פני משה/סנהדרין/י/ב

פני משה סנהדרין י ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' ג' מלכי' וד' הדיוטות. אע"פ שגדולים וחכמים היו אין להם חלק לעה"ב שלא היתה אמונתם שלימה ואע"ג דבלעם מעובד כוכבים הוה ואנן תנן כל ישראל יש להם חלק לעה"ב משום דקי"ל חסידי עכו"ם יש להן חלק לעה"ב אשמעינן דבלעם לאו מחסידי עובד כוכבים הוה:

גמ' וכולהם חידשו עבירות. כל המלאכים שאחרי ירבעם כדלקמן ומפני מה תלה הכתוב בירבעם בכל מקום:

ואחד דימוסיא. עיקר וכולל לכולן:

איה אלהיך. לשון רבים:

זה אלהיך. פסוק הוא בנחמיה ולשון יחיד על הכולל לכולן:

וכי מה עשה אחאב. הא ג"כ אכתי מהקושיא היא והלא אחאב עשה יותר ויותר מירבעם כדכתיב ויהי הנקל וכו' ולמה נמנה ירבעם תחלה ואע"פ בין שתחלה היה מ"מ הגדול ברשעות היה לו למנות בתחלה אלא לפי שהוא התחיל בקלקלה תחלה ולפיכך גם הכתוב תולה בכל מקום בו על חטאות ירבעם:

חיאל איסטרטי לטיא. היה בא ועומד לפני חיאל היוצא לחוץ מהכלל והמקולל כדלקמן א"נ אסטרטי לטיה מבחוץ לפתח ביתו של חיאל:

בכמה אנא טב. כמה אני טוב ושוקל יותר היום:

טומתיה. הסך שהיה שוה והאומד שאמדו:

הדין קרייא. ראש הפסוק רק לא היה כאחאב וגו' היה דורש ששה חדשים לגנאי ונראה לו אחאב בחלום וביקש ממנו מפני מה אינו מסיים ודורש סוף הפסוק שלא הכל ממנו היה:

חיאל מן יהושפט. כדכתיב בד"ה ולו אחים בני יהושפט עזריה ויחיאל וגו' והוא מיהודה וכי מה ענין לו אל יריחו שבחלק בנימין היתה:

וחובה ע"י חייב. ולא היה אחד שהיה רוצה לעבור על קללת יהושע אלא הוא:

ובשגוב. היה לו להרשע הזה ללמד מבניו שכבר מתו ואע"פ כן לא הניח מרשעתו עד שגוב צעירו:

אזיל חמי ליה אפין. לך להראות לפניו ולנחמו וא"ל איני הולך שאיני יכול לסבול לשמוע מהם דברים המכעיסים אותך:

אם כדבריך. אם כך אתה אומר חי ה' אלהי ישראל וגו':

הדא הוא דכתיב ויהי כשמוע וגו'. כלומר כמו שמצינו גם במעשה דנבות שהיה אחאב נכנע כשששמע הדברים מפי אליהו וכן באותו הפעם היה נכנע ובוכה:

ואת אולם הכסא. פסוק זה לא נמצא ולא שייך זה כלל אצל אחז ונראה דט"ס הוא וצ"ל וביום שמנה לחדש באו לאולם ה' וגו' ופסוק זה בד"ה גבי יחזקיהו אשר טיהר הכל מה שהזניח אחז ככתוב שם:

מייתי לה מן הדא וחכיתי לה' וגו' שהחזיר ישעיהו ועשה כל הפעולות ללמדם תורה מפני שבטל אחז עד הנה:

מאותה שעה. אעפ"כ וקויתי לו שכבר הבטיח לנו בסיני ע"י משה כי לא תשכח מפי זרעו:

ומה את מועיל. ואם תאמר ומה את מועיל הרי כבר ראיתי תועלת כדמסיים הנה אנכי והילדים וגו' א"נ לנגד אחז דיבר ומה את מועיל במעשיך אעפ"כ עלתה בידי להעמיד תלמידים:

א"ל למה לא בעית. אע"פ כן תאמר לי הטעם מפני מה היה זה בדעתך שלא לישא אשה ולהעמיד בנים:

לא לך אנא שמע. ואע"פ שאמרת כי מת אתה ולא תחיה:

לאיזה קיר נשא עיניו. משום דכתיב הקיר בה"א הידיעה:

אבותי שקירבו לך וכו'. כדכתי' ויהי לשלמה שבעים אלף נושא סבל וגו' וכלם גרים היו כדאמרי' לעיל בפ"ו ובבבלי בפ' הערל באותה שעה נתוספו וכו':

בתתם סיפם וגו'. פסוק הוא ביחזקאל ודריש ליה לטובה שבני אדם גדולים היו וכו' והיו מקרבים ביתם לבית המקדש שהיו יכולין לשמוע הכל. והנביא אמר להם זה בתוכחה ואפי' כן היה הקב"ה מעלה וכו' ויתורא דהקיר וגו' מדייק. ובילקוט מלכים מביא בשם מדרש קהלת הגירסא יותר נכונה וכך כתוב שם בקירות בית המקדש נשא עיניו דכתיב בתתם סיפם את סיפי והקיר ביני וביניהם אמר לפניו רבש"ע אבותי בני אדם גדולים היו ולא היו יכולין להתפלל בכל שעה בבית המקדש אלא היו עומדים בתוך בתיהם ומתפללין והקיר בינם ובין המקדש ואני אין קיר ביני ובין המקדש כשאני מתפלל על אחת כמה וכמה שתנתן לי נפשי מיד ויהי דבר ה' אל ישעיה וכו' ע"כ. וגירסא זו נוחה היא לפי הענין השייך לתפילת יחזקיה:

א"ל. ישעיהו עכשיו אמרתי לו כך ואם אומר לו עכשיו בהפך לא יאמין לי:

עינוון. עניו גדול הוא ויאמין לך ולא עוד אלא עדיין לא יצאת הברה בעיר מנבואה הראשונה שאמרת לו:

העיר כתיב. וחצר קרי הוא והכתיב לרמז שלא ידעו עדיין בעיר:

כד דקם מנשה. כשעמד מנשה והיה רץ ורודף אחרי ישעיה להרגו:

חסר ציציתה דגולתיה. חסרו הציצית של מלבושו מלבלוע ונשארו מבחוץ ובאו ואמרו לו שניכר היכן הוא:

ולא אבה ה' לסלוח לו. על המעשה הזה ומכאן וכו':

והכתיב. על דברי ר' יהודה במתני' פריך דאמר מנשה יש לו חלק לעה"ב דכתיב ויתפלל וגו' והכתיב אחרי כן מלבד חטאות מנשה וגו':

נימר. דהמקרא הזה נאמר על המעשי' שעשה עד שלא חזר בו:

והכתיב על כל הכעס וגו'. ומשני זה ג"כ עד שלא עשה תשובה:

והא כתיב כי הוא אמון הרבה אשמה. וכתיב ברישיה דקרא ולא נכנע מלפני ה' כהכנע מנשה אביו כי הוא אמון וגו' ומשמע כי הוא הרבה אשמה יותר ממה שעשה אביו והוסיף עליהן והרי הכתוב מזכיר מעשיו אחרי הכנעו אלמא דלאו תשובה שלימה עביד ומשני האי הרבה לא הוסיף הוא ולאו על אביו קאי אלא חידש באשמה מה שלא עשו אותן שלפניו:

והכתיב וגם דם נקי שפך וגו'. ודרשוהו על שהרג לישעיהו ובזה ודאי לא הועיל לו תשובתו להביאו לעה"ב כדאמר לעיל ולא אבה ה' לסלוח דקאי על זה ומיפרך מילתיה דר' יהודה:

מהו בחוחים. דאי אפשר לפרש על מיני מאסר דהא כתיב בתריה ויאסרוהו בנחשתים:

בכירו מניקייא. לכדו אותו בין החוחים יונקים ודקים ומלשון החוח אשר בלבנון. כירו הוא ארז יונק ורך וספון בארז תרגומו ומטלל בכיורי ארזין:

מולא. מלשון מוליאר הגרוף כמו יורה של נחשת מנוקבת:

ומישמע לי אינון. וכי ישמעו לי אנשי מואב להפקיר בנותיהן לזנות והשיב לו אתה תתחיל בתחילה להפקיר בנותיך והם יראו ויעשו אחריך כמו כן:

ראש אומות. ומה שעשה הוא עשו אחריו כמוהו:

קנקלין. קלעים ואהלים:

מיני כסנים. פת הבאה בכיסנין:

ובור. תברר לך בעצמך:

ככריסה של חכינה. כארס של נחש:

זו היא שאמרו חכמים וכו'. כלומר בתחלה לא נתכוין זה אלא לבזיון אבל זו היא שאמרו חכמים שכך עבודתו:

והיה שם צרצור מלא יין וכו' הינזר מתורת משה. כלומר שעדיין לא שמעה לו עד שאחר זה אמרה שיפרוש מתורת משה לגמרי:

בסובתה. כך שמו:

שהיה מגלגל בחביות. עסוק במלאכתו ובא עליו שרו של פעור להכעיתו על שהיה רגיל לקללו תמיד כדלקמיה:

סניגורים. ובסיפרי גריס סנגדוריס סרדיוטו' שלו:

כמה הם שופטי ישראל וכו'. כדלעיל בפ"ק:

ואין טלפיה סדוקות. כלומר וכי אין לזו סימן טהרה כמותה:

פסיקיא. אזור רחב:

מפני הנוקרנין הנרגנים ומוציאין לעז ודיבה לא דברייך. לא מה שצוה בוראך עשית ואף לא רצון בלק:

שהיה צף. שט באויר על גביהן:

אלא מלמד וכו'. ועל חלליהם על חללים של ישראל שגרם להפילן במגפה ונתנו לו עכשיו שכרו משלם:

בא ישראל ושאלו את דוד. בשעה שבא אצל אחימלך היה דקאמר להו והוא דרך חול ואף כי היום יקדש בכלי לפי שרצו לאפותו בשבת והשיב להם והוא דרך חול ואינו דוחה את השבת:

ולא גלו את אזניו מי היו. אותן הרצים:

זונרא וכלונירין. מיני כלי זין ותכשיטין שנותנין המלכים להשרים להוד ולתפארת:

הא טריפין לך. הרי הם מוחזרין לך:

את עבדתה רבתה. הרי כבר עשית והבאת לשון הרע הגדול הזה:

לא כן תני ר' חייה וכו'. והא כתיב שמונים וחמשים איש נושא אפוד בד והם מבגדי כ"ג:

כיצד נתרחק. דואג האדומי:

והיו לומדים והוא שוכח וכו'. ועמדו עליו והרגוהו וכן הובא במדרש:

ויוסף עוד דוד וגו' ודריש ויוסף לריבוי וכן ועוד הוא לריבוי וכלומר שמרבה אני כפי מה. שנאמר בהדיא שלשים אלף הרי תשעים אלף ומדכתיב כל בחור בישראל דרשינן שמינה אותן כולם לזקינים:

לא נשאו כתורה. דכתיב בכתף ישאו ולא עשו כן אלא וירכיבו:

טעין כהניא. הגביה אותן למעלה ואח"כ טרפן לארץ:

שלח. ותשאל לאלו החכמים שמנית:

אמר דבח. זבוח לפניו קרבנות והוא עומד:

מילה. דבר שתינוקות של בית רבן אומרים בבה"כ בכל יום לא אמרת לו וזה אמרת לזבוח לפניו:

תימליוסים. היסודות:

עציץ. של חרס וביקש להרימו וא"ל העציץ אין אתה יכול. שאני מונח כאן לכבוש את התהום שלא יעלה ויציף את העולם:

ומן אימת את הכא. דודאי בשעת הבריאה לא היה צריך לך דתהום כלבוש כסיתו כתיב:

מן שעתא. שהשמיע הקב"ה את קולו בסיני רעשה הארץ כדכתיב ארץ רעשה וגו' והתחילה לשקוע עד התהום ואני מונח לכבוש את התהום ואע"פ כן לא שמע דוד לו והגביהו וכיון שהגביהו עלה התהום וביקש לשטוף את העולם והיה אחיתופל עומד שם ואמר עכשיו דוד מתחנק שעומד מקרוב ואח"כ אעשה דבר להקימו ואנא מליך:

למאה עולות. מדריגות ומעלות:

אע"ג כן. ואפ"ה היה סופו של אחיתופל כן שנתחנק:

אפי' על מגן. אפי' בחנם אין קללת רבו חוזרת ריקם:

מגילה שמסר שמואל לדוד. בענין בנין בית המקדש:

לא יכלו הכתובים לקרותו איש. אחר שנתן עצה זו לאבשלום:

ולא ידעין. והיה הספק להם מה הכונה ברורה אם בטל וברורה מהגשמים או בשרב וברורה מהקור:

יתיב בתינויה. יושב ושונה ישב לו מחוץ לשער וכשהיו התלמידים באים ורואים אותו אמרו אם הוא לא נכנס היאך אנחנו נכנסין והלכה להם והיה המשנה ששנה אלישע נאמרת ואין בן אדם נהנה כלום:

כיון שנתרחק מה כתיב. וכו'. נתרבו ולא היה המקום מחזיק לחיילות של התלמידים שהיו שם:

הוינא משזגה. הייתי כובסת בגדיו של ר':

ואמר ליה. זה האיש מאין ולאין גיחזי והוא השיב בלשון שחוק והוה א"ל לך ממני דאנא אזיל מחיה מתים והוה א"ל זה שפגע בו לית דמחיה מתים וכו' אבל הוא לא האמין כלל:

אנא ידע. אפי' היה שוכב וישן לא יהא ניעור על ידך לפי שלא שמרת כאשר צויתיך:

בסוסו כתיב. לשון יחיד והקרי בסוסיו ודריש להכתיב מלשון בגד ובדם ענבים סותו שהביא עמו מלבושים יקרים ואבנים טובות ליתן לו:

מומה כתיב. בלא אל"ף שלקח לו למום. ובספרי' שלפנינו כתוב מאומה וזהו א' מן החילוקים לבן אשר ולבן נפתלי:

ואשכחיה מוחלט. ולא היה יכול לקרבו באותה שעה:

דלתי לארח אפתח ומיותר הוא דהא כתיב בחוץ לא ילין גר אלא מכאן רמז שדוחין בשמאל ומקרבין בימין ואפי' לאלו שראוי לדחותם דלתי אפתח לקרבם בימין:

בשעה שנמנו וכו'. ורצו למנות גם לשלמה עמהם כדלקמי' ויצאה בת קול וכו':

הדר עילה. כך שמו והיה רגיל להתפלל על הצרה ומיד נענה ומאותה שעה שנמנה עם אלו לצרף את שלמה התפלל ולא נענה:

כשמועו. כמשמעו מנשה מלך יהודה:

עלי לפלש. לפתוח ולחפש אחר מעשים טובים והתורה אשר היו להן ואעשה שיתרצו זה עם זה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף