מחצית השקל/אורח חיים/תקצא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מחצית השקל ‏ אורח חיים תקצא

(א) אעפ"י שש"ץ כו' אפי' הבקי. דקיי"ל כר"ג דס"ל דש"ץ מוציא אפילו בקי. וניהו דבתפלה דכל השנה לא קי"ל כוותיה דר"ג. מ"מ בתפלה דר"ה ויוה"כ (ודע דיוה"כ שהוזכר פה הוא יוה"כ של יובל דהיו גם כן מתפללים מלכיות זכרונות שופרות) כיון דאוושי ברכות וקשה גם על הבקי לכן מוציא אפי' את הבקי. אין כל אדם יכול לשמוע שלא יחסר לו מלה אחת שלא שמע ולא נתכוין לה. אבל כשמתפלל בעצמו אפי' אמר מקצתה בלי כוונה מ"מ יצא הרא"ש וטור:

שהיה אנוס כו' ר"ל דלבקי אינו מוציא דאע"ג דאוושי ברכו' מ"מ אי לאו דהיה אנוס הא אפשר לסדר לו הברכות. שיהיה שגורים בפיו קודם שמתפלל ולפי' הר"ן אינו מוציא אלא משני ברכות כו' וז"ל הר"ן. לפרש דברי הירושלמי דשאל ר' זעירא לר' חנינא שהתפלל מוסף דר"ה דל"ל הא קי"ל כר"ג. ניהו דשחרית דליכא רק שבע ברכו' גם בר"ה צריך להתפלל ואין הש"ץ מוציא מידי דהוי שאר י"ט דגם כן איכא שבע ברכות אבל מוסף דאיכא תשע ברכות קי"ל כר"ג דש"ץ מוציא. ואהדר ליה דהלכה כר"ג באינון תקיעת'. ופי' הר"ן וז"ל פי' לברכות של מלכיות זכרונות שופרות קרי תקיעת' לפי שתוקעים בהן:

ובהני קי"ל כר"ג אבל ז' ברכו' של מוסף עצמו צריך כל יחיד להתפלל כו' דברכות שבמלכיות זכרונות ושופרו' בלבד הוא שש"ץ מוציא. ולפיכך יש שהיו נוהגים להתפלל ואח"כ היו שומעים תפלת המוספים מש"ץ מתחלה ועד סוף והיו יוצאים בה י"ח מלכיות זכרונות שופרות שש"ץ מוציאן ומיהו דוקא כששמעו את כל התפלה מתחלה ועד סוף. אבל אם לא שמעו אלא אותן ג' ברכו' לבד לא יצאו ידי חובתן עכ"ל. א"כ מ"ש מ"א אינו מוציא אלא משני ברכות לאו דוקא דהא מג' ברכות מוציא. דהיינו מלכיות זכרונות שופרות:

אך הדין עם מ"א. דהא קי"ל ניהו דבכל י"ט שמתפלל שבע. דהיינו ג' ראשונות וג' אחרונו'. וברכה שביעית היא קדושת היום היא באמצע בין ג' ראשונו' לאחרונות אבל בר"ה אומר ג' ראשונו' ואח"כ ג' ברכות מלכיות זכרונות שופרות. וכולל קדושת היום תוך ברכת מלכיו'. ואח"כ ג' אחרונו' ולכן הוי תשעה ברכות וכיון דיחיד צריך להתפלל להר"ן בפ"ע שבע ברכו' א"כ לא נשאר במה שהש"ץ מוציאו כ"א שני ברכו' דהיינו זכרונו' ושופרות. דהא מלכיות כבר התפלל היחיד דהא קדוש' היום שאמר היחיד הוא תוך מלכיו' וע"כ גם מלכיות התפלל. אולם לענ"ד אין לשון הר"ן משמע כן אלא יחיד המתפלל שבע אומר באמצע קדוש' היום בפני עצמו ואינו אומר מלכיו' ומשלשתן רהיינו מלכיות זכרונות שופרות ש"ץ מוציאו והדבר שקול אצלי כעת:

(ב) (ס"ק ב) ואומרים כו' דלא כהב"ח שנדחק כו' וכתב דדוקא למנהג ספרד שאין מזכירים פסוקי קרבנות כלל. גם אין אומרים מלבד עולת החודש כו' לכן צ"ל את מוספי לשון רבים כדי לכלול גם מוסף של ראש חורש שהיה ג"כ קרב בר"ה. אבל למנהג שכתב רמ"א שמזכירים פסוקי קרבנות של ר"ה. ושל ר"ח נכלל במה שמסיימים הפסוק מלבד עולת החדש כו' דכל קרבנות מוספי ר"ח היה עולות מלבד שעיר שהיה חטאת שאין נכלל במה שאומרים מלבד עולות כו' לכן צ"ל ושני שעירים כו' אחד של ראש השנה ואחד של ראש חודש א"כ אין לומר מוספי כיון שכלל בתיבת מוספי גם של ר"ח והתחיל לפרש קרבנות של ראש השנה צריך לגמור ולהזכיר בפי' קרבנות של ר"ח כמו בפסוקי מלכיות זכרונות ושופרו'. דא"צ להזכיר הפסוקים ואעפ"כ אם התחיל ואמר פסוק אחר צריך לומר כולם וכמ"ש מ"א סעיף קטן ו':

אסור לשוח כו' ד"ל דאסור להפסיק בתפלה. כיון דאין קפידא כ"כ בטעותו:

(ג) (ס"ק ג) וגם ביום ב'. נ"ל הטעם כו' צריך לטעם דלכאורה הוי עדיף שלא לומר בשני את מוספי כמ"ש הרב"י בשם הכלבו. כדי שלא יאמרו כמו בשאר חדשים אם שני ימים ר"ח דשני עיקר ומונין המועדות מיום שני דר"ח. ה"ה בראש השנה יום שני עיקר וימנו המועדים מיום שני של ר"ה. ובאמת בראש השנה יומא קמא עיקר. דהא לא מצינו אלול מעובר ואם כן למה לנו לעשות נגד דברי הכל בו שדבריו דברי טעם לכן כתב מ"א שיש סברא טובה להזכיר גם ביום שני את מוספי לכן לא חיישינן לטעם הכל בו:

(ו) (ס"ק ו) יצא כו' כמ"ש הרי"ף גבי תפלת ערבית. ר"ל אע"ג דקי"ל תפל' ערבית רשות. מ"מ כיון דעכשיו הכל מתפללים אותה שויא עלייהו חובה:

(ז) (ס"ק ז) לזרע יעקב כו' ולא כל יצחק. ובא למעט שאין עשו נקרא זרעו. והנודר מזרע יצחק כו' אין דין זה מפורש אלא מ"א כ' כן מסברא דנפשיה דכן ראוי לפסוק:

וי"ל כו' ולעשו לא נתן. ש"מ אין עשו בכלל זרע יצחק. והשתא הנודר מזרע יצחק מותר בבני עשו והא דהוצרך הריב"ש לראי' דקרא דכי ביצחק ולא כל יצחק. דמהא דאמר ה' ליצחק לזרעך אתן כו' גרידא אין ראיה דעשו אינו נקרא זרעו. די"ל מה שנקט עשו קני וקניזי. זה מיקרי ירושה (ועיין בב"ב דף נ"ו ע"א) ואע"ג דגם בני לוט לקחו ולגבייהו ודאי לא הוי בחורת ירושה וכמ"ש מ"א אח"ז. אין זה מספיק כ"א ליישב אם אנו אומרים דעשו לא ירש דלא תיקשי הא נטלי קני וקניזי. לזה אנו משיבים בני לוט יוכיחו דלגבייהו ודאי לא היה בתורת ירושה מאברהם ויצחק. מ"מ ודאי די"ל מה שלקח עשו קני וקניזי היה בתורת ירושה. וא"כ אזדא הוכחת מ"א. ולכן הוצרך ריב"ש לראיה ביצחק ולא כל יצחק. ובצירוף שני הראיות יחד א"ש. דהא דאמר ה' לאברהם כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה ולזרעך. הרי הבטיחו דלא יתן הארץ כ"א לזרעו. והרי עשו עכ"פ לא נקרא זרע אברהם דהא כתיב ביצחק ולא כל יצחק. א"כ ע"כ צ"ל מה שנטל עשו קני וקניזי אינו בתורת ירושה. דהאמר ליצחק כי לך ולזרעך אחן את כל הארצות האל והקימותי את השבועה אשר נשבעתי לאברהם אביך. הרי שהבטיח ליצחק ליתן לזרעו כל הארץ שהבטיח לאברהם ליחן לזרעו. ומה שהבטיח לאברהם ע"כ לא ירש עשו דהא אינו זרע אברהם כנ"ל. וא"א דקני וקניזי שלקח עשו הוא מתורת ירושה מיצחק. הרי שתי ההבטחות דהיינו מה שהבטיח לאברהם והבטח' ליצחק סותרת זו את זו. אע"כ דקני וקניזי לאו בתורת ירושה הם ואע"ג דאמר ליצחק לזרעך אתן כו' ע"כ עשו אינו זרע יצחק. ובתוך דברי מוסר ה' אשר שם ה' בפי ענות לנהל על מבועי הוראה. אמרתי ליישב קושי' מ"א על הריב"ש דמקר' דביצחק לא שמענו דעשו לא מיקרי זרע יצחק במה שיש לדייק בלשון נוסח התפלה שסדרו לנו ותראה לפכיך עקדה שעקד אברהם אבינו את יצחק בנו ע"ג המזבח וכבש רחמיו כו' הרי שאנו מזכירים זכות מעשה אברהם שעקד בנו לעשות רצונו ית'. טפי ה"ל להזכיר זכות יצחק שמרצונו הניח א"ע לעקוד שכבר היה בן ל"ז שנים שלכאורה זכות יצחק יותר גדול מזכות אברהם אע"כ צ"ל דזכית מעשה אברהם יותר גדול. וכדאיתא במדרש רבה דנסיון העשירי דהיינו העקדה היה יותר גדול מט' נסיונות שקדם לו. ופי' בספר נזר הקדש הטעם אע"ג דא' מהנסיונות היה שהשליך אברהם נפשו מנגד לאהבת ה'. וקיבל על עצמו והפילו לכבשן האש. לולי רחמיו ית' היה נשרף מ"מ נסיון העקדה יותר גדול. דצער השרפה אינו אלא לפי שעה עד צאת הנפש. משא"כ לשחוט בנו יחידו האהוב לו וניתן לו אחר מאה שנה. הוא צער מתמיד כל ימי חיי אברהם אשר יראה העדרת בנו הנחמד ואהוב לו עד מאד ע"ש. וא"כ מה"ט היה בעקד' עצמו ג"כ זכות אברהם יותר גדול מזכות יצחק. דגבי יצחק אינו אלא צער שעה ובאברהם היה צער מתמיד לכן אנו מזכירים זכות אברהם שעקד שהוא זכות היותר גדול. ולפ"ז מה שאנו מסיימים אותה ברכה ועקדת יצחק היום לזרעו תזכור קאי אדלעיל. ור"ל עקדת יצחק שעקדו אברהם כנ"ל רהו' זכות היותר גדול א"כ אנו מזכירים מעשה אברהם. ועליו קאי היום לזרעו תזכור. ר"ל לזרעו של אברהם ולפ"ז א"ש דברי הריב"ש דאייתי ראיה. מביצחק ולא כל יצחק דאין עשו זרע אברהם ואף אי נאמר דנקרא זרע יצחק. הא כונתינו לזרע אברהם. דהא באברהם אנו קיימים ובזכותו כנ"ל:

(ח) (ס"ק ח) משנה כו' דאין זה משנה ממש וכו' וכמ"ש מ"א לעיל סי' ס"ד ס"ק ג' וסי' קי"ד ש"ק ט' דלא מיקרי שינוי מטבע כ"א אם פתח או חתם בברכה במקום שלא תיקנו חכמים או להיפך. אבל שינוי לשון באמצע ברכ' לא מיקרי משנה ממטבע:

(ט) (ס"ק ט) לא יתפלל כו' לא נדחית תפלתו. ועמ"ש סי' צ' ס"ח דאע"פ שאינה נדחית מ"מ אינה מקובלת אלא כשהיא עם הציבור בבה"כ והם דברי התוס' בע"ז דף ד' ע"ב. דהא אפי' הם מתפללים שחרית כו' ל"מ בשעה שהצבור מתפללים. דאל"כ למה לא הותר להתפלל מוסף בתלת שעי קמייתא דהא הצבור מתפללים אז שחרית א"ו דל"מ בשעה שהצבור מתפללים כבר יעבור זמן ק"ש כמ"ש לעיל סי' נ"ח ויתפלל מיד כדי להסמיך גאולה לתפלה. דהא רש"י כתב בתלת שעי קמיית' ר"ל הא דאמר ר' יוסף בע"ז דף ד' ע"ב לא לצלי אינש מוסף בר"ה בתלת שעי קמייתא. ע"ז פירש"י בשעת חרון. והתו' כתבו כו' וז"ל בתלת שעי קמייתא פי' בשלישית כדאמרי' בסמוך בשעה שהחמה זורחת ומלכי מזרח ומערב מניחים כתריהם בראשיהן ומשתחוים לחמה מיד כועס ודרכן של מלכים לעמוד בג' שעות עכ"ל (מזה מוכח דאין ישנים כ"א עד סוף שני שעות ושע' ג' עומדים ועמ"ש לעיל סי' נ"ח):

מאי איצטריך כו' דאהא דאמר ר"י לא לצלי אינש תפלת מוסף בר"ה בג' שעות ראשונות דלמא כיון דמיפקד דינא דלמא מעיינים בדיני' ודחפי לי' פריך והאמרי' ג' שעות ראשונות הקב"ה יושב ועוסק בתורה ג' שעות שניות יושב ודן כו' ומשני איפוך ראשונו' יושב ודן בשניו' יושב ועוסק בתורה ואב"א לא תיפוך תור' דכתיב בה אמת אין הקב"ה עושה לפנים משורת הדין. אבל כשיושב ודן עושה לפנים מש"ה. וקשיא למ"א ניהו דעל תי' א' דאמר איפוך לא קשיא דה"ל למימר לא תיפוך אלא אע"ג דבראשונות עוסק בתורה. מ"מ כיון שהוא שעת חרון לכן לא יתפלל. דפשטות ל' ר' יוסף משמע משום דבג' ראשונות הקב"ה יושב ודן דאמד כיון דמפקד דינא כו' לכן ניחא ליה טפי לתרץ איפוך דבראשונות יושב ודן. מ"מ על תי' בתרא קשה דהא תי' תורה דכתיב ביה אמת. כו' הרי אע"ג דלפ"ז בראשונות אין הקב"ה דן מ"מ לא יתפלל משום דאז אין הקב"ה עושה לפנים מש"ה. וע"כ לא דייק ל' ר' יוסף כיון דמפקיד דינא אלא ר"ל שבאותו יום מפקיד דינ' לפ"ז קשה למ"א דהל"ל משום דהוי שעת חרון:

על רש"י דס"ל דוקא שעה ג' ואם תאמר האמרי' ס"ס צ"ח כו' ס"ל לפ"ד מ"א דאין הטעם משום דהוי שעת חרון אלא כיון שמתפלל ומבקש צרכיו משמע כל מי שמתפלל מעייני' בעובדי' אפי' כשאינו אומר בלבו שראוי שתקובל תפלתו. ופירש"י כו' ולפ"ז הא דפריך כו' ומשני כיון דאיכא צבורא דמצלי לא מדחי אבל התו' רפ"ד דברכות כתבו דכל השנה שרי ר"ל דשחרית דכל השנה מותר אבל לא הבנתי ראייתו. דז"ל התו' שם אהא דרצו להוכיח הא דקתני שם תפל' המוספים כל היום. היינו אפי' מיד בשחרית. וה"נ אמרי' בע"ז לא לצלי אינש תפלות מוספין בתלת שעי קמייתא בריש שתא ביחיד כו' אבל בשאר ימות השנה יכול להתפלל עכ"ל. והיינו מדאמר ר"י בריש שתא. משמע דוקא בר"ה אבל כל השנה מותר. אולם מיירי התוס' במוסף זה מותר כל השנה. אבל מתפלת שחרי' לא דברו התו' כלל. ואיך כתב מ"א בשם התוס' דשחרית כל השנה מותר. ועל צד הדוחק י"ל קצת. דהמ"א הוכיח דע"כ התוס' ס"ל דאפילו שחרית מותר כל השנה. משום דהוי קשיא למ"א ניהו דהתוס' ה"מ להביא ראיה מדהוצרך ר"י ליתן טעם דלמא מעייני בדיני' ולא אמר דעדיין אין זמן תפל' מוסף. א"ו דזמן מוסף משחרית. מ"מ התוס' חד מהראיות נקט מדאמר דוקא בריש שתא משמע דבשאר ימות השנה מותר ע"כ זמנה משחרית מ"מ על ראיות התוס' יש לפקפק דלמא בזמן ר' יוסף ניהו דשחרית של ר"ה היו הצבור מתפללים בתלת שעי קמייתא. דלמא כל השנה היו הצבור משכימים להתפלל שחרי' בשעה ראשונה. א"כ גם תפלת שחרי' אין להתפלל כל השנה בתל' שעי קמייתא רק בשעה ראשונה ולפמ"ש התו' פה העיקר איסור דברי ר"י הוא בשעה ג' שהוא זמן חרון. ולכן נקט ר"י ראש השנה דאעפ"י שהצבור מתפללים שחרית בג' ראשונו' ניהו דהותר לו להתפלל שחרי' ביחיד אבל מוסף לא יתפלל ביחיד דזה לא מיקרי בשעה שהצבור מתפללים כנ"ל. אבל כל ימות השנה אפי' שחרית אין לו להתפלל בג' ראשונו' דלאו זמן תפלת צבור היא. א"ו דהתו' ס"ל דכל השנה כיון דלאו זמן דין מותר להתפלל שחרי' אפילו בג' ראשונות ומדנקט שלא יתפלל מוסף בד"ה בג' ראשונות ולא נקט סתם דאין להתפלל מוסף בג' ראשונות משמע דכל ימות השנה מותר דגם בג' ראשונות הוא זמן תפלת מוסף וודאי על רש"י לא קשיא למ"א הא דהוצרך רש"י לומר דמוספי כל השנה מותר לפי שהן דברי שבח. ומנ"ל לרש"י דלמ' נקט ר"י ראש השנה דאז רק מוסף אסור אבל כל השנה גם שחרית אסור כנ"ל. דרש"י כתב האמת בלי הכרח דהכי מסתבר ליה כיון שהוא רק דברי שבח מותר. אבל התו' דרצו להוכיח דתפל' מוסף אף בשחרית זמנו קשה מנ"ל כנ"ל. כן יש לדחות קצת. אינו דן אלא לפקידה או לבחינה כדאי' בר"ה דף ט"ז ע"א. וא"כ פריך שפיר א"ה דצפרא נמי. ר"ל דפשטות הלשון משמע דוקא על שחרי' דר"ה מקשה דבי' איירינן אלא שהמ"א הוצרך לומר לפירש"י דגם על של שחרית של כל השנה מקשה כמש"ל אבל השתא למסקנ' מ"א דרש"י לא כ' דבריו כ"א לתי' בתרא כו' א"כ לדעת המקשן דלא מסיק תי' הש"ס וודאי גם לדע רש"י שחרית של כל השנה מותר. וא"כ קושית הש"ס א"ה דצפרא נמי נשאר כמובן הפשוט דוקא שחרית של ראש השנה:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.