מראה הפנים/בבא קמא/י/א

מראה הפנים בבא קמא י א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

הגוזל ומאכיל. אזל תנייה לגזילייא. למאי דפרישית בפנים וכן נראה מהסוגי' דמפרשינן להתוספתא דקתני מת והניח וכו' בשלא עשה חשובה מיירי דהא קאמר עליו הכתוב אומר יכין וגו' וא"כ מפני כבוד אביהן ליכא כדאמרינן בבבלי בהגוזל ק"א דף צ"ד ע"ב ובריש איזהו נשך דהתם גריס בברייתא הניח להם אביהם פרה וטלית וכו' חייבין להחזיר מפני כבוד אביהם ומוקי לה בשעש' תשובה דאי לאו הכי לאו עוש' מעשה עמך הוא וע"כ לפ"ז דהטעם הוא כאן משום שהבריות מבזין אותם בעצמן שהולכין ומתהנין ומתכסין מן הגזל אלא דלהאי פירושא לישנא דחייבין לא דייקא ועוד דמסוגיא דהתם משמע דאי ליכא טעמא מפני כבוד אביהן כגון שלא עשה תשובה אין צריכין להחזיר כלל אפי' בדבר מסוים וכך הם דברי הרמב"ם ז"ל בפ"ד מהלכות מלוה הלכה ד' הניח להם אביהם מעות של רבית וכו' אבל אם לא עשה חשובה אין חוששין לכבודו ואפי' דבר המסוים אין מחזירין. ומשמע דאין חוששין ג"כ לטעם אחר שיהיה להן לעצמן איזה בזיון ולכך נראה דסיפא הניח לפניהם פרה וכו ארישא בשעשה תשובה קאי וברישא מחלק בין עשה תשובה ובין מת בלא חשובה דבזה אין צריכין להחזיר אפי' דבר מסוים ועליו הכתוב אומר וכו' ובסיפא קמ"ל דהא דקתני ברישא חייב להחזיר ולגופה לא איצטריך דאם עשה תשובה ודאי חייב להחזיר הוא אלא לדיוקא איצטריך הוא דחייב להחזיר אבל לא הספיק להחזיר עד שמת בניו פטורין מלהחזיר והיינו בדבר שאינו מסוים. הניח פרה וטלית חייבין להחזיר אזל תנייה לגזילייא כלומר מפני שהבריות אומרין הרי בכאן הולך השני להגזלן וא"כ טעמא מפני כבוד אביהן הוא וכמסקנא דהתם:

איזהו דבר שיש לו אחריות וכו' מתוך הסוגיא וממה שפירשתי בפנים נתבאר דדברי שמואל דהכא הם כדברי רבא דהתם בסוגיא דריש פרקין ובמאי דס"ל דרשות יורש לאו כרשות לוקח דמי ורישא דמתני' דקתני פטורין מלשלם ע"כ בשאכלום מיירי ומשום דלאחר יאוש מיתוקמא מתני' כדמוקי התם אליבא דרב חסדא והילכך פטורין בשאין הגזילה קיימת דאי לפני יאוש אפי' אין הגזילה קיימת חייבין וכדרב חסדא דאם אכל א' הגזילה קודם שנתייאשו הבעלים רצה מזה גובה רצה מזה גובה והכא דגזלן ליכא הם חייבין ואם הגזילה קיימת אפי' לאחר יאוש חייבין דהא יאוש כדי הוא ולא קני היכא דבאיסורא בא לידיה ושינוי רשות לא הוי דרשות יורש לאו כרשות לוקח ומש"ה לא מיתוקמא רישא דמתני' אלא בשאין גזילה קיימת ובלאחר יאוש ורבא ורב חסדא בחדא שיטתא קיימי. וסיפא דמתני' ודאי לענין דינא הוה מצינן לפרושי דאגזילה קאי וכדמפרש לה הכא אליבא דשמואל ור"ל דכרבא דהתם ס"ל וה"ק אם היה דבר שיש בו וכו' כלומר שהגזילה קיימת היא חייבין והא דמוקי לה רבא התם לסיפא דמתני' דה"ק ואם הניח להן אביהן אחריות נכסים חייבין היינו מכח הקושיא דמקשה והא מדקתני סיפא אם היה וכו' מכלל דרישא בגזילה קיימת עסקינן ולא ניחא ליה להש"ס דהתם לאוקמי רישא וסיפא בתרי גווני כדמוקי הכא אליבא דשמואל והילכך דחוק רבא ומוקי לכולהו דמתני' בשאין גזילה קיימת ובחסורי מחסרא וסיפא בהניח אחריות נכסים מיתפרשא. ולענין דינא רבא דהתם ור"ל ושמואל דהכא בחדא שיטתא הוו. ולרב דהכא דס"ל כרמי בר חמא דהתם דרשות יורש כרשות לוקח דמי ואי מתני' בלאחר יאוש מיתוקמא א"כ אפי' הגזילה קיימת פטורין דהוי יאוש ושינוי רשות והיינו דמוקי לה הכא אליבא דרב לסיפא דמתני' דבשהניח להן אחריות נכסים קאמר ומשום דבעי לאוקמי למתני' דבלאחר יאוש מיירי. וכדפי' רש"י ז"ל שם ד"ה רשות יורש כרשות לוקח דמי וע"ש. והא דמוקי התם לקמן אליבא דרמי בר חמא בלפני יאוש היינו משום דבהדיא קתני בברייתא דר' אושעיא גזילה קיימת חייבין וההיא לא מיתוקמא אליביה אלא בלפני יאוש ולית ליה לדרב חסדא כדפי' רש"י שם. ובענין האי אוקמתא דהכא לרב דס"ל דרשות יורש כרשות לוקח דמי ומוקי לסיפא דמתני' בהניח אחריות נכסים לכאורה הוה קשה דהא לדידיה מלוה ע"פ אינו גובה לא מן היורשין ולא מן הלקוחות ס"ל כדקאמר וא"כ כי הניח להן אחריות נכסים מאי הוי והתוס' כתבו שם ד"ה ואם הניח להן אביהן אחריות נכסים וכו' למ"ד מלוה ע"פ אין גובה לא מן היורשים וכו' איכא לאוקמי בשעמד בדין וכו' וע"ש וזה לפי גי' הבבלי סוף פ' ג"פ דרב ושמואל תרווייהו ס"ל התם כן. ועכ"פ לרב דהכא קשה דלא אוקי הכא בשעמד בדין. אלא די"ל דלמאי דפי' רש"י ז"ל לעיל פרק הגוזל קמא דף ק"ד ע"ב גבי הא דקאמר התם וניחייב בנו חומש וכו' ל"צ דאיכא אחריות וכי איכ' אחריות נכסים מאי הוה מלוה ע"פ הוא וכו' ורש"י ז"ל לא גריס לה להאי קושיא שם דטעמא דחייבין להחזיר משום כבוד אביהן הוא והתוס' קיימו הגי' וע"ש וכשיטתייהו דהכא. והשתא יש לומר דהאי טעמא דהכא נמי משום כבוד אביהן הוא ובשהניח להן אחריות נכסים כמבואר. ורש"י שפי' כאן בדברי רבא באוקמתא דהכא באחריות נכסים וחייבין לשלם משום דאשתעבוד נכסיה אליבא דהלכתא פי' הכי דקי"ל שיעבודא דאורייתא ול"צ הכא לפרש אליבא דרבא דקי"ל כוותיה בהא דהכא דטעמא משום כבוד אביהן הוא. וכדמוכחא הסוגיא דאלא קאמר אלא אמר רבא וכו' ולא חייש לה להא דמתני ר' לר"ש ברי' דבגזילה קיימת ובדבר מסויים מיירי ומשום כבוד אביהן אלא דטעמא דהכא משום שהניח אחריות נכסים ואפילו אין הגזילה קיימת חייבין דמחיים אשתעבד נכסיה. והשתא מבואר דמכאן ראיה גדולה ומוכרחת דקי"ל כמ"ד שעבודא דאורייתא בקרקע וכמ"ש לעיל לדעת הרמב"ם ז"ל וכמסקנא דהכא אליבא דרבא. ועיין בהגוזל קמא הלכה ב' ד"ה הלכה כר"מ:

שמואל אמר דאיקני אינו גובה ממשועבדין וכו' כבר נתבאר דבבבלי פ' ג"פ קמו רב ושמואל בחדא שיטתא ובנוסחא דהכא פליגי בענין מלוה ע"פ אם נגבית מן היורשין. ומאן דבעי לפרושי דאיקני דהכא על נוסח השטר דאיקני כמו שהורגל בש"ס דילן משתבש. דהכא במתני' במלוה ע"פ איירי ולא שייכא נוסחת כתיבת דאיקני לא כאן ולא לקמן גבי פלוגתייהו בפ"ק דב"מ ואם באנו לפרש על כתיבת דאיקני בשטר היה צריך לדחוק ולומר דה"ק שמואל דדינא דמלוה ע"פ גבי יורשין הוי כעין דינא דא קני בשטר דאינו גובה מנכסים משועבדים הא מבני חורי גובה ואפי' מן היורשין וה"נ במלוה ע"פ כן דנגבית מבני תרי אפילו מן היורשין. ובבבלי פ' מי שמת דף קנ"ז ע"א מיבעיא ליה לשמואל אי כתיבת דאיקני מהני לגבי לקוחות והכא הוי משמע דס"ל בפשיטות דלא מהני ומיהו דוחק גדול הוא לפרש כן דמאי איצטריך ליה לדמות דינא דמלוה ע"פ מן היורשין לדין כתיבת דאיקני לגבי לקוחות או לגבי יורשין ולימא בפשיטות אין יורש כמשועבד וגבי בני חרי. ולמאי דפרישית בפנים דיוקא דמתני' דפ ג"פ קמ"ל וכן מוכרח עוד האי פירושא מסוגיא דפ"ק דב"מ בהלכה ו' וע"ש:

גזל טלית ונתן לאחר. בבבלי פרקין דף קט"ו ע"א האי פלוגתא בגנב גנב ומכר ואח"כ הוכר הגנב רב משמיה דר' חייא אמר הדין עם הראשון ר' יוחנן משמיה דר' ינאי אמר הדין עם השני וקאמר אביי התם דקמפלגי בדרב חסדא ודר יוחנן כרב חסדא. והשתא למאי דפסקו הפוסקים כרב חסדא דלעיל דרצה מזה גובה וכו' ה"נ הדין כן אם לפני יאוש היא. ובמאי דבעי לאתויי ראי' מההיא דנתחלפו כליו ודחי לה ה"נ אמרינן בבבלי פ' חזקת הבתים דף מ"ו ע"א אמר רב הוה יתיבנא קמיה דחביבי וא"ל וכי אין אדם עשוי לומר לאומן מכור לי טליתי וכדפרישית בפנים:

ואם היה מוציא ונותן להן וכו'. פשוט הוא וקמ"ל דאינו יוצא י"ח עד שיגבה הוא מהן או ישלם ע"י כולן:

יודעין אנן דעסק אבונן עמך וכו'. זהו כדמתרץ רבא בבבלי דף קי"ב ע"א גדולים שאמרו יודעין אלו חשבונות. שחשב אבינו עמך ולא פש לך גביה ולא מידי. ומשמע מהכא דבגזילה מפורסמת נמי קאי האי תירוצא וזהו כתירוץ הא' של התוס' שם ד"ה ולא פש דנאמנין במגו שהחזרנו לך וזהו ג"כ דעת הרמב"ן ז"ל בספר המלחמות וכתבו עוד התוס' א"נ כגון שאין עדי גזלה אלא הודאת הבנים בלבד. ולזה הסכים הרא"ש ז"ל וכתב דאילו הוה ידעינן בעדים שבאת הגזילה ליד אביהם לא היו נאמנים לומר שאביהם שלם את הגזילה כמו שהאב גופיה לא היה מהימן לומר החזרתיו לך ולקחתיה ממך. וזהו דלא כדמשמע מהכא ותליא בפלוגתת הפוסקים לענין במה שטוענין בשביל היתומים ובאיזה אופן ויתבאר אי"ה במקומו פ' שבועות הדיינין. ודע דדעת הפוסקים דפסקו בדינא דברייתא כרבנן דסומכוס דבין גדולים ובים קטנים חייבים ואע"ג דבעלמא אין מקבלין עדות שלא בפני בעל דין שאני הכא דבגזילה מקבלין אפילו שלא בפני בעל דין ב"כ בס' התרומות שער י"ד ח"א דין ח'. ובענין חיובא דקטנים משמע מסוגיא דהתם דדוקא בשהגזילה קיימת חייבין להחזיר אבל כשאכלוה לא שייכא חיובא גבי דידהו כדאמר התם לא יהא אלא דאזיק אזוקי מי מיחייבי וקאמר רב פפא ה"ק הניח לפניהם ועדיין לא אכלוה בין גדולים ביו קטנים חייבין ומשמע דבקטנים הוא דבעינן שתהא הגזילה קיימת אבל בגדולים אפילו אכלו חייבין וכדמשמע מפירש"י וע"ש. וכן נראה מדברי הרא"ש ז"ל שכתב דאלו אכלום הבנים לא הוה אמרי רבנן דקטנים חייבין. ולפ"ז צריך לפרש דברי הטור בסימן שס"א שכתב והאידנא דמטלטלי משתעבדי אפילו לא הניח אלא מטלטלין חייבין לשלם ואין חילוק בין אם הם גדולים או קטנים ואפילו בגדולים אם אכלום פטורין ואפילו בקטנים אם היא קיימת חייבין. האי ואין חילוק קאי אדלעיל בשלא הניח להן אביהן כלום דמתחילה כתב בשלא הניח להן אחריות נכסים פטורין בשאכלום אחר יאוש ואם הניח אחריות נכסים חייבין והאידנא מטלטלין כאחריות נכסים נינהו ואין חילוק וכו' בשלא הניח להם כלום כבריש דבריו. ואם הניח מטלטלין בזמן הזה בהא איכא למימר דאפילו קטנים חייבין אפילו בשאכלום שהרי מחיים נשתעבדו לו הנכסים שהניח ולא איכפת לן במה דהזיקו הקטנים ואכלו הגזילה דלאו מדידהו משתלמי אלא משיעבוד מחיים ממה שהניח להן אביהן. ובזה מיושב גם דברי הרמב"ם ז"ל בפ"ה מגזילה הלכה ו' שכתב כבר תקנו הגאונים לגבות ב"ח מן המטלטלין ואפילו במלוה ע"פ לפיכך חייבין לשלם בין אכלו בין לא אכלו וכו'. דלכאורה קשה במה דלא חילק בקטנים שאכלו דמשמע מהש"ס דפטורין אלא דהתם מדינא דגמרא ובשלא הניח אחריות נכסים מיירי כדמשמע מפשטה דהברייתא דבהא יש חילוק בין גדולים לקטנים אם אכלום אבל לאחר שתקנו לגבות מן המטלטלין ואם הניח להן אביהן אפילו קטנים חייבין אפילו בשאכלום כנלע"ד לדעתו ז"ל:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף