כף החיים/יורה דעה/קטו

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

כף החייםTriangleArrow-Left.png יורה דעה TriangleArrow-Left.png קטו

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


טור ומפרשיו

ארבעה טורים
··
בית יוסף
ב"ח
דרכי משה
דרישה


שו"ע ומפרשיו

שולחן ערוך
··
כף החיים
פתחי תשובה
ש"ך
נקודות הכסף (להש"ך)
באר הגולה
ביאור הגר"א
ט"ז


חכמת אדם


לדף זה באתר "על התורה" לסימן זה באתר "תא שמע" לדף זה באתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


א[עריכה]

א) [סעיף א'] חלב שחלבו עכו"ם ואין ישראל רואהו אסור וכו' לא שנא חלבו לצרכו או לצורך ישראל. טור. ט"ז סק"א. ש"ך סק"א. פר"ח או' א' הל"פ בסעי' א' חכ"א כלל ס"ז או' א' ערוך השלחן או' ב' ור"ל דבחלבו לצרכו יש סברא להתיר דודאי לא עירב חלב טמא ויקלקל את חלבו כיון דאינו מעמיד ואפ"ה אסור. ט"ז שם ערוך השלחן שם.

ב[עריכה]

ב) פרה החולבת ויצא דם עם החלב אם מותר החלב עיין לעיל סי' ס"ו או' מ"ה ואו' מ"ו

ג[עריכה]

ג) חלב הקראים אם הם אוכלים ממנו מותר לאכלו ואם אינם אוכלים ממנו אסור לאכלו. הרדב"ז בתשו' כ"י ח"ב סי' ר"מ. כנה"ג בהגה"ט או' ג' בל"י או א' שו"ג או' ב'.

ד[עריכה]

ד) וכן חלב שחלבו עכו"ם לפני צדוקי אם שותה הוא ממנו או אוכל ממנו מותר ואם לאו אסור. מהריק"ש בהגהו' על הש"ע בסעי' זה. שו"ג שם.

ה[עריכה]

ה) שם. היה חולב בביתו וישראל יושב מבחוץ אם ידוע שאין לו דבר טמא בעדרו מותר אפי' אין הישראל יכול לראותו וכו' אבל עכ"פ בעינן שישב מבחוץ בצד עדרו. ט"ז סק"ב. וכ"מ בב"י דבעינן דוקא יושב בצד עדרו מבחוץ יעו"ש.

ו[עריכה]

ו) ודוקא כשישראל יושב מבחוץ אבל אם אינו יושב שם אפילו רגיל הישראל ללכת שם בכל יום בעת החליבה אפי' אין דבר טמא בעדרו אסור. הרשד"ם חי"ד סי' נ"א. ואם יוצא ונכנס הישראל אעפ"י שאינו בקבע מותר. כנה"ג בהגה"ט או' ה' ועיין לקמן או' יו"ד.

ז[עריכה]

ז) שם. וישראל יושב מבחוץ וכו' וכל שהישראל הולך לכפר בכל מקום מהכפר שישב חשבינן ליה יושב מבחוץ. מהריק"ש בהגהו' הש"ע על סעי' זה. מיהו לפי מ"ש לעיל או ה' דבעינן שישב מבחוץ בצד עדרו משמע דאין זה מועיל כיון דאינו בצד עדרו וכ"מ ממ"ש באו' הקודם בשם הרשד"ם וכ"כ הרב חקקי לב חי"ד סי' כ"ז להשיג על דברי מהריק"ש הנז' והביא כמה ראיות לאסור יעו"ש וע"כ יש להחמיר.

ח[עריכה]

ח) ומה שנהגו העכו"ם בקצת מקומות כשחולבים בהמותיהם סוגרים הדלת כדי שלא יביטו בעת החליבה משום עין הרע ודאי יש לאסור אפי' שלא יש בבית העכו"ם דבר טמא כי יש לחוש שמא יש לו בתוך ביתו דבר טמא ממקום אחר מוצנע בבית ומערב. חקקי לב שם. וכן הסכים זבחי צדק או' ו'

ט[עריכה]

ט) שם. היה לו דבר טמא בעדרו וכו' והעכו"ם חולב לצורך ישראל וכו' אבל לצורך עצמו צריך לראות ממש בשעה שהוא חולב שלא יערב בו דבר טמא כיון שיש דבר טמא בעדרו. ב"ח ש"ך סק"ג. פר"ח או' ב' הל"פ בסעי' א' ערוך השלחן או' ג' אבל כשהעכו"ם אין לו דבר טמא בעדרו אין חילוק בין חולב לצרכו או לצורך ישראל דבכל גוונא אם ישראל יושב מבחוץ אף שאין יכול לראותו כלל בשעה שהוא חולב מותר. פר"ח שם. זבחי צדק או' ח'.

י[עריכה]

י) שם. אם יכול לראותו כשהוא עומד מותר שירא שמא יעמוד וכו' וה"ה ביוצא ונכנס נמי מותר כיון דטעמא הוא משום דמירתת. פרישה או' ג' ט"ז סק"ג. ש"ך סק"ד. פר"ח או' ג הל"פ שם. ערוך השלחן או' ד' וה"ה אפי' אינו יושב תמיד אלא יוצא ונכנס ויושב ומכ"ש אם יוצא ונכנס למקום החלב. פרישה שם. ש"ך שם. פר"ח שם. ערוך השלחן שם. זבחי צדק או' ט'.

יא[עריכה]

יא) שם. והוא שיודע שחלב טמא אסור לישראל. דאל"כ לא ירא שמא יראהו הישראל. ב"י. לבוש. פרישה או' ד' ביאור הגר"א או' ג'.

יב[עריכה]

יב) שם הגה. ולכתחלה צריך להיות הישראל בתחלת החליבה וכו' ואפי' אין דבר טמא בעדרו יש להחמיר להיות שם הישראל בתחלת החליבה פן יערב או ישים העכו"ם חלב טמא בכלי קודם שיבא הישראל. ב"י. תו"ח כלל פ"א דין ו' ש"ך סק"ה. פר"ח או' ד' חכ"א כלל ס"ז או' א' ערוך השולחן או' ז' זבחי צדק או' יו"ד וכתב שכן דעת מרן ב"י. ומ"ש השו"ג או' ח' דהב"י לא ס"ל חומרא ז' מדאשמיטה בש"ע אין זה ראיה דהרבה דינים משמיט הש"ע ומביאים אותם האחרונים להלכה משום דלפעמים סומך על ב"י אלא א"כ גילה דעתו בב"י דלא ס"ל הכי או שהביא פלוגתא בב"י והשמיטה בש"ע אז אמרינן דלא ס"ל הכי.

יג[עריכה]

יג) שם בהגה. ונהגו להחמיר שלא יחלוב בכלי שדרכו של עכו"ם לחלוב בו וכו' אפי' רואה בתחלה בכלי שאין בו שום דבר טמא דחיישינן שמא נשארו בו צחנוחי חלב ולא ירגיש בו הישראל. או"ה כלל מ"ה דין ב' ש"ך סק"ז. פר"ח או' ה' ולפ"ז כל שמדיחו אפי' לכתחלה שרי. פר"ח שם.

יד[עריכה]

יד) שם בהגה. מיהו בדיעבד אין לחוש לכל זה. כלומר דא"צ לחוש שיהיה כל זה רק סגי בשהיה שם בתחלת החליבה אפי' לא ראה בכלי כמ"ש בתו"ח שם ובד"מ או' א' ומיהו הש"ך סק"ח כתב דאפי' בדיעבד יש להחמיר אם לא ראה הישראל מתחלה בכלי. אבל המנ"י על התו"ח שם או' י"ב כתב דאין להחמיר נגד הרב בהגה רק באיכא דבר טמא בעדרו אין להתיר אפי' בדיעבד אם לא ראה תוך הכלי. וכ"כ החכ"א כלל ס"ז סוף או' א' דבאין דבר טמא בעדרו אעפ"י שלא ראה מתחלה בכלי כיון שראה עכ"פ החליבה יש להתיר בשעת הדחק.

טו[עריכה]

טו) עיר שאין מצוי בה חלב טמא כלל מותר לקנות חלב שחלבו גוי ואין ישראל רואהו. תשב"ץ ח"ד סי' ל"ב והביא שם ג"כ משם הרב כפתור ופרח ומשם ס' העתים יעו"ש וכ"כ הפר"ח סוף או' ו' אלא שכתב שם התשב"ץ ויש מחמירין וכן הסכים חכ"א שם. וכ"ה דעת בית מאיר. וכ"כ חקקי לב חי"ד סי ל' בשם כמה פו' לאסור וגם הביא דברי החולקים על דברי הפר"ח הנז' וסיים וכן ראוי להחמיר יעו"ש. וכן הברכ"י בשיו"ב או' א' הביא פלוגתא בזה וסיים לענין הלכה במקום שלא יש מנהג בעיר פשוט לכל להקל ודאי יש להחמיר וכך פשטה הוראה בכל גלילות טורקיא"ה וארץ הצב"י עכ"ל ומשמע אבל במקום שכבר נהגו להקל אין למחות.

טז[עריכה]

טז) וכן במקום שחלב טמא יותר ביוקר מחלב טהור מותר לקנות מהעכו"ם חלב שחלבו בלא ראיית ישראל. פר"ח שם. לה"פ או' א' בל"י או' א' וכ"כ הפר"ת או' א' דבמקומינו נראה דשרי לקנות חלב מגוי שלא ראהו ישראל ולא עמד בצד עדרו והגם דיש לו דבר טמא בעדרו דהא חלב בהמה טמאה נמכר בדמים יקרים לשרים וגדוליהן וכמעט שוה על חד ארבע מהחלב של טהורה ובודאי דלא מערבי ליה אבל דרך מתנה אסור דהגוי חפץ הוא לרצות אהובו ולמנוא חן בעיניו ויבחר לתת לו דבר חשוב אבל בשאר מקומות הגם דהוי חלב בהמה ביוקר קצת אסור יעו"ש אבל דעת הבית מאיר לאסור אף אם חלב בהמה טמאה נמכר ביוקר וכתב אף לדברי המתירין דוקא אם החלב הטמא מצוי למכור ביוקר מהטהור אבל במקום שאין אדם קונה חלב טמא ודאי כל שיש דבר טמא בנמצא במקום הזה יש לחוש שיערבנה כדי למוכרה דאילו בעינה אין קונה אותה. ואף אם למשל כשאחד צריך לחלב טמא כמו לרפואה אינו מוצא לקנותה זולת בדמים יקרים יותר מהטהורה היינו מפני שאינו מצוי לחולבם מחמת שבפשוט אין קונה אותם. אבל משו"ה החשש הנ"ל במקומו עכ"ל וכ"כ קהל יהודה סעי' א' ד"ה עוד דהדבר פשוט שאין להתיר במקום שחלב טמא ביוקר אלא דוקא במקום דלעולם שכיחי לוקחים אמנם אי לא שכיחי לוקחים אלא לפעמים שצריכים אותה לרפואה לוקחים אותה בדמים יקרים פשיטא ודאי דאסור יעו"ש. והב"ד חקקי לב שם בסי' ל"א יעו"ש.

טז) ואפי' במקום שחלב טמא הוא מאוס לגוים אפ"ה אסור לקנות מהם אם אין ישראל רואהו דהגם דהם פורשים שלא לאוכלו מ"מ מוכרים אותו לישראל להגדיל מדתם. שו"ת זרע אברהם חי"ד סי' כ"ה דף ק"ג ע"א יעו"ש וכ"כ חקקי לב שם סי' ל"ב מכמה פו' והשיג על מי שהתיר וכן הסכים לאסור יעו"ש.

יז[עריכה]

טוב) שם בהגה. ושפחות שחולבות הבהמות בבית ישראל או בדיר שלהם וכו' ואף אם הרפת הוא אחורי הבית נוהגים היתר. ש"ך סק"י. פר"ח או' ז' לה"פ או' ב' בל"י או' ב' הל"פ בסעי' א'.

יח[עריכה]

חי) שם בהגה. אבל אם בית עכו"ם מפסיק וכו' ובדיעבד מותר אף אם בית עכו"ם מפסיק תו"ח כלל פ"א דין ח' ש"ך ס"ק י"א. כנה"ג בהגב"י או' ח' אלא שיש שם ט"ס. פר"ח או' ח' לה"פ או' ג' בל"י או' ג' הל"פ שם.

יט[עריכה]

יט) שם בהגה. ואפי' ישראל קטן או קטנה. בן תשע שנים. או"ה כלל מ"ה דין ח' תו"ח שם. ד"מ או' א' ט"ז סק"ה. ש"ך ס"ק י"ב. כנה"ג שם. ואם הוא חריף ביותר סגי בבר שית ואם אינו כ"כ חריף בר שב או בר תמני או בר תשע או בר עשר כל חד וחד לפום חורפיה ואו"ה דנקט בן ט' לאו דוקא וחדא מנייהו נקט. פר"ח או' ט' לה"פ או' ד' בל"י או' ד' שו"ג או' י"א. וכ"כ החכ"א כלל ס"ז או' ד' דקטן חריף נאמן אפי' בן שש להעמידו אצל החליבה וחריף היינו כל שיודע ומבין אם מערב הגוי חלב טמא נאמן להעמידו אצל החליבה.

כ[עריכה]

ך) שם בהגה. ואם חלבו עכו"ם מקצת בהמות ולא היה שם ישראל וכו' מותר מיהו אם לא בא שם הישראל עד אחר שנחלבו כולם הוי כחלב שחלבו עכו"ם ואסורה וכו' מיהו הש"ך ס"ק י"ג כתב שאין לחלק בין כולם למקצתם אלא כיון שהבהמות והדיר של ישראל אפי' לא בא הישראל עד לבסוף שרי. פר"ח או' יו"ד. לה"פ או' ה' חכ"א שם סוף או' ב'.

כא[עריכה]

כא) וכן כל שאין בהמתו של ישראל ובדיר של ישראל אין חילוק בין חלבו מקצת לחלבו כולם דבכולהו גווני אסירי. ש"ך שם. כנה"ג בהגב"י סוף או' יו"ד. בל"י או' ה' ור"ל דתרווייהו בעינן בהמתו של ישראל ובדיר של ישראל אבל בהמתו של ישראל בדיר העכו"ם או בבית העכו"ם או בהמתו של עכו"ם בבית ישראל אסור אלא א"כ ישראל רואהו. וכן המנהג פשוט דאפי' שישראל דר בבית הגוי כפרי בשנת מגפה שהולכין ושוכרין בתי גוים ודרים שם עד יעבור זעם אעפ"י שהגוי או הגויה חולבת שם בבית החלב אסור אם אין ישראל רואהו. כנה"ג שם סוף או' ז' זבחי צדק או' כ"א.

כב[עריכה]

כב) שם בהגה. חלב של עכו"ם אוסרת כלים שנתבשלה בהם וכו' וה"ה אם כבוש שם מעל"ע. או"ה כלל מ"ה דין ד' ט"ז סק"ז. כנה"ג שם או' ג' לה"פ או' ו' בל"י או' ו' ערוך השלחן או' י"א. זבחי צדק או' כ"ב.

כג[עריכה]

כג) שם בהגה. אעפ"י שאינו רק ספק וכו' וכן גבינותיהם. ולא סגי ברוב כשנפלה בתבשיל (של חלב) אלא צריך ס' ש"ך ס"ק י"ז. פר"ח או' י"ב. לה"פ או' ז' בל"י שם. שו"ג או' י"ג. חכ"א כלל ס"ז או' ה' ערוך השלחן שם. זבחי צדק או' כ"ג. ואם הוא ספק או נתערב יבש ביבש עיין לעיל סי' ק"י בדיני ס"ס או' כ"ז.

כד[עריכה]

כד) וי"א דאם נתערב חלב של עכו"ם בחלב של היתר לא בעינן ס' אלא כנגד חצי חלב של עכו"ם דהא למאי דקאמר הש"ס חלב טמא ירוק טהור חיור נראה דאי היה חלב טמא טפי מחציו מנכר ולזה לא בעינן ס' כנגד כל החלב אלא כנגד מה שיכול להתערב ולא מנכר ושיעורו עד חצי החלב. פר"ת או' ד' והב"ד זבחי צדק או' כ"ד וכתב והגם שאין לסמוך עליו בזה שלא מצינו בכל הפו' שחילקו בכך מ"מ בשעת הדחק יש לסמוך עליו. ומיהו מה שסיים שם זבחי צדק ומה גם דס' האו"ה ז"ל דאפי' בגבינה דחמירא סגי ברוב תבשיל וכ"ש בחלב ש"ג וכן מ"ש החכ"א שם דבהפ"מ יש להקל בחלב לבטל ברוב דהוא קיל מגבינה לפי ס' האו"ה וכו' נראה מפני שלא ראו דברי האו"ה בשורשם כלל מ"ז דין ז' אלא מ"ש בש"ך שם דהא האו"ה שם כתב הטעם בגבינה דבטל ברוב משום דאיכא ס' בגבינה נגד האיסור שהוא המעמיד אבל בחלב ש"ג כתב בהדיא דצריך ס' יעו"ש. אלא רק הטעם בכאן משום דחלב טמא ירוק ומשו"ה די בס' נגד חציו כמ"ש הפר"ת ומשום דלא נזכרה סברא זו בפו' ע"כ אין להקל אלא דוקא בהפ"מ ובשעת הדחק וה"ד נמי כשהחלב הוא לבן כמראה שאר חלב טהור אבל אם יש שינוי אפי' מעט צריך ס' כנגד כולו אפי' בהפ"מ ושעת הדחק.

כה[עריכה]

כה) כלים שנתבשל בהם גבינות הגוים בדיעבד והיום אינם ב"י אסור לכתחלה לבשל בהם בלא הכשר והרי הם כשאר איסורים. ברכ"י בשיו"ב או' ב' בשם הרב בתי כהונה. ער"ה או' ב' זבחי צדק או' כ"ה.

כו[עריכה]

כו) מעשה שאירע בשני אנשים סוחרי חמאה וחלב ולוקחים תמיד מרפת בקר של השררה והיתה שמה יהודית להשגיח ולראות החליבה כנהוג ויש איזה שבועות אשר לא היתה בזה יהודית להשגיח וסוחרי החלב הנז' לקחו החלב משם ומכרו לקהל. הכלים שנתבשל בהם אותו החלב מותרים והוא משום דבאותה העיר אין מצוי חלב טמא כלל ואפי' לעתים רחוקות וכמעט שאין נכנס כלל בגדר הספק והפר"ח (עיין לעיל או' ט"ו) מסיק שבמקום אשר בודאי אינו מצוי חלב טמא שמותר לאכול חלב שחלבו גוי ואין ישראל רואהו והגם דלא ק"ל כוותיה מ"מ די לנו להחמיר בחלב עצמו אבל לא לאסור הכלים ובפרט שיש בזה הפ"מ יען שרוב העיר בעלי בתים קנו מזה החלב ואם נאמר להם הכשירו הכלים יהיה הפ"מ וע"כ נראה להדיח הכלים ולהשהותם מעל"ע ודי. כרם שלמה בסי' זה. זבחי צדק או' כ"ו.

כז[עריכה]

כז) שם בהגה. אבל לא בחמאה שלהם וכו' שאם נתערבה בהיתר הכל שרי כדלעיל גבי פת של עכו"ם. משמע דרוב מיהו בעי בתבשיל כדלעיל סי' קי"ב סעי' י"ד גבי פת של עכו"ם. ט"ז סק"ח. ש"ך ס"ק י"ז. פר"ח או' י"ב. לה"פ או' ז' בל"י או' ז' הל"פ בסעי' זה. שו"ג או' י"ג. ועיין לקמן סעי' ג'.

כח[עריכה]

כח) שם בהגה. חלב של עכו"ם שנאסרה אינו מועיל אם יעשו אח"כ גבינות וכו' וה"ד בסתם חלב אבל כשאנו יודעים שדעת העכו"ם היה לעשות גבינות מהחלב מותר לישראל לעשות אח"כ ממנה גבינות כמ"ש לקמן סעי' ב' בהגה. ש"ך ס"ק י"ח. פר"ח או' י"ג. הל"פ סוף סעי' זה. שו"ג או' י"ד. חכ"א כלל ס"ז או' ו' ערוך השלחן או' י"ב. ומ"מ אסור לאכול החלב כך כמ"ש אח"כ בהגה לסוף סעי' ב' ועי"ש באו' ט"ל.

כט[עריכה]

כט) [סעיף ב'] גבינות העכו"ם אסרום מפני שמעמידים אותם בעור קיבת שחיטתם וכו' אבל משום בשר בחלב אין איסור דאו' דצונן הוא ואע"ג דקא מעמיד אין איסור אלא מדרבנן. ט"ז סק"ט בשם התו' ועיין לעיל סי' פ"ז סעי' י"א ובדברינו לשם בס"ד.

ל[עריכה]

ל) שם. ואפי' העמידוה בעשבים אסורה. שכבר גזרו על כל גבינות העכו"ם בין שהעמידוה בדבר אסור בין שהעמידו בדבר המותר גזירה משום שמעמידים אותה בדבר האסור. הרמב"ם פ"ג מהמ"א הי"ד. טור. לבוש. ש"ך ס"ק י"ט.

לא[עריכה]

לא) והאוכל גבינות העכו"ם או חלב שחלבו עכו"ם ואין ישראל רואהו מכין אותו מכת מרדות. הרמב"ם שם ה' ט"ו. טור. לבוש. והיינו אם עושה במזיד ואם היה בשוגג יתענה יום א' ואם היה במזיד ג' ימים. ועיין בדברינו לאו"ח סי' תקס"ח או מ"ט.

לב[עריכה]

לב) שם בהגה. ואם הישראל רואה עשיית הגבינות והחליבה מותר. וכ"כ הרמב"ם בפי' המשנה בע"ז פ' אין מעמידין כשאנו רואין העכו"ם שהעמיד החלב בקיבה עצמה מותר לנו לאכול אותה גבינה. וכ"כ הכנה"ג בהגב"י או' כ"ז כשהישראל ראה החליבה ועשיית הגבינות מותרת לכ"ע ודלא כהש"ך ס"ק ך' שאסר עד שיעשה הישראל מעשה. וכ"כ המנ"י על התו"ח כלל פ"א או' ג' פר"ת סוף או' ז' וכתב ודלא כהפר"ח או' ט"ו. בל"י או' י"א. חכ"א כלל ס"ז או' ז' בהגה. וכ"כ בתפארת למשה דכל ראיות הש"ך אינם מוכרחים וכל הטעם שבש"ס באיסור גבינות עכו"ם לא שייכי בישראל רואה וכתב דכ"מ מכל הפו' יעו"ש והב"ד פ"ת או' ו' וכ"כ הר"ז באו"ח סי' ש"ז או' ל"ח. וכן כתבנו אנו שם באו"ח סי' ש"ז או' קנ"ה יעו"ש. ואם הקיבה של ישראל אף שהעכו"ם נותנה לתוך החלב מותר לכ"ע אף לכתחלה נוב"י שם. פ"ת שם. והיינו נמי כשהישראל רואה החליבה ועשיית הגבינה כנז'.

לג[עריכה]

לג) שם בהגה. ואם ראה עשיית הגבינות ולא ראה החליבה יש להתיר בדיעבד וכו' ודוקא שקונה ממנו סכום גבינות או לפי משקל דמאחר דחלב טמא אינו עומד אינו מערב בו דבר טמא אבל אסור לקנות ממנו החלב במדה דחיישינן שמא עירב בו דבר טמא. או"ה כלל מ"ה דין ה' תו"ח כלל פ"א דין ב' ש"ך ס"ק כ"ג. פר"ח או' י"ז. לה"פ או' י"א. חכ"א שם סוף או' ז' זבחי צדק או' כ"ט.

לד[עריכה]

לד) יש מקומות שישראל הולכים לעשות גבינה אך א"א שיראה כל החלב כשחולבים אותו ונלאו לתקן ולא יכולו גבינות אלו מותרים ואפי' לכתחלה יכולים לעשות כן. מטה יוסף ח"ב סי' ט"ו. זרע אברהם חי"ד סי' כ"ה. ברכ"י בשיו"ב או' ג' וכ"כ הפר"ח או' ך' הגבינה שמביאים פה ירושת"ו מצפ"ת תובב"א כי היהודים אשר הולכים לשם לעשות הגבינה אינם יכולים לראות כל החליבה לפי שהעדר הוא גדול מאד מהלך ד' וה' שעות ומסיק שאם הגוים בעלי העדר הם עצמם עושים גבינות לצרכם (ר"ל על חשבונם) למכור לישראל אף שהעדר גדול ויש דבר טמא בעדר כיון שהיהודים משימים הקיבה בתוך החלב יש להתיר בפשיטות ע"פ סברת התו' שכתבו שאין הגוים שוטים לערב חלב טמא שאינו נקפא בגבינות שעושים לצרכם יעו"ש. לה"פ או' י"ד. בל"י או' י"ג. זבחי צדק או' ל' ובאו' ל"א כתב שכן מנהג בגדאד יע"א כעיר הקודש צפת"ו יעו"ש.

לה[עריכה]

לה) והן עתה נתוודע לנו איסור אחר שעושין הגוים בעלי הצאן דהיינו כשישראלים מניחים קיבה כשרה בתוך החלב לגבנו אינם מניחים אלא דוקא כדי שיעור שיתגבן שאם יניחו קיבה יותר מן השיעור לא תהיה הגבינה שמינה. ועוד יש הפרש דאם מניחין קיבה יותר מן השיעור יעלה גבינה מן החלב יותר דהיינו מן סאה חלב אם יעלה קב גבינה כשמניחים כשיעור אם מניחים יותר מן השיעור יעלה גבינה קב וחצי או קב ורביע וע"כ הגוים עושים ערמה בזה וכשמביאים חלב ממקום רחוק הן מניחים מן הקיבה שלהם האסורה מעט מן המעט שאינו נרגש בחלב ואינו עומד בו לגמרי כדי שבשעה שמביאין אותו לישראל המגבן והוא יניח קיבה כשרה יהיה קיבה הרבה באותו חלב ויעלה גבינה הרבה וזה נודע לנו ע"י שפעם א' הביא הגוי החלב לישראל כדי לגבן וא"ל הגוי לישראל תגבן במהרה וזה הישראל חשש בדעתו שמא הניח הגוי קיבת נבילה ומפני זה לא גבן הישראל במהרה והניח אותו כמו רביע שעה וראה שנתגבן החלב מאליו אבל לא גבינה קשה כנהוג וצעק הישראל על הגוי ונתוודע קלונו שהניח קיבת נבילה. והנה כיון שנתוודע איסור זה שלא זכרוהו הרבנים הנז"ל המתירין הגבינה אנחנו היאך נוכל להתיר הגבינה הזאת דשמא אלו הגוים שחולבין ואין ישראל רואה החליבה עושים ערמה הזאת ולא ירגיש הישראל. אמנם ראינו שלפו"ד מותרת הגבינה הנז' ואפי' לכתחלה חדא שהגוי מירתת ולא יעשה כן כי ירא פן ירגיש הישראל ולא יקנה ממנו עוד דאומר בדעתו דשמא יתעכב מעט ולא יניח הקיבה תיכף ויתגלה קלונו ועוד דגם אם נחוש א' מני אלף שיעשה כן אפ"ה הגבינה מותרת יען שהקיבה היא מותרת משום שהיא פירשא בעלמא ואפי' שהיא של טרפה כידוע אבל הא שאנו אוסרים קיבה של גוים היינו משום דמניחים הקיבה בעור של הקיבה שהיא טרפה ונבלה והקיבה בולעת מן העור ותיאסר כמ"ש לעיל סי' פ"ז סעי' יו"ד וז"ל חלב שנמצא בקיבה שנמלח וכו' או שעמד בו יום א' אסור להעמיד בו עכ"ל וא"כ הקיבה של הגוים אסור להעמיד בה משום שכן דרכם שהקיבה משאירים אותה בעורה לעולם ותיאסר אבל מ"מ כתבנו שם או' פ"ב שלדעת הש"ע ה"ד לכתחלה אבל בדיעבד אם העמיד בו אפי' אם נמלחה או עמדה יום שלם הגבינה מותרת בין העמיד בקרוש או בצלול יעו"ש. וא"כ לפ"ז אין חשש עוד למנהג הנז'. חדא שבודאי לא יניחו ועוד אף אם נחוש שיניחו הגבינה מותרת לס' מרן ז"ל וגם לס' מור"ם ז"ל שם שאם העמיד בצלול שאסורה כל הגבינה אפי' בדיעבד מ"מ סיים שם שאם יש ס' בחלב כנגד הקיבה הכל מותר דבטל בס' יעו"ש וא"כ אף אם נחוש לס' מור"ם ז"ל אפ"ה הגבינה מותרת דיש כמה וכמה ס' כנגד הקיבה האסורה. ואין לומר דחיישינן שיניח הגוי מעור קיבת נבילה דאוסר בכל שהוא כמ"ש לעיל בסי' פ"ז סעי' י"א ז"א חדא דאין דרך הגוים אצלנו לגבן בעור הקיבה ועוד אף אם נאמר שיניח הרי אינו מניח כ"א מעט ואח"כ מניח הישראל כדי גיבון כנז' וא"כ הו"ל זו"ז גורם ומותר כמ"ש בהגה שם סוף סי' פ"ז יעו"ש אמנם מי שמחמיר על עצמו ונזהר בגבינה שלו להניח ישראל על החליבה מראש ועד סוף תע"ב. זבחי צדק שם בקיצור מעט.

לו[עריכה]

לו) ואמנם עתה נשמע שמגבנין ע"י סמים ויש סמים שאינם כשרים וע"כ אפי' גבינה שנעשה ע"י ישראל אין קונים אם לא שהוא נאמן וגם גבינות המביאים ישראלים מצפת"ו אין קונים מהם אם לא יש בידם חתימת ב"ד של עה"ק צפת"ו שהם כשרים והוא מחשש הנז'.

לז[עריכה]

לז) גבינות הקראים אם העמידוה בקיבה ולא בעורה ואין מולחים הקיבה בעורה מותר לאוכלה ואם העמידו בעור של שחיטתן אסורה בכל שהוא (כמ"ש לעיל סי' פ"ז סעי' י"א) אבל אם העמידו בעור שחיטה שלנו אינה אסורה אלא בנ"ט ואם הדבר ספק נראה שהוא אסור כיון שאין נזהרין על אכילת בב"ח ולית להו אלא קרא כדכתיב לא תבשל גדי בחלב אמו אין מקפידין להעמיד בעור הקיבה ואסורה בכל שהוא. הרדב"ז סי' תקנ"ב. וכ"כ הכנה"ג בתשו' סי' קנ"ח דמדברי הרדב"ז בתשו' מהד"ב סי' ג' נראה דנאמנים בשבועה יעו"ש וכ"כ הרדב"ז ח"ג סי' תקכ"ח שהלוקח מהם צריכין לישבע שלא נגע בהם גוי יעו"ש. ער"ה או' ה' ומיהו כבר כתבנו באו' הקודם דעתה אין קונין גבינה אפי' נעשה ע"י ישראל אלא מאיש נאמן וא"כ כ"ש דאין ליקח מן הקראים וע"כ לא הארכנו בזה.

לח[עריכה]

לח) שם בהגה. מאחר שדעתו לעשות גבינות. כלומר שידעינן בודאי שדעתו לעשות גבינות ואיתא בתשו' מהר"מ סי' רי"ז דאפי' היה לו דבר טמא בעדרו מותר בדיעבד מה"ט דדעת העכו"ם להקפיא יעו"ש ש"ך ס"ק כ"ה. פר"ח או' י"ט. לה"פ או' י"ג.

לט[עריכה]

טל) שם בהגה. ומ"מ אסור לאכול החלב כך. מאחר שלא ראה החליבה ואפי' ידענו שדעת העכו"ם לעשות גבינות. ש"ך ס"ק כ"ו. פר"ח או' ך' לה"פ או' י"ד.

מ[עריכה]

מ) [סעיף ג'] החמאה של עכו"ם אין מוחין וכו' שהרי לא גזרו על החמאה וחלב הטמא אין עומד. הרמב"ם פ"ג מהמ"א ה' ט"ו. טור. ש"ך ס"ק כ"ז. פי' אע"ג דהחמאה נעשה מחלב שחלבו עו"ג ואין ישראל רואהו אפ"ה אין לנו לאסור החמאה שלא גזרו אלא על החלב בעין ועל הגבינה אבל החמאה לא היתה בכלל שתי גזירות אלו אלא דעדיין יש לחוש לתערובת חלב טמא לזה כתב דחלב טמא אינו עומד פי' ודאי לא היה העו"ג שוטה לערב חלב טמא כשהיה דעתו לעשות חמאה ואפי' אם עירב שלא היה דעתו לעשות חמאה ואח"כ נמלך מ"מ כיון שחלב טמא אינו עומד א"כ אין בחמאה שום חלב טמא. ב"ח.

מא[עריכה]

מא) מיהו שמעתי שפעם א' קנו חמאה מן הגוים ואח"כ ראו שהוא משונה משאר חמאה שאינו קפוי כמו חמאה היוצא מחלב הצאן והבקר וחקרו על הדבר ונמצא שהוא מחלב גמלים וכ"כ הפר"ת או' ח' שבזמנינו נתחכמו לעשות הרכבה ומערבין חלב גמל בחלב טהור ועושין ממנו חמאה יעו"ש והב"ד בשו"ת חיים שאל סי' מ"ג והביא עוד כמה פו' שדברו בזה שעושין חמאה מחלב גמלים יעו"ש ועוד פה עיה"ק ירושת"ו נמצא כמה פעמים חמאה ביד הערביים שמעורבת בחלב בציר"י דהיינו שממעכין החלב עד שיהיה רך כחמאה ומערבין אותו עם החמאה וע"כ אף במקום שנוהגין לאכול חמאה של עכו"ם אין לקנות מהם אלא מי שבקי בעניינים אלו ושומר נפשו ירחק מזה.

מב[עריכה]

מב) שם. ובמקום שאין מנהג אם בישלה עד שהלכו צחצוחי החלב מותרת. שאם תאמר נתערבו עמה ונתבשלו כולם בטלו במיעוטם. הרמב"ם שם ה' ט"ז. טור. ור"ל כיון שנתבשלו יחד כולם בטלו במיעוטם. ועוד עיין לקמן סוף או' מ"ד.

מג[עריכה]

מג) בעיר בגדאד נהגו היתר בחמאה ש"ג ואין פוצה פה בדבר וכהוראת הרמב"ם ומרן ז"ל. מיהו מי שהוא יר"ש אין לאכול חמאה עד שיבשלנה וכמ"ש הרמב"ם ומרן ז"ל וכן אנן בדידן מעת שעמדנו על דעתינו להגנו שאין לאכול החמאה בלי בישול וכן ראוי לנהוג. זבחי צדק או' ל"ב. ובלא"ה צריך לבשלה כדי לסננה מן הפרעושים ומן הנמלים המתהוים בה כמ"ש לעיל סי' פ"ד או' ק"ה יעו"ש. והטעם שנהגו לאכול החמאה מפני שהחנוונים שלהם בקיאים בטוב אם החמאה מזויפת כמ"ש לקמן או' מ"ה ואפשר שהענין ישתנה לפי העת והזמן וצריך להשגיח על זה.

מד[עריכה]

מד) שם הגה. גם מותר לבשלה לכתחלה וכו' ואין בזה כמבטל איסור לכתחלה דשמא אין כאן איסור כלל ועוד דאין כוונתו לבטל רק שילכו צחצוחי חלב. ב"י. תו"ח כלל ע"ח דין א' ש"ך ס"ק כ"ח. פר"ח או' כ"ג. לה"פ או' י"ט. בל"י או' ט"ז. שו"ג או' כ"ג. ועוד הטעם משום כשהחמאה ניתך ע"ג האש השומן צף למעלה והצחצוחי חלב יורד למטה לשולי הקדרה ואחר שנצטנן ונקרש החמאה משליכין הצחצוחי חלב לאבדון נמצא שבישול זה אינו לבטל האיסור אלא להפרישו כמו שמפרישים מנקרי הבשר החלב מן הבשר שאין זה מבטל איסור אלא מפריש האיסור מן ההיתר. שו"ג או' כ"ה. ולפ"ז מ"ש לעיל או' מ"ב בשם הרמב"ם דבטל במיעוטו היינו בנשאר קצת מעורב שלא ירד למטה.

מה[עריכה]

מה) שם בהגה. ואם בשלה עכו"ם מותרת וכו' בעירנו זאת (בגדאד) המנהג פשוט שלא לאכול חמאה מבושלת ש"ג וחמור עליהם כמו בשר חזיר כן נהגו מימי עולם ומשנים קדמוניות יען שבעירנו מערבין בו הגוים חלב (בצירי) ושומן של אליה ורובם ככולם הם מזייפים אותו ובדוחק ימצא מעט מן המעט שאין מזייפין וע"כ הקדמונים ז"ל אסרו חמאה מבושלת של הגוים והרי היא כבשר איסור ואין לשנות. ואולם בחמאה (שאינה מבושלת) ש"ג שמתירין אותה בעירנו אין לחוש שמערבין בה חלב (בציר"י) או שומן אליה כמ"ש בחמאה מבושלת ש"ג יען שבעירנו אין מנהג אצל הגוים לערב ועוד שאצלנו כל החנונים הם יודעים ובקיאים בטוב אם החמאה היא מעורבת ומזוייפת בשומן איסור וע"כ אין לחוש בחמאה כלל. זבחי צדק או' ל"ג. ונראה שזהו טעם מקום שנהגו לאסור חמאה ש"ג הכתוב בש"ע מפני שאין בקיאין בטוב בזיוף. וכבר כתבנו לעיל סוף או' מ"ג דגם במקום שנהגו היתר יש להשגיח תמיד ע"ז כי אפשר שהענין ישתנה לפי העת והזמן.

מו[עריכה]

מו) ובענין הקיימא"ק של עכו"ם כתב הכנה"ג בהגה"ט או' י"ד דמנהגינו שלא לאוכלו משום נסיובי דחלבא וכ"כ בתשו' זרע אברהם חי"ד סוף סי' כ"ה דשומר נפשו ירחק ממנו. ובתשו' כנה"ג בבע"ח חי"ד סי' קנ"ט אסרו. וכ"כ מהריק"ש בהגהו' על הש"ע בסי' זה לאסור. חק"ל בשיירי חי"ד סי' ח' חקקי לב חי"ד סי' ל"ז וכ"כ הרב המני"ח בשו"ת הלק"ט סי' א' דרבני עה"ק ירושת"ו הם מחמירין בקיימא"ק כמו בריקוט"א (עיין באו' שאח"ז) ולא היו נוהגין היתר אלא דוקא בחמאה והשאר היו אוסרין והיו מענישין בדין את המקיל בין בקיימא"ק בין בריקוט"א ומכריזין בבהכ"נ יעו"ש. ומיהו הפר"ח או' כ"א כתב להתיר את הקיימא"ק וכתב זבחי צדק או' ל"ד שכן נוהגין בעיר בגדאד יע"א להתיר את הקיימא"ק כהוראת הפר"ח אמנם בשו"ת חיים שאל סוף סי' מ"ג כתב דבעיר קדשנו ירושת"ו אוסרים הקיימא"ק וכן הורו לאסור הרבנים הקדמונים כמ"ש הרב מהר"מ חאגיז בתחלת שו"ת הלק"ט וכן מהריק"ש אסר משם רבותיו וכן ראוי לנהוג ודלא כהפר"ח בזה עכ"ד. וכן בספרו ברכ"י בשיו"ב או' ה' האריך בזה וסיים דאפי' בעיר שנהגו היתר בדברים אלו שומר נפשו ירחק מהם יעו"ש.

מז[עריכה]

מז) הריקוט"א ש"ג דהיינו אחר שמוציאין הגבינה מן החלב ונשאר הקום לבדו מרתיחין את הקום שהוא המימי חלב לבדו. ומקפיאין אותו ונקרא ריקוט"א גם זה התיר הפר"ח שם. אבל הברכ"י שם בשיו"ב הביא דעת כמה רבנים האוסרים וכ"כ באו' הקודם דרבני ירושת"ו אוסרים ומענישים על הריקוט"א וכ"כ הר' חקקי לב חי"ד סי' ל"ד בשם כמה פו' לאסור וכן מסיק להלכה יעו"ש. וכ"כ זבחי צדק או' ל"ה דבעיר בגדאד יע"א נוהגין שלא לאכול הריקוט"א יעו"ש. וכבר כתבנו באו' הקודם בשם הברכ"י דאפי' במקום שנהגו היתר בדברים אלו שומר נפשו ירחק מהם.

מח[עריכה]

מח) גם יש בעירנו מין א' וקורין אותו בערבי דילמ"א והוא אחר שעושין הקיימא"ק נשאר חלב בעיין לבדו ומביאין קיבה שלהם ומקפיאין את החלב הנז' ויהיה קפוי כמו הקיימא"ק אבל הוא מעט רק בעירנו נוהגין בו איסור (ר"ל אפילו בעירם שנוהגין לאכול הקיימא"ק בזה נוהגין איסור) יען שדבר פשוט הוא שנעשה בקיבה האסורה שלהם. זבחי צדק שם. וחלב שמוכרים העכו"ם עם הקיימא"ק זה פשיטא דאסור משום חלב שחלבו עכו"ם ואין ישראל רואהו ולא הצרכתי לזה אלא משום דלפעמים החנוונים ע"ה וקונים הכלי קיימא"ק מן העכו"ם עם החלב שבו ומוכרים להמון העם שאין יודעים מזה וצריך אזהרת ב"ד.

מט[עריכה]

מט) יגורטי של עכו"ם שנקרא בערבי לבן מרן ב"י בסוף סי' זה אסר אותו שכתב שאין להעמיד חלב בחלב חמוץ ש"ג עד אחר ג"פ משמע אבל אם הוא בעיניה אסור וחלב חמוץ הוא היגורט"י כנודע וכ"מ מדברי המני"ח שכתבנו לעיל או' מ"ו שכתב ולא היו נוהגין היתר אלא דוקא בחמאה והשאר היו אוסרין וכו' משמע דגם ביגורט"י נהגו לאסור וכן הברכ"י בשיו"ב או' ה' ובחיים שאל ח"א סי' מ"ג הביא דעת האוסרים ביוגרט"י ועו"ש מיהו השו"ג או' ד' כתב דהיגורט"י מותר וכ"מ מדברי הברכ"י שם סוף או' ה' דלדברי הפר"ח מותר שכתב והפר"ח התיר הכל. אמנם הרב חקקי לב בתשו' חי"ד סי' ל"ח האריך הרחיב בענין איסור היגורט"י והביא יותר מארבעים רבנים האוסרים את היגורט"י וגם השיג על דברי השו"ג הנז' שמתיר וגם על דברי הברכ"י הנז' שכתב והפר"ח התיר הכל דלא מצינו שהפר"ח התיר ביגורט"י וסיים דאפי' במקום שנהגו היתר יש לבטל המנהג יעו"ש.

נ[עריכה]

נ) ובעירנו זאת בגדאד יע"א נוהגין היתר ביגורט"י ואין פוצה פה ומצפצף ואין כח בידנו למונעם ומ"מ מי שהוא ירא וחרד על דבר ה' ראוי לו לאסור היגורט"י יען שכל האחרונים אסרו אותו כמ"ש הרב החקק"ל הנז' ולפחות אם רוצה לאכול היגורט"י יאכל אותו היגורט"י שהניחו אותו בכיס עד שהלכו כל צחצוחי חלב שבו ונעשה קשה כמו הקיימא"ק שבזה יש ג' רבנים שמתירין כמ"ש בחקק"ל שם ואנחנו מימינו לא אכלנו היגורט"י ש"ג אלא עושים ע"י ישראל ואוכלים. זבחי צדק סוף או' ל"ו.

נא[עריכה]

נא) ואם יכול לקחת מיגורט"י ש"ג להעמיד בו יגורט"י של ישראל כתב מרן ז"ל ב"י בסוף הסי' דמי שעבר והעמיד חלב בחלב חמוץ ש"ג ולקח חלב זה והעמיד בו. אחר ומאחר אחר שמותר ליקח מחלב שלישי זה ולהעמיד בו חלב אחר ואוכלו דלאחר ג' פעמים כבר כלה חלב של עכו"ם עכ"ל והב"ד הט"ז בסוף הסי' פר"ח סוף או' כ"ד. לה"פ או' ך'. בל"י או' י"ז. אמנם הר' מהריט"ץ בסי' פ"א התיר להעמיד היגורט"י ביגורט"י ש"ג יעו"ש וכן הר' חקרי לב בחי"ד סי' קל"ט האריך הרחיב בדין זה וכתב דלפי הירושלמי מותר להעמיד ביגורט"י ש"ג אפי' בפעם ראשונה ואשתמיט למרן דברי הירושלמי וע"כ העלה דיכולים להעמיד ביגורט"י ש"ג אפי' לכתחלה אלא שכתב והמחמיר תע"ב יעו"ש. וע"כ אם אפשר יש להחמיר כדברי מרן ז"ל ואם לא אפשר יש להקל כדברי החק"ל והיותר נכון אם אפשר יש ליקח מאותו יגורט"י יבש שמביאין בכיסין לפי שיש מתירין בזה גם באכילה כמ"ש באו' הקודם.

נב[עריכה]

בנ) מי חלב ש"ג שלא ראה ישראל החליבה דהיינו שקולטין מן החלב כל הגבינה ונשאר המי חלב יש לאסור. מחשש שמא נתערב בו חלב טמא. חקקי לב סי' ל"ה. ונראה דה"ה מי חלב של חמאה של ש"ג שלא ראה ישראל החליבה דהיינו דאחר שעושין החמאה וקולטין אותה מן החלב נשאר מי חלב דיש לאסור ג"כ מחשש דשמא עירב בו חלב טמא וכ"ש לפי מ"ש לעיל או' מ"א שעושין חמאה מחלב גמלים שיש לאסור דשמא מי חלב זה הוא מחמאה של דבר טמא.

נג[עריכה]

גנ) הריקוט"א ש"ג שכתבנו לעיל או' מ"ז שהיא אסורה אם בישל א' ריקוט"א ביורה ש"ג שמבשל בה ריקוט"א בלי הכשר רק שהדיחה וסבר שא"צ להכשיר היורה יש להתיר אפי' אי הוי היורה בת יומא שהרי אין משתמשין ביורה זו אלא בעשיית הריקוט"א ואף אם נאמר דפעמים משתמשים נמי בבשר וכיוצא אמרינן לגבי בשר וכיוצא סתם כלים אינם ב"י ולגבי ריקוט"א דמבשלים בכל יום הוי הכלי ב"י ואפ"ה נראה להתיר לפי דאשכחן לפר"ח דמתיר ריקוט"א ש"ג אפי' באכילה (כמ"ש לעיל או' מ"ז) והגם דלא נהגינן הכי היינו לאכול אבל לאסור פליטתה למה שנתבשל באותה יורה אין להחמיר כ"כ בדיעבד ויש לעשות ס"ס ספק אם הריקוט"א ש"ג אסורה או לא ואת"ל דאסורה דילמא לא נפלט מיורה הבלועה מריקוט"א האסורה בכדי נתינת טעם ונתבטל בס' זכ"ל ח"א חי"ד סוף או' ך' והגם דהרב חקקי לב שם סי' ל"ד כתב לפקפק בדברי הזכ"ל הנז' מ"מ כיון שיש מתירין אפי' באכילה בדיעבד והפ"מ יש להקל כדברי הזכ"ל.

נד[עריכה]

דנ) חמאה שהתיכוה בקדרה על האש ומצאו בכלי שלקחו ממנו פירורי חלב החמאה אסורה והקדרה מותרת משום דהוי ס"ס שמא לא נפל מהחלב בתוך החמאה שחממוה בקדרה ואת"ל נפל שמא יש ס' הר' בית יהודה ח"ב סי' ק"ג יעוש"ב. ער"ה או' ח'.

נה[עריכה]

הנ) מעשה באחד שעשה ריקוט"א נגד המאנדר"ה ש"ג שעושים שם הריקוט"א ובלילה הניח הריקוט"א במקום שעשאה והלך לישן והמקום קרוב שרואין אלו את אלו והריקוט"א נעלמה מן העין אפ"ה הריקוט"א הנז' מותרת מכח ס"ס ספק אם הלכה כמ"ד הריקוט"א ש"ג מותרת ואת"ל דאסורה שמא לא החליף והוא מתהפך ובפרט שהמקום קרוב דמירתת ועוד דליכא הנאה בחליפין. זכ"ל ח"ג או' ג' זבחי צדק או' ט"ל.

נו[עריכה]

ונ) שם בהגה. ואם הולך ממקום שאין אוכלין אותה למקום שאוכלים אותה אוכל שם עמהם. אעפ"י שדעתו לחזור אוכל עמהם משא"כ בשאר איסורים. או"ה כלל מ"ח דין ד' ד"מ או' ה' ש"ך ס"ק כ"ט. ולא שייך כאן נותנין עליו חומרי המקום שהלך משם דמה שאוכלים אותה במקום ההוא משום דשם עושים אותה בהכשר בלא חשש בעולם ואילו היו עושין כמותם היו אוכלים אותה אלא שלא הורגלו רובם כאן. או"ה שם. ט"ז ס"ק י"ג. פר"ח או' כ"ד. לה"פ או' ך' בל"י או' י"ז.

נז[עריכה]

זנ) שם בהגה. וי"א דה"ה אם הובאה ממקום היתר למקום איסור נמי אסורה וכו' והטעם דהוה כמו דברים שמותרים ואחרים נהגו בהם איסור. ט"ז ס"ק י"ד. ביאור הגר"א או' כ"ד.

נח[עריכה]

חנ) אם רוב המקום נוהגין בו איסור אין לאדם לשנות וכו' ואפי' בסעודת מצוה שיש בה רוב עם אסור. תשו' מהרי"ל סי' ל"ה. בל"י או' י"ח.


מעבר לתחילת הדף
< הקודם · הבא >
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.



שולי הגליון