בית מאיר/יורה דעה/קטו

בית מאיר ‏ יורה דעה קטו

סעיף ב' בש"ך ס"ק כ'. מאריך להשיג על הרמ"א והפר"ח מסכים על ידו. ודבריהם נראים אבל מצאתי בתשו' הרשב"א שבב"י ס"ס קי"ח כתב להדיא בלשון זה גבינות של נכרי שעמדו עליהם ישראל בשעת עשייתה וכו' ואפי' הם של נכרים אין חוששין להם וכו' מזה נראה ברור כדעת הרמ"א וצ"ע:

פר"ח סק"ו עיין היטב ואלה הדברים שכתבתי בצדו על הכתוב ונמצינו למדין שדינו ממש כדין המורייס. וזה לשוני צ"ע בתשו' הרשב"א סי' רמ"ח שכתב בלשון הזה תדע שכל אותן שבפרק אין מעמידין גזירות קבועות הן יין וגבינה וכן כולם זולת המורייס שמצאו לו היתר במקום שהיין ביוקר ובמה שנאמר איתמר בכל השאר דלא אתמר לא איתמר. וכן קורא תגר עליו גיסו בעל ספר שתי לחם בסי' מ"ב. ותו הברור דאף לדבריו דוקא אם החלב טמא מצוי למכור ביוקר מהטהור. אבל כמו במדינתינו שאין אדם קונה חלב טמא ודאי כל שיש דבר טמא בנמצא במקום הזה דיש לחוש שיערבנה כדי למוכרה דאילו בעינה אין קונה אותה. ואף אם למשל כשאחד צריך לחלב טמא כמו לרפואה אינו מוצא לקנותה זולת בדמים יקרים יותר מהטהורה היינו מפני שאינו מצוי לחולבם מחמת שבפשוט אין קונה אותם. אבל מש"ה החשש הנ"ל במקומו ואף במקום שאינו נמצא צ"ע כנ"ל שהם דלא כמשמעות הרשב"א וגם תמה אני אם יש מקום ועיר בעולם שלא יהי' בנמצא שום דבר טמא. לכן היתר זה לענ"ד כפותא דנפל בבירא ע"כ הלשון בצדו. ועתה אוסיף ידי דלא מבעיא למה שהבין הט"ז דעת המרדכי דמצריך אף באין דבר טמא בעדרו יושב שיוכל לראות כשהוא עומד. וכן הבינו הרדב"ז. דפשיטא דאין לו ראי' לחידוש דינו. ואל תתמה כי לענ"ד אף לשון הרמב' שכתב אעפ"י שיש דבר טמא בעדרו וכו' ע"ש. ע"כ הכי משמע שאין חילוק ותמיד אפילו אין דבר טמא בעדרו בעי יושב שיוכל לראות כשהוא עומד. ומה שהביא המרדכי ראי' מהר"פ היינו דמחמיר באין טמא בעדר בכל החומר כמו ביש טמא בעדר. וכן מורה פשטות הש"ד בשם רש"י אמנם אפילו לפירושו להמרדכי על דרך הרשב"א והטור נמי לפענ"ד מה דפשוט להש"ס דבאין טמא בעדר ביושב לחוד סגי ואפילו אין יכול לראות החליבה אפילו בשעומד. היינו מפני שזה גופא בכלל שחלבו וישראל רואה דמ"ש רואה בעינו או ידיעה שהיא כמו ראי' דכיון שבהעדר אין טמא ומבחוץ יושב ומשמר שלא יביא מבחוץ הרי ברור שחלב זו מטהורה שבעדר. ואפילו עדות מתקיימה לפעמים ע"י ידיעה שהוא כראי'. ולהכי פשיטא שזה אינו בכלל גזירת חכמים. אבל מה שחלב טמא ביוקר פשיטא דלא מהני בזה כדכתב הרשב"א בתשו' הנ"ל. ודע דאף למה שפירשתי אין קושיא מקושי' הגמרא גבינות מ"ט אסרו אף שנעשה מן החלב האסורה שהיתר נחלב באין ישראל רואה דזה נמי חשוב כישראל רואה מפני המופת שאין דבר טמא עומד. ובזה נדחה קושי' תוס' על רש"י במה שפירש א"א דלית בי' צחצוחי חלב. ועוד למה יהי' הנכרי שוטה וכו'. כי זה אין סברה מוכרחת עד שתהא יוצאת מגזירת חכמים וישראל רואה ודוק:

פר"ח ס"ק ט"ו. וכן יש להתיר מין מקפא אחר וכו' והוא כעין גבינה [כמדומה הוא מה שאנו קורין שאט וכו' וזו ריקוטא לא נכנסה תחת גזירת גבינה של נכרים נ"ב א"י למה דהא אם הגבינות הועמד בעור קיבת נכרי הרי הכל נאסר ובפרט להפוסקים דאין הולכין באיסורים בתר רוב. דבשלמא למ"ד דהטעם משום דבר המעמיד אפשר דסובר דבהשאט אין פעולתו המעמיד משא"כ לאותן הפוסקים:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף