מתנות כהונה על שמות רבה/א

מתנות כהונה על שמות רבה א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתנות כהונה על שמות רבה - פרשה א

פיסקא: א  ד  ה  ו  ח  ט  י  יא  יב  יג  יד  טו  יז  יט  כ  כא  כב  כג  כד  כה  כז  כח  כט  ל  לא  לב  לג  לד  לה  לו  

א  [עריכה]

ומה תלמוד לומר חושך כו'. מאחר שמוסר נפשו עליו ויורד עם חבירו עד לחייו בשבילו היאך אמר שלמה כשהוא מונע שבטו ממנו שהוא שונא בנו [והכא מוכח במדרש משלי]:

[והיה מצחק בו ועובדו. פי' שהיה מראה עצמו כמצחק בעלמא ועושה מה שרואה אחרים עושים כדרך השוחקים או המלעיגים וכוונתו לעבודה היתה אבל בפירוש לא היה עובדו. והוזקק לומר כן משום לישנא דמצחק:

שמא ילמד בני. ולולא זה אעפ"י שזר מעשהו לא היה ראוי לדחותו בשתי ידים אלא ליסרו למשפט אולי ישוב אבל השתא שפחדה מיצחק פן יאלף אורחותיו ראוי לרחקו מיד:

בנביאות. דפי' שמע בקולה בקול נביאותה דומיא דוישמע אברהם לקול שרי שאמרו בב"ר לקול רוה"ק שבה דשרה אחת משבע נביאות וכו':

מביתו. פי' שלא שלחו לפי שעה אלא לגמרי וטרדהו שלא ישוב עוד לביתו:

בלא כסות. דייק מדכתיב ויקח לחם וחמת מים משמע שלא נתן רק לחם ומים ואף זה אינו אלא מעט על יום או יומים מפני שתוכל לשאת הילד]:

נפנה. לא היה חושש ופונה אליו:

לא נפנה עליו. בתנחומא יש פה תוספת מעט:

חמש עבירות. בפ"ק דבבא בתרא יליף כולהו חמש מקרא. ועי' מזה בב"ר פ' ס"ג:

שלשה מתנות כו'. בפ"ק דברכות:

[קשה תרבות רעה כו'. עי' בפ"ק דברכות]:

(אהבתי אתכם וגו' גרסינן):

ד  [עריכה]

כאלו אותו היום. שצוה עליהם עבודת פרך:

שסגל. שאסף ואצר. כל דבר שחביב על האדם ומצניעו ומאספו ואוצרו נקרא סגלה. כד"א סגולת מלכים:

ה  [עריכה]

[מתוך הסנה. שדיבר עם משה מתוך הקוצים לומר שכ"י הוא שותף בצערן:

הה"ד וכו'. יפה תואר לא גרס הה"ד אלא אמר ר"י]:

שנתחבר. לוי לשון חבור. כמד"א הפעם ילוה אישי:

ו  [עריכה]

הדא הוא שאמר כו'. בתנחומא הלשון יותר ברור:

בני גבירות תחלה. למנין ולכל דבר מפני שהן בני הגבירות:

[גדולים. פי' בני הגבירות מבני השפחות מצד יחוסם שכולם נשים כשרות בשיחרור וקידושין וכש"כ לפי רז"ל שגם הנה בנות לבן לכן הקדים:

שכן ישעיה. לפי שנענש כמו שאמרו רז"ל לכן אמר דהוא גופיה קאמר שנמצא הודאת בעל דין]:

מקוראי. לשון תקרה [והוא דבק למ"ש אח"כ אף ידי יסדה ארץ וכו' שקירה הארץ והשמים בהם]:

ח  [עריכה]

ששה. ו' לשונות של רבוי כתובים במקרא זה. פרו. וישרצו. וירבו. ויעצמו. במאד מאד. ותמלא וגו'. הרי ששה [וודאי כל אחד היתה קבלה בידו ואסמכה אקרא]:

כחושים. כמו יער של קנים [הצומח קנים הרבה] [עיין בערוך ערך חש השלישי]:

[הלא. שם התואר אלא מדלא קאמר וימת וימלוך דייק:

רב ושמואל כו'. פרק קמא דסוטה:

פתחין. אינם רבנן דלעיל]:

ה"ג פתחא להאי פרשתא בהאי קרא:

יאכלם חורש כו'. דרש ביה לשון חדש. כד"א מלך חדש:

למחר הוא עתיד לומר כו'. ואשר לא ידע פירושו כמ"ד לעיל עשה עצמו כאלו לא ידע. וכ"מ בס' רבינו בחיי:

ט  [עריכה]

ובך ובעמך. אצל מכת הצפרדעים כתיב בפר' וארא:

ה"ג לאלהיהם. של אלו במה נידונם. נידונם באש הנה ה' באש יבא:

נדונם בחרב כו'. ועי' בפ"ק דסוטה (דף י"א רוב פ' זו). ולקמן ר"פ כ"ב:

ועליהם אינו כו'. פירש ועוד עליהם כו':

בקדרה שבשלו כו'. כלומר במים חשבו לאבדם והם עצמם נאבדו במים:

יושבי יעבץ גרסינן. וכתיב סופרים והיינו סנהדרין. וכן תרעתים תרגום של שער תרע. על שם שסנהדרין יושבים בשער. כן פירש"י בפ"ק דסוטה:

כל זמן שישראל כו'. ולפ"ז רוח הקודש אומרת ועלה מן הארץ:

י  [עריכה]

[ה"ג דברי ר' אלעזר ב"ר שמעון וכ"ה בפ"ק דסוטה]:

מלכן. פירש"י דפוס שעושין בו לבנים:

אסטניס. מעונג ורך בטבע:

דבר שמשים. רדוי של שומה שמרגילין ומשימין לעבודה אותו המלבן שתלו לו היה לישראל רדוי של השמה. אן נאמנ"ט בלע"ז:

למען ענותו. לפרעה בשביל סבלותם של ישראל שישראל יטו שכם לסבול [ועיין שוב כל הענין עד ארבע גזירות בפ"ק דסוטה:

יא  [עריכה]

כקוצים. היה דומה להם כאלו עיניהם מלאים קוצים בראותם את ישראל פו"ר. כקוצים ולמה לא כפשוטו בחייהם מקרא קצר שהיל"ל ויקוצו בחייהם כמו קצתי בחיי]:

א"ר אויא מודה ר"א. שאמר בפרך הראשון פי' פה רך מודה שזה בפרך השני ודאי פי' פירוכה פירוש שברון הגוף ומתנים שהרי כתיב וימררו כן פירש רש"י בפ"ק דסוטה: [ועי' עוד במ"ר פר' ט"ו: שהם פו"ר. כלומר שמפני שאף על פי שהיה מפריש בין אנשים לנשים כדלעיל לא הועיל והיו פו"ר לכן הוצרך לגזור על הזכרים כי לולא זה טוב לו לגזור שיפרשו מד"א ולא שיגזור מגונה כזו לשפוך דם נקי]:

יב  [עריכה]

דגים קטנים. כדאמרינן בעלמא בפרק אין מעמידין שמברין את הגוף. ומרבים זרע:

יג  [עריכה]

גזר על הזכרים. וזו היא גזירה השניה. ועי' לקמן ריש פרשה כ"ו:

שלשה שנים. [ה"ג גדול ממשה ג' שנים ומרים גדולה ממשה חמשה שנים. אמרו כו'] שנאמר בפרשת וארא ומשה בן שמונים שנה ואהרן בן שלש ושמונים שנים בדברם אל פרעה:

ומרים גדולה כו'. שהרי משנולדה מרים התחילו למרר חייהם בעבודת פרך. ועל שם כך נקראת מרים על שם המירור והמשך ימי המרר היו שמונים וששה שנים. כדאיתא במדרש חזית בפסוק כי הנה הסתיו עבר וזולתו בכ"מ. ומאז בא משה ואהרן אל פרעה עד צאת ישראל ממצרים היה שנה תמימה כמו שדרשו ז"ל במסכת עדיות בפרק שני משפט מצרים שנים עשר חודש וכל אותה שנה היו מתייסרין בעבודת פרך. כד"א המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים. ואיתא בפרקי ר' אליעזר שבו בלילה שהכה בכורי מצרים היתה שם רחל בת בנו של מתושלח שהיתה הרה ללדת רמסה בחמר היא ובעלה. ויצא הוולד ממעיה ונתערב בתוך המלבן וירד מיכאל והעלהו לפני כסא הכבוד כו'. נמצא ביציאתם ממצרים היו למשה שמונים ואחד שנים. ואז נשלמו ששה ושמונים שני המירור שהתחילו כשנולדה מרים הרי שהיו למרים חמשה שנים קודם לידת משה. ואף מה שדרשו חז"ל בפ"ק דראש השנה שבראש השנה בטלה עבודה מהם אין פירכא שחשב חצי השנה ככולה:

ועושה צרכיה. לילד הנשים:

נופעת. צ"ל נובע או שופת:

מפיעה את התינוק כו'. רגיל הוא כשהוולדות יוצאות לעולם הם נראים כמתים מפני קושי הלידה והנשים הזריזות מפיחים בנקביו ומשיבים נפשו אליו במיני תרופות:

מפיעה. כמו מפיחה בחילוף אותיות אחה"ע או יהיה פירושו האירה פניו ונפשו. כד"א הופיע מהר פארן:

שהופיעה פניה. האירה והעיזה פניה:

[ועי' מזה בפ"ק דסוטה ובקהלת בפסוק טוב שם]:

שפרה שהיתה כו'. זו יוכבד:

סנהדדין. חכמים ומנהיגים עושי משפט נקראים כן:

כשהיא מעוברת. ממשה כדאיתא לקמן. ובפ"ק דסוטה ואע"פ דכתיב אח"כ ותהר האשה כו'. [בפ"ק דסוטה יליף ליה בגז"ש וע"ש]:

ולכן היתה מצפינו שלשה חדשים. שהמצריים היו מונין מיום שהחזירה תשעה חדשים. והיא היתה מעוברת שלשה חדשים קודם לזה וילדתו לששה חדשים ויום אחד אחר חזרתה:

וגזרתך מתקיימת. כמו שנאמר ותגזור אומר ויקם לך הכי מסיק בפ"ק דסוטה:

יד  [עריכה]

ויפרע מהן. מן המילדות כי הם הממיתים בידים:

אם חיתה חיתה. והאי דכתיב וחיה אינו צווי שיחיו עכ"פ אלא תשאר בחיים מצדכם שאתם אינכם מצווים להמיתם:

שממנו נברא. הזכר הראשון הוא אדה"ר:

אינה יכולה. מפני הדת ואף אם תעבירנו לא מפני כך תלד יותר:

טו  [עריכה]

אליהן. משמע על עסק ביאה ל' ויבא אליה. כן פירש"י בפ"ק דסוטה:

קלס. שבח והלול:

שיצא. כדי שיצא יפה:

[שלא ימצאו ישראל ידיהם גרסי']:

הקלה. חסרון בעל מומין:

תלה. המתין והיה תולה להם הדין:

אנו נחייה. כלומר לא נעשה כן ח"ו אלא נחיה אותם:

יז  [עריכה]

שהכל עזבוה. פירש רש"י בפ"ק דסוטה שמתחלה היתה חולנית כדלקמן ובחורי ישראל עזבוה מלישא אותה:

אשתו. של כלב היתה וע' שוב כל הענין בפ"ק דסוטה:

נעשה לה כאב גרסינן. ופי' שטרח ברפואות כאב לבתו:

[שתקע גרסינן. לחברותה גרסינן]:

ולכך כתיב כו'. כלומר והיא היא עזובה הנזכרת בראש הענין:

שאילולי כלב. כדאיתא לקמן בפ' שלח שחגר חרבו כננד המרגלים ואמר או אהרוג או אהרג אם לא תקחו מפרי הארץ:

[שרימם הקב"ה גרסינן. השאילו לי גרסינן]:

יט  [עריכה]

בין החומות כו'. ומשה היה בן שמונים שנה בדברו אל פרעה הוציא פ' מן רד"ו שנתעכבו במצרים ונשארו ק"ל:

כ  [עריכה]

בפיתקה. בפסק דין [וכן איתא הענין בפ"ק דסוטה]:

מבכין. גורמין לו שיבכה:

כא  [עריכה]

שאין פושטין כו'. ולפיכך צריכים לקמץ שלא יצטרכו לפשוט ידיהם בגזל וגומא דבר הפקר הוא:

כב  [עריכה]

ולא אחות משה. בתמיה:

וטפחה. הכתה אותה בטפח על ראשה:

כג  [עריכה]

[וכל העולם אינו כו'. כלומר. אע"פ שכל העולם כו' בפ"ק דסוטה גרס אם אין כו']:

לא תברא. אינה שבר ופרכא:

דאשתרבובי כו'. נעשית ארוכה:

ותנינא. גבי שרביט הזהב דאחשורוש במסכת מגילה:

[שיני רשעים כו'. במס' ברכות ריש פרק הרואה]:

כד  [עריכה]

עשיתו בעל מום. והוא לוי ונפסל בקול לעבודת השיר:

ה"ג במסכת סוטה בפ"ק:

חופת נעורים בתיבה. אמרה שמא לא אזכה לחופתו:

ומנהגו כנער. שלא היה בוכה כדרך הילדים עד שהוצרך גבריאל להכותו:

[מה זה זה נופל. ואעפ"י שזה דבק עם ילדי העברים הוצרכו לדרשו בפ"ע מפני שחסר הוא שהיל"ל הוא זה ולכן הוצרך אונקלוס לתרגם הא הדין]:

המצפצפים והמהגים. הנביא קורא אותם בלשון גנאי שאינן אלא כעופות המצפצפים והמהגין ומוציאין קול ואינם יודעים מה הם אומרים כן האצטגנינים כו':

בשבילי כו'. רגלי דרש בשבילי כד"א ויברך אותך לרגלי:

בשבילי נצלתם. שבשעה שהושלך ליאור בטלו המצריים גזירתם כן איתא בפ"ק דסוטה:

שירה. ביום זה בשביעי של פסח כמו שפי' רש"י בסדר בשלח ובפ"ק דסוטה:

ה"ג בששה בסיון נשלך כו'. עד ו' בסיון יש שלשה:

ה"ג לית תברא. פי' אינה סתירה וקושיא:

רובו של ראשון. חדש אדר שלם לבד ו' ימים ורובו של ניסן לבד תשעה ימים ואדר שני שלם:

כה  [עריכה]

לא תניק כו'. מפני שמגדלת בן לעבודת כוכבים כדאיתא בפרק ב' דעבודת כוכבים:

ברשותה. אבל לא ברשות הנכרית דחיישינן פן תהרגנו:

פסל את כולן. כלומר לא רצה משה לינק מאחת מהן:

לגמולי חלב. פי' רש"י למי שגמל והפריש עצמו מחלב טמא ונעתק משדים טמאים לאותו למד הקב"ה התורה:

שהלכה בזריזות כעלמה. כפירש"י שכל כחה עליה כמו חזק ואמיץ ת' תקיף ואלם:

[בפ"ק דסוטה גרס זריזה כעלמה]:

שהעלימה כו'. שלא אמרה כי היא אחותו:

שליכי הוא. שלך הוא כלומר בנך הוא:

כז  [עריכה]

[ה"ג ומשוי איש על אשה וכ"ה בויק"ר פל"ז]:

דרגין כו'. טכסיס של מלכות כן משמע בערוך:

כח  [עריכה]

ותקן להם כו'. וזהו שתקנו ישמח משה במתנת חלקו שהי' שמח על שבחר הקב"ה שינוחו ישראל ביום שבחר הוא להם:

לקריאת הגבר. כשקרא התרנגול:

שנאמר מות יומת. ובני נח מוזהרין על הניאוף אזהרתן הוא מיתתן:

כט  [עריכה]

אתה אומר. דאל"כ היה לו לומר הלהרגני אתה מבקש כדלקמן:

בהול כו'. פי' בפני אותם הנמשלים לחול:

על שם סופם. שחלקו על משה במחלוקתו של קרח:

הם היו שהותירו כו'. מצאתי בילקוט בשם מדרש אבכיר ולמה אני אומר שדתן ואבירם היו שכל מה שאתה יכול לתלות ברשעים תלה. ובמסכת ערכין יליף ליה מגזירה שוה מן סורו מעל אהלי האנשים:

[במצות של מיתה כו' עי' בפרק אלו נערות]:

ל  [עריכה]

קורין לך כו'. ובשביל כן אתה רוצה להיות שר ושופט עלינו:

לא  [עריכה]

סנקליטין בעלי עצתו וכפול הוא בפרשת ואתחנן ובמדרש חזית בפסוק צוארך כמגדל השן. ועי' שם:

לב  [עריכה]

קלט. כלומר קבל ונהג בעצמו דרך האבות שבחרו ישיבתן על הבאר:

וביכר. לשון בוסר כלומר שבעט בה ומאס אותה:

הוציא בנותיו. לרעות צאנו:

כאשה גרושה. שאסורה לדור בשכונה שבעלה דר בה כך היו מגרשין אותן מביניהם:

דרך. דרך העולם ומנהג האנשים דולים מים מפני שהיא מלאכה כבדה והנשים באות ומשקין מן המוכן וכאן המנהג בהיפך וזהו והושיען במדת הדין ומשפט:

והיה רץ כו'. כן הוא הסגולה מי שנשכו הערוד אם הערוד קודם למים הנשוך מת ואם הנשוך קודם הערוד מת. כן פירש"י בפרק אין עומדין במעשה דר' חנינא בן דוסא:

ערוד. פי' רש"י שם מין נחש ובא מן הנחש והצב שנזקקין זה לזה:

לכך אמרו. גרסינן:

איש מצרי שהרג. ולכן ויברח משה וגו':

ה"ג דליה אחת דלה והשקה כל הצאן וכן הביא בילקוט בשם מדרש אבכיר:

שאף לנו כו'. כלומר אף אותנו דלה מן המים:

ה"ג שאתן אומרים שדליה אחת דלה והשקה כו' עד הבאר והבאר מתברכת כו':

כצפור. הממהר אורחותיו וע"ש כך נקראת צפורה:

כצפור. כדם הצפור המטהר את המצורע:

לג  [עריכה]

[יודע אני גרסי']

לשון התחלה. כד"א הואל משה באר:

ויקרא שמו גרסינן]:

להזכיר את הנסים. ככתוב כי נשני אלהים וגו' כי הפרני וגו':

לד  [עריכה]

גזירה קשה. כזו וזו היא גזירה השלישית:

לה  [עריכה]

שהגיע קץ. דרש ביה ל' שיעור ושיעורך הגיע וצמח:

לו  [עריכה]

למען שמו. וזהו וידע אלהים וידע שלמען שמו יגאלם:

[פגיה וגו' גרסינן]

פרישות כו'. פרישת דרך ארץ:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

· הבא >מעבר לתחילת הדף