שו"ת הרי"ף/צז
|
< הקודם · הבא > |
שאלה ראובן תבע שמעון בשכור ואמר שמעון לא היו דברים מעולם הורה אחד מן התלמידים שיש עליו שבועת היסת לפי שכפר בשטר מעיקרו וטען שמעון אינו חייב שבועה שלא כפרתי בדבר שעיקרו ממון אלא יש על ראובן להביא ראיה ששטר זה מקויים בחותמיו ושהיתה לו בו זכות להוציא בו ממון ואחר כץ אתחייב לו שבועה והשיב זה התלמיד לשמעון ואמר לו חייב אתה לישבע מכיון שאילו הודית ששטר זה הפקידו אצלך ראובן ואבדתו בידים היה לך לפרוע מה שהיה בו על עקר מה שאמר' בשורף שטרותיו של חבירו זמר אמימר מאן דדאין דינא דגרמי וכו' אם כפרת בו נתחייבת לישבע שבועת היסת על עיקר מה שאמרת רבינו בהלכות לענין אלו דברים שאין נשבעין עליהם שבועה דאוריית' אבל שבועה דרבנן נשבעין ועוד טען שמעון ואמר שאפילו יתחייב שבועה אינו נשבע משום שהוא תלמיד חכם וטען שראה כן בתשובה לאחד מן הגדולים:
תשובה עיינתי על שאלתן והריני נותן לך עיקר שתסמוך עליו והוא שאמרו אלו דברים שאין נשבעים עליהם העבדים והשטרות והקרקעות וההקדשות שומר חנם אינו נשבע נושא שכר אינו משלה. נתברר לנו ממנו עדין השמירה אינו כדברים אלו וכן דיני הכעירה אין בהן כמות שהן במטלטלין והפשיעה אין השומר נתחייב בה בין שומר חנם בין שומר שכר ואפילו הודה שפשע בה משום שאמר שומר חנם אינו נשבע נושא שכר אינו משל' אבל אם כפר בעיקרו בו אמרנו ובפני עצמן נמי לא אמרן אלא בשבועה דאורייתא אבל בשבועה דרבנן משביעין ליה והוא נכנס בדין זה שאמר רב נחמן ומשביעין אותו שבועת היסת וכל תביעות שבעולם משוה פרוטה ולמעלה הן נכנסין בכלל זו התקנה לפי שכל מי שתובע את חבירו בשום דבר שאילו היה מודה היה מתחייב אם כפר בו הרי הוא מתחייב שבועת היסת זולתי הקדשות שאם הודה משלם ואם כפר אינו נשבע וכיון שכן הוא והפקיד ראובן אצל שמעון שטר וטען שאילו היה השטר היה פורע ממון ושמעון כופר מכיון שאילו הודה שמעון בדבר היה מתחייב להחזירו לראובן כיון שכפר בו ישבע ואינו מן הדין כמו שטען שמעון שאין משביעין אותו עד שיביא ראיה שהוא מקויים שאין אנו משביעי' אותו אלא על טענת ראובן כמו שאילו טען ראובן שנתן לשמעון בגד שוה עשרה זהובים לא היינו מצריכין לראובן להביא דאיה שהיה שוה עשרה זהובים ואחר כך ישבע אלא משביעי' אותו על טענתו אבל אם הודה שמעון שהופקד אצלו השטר ופשע בה ואבד אין מחייבין אותו לא לשלם ולא לישבע שהתורה פטרתו אבל אם ירצה יש לו להחרים סתם בפניו מי שהטמינו ואע"פ כן שאבר ממונו של חבירו אין דנין דינא דגרמי אלא למי שאבדו בידים שאין מדרך שעירה כגון השורף שטרותיו של חבירו וזהו שאמר' אם נתחייב תלמיד חכם אינו נשבע וטען שראה כן בתשובה לגאון אחד אין בעולם כול' גאון שאומר דבר זה וכל תלמיד חכם שאינו מקבל עליו את הדין אינו תלמיד חכם:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |