דאל"כ מאי איכא בין הני להא דבמתני' דקאסרי ב"ש:

אין נותנין חיטין לרחיים וכו'. ופליגי אמוראי בהאי טעמא דר' חגיי סבירא ליה דטעמא הוי מפני שהן משמיעות את הקול בשבת:

א"ל ר' יופי יאות רבי סבר כר' יהודה. לרבי חגיי קרי ליה רבי שקיבל ממנו כדאמרי' בדמאי ופלוגתא דר' יהודה ורבנן בפרק דלקמן היא לא יקוב אדם שפופרת של ביצה וכו' בשביל שתהא מנטפת וכו' ור' יהודה מתיר ומפרש לה הש"ס התם דטעמייהו דרבנן דאסרי מפני שלא הותחל בכל טיפה וטיפה כלומר שלא הותחל מע"ש אלא טיפה טיפה והשאר מנטפת והולכת בשבת שהרי א"א שכל טיפה וטיפה יתחילו לנטף מבעוד יום והוי כעושה שיטיף בשבת ורבי יהודה סבר משקה טופח חיבור ומכיון שהותחל מע"ש בטיפה אחת סגי דהוי כהותחל בכל השמן מע"ש והשתא קאמר רבי יוסי לר' חגיי יאות אמרת בטעמא דידך דמשמע דסבירא לך כרבי יהודה דהתם והלכך איצטרכה הכא להאי טעמא משום השמעת הקול ברם כרבנן דהתם לא איצטרך להאי טעמא דהא כמה דאינון אמרין תמן משום שלא הותחל בכל טיפה וטיפה ה"נ הכא משום שלא הותחל טחינת הרחיים בכל חטה וחטה והוי כנותן בתחלה שיטחנו כל החטים בשבת:

רבי יוסי בר' בון. אמר נמי טעמא דאחריני איכא לאסור ברחיים מפני דחיישינן שהוא שוכח ותוקע את היתד בשבת לתקן את הצריך לו בהרחיים ומה"ט אסרו ליתן חטים לתוכן אפי' מע"ש:

בית שמאי אמרו לבית הילל דבר אחד וכו'. הא דלקמן ולא יכלו להשיבן כדאמר בתוספתא שם ששניהן עמדו בתשובתן ולא השיבו אחר כך זה לזה כלום:

אין אתם מודין לנו שטוענין קורת בית הבד וכו'. דלא פליגי בית שמאי ובית הילל בזה כדתנן לקמן במתני' ושוין אלו ואלו וכו' ואם כן מ"ש להני דמתני' שאתם אוסרין ולא יכלו ב"ש להשיבן על זה:

אמר רבי זעירא. אלולי שאיני רוצה להכניס ראשי בין האריות האלה הייתי משיב על זה דשאני תמן בקורת בית הבד וכו' שכבר נעקרה כל טיפה וטיפה ממקומה מע"ש ומאליהן הן הולכין לתוך הכלי בשבת אבל הכא בהני דמתניתין מה אית לך מימר שהרי כל זמן שהן במים נשרין הן ביותר ונמצאת המלאכה נגמרה בשבת:

אין אתם מודים לנו שאין צולין וכו'. וה"ה להני דמתני' עד שישורו מבעוד יום:

הוינא אמר טעמא. להשיב על זה דשאני תמן שדרכן של אלו להתהפך לפי שאינן נצלין הכל בבת אחת אלא בתחלה צולין אותן מצד זה ומהפכין אותן לצד השני לצלותן וא"כ חוששין אנו שמא יהפוך איתן בשבת לגמור צלייתן אבל הכא בהני דמתני' מה אית לך מימר הלא דרך להשרות אותן כאחת והרי זו תשובה על דברי בית שמאי:

נצלו כאכילת בן דרוסאי. מבע"י מאי ואם אפילו בכה"ג אסרו והשיב לו ר' זעירא אין דאפילו הכי אסרו לפי שהוא דבר שדרכו להתהפך ולעולם איכא למיחש וצריך עד כדי שיצלה כל צרכו מבע"י:

א"ר מנא. לא היא ולא מסתברא אלא דמותר היא כשנצלו כמאכל בן דרוסאי שהוא שליש בישול מבע"י:

דאינון וכו'. כלומר וכ"ת דאי הכי אין כאן תשובה על ב"ש דהשתא אזדא לה לטעמא לדבר שדרכו להתהפך דאם היינו חוששין לכך אם כן אפילו נצלה מבע"י כמאכל בן דרוסאי הוה לן למיחש להכי מסיק ר' מנא דאכתי איכא תשובה על דברי בית שמאי משום דאינון ב"ה יכלין למימר להון היאך אתם משיבין לנו מדבר שמיהת דרכו לצלות כל צרכו מבע"י והיינו דאף אם לא נצלה אלא כמאכל בן דרוסאי נמי כל צרכו קרינן ליה שהרי יש כמה בני אדם שאוכלין אותו כך ולית כאן למיחש מידי. ומה שאסרו בשלא נצלה אפילו כמאכל בן דרוסאי הוא שאסרו דבכה"ג ודאי איכא למיחש אבל אלו דמתני' הרי הן כדבר שאין דרכו להשהות כל צרכו מבעוד יום וכלומר דליכא קפידא בהו אם נשרו כל צרכו מבע"י או לא דמאי אית לן למיחש בהו שהרי מאליהן הן נשרין והולכין וא"כ לעולם יש לב"ה תשובה על דברי ב"ש:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף