עיקרי הד"ט/אורח חיים/לב
< הקודם · הבא > |
דיני סוכה ומצות הישיבה שם
א[עריכה]
אות א אף אם ירדו גשמים ביום א' ולא ישב בסוכה אין לזוז מדעת הרמ"א בשם הראב"ד שצריך לחזור ולברך זמן משום הסוכה וכן סתמו כל האחרונים ודלא כהרב"ח שמשים מחלוקת בין הפוסקים בתשובותיו סימן קל"ב ומש"ה פסק דאין לברך מספיקא דליתא דפליגי ודבריו אינם מוכרחים:
[הד"ט:] ועיין להרב קול אליהו (סי' מ"א) דצידד דהרמב"ם נמי יודה בזה. ועיין לאליה רבה ולדגול מרבבה סי' תרמ"ח, דמ"מ לדעת הרא"ש לא יברך ע"ש. והרב משאת משה (ח"א סי' ה') גם הוא דחה סברת הרב ב"ח ומחייב לחזור ולברך ע"ש. ועיין להרב זקן אהרן (סימן קס"ה) דכתב דהאוכל ליל א' כזית וסועד חוץ לסוכה שגגה היא בידו ושהמנהג הוא כהרשב"א ושאר פוסקים אפילו בליל א' כיון שמצטער פטור מהסוכה אבל מי שבא לאכול כזית צריך שתאכל[1] כל סעודתו [בסוכה] שהרי חייב עצמו באכילתה. ועיין ג"כ להרב זרע אמת (סימן צ"ב) דכתב דאם ירדו גשמים בליל א' שיאכל כזית בסוכה ויגמור סעודתו בבית ושם יברך ברכת המזון ולא בסוכה על הכזית שאכל שם ע"ש. ועיין גם כן להרב משבצות זהב (סימן תרל"ט אות י"ז) אם יש חלוק בין ליל א' וב' גם לענין ברכת הסוכה:
ב[עריכה]
אות ב מי שקידש ובירך בסוכה ונסתפק לו אם בירך לישב בסוכה אע"ג דבהזכרת גשם וטל עד ל' יום אם נסתפק בחזקת שלא הזכיר כמבואר באורח חיים (סימן קי"ד) שאני הכא דיושב בצל סוכה ושלטה ביה עינא מסתמא בירך גם כן. זאת ועוד, דכיון דהברכות דרבנן אזלינן בספקייהו לקולא:
ג[עריכה]
אות ג הביא לכלל יישוב קצת מה שתמה על הרמב"ם בפ"ה מהלכות סוכה דין ה' דאם סיכך בחצים נקבות פסולה אף על פי שעשוים לימלאות בברזל בית קבול הוא ומקבל טומאה וכו' ואילו בפ"ב דין ג' מהלכות כלים פסק להפך דבית קבול העשוי למלאות אינו מקבל טומאה והרי סתירה ממש. ותירץ בדוחק ע"ש:
ד[עריכה]
אות ד מי שגשמים נוטפין עדיין בסוכתו אם אין טורח הרבה לילך באחרת סמוך לביתו יש לו לילך שם:
ה[עריכה]
אות ה סוכה שאין בקרקעיתה רק קרוב לרוחב חמשה טפחים ויש לה גדר מזה ומזה בג' עבריה ואינו גבוה מן הקרקע רק ח' טפחים ועליו לוח ד' בולט החוצה וממנו עד הסכך גבוה עשרה פסק הרב להיתרא:
ו[עריכה]
אות ו המיקל לעשות סוכה תחת הלטי"ש כמו שהוא בגג הרעפים לא הפסיד ושדי נרגא במ"ש הרט"ז (סימן תרכ"ו ס"ק ג'):
[הד"ט:] ועיין להרב בית יהודה (ח"א סי' י"ז) דהמסכך סוכתו תחת סרוגי ברזל שיש בהרבה חצרות פרוסים ועושים סוכה כהלכתה באמצע החצר אין בכך כלום ואף על פי שאין בין ברזל לברזל ג' טפחים לא אמרינן לבוד להחמיר ודלא כרט"ז (סימן תרכ"ו ס"ק ג') דאוסר לעשות הסכך תחת הלאט"ש ע"ש ובסוף דבריו הביא בקיצור סברת הרב גו"ר (כלל ד סימן ח) שכתב בפירוש דמותר לעשות סוכה בחצר אף על פי שלמעלה בשטח הגג יש בו מעשה רשת ושבכה מפשתן ונחשת ולסמוך ג"כ הסכך על אותו הרשת לא הוי סמיכה על דבר המקבל טומאה דכיון דמחובר הוא אינו מקבל טומאה וכן המנהג קדום ופשוט פה פירינצי לסכך תחת מעשה רשת ושבכה של ברזל הקבועה ומעולם לא מיחו בהם חכמים וכאשר עיני ראו וידי שמתי למו פי. ועיין להרב פרי מגדים (סי' תרכ"ט ס"ס א') דהתיר בשעת הדחק לסכך בזכוכית ששמע אומרים שנעשית מאפר ואפ יש בה תערובת הולכין בתר הרוב ככל התורה:
ז[עריכה]
אות ז עצי סוכה גנובים ומריש גנוב שאין לבעל העצים רק דמי עצים משום תקנת השבים ובתוך ימי חול המועד נפלה סוכתו של גזלן וטען בעל העצים את עציו והלה טוען שרוצה להקים סוכתו הנופלת ושיקח דמיו מיד או העצים אחר החג, ועו שאול ישאלו בגונב מריש ובנאו בבירה ויורו המורים לפרוע את דמיו וקודם הפריעה נפל הבית והנגזל רוצה קורתו כיון שנפלה והגזלן משיב שמיד שהורו בית דין ליתן דמיה זכה בקורה ורוצה לתת לו דמיה ופסק הרב המחבר דהדין עם הגזלן כיו שכבר נפסק דינו ואין ספק כלל בזה, ולא עוד אלא דאף אם לא עמדו בדין כיון דדינא הכי הוי דאין לו אלא דמי עצים דעתו ז"ל נוטה דאין א' מהם יכול לטעון בהפך (ועיין לקמן סימן ל"ג אות ל"ב):
ח[עריכה]
אות ח אם עשה סוכה בתחלה במקום שמצטער לישן מ"מ יוצא ידי חובתו באכילה ודלא כמ"ש המרדכי פ' הישן דמחמיר, ודחה ג"כ סברת הרב תרומת הדשן (סימן צב) הביאה גם כן הרמ"א (סימן תר"ם סעיף ד') דאם אינו יכול לישב בסוכה משום שצרה מהתכנס לא מיקרי מצטער וחייב לישן שם דליתא:
[הד"ט:] ועיין להרב מים רבים (סימן נ"ג וסימן נ"ד) שיצא לחלק על הוראה זו וחיזק בפלפול עצום סברת הר"י דיין דדברי המרדכי שרירין וקיימין ודלא כהר"ץ הנז'.
ט[עריכה]
אות ט דחה סברת הרב"ח (סימן תרל"ד) דפסק להכשיר סוכה שאין ברחבה ז' טפחים אבל ארכה יותר מד' אמות ושכן מבואר במסכת סוכה דליתא, דפסולה היא, הגם שארכה מארץ מדה כיון שאין ברחבה ז' טפחים, ושכן פסק הרמג"א ודחה כמותו דעת הרב"ח והגיה כמוהו דברי התוס' שהביא הרב"ח לראיה ע"ש (ועיין לעיל סימן ב' אות א'):
י[עריכה]
אות יו"ד כל סעודה, אפילו סעודת מצוה, צריך לסעוד בסוכה ואין לך פיטור רק סעודת חתן וכלה וזה דוקא להרמב"ם והרי"ף ושאר הפוסקים דאילו להרא"ש והעיטור גם החתן חייב דפסקו כרבי זירא דאכל בסוכה וחדי בחופה ואמר כל שכן דחדינן דעבידנא תרתי כדאיתא בש"ס דסוכה (כה:):
[הד"ט:] ועיין להרב גנת ורדים (כלל ד' סימן י"ג) דגם לבו לו כן חשוב. ועיין גם כן להרב חיים שאל (ח"ב סימן ל"ה אות ד') דהכריע לחייב הקרואים לאכול בסוכה דאין הם נקראים בני חופה אע"ג דמשמע קצת מדברי הרב תרומת הדשן דהקרואים נמי קרוים בני החופה ע"ש. ובספר חופת חתנים (דף ל"ג]]) כתב דעכשיו נהגו לסמוך על דין שושבינין כל הקרואים הגם שאינם שושבינין ממש וחטט לעשות סמוכין למנהג ע"ש.
וכן המנהג פשוט פה פירינצי לאכול גם הקרואים עם החתן חוץ לסוכה ובפרט כשאין לחתן סוכה בביתו, רק המתחסדים עם קונם נמשכין את עצמן מלילך לסעודת חתן אם אינם יכולים לאכול בסוכה, ועל אלו וכיוצא לאלו אני אומר שצריכים הם להזכיר מקודם את החתן שלא לקוראם עם הקרואים וכאשר היה עושה מהרי"ל (לפי הרשום בזכרוני החלוש) שהיה מצוה לשמש שלא יקראנו למשתה ברית מילה, וכן ראיתי אחר כך להרב מכשירי מילה בשם הרב תוספת מרובה דיש לצוות לשמש שלא יקראנו אם אין דעתו לילך לשם פן יכשל ח"ו ברשת החרם אם לא ילך דאחד מהמנודין לשמים הוא מי שאינו מסב בחבורת מצוה כפי' רש"י ז"ל[2] בערבי פסחים (דף קי"ג ע"ב) שפירש כגון משתה של ברית מילה או בת כהן לכהן וכו' אם לא שנאמר שכיון שיראי ה' הללו חוששין לסברת המחייב לישב הקרואים בסוכה עליהם הכתוב אומר שומר מצוה לא ידע דבר רע[3] וכל שכן שלא אמרו כן רק אם יסרבו לילך בנשואי בת כהן לכהן לרש"י[4] הנז' ולהתוס' גם נשואי ת"ח ושיהיו שם בני אדם מהוגנין כמו שכתבו שם בריש דף קי"ד[5] וכמבואר כל זה במור"ם (יורה דעה סימן רסה סעיף י"ב) ע"ש ומ"מ אין לגעור לע"ד במי שאינו נזהר בזה והולך בין הקרואים לאכול חוץ מהסוכה כיון שיש להם על מה שיסמוכו לקיים המנהג:
יא[עריכה]
אות יא הורה גבר להלכה ולמעשה בליל ב' של סוכות סוכה ואח"כ זמן כליל א' וכסברת האחרונים הרב ט"ז והרב מג"א בשם רש"ל והרב ב"ח. הגם דמרן בסימן תרס"א פסק דבליל ב' יברך זמן ואח"כ סוכה:
[הד"ט:] ועיין להרב יוסף אומץ בסימן כ"ח דתמה על הרב נודע ביהודה הנז' והעלה כסברת מרן שהיא דעת הרא"ש והרמ"ע באלפסי זוטא וכסברת מורם בהגהה ושכן ראוי לנהוג לברך בליל ב' זמן ואח"כ סוכה:
יב[עריכה]
אות יב אסר לשמש מטתו בסוכה וכדברי הרש"ך על התורה פ' אמור (דף קצ"א ע"ב) ואף לדעת הרמ"א דמתיר הוא דוקא כשיש סדינים בסוכה באופן שלא יכנס אור הלבנה בתוכה וכן כתב הרב כנסת הגדולה (סימן ר"מ) בשם הרב סדר היום. ולדעתו ז"ל אף לאור הכוכבים אסור. ושוב הביא דברי הרב של"ה בשם הרב מטה משה שמתיר ומסיק למעשה דאסור:
יג[עריכה]
אות יג עלה בהסכמת פסק דינו של תלמיד חבר שלו הר"ם קרפניטי ז"ל בדין ראובן שהשכיר ארבעה בתים שלו לשמעון ולוי יהודה ויששכר היינו ד' עליות זו למעלה מזו לשמעון העליה העליונה, ללוי שלמטה ממנה, ליהודה שלמטה ממנה, ליששכר התחתונה שבתחתונות, ויש לבתים הנז' חצר אחד בשותפות שיד כלם ממשמשת בו והיו משתמשים בשותפות ובפרט בחג האסיף היו עושים שם הסוכה בשותפות, ויהי אחרי ימים ושנים ויכירו שמעון ולוי קושי הירידה בימי החג מביתם לסוכתם שבחצר ויתיעצו יחד וגם יהודה נלוה עמם לעשות סוכה באויר החצר ע"י קורות מכותלם לכותל אחר שכנגדם ובהשארת מקום פנוי שיוכל גם יששכר שלא רצה להשתתף עמם לעשות סוכה בחצר כאשר ייטב בעיניו. ואף על פי שעל ידי סוכת שמעון ולוי היו מאפילים אורם בימי החג בבתי יהודה ויששכר שהיו חלונותיהם פתוחות לחצר תחתיהם מ"מ לא מיחו כלל כי יהודה נלוה עמם בהיות הדבר קל בעיניו לעלות איזה מדרגות לישב בסוכתם מלרדת בחצר ויששכר גם כן לא מיחה בהם כדי לעשות סוכתו בחצר סוכת יחיד ולהיות ברשות עצמו ליכנס שם ולאכול כשירצה. ויהי לתקופת ימים ושנים העביר ראובן המשכיר מביתם את יהודה ויששכר והשכיר אותם לזבולון ובנימין שכירות תמידית והניח שמעון ולוי במדורות העליונות [כ]בראשונה והיו ארבעתם משתמשים בחצר כמלפנים ובהגיע ימי החג והנה שמעון ולוי באו לעשות סוכתם למעלה כאשר היו עושים ובאו זבולון ובנימין לעכב על ידם משום האפלת האורה בבתיהם ושמעון ולו החזיקו במחלוקת ורוצים לעשות סוכתם כראשונה וטוענים שאין כח ביד זבולון ובנימין לעכב על ידם בשכבר החזיקו בשנים קדמוניות עודם יהודה ויששכר דרים במדורות התחתונות, ואלו כלפי אלו עונים וטוענים דמה חזקה היא זו בפני יהודה ויששכר שלא היה שלהם אלא של המשכיר ולמשפט נקרבו ויצא פסק דינם ממעלת הפוסק הרמ"ק הנז' לזכות זבולון ובנימין מכמה טעמים נכונים ומצודקים שאם חזקתם חזקה נגד השוכרים הראשונים לא מפני זה יחזיקו כלפי האחרונים שהם לא נכנסו תחת הראשונים רק תחת המשכיר ואיהו לא הפסיד אנפשיה במה שלא מיחה כי לא היה בידו למחות במשך זמן השכירות ועכשיו הוא או הבאים מכוחו מוחים והדין עמהם ואף על פי שמוחים לעשות מצות סוכה אאת"ל שאינם יכולים למחות לדבר מצוה אין זה מעכבם לקיים מצות סוכה כי יוכלו לעשותה בחצר מלבד דבלא"ה נמי אע"ג דקי"ל ניחא ליה לאיניש דליעביד מצוה בממוניה אין זה רק מהסתם אבל כשמוחה בפירוש לית דין ולית דיין דהרשות בידו. ועיין להרב המבי"ט (ח"ג סי' קכ"ה). ולהרב פר"ח באורח חיים (סי' תל"ז ס"ק ג') שכתב בפירוש דאף דאמרינן ניחא ליה לאיניש וכו' מ"מ אי אמר לא ניחא לי לא כייפינן ליה ע"ש:
[הד"ט:] ועיין להרב מים שאל (סימן תל"א) מה שתירץ לקושית הרב שער אפרים על ענין ניחא ליה לאיניש וכו'. ועיין ג"כ לעיל (סי' ב' אות ג') ועיין ג"כ להרב פרי מגדים בחלק אשל אברהם ס"ס תרצ"ד דכתב דמי שנדר טלית לקהל להתעטף בו ש"צ לפני העמוד יראה דאסור לאחר לשאול אותו לעצמו. והגם דבסי' י"ד פסק מרן דמותר ליטול טלית חברו וכו' דניחא ליה לקיומי מצוה בממוניה היכא דאין כ"כ היזק ניכר ושם הסכימו האחרונים שאין לברך וכאן דעת הנודר דוקא לש"צ וכבר אין שלו לומר ניחא לקיומי וכו' וראיה מברייתא דמציעא מגבת פורים אין רשאי לשנות דבתר דעת הנודר אזלינן והניח הדין בצ"ע ע"ש. ועיין ג"כ להרב חסדי דוד (סימן תלז) שהאריך בזה ונשא ונתן בדברי הרב"ח:
יד[עריכה]
אות יד אם אכל פת הבאה בכסנין ליל א' של חג בסוכה כשיעור כזית לא יצא ידי חובתו ואם אכל כשיעור שאחרים קובעים עליו סעודה ובירך ברכת המזון יצא ידי חובתו וטוב להזדרז לאכול כזית פת בסוכה אף אם ירדו גשמים:
[הד"ט:] ועיין ג"כ בספרו ככר לאדן (סימן ה אות ג) דברי מהר"י ן' נאיים ואת אשר השיב לו הרב המחבר באות ד'. ועיין לעיל סימן י"ג אות ב' ובסימן טו"ב אות ל"ג. וראיתי להרב פרי מגדים בחלק אשל אברהם (סי' תרל"ט אות ט"ו) שכתב וז"ל חייב לאכול כזית מחמשת מיני דגן דוקא, בליל א' וב', ויראה ד[ב]לחם הנילוש במי פירות וכדומה אינו יוצא ידי חובתו דומיא דמצה. עכ"ל. ואני בער לא זכיתי להבין דבריו דמה להתם שכן כתיב לחם עוני משא"כ בסוכות ודי שיאכל השיעור שאחרים קובעים עליו משא"כ בפסח דאינו יוצא אף אם יאכל ממנה כמה ככרות:
טו[עריכה]
אות טו במקומות קרים הרבה שבחג הסוכות יורד [שלג] הרבה על סכך הסוכה ומתעבה ונעשה כעין תקרה אין לפקפק בזה דשפיר נפיק ידי חובתו בסוכה זו:
[הד"ט:] ועיין להרב פרי מגדים ([א"א] סי' תרל"ח אות א') דבסוכה מעובה כמין בית שאין הגשמים וכו' דאסור לומר לגוי ביום טוב ושבת ליטול משם היותר. וליטול כדי להבעיר יש לומר דהוו שבות דשבות דסותר אינו חייב אלא א"כ על מנת לבנות עיין בשבת דף ל"ב משא"כ להכשיר סוכה ואי הוי ממש סותר על מנת לבנות במקומו שעל ידי כך מוכשרת יהיה אסור מן התורה בשבת. וביום טוב כשאין לו סוכה אחרת לאכול, יש לומר דמכשירי אוכל הוי עסי' תקי"ד עכ"ל. ולע"ד לא ידעתי מאי מכשירי אוכל נפש איכא הכא דאילו לא היה רשאי לאכול מי שאין לו סוכה יפה היה אומר [כן], אמנם כיון שאם אין לו סוכה אינו חייב להתענות ויכול ורשאי לאכול [חוץ לסוכה], מה דמות נערוך ליטול מהסכך כדי להכשירה משום מכשירי אוכל נפש ודוק:
טז[עריכה]
אות יו על מה שנהגו קצת לעשות סוכה ברשות הרבים כתב הרב מג"א בסי' תרל"ז ס"ק ג' דהמברך מברך ברכה לבטלה והביא ראיות לדבריו, דחה ראיותיו, ומ"מ לא החליט הדבר למעשה משום שלא היו בידיו תשובות הרשב"א והפוסקים שהביא הרב מגן אברהם לחטט אחריהם:
יז[עריכה]
אות יז אם נפלו עצי סוכה ביום טוב אינם אסורים אלא מדרבנן ולא מדאורייתא דלאחר שנפלו פקעא מינייהו קדושתן. ותמה על רבים ונכבדים דסברי דאיסורן דאורייתא אף לאחר שנפלו:
[הד"ט:] ואם אסור לסתור סוכתו בחולו של מועד לאיזו סבה שתהיה כשיש לו סוכה אחרת עיין לעיל סי' ב' אות ס"ח:
יח[עריכה]
אות יח טעמא טעים על שאין מברכין על עשיית סוכה לפי שאין המצוה אלא בישיבתה וקרא נמי לא אמר סוכות תעשו אלא בסוכת תשבו וגם אין ניכר עשייתה למצוה דכמה בני אדם עושים סוכה לצל ולא לשם מצוה. ועוד דכל מצוות מברכין עליהן ומיד עושין אותה אבל הכא אין מברכין על עשייתה שאין עושים המצוה מיד כטלית ותפילין שעושים המצוה מיד וכתיבת ספר תורה דמיד עושה מצוה דוכתב לו את משנה התורה כתיב, אולי דצריך לברך, אמנם לא ראה בשום אחד מהפוסקים שכתב כן ועי"ש דמשום הכי כשהשיב תשובה מאהבה לתלמיד ותיק שלו מהר"ש ן' עזרא ששאל ממנו אם יחוייב לברך על כתיבת ספר תורה ומתי יברך אם בתחלת הכתיבה או בפעם ראשונה שיקרא בו בצבור ואם יברך שהחיינו והשיב לו הרב דעל כתיבת ספר תורה אין לו לברך בשום זמן וברכת זמן יברך בפעם ראשונה שיקרא בו בצבור: