קרבן העדה/יומא/ב/ב

קרבן העדה יומא ב ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' מי שיחט. את התמיד:

הראש והרגל. של ימין בכהן אחד ושני הידים בכהן שני:

העוקץ. הוא הזנב והרגל של שמאל בכהן שלישי:

החזה. הוא השומן הרואה את הקרקע וחותכין אותו מכאן ומכאן בלא ראשי צלעות:

והגרה. מקום שהוא מעלה גרה והוא הצואר ובו מחוברים קנה הריאה והכבד והלב. והחזה והגרה בכהן רביעי:

ושני הדפנות. בחמישי. והקרבים בששי:

והסולת עשרון למנחת נסכו של תמיד בשביעי:

והחביתים. חצי עשרון למנחתו של כהן גדול שקריבה עם התמידים בכל יום שנאמר מחציתה בבקר ומחציתה בערב וסמיך ליה על מחבת בשמן תעשה לכך קרוי חביתין:

והיין. ג' לוגין של ניסוך לכבש התמיד:

י"ג כהנים זוכין בו. בפייס זה כא' י"ג עבודות הכהנים המנויות כאן:

דרך הלוכו. בחייו היה קרב התמיד הראש והרגל החזה והגרה ושתי הידים ושתי הדפנות העוקץ והרגל:

גמ' מניין לדישון המזבח פנימי. כלומר מניין שהיו מדשנין מזבח הפנימי:

אינו צריך. האי אל מקום הדשן מיותר דאם לקבוע מקום למוראת העוף להיכן יזרקנו אינו צריך דהא כבר כתיב אצל מזבח:

אף הוא דרש אצל המזבח. כלומר ואם ללמד על תרומת הדשן של מזבח החיצון שיניחנה אצל המזבח במזרח כבר למדנו בגזרה שוה נאמר כאן אצל מזבח ונאמר בתרומת הדשן ושמו אצל המזבח מה כאן במזרח אף להלן במזרח והאי אל מקום הדשן למה לי אלא ללמד על דישון מזבח הפנימי:

מניין. שדישון מזבח הפנימי אסור בהנאה דתנן במעילה פ' וולד חטאת שלאחר הדשן לא נהנין ולא מועלין בה משמע דקודם הדשן מועלין ופריך מנא לן:

אל מקום טהור. כתיב בפר כהן משיח והוא מיותר אלא ללמד שיהא מקומו טהור כלומר נקי בלי הנאה:

אל מקום הדשן. כתיב נמי בפר כהן משיח וקאי על מזבח החיצון:

שיהא מקומו לעולם. שלא יזיזנו ממקומו לתשמיש לפי שהוא אסור בהנאה:

והזה עליו והקטיר. עליו במזבח הפנימי כתיב בפ' אחרי מות והזה עליו ודרשינן לקמן בפ' הוציאו לו עליו ולא ע"ג גחלים ולא ע"ג אפר אלא ע"ג זהבו ובקטרת נמי כתיב והקטיר עליו בעינן נמי שלא יהיה ע"ג אפר ולא ע"ג גחלים הלכך צריך שיטול הדשן:

מניין. לדישון מזבח הפנימי שהוא אסור בהנאה:

ק"ו אם דשון מזבח החיצון אסור. שנאמר אל מקום הדשן כ"ש דשון מזבח הפנימי שהוא חמור ממנו שאסור בהנאה:

קטרת שכבת הוממה. אם כבה הקטרת לאחר ששלט בו היא נעשית כבעלת מום ואין מחזירין אותו ע"ג המזבח:

ואפילו בקרטין. גרעין א' שהומם נמי דינו הכי:

שאין כתיב אוכלו. דכתיב אשר תאכל האש ודרשינן בפ' המזבח מקדש שמחזיר עיכולי עולה היינו דוקא במזבח החיצון אבל קטרת שמקריבין על מזבח הפנימי אין מחזירין עיכולו:

פתילה. של מנורה שכבתה פסולה וצריך לסלקה:

מה מיד. מיבעיא ליה אם צריך לסלקה מיד:

צריך שיהא מיצן. להוציא כל השמן שבה כיון דמקפיד שלא תהא המנורה בלא נרות א"כ להוציא כל השמן שבה שיהא די שמן לפתילה האחרת שנותן בתוכה:

שמן מהו שיהא צריך דישון. כשמדשן המנורה אם מדשן נמי השמן:

שמן צריך דישון. דבעינן שיהא בתוכו שמן שיהו דולקים כל הלילה ולא יותיר בה שמן:

מעתה. שאתה אומר דבעינן שיהו הנרות דולקות כל הלילה א"כ נתנו חכמים שיעור חצי לוג לכל הלילות אם הוא מספיק ללילי טבת הארוכים בלי ספק שיהא בו מותרות בלילי תמוז א"נ דייק דעכ"ל שגם השמן היה מדשן דאל"כ בתמוז לא הוה צריך ליתן בו שמן אלא א' לשנים או לג' ימים לפי שיעור חצי לוג ללילי טבת הארוכים:

דתנינן תמן. בשקלים פ"ה:

בן בבי. היה ממונה על הפקיע:

שהיה מזייג הפתילות. היה גודל הפתילות להמנורה ובלילי תמוז היה עושה אותן עבות ביותר כדי שיתבער כל השמן שבנר ומתחלה שיערו חכמים בפתילות בינונית:

ופריך הכא את אמר מטיב ואח"כ מקטיר. דתני תתלה בפייס השני מי מדשן את המנורה ובפייס השלישי חדשים לקטרת בואו והפיסו:

והכא. ובפ"ק תנן הוא מקטיר את הקטרת ומטיב את הנרות משמע קטרת ברישא והדר נרות וקשיין אהדדי:

תמיד. סדר התמיד דר"ש איש המצפה היא דפליג אחכמים ומשנתינו שנוייה גם בסדר תמיד:

ולא כולה. לאו כל סדר התמיד כר"ש איש המצפה אתיא:

אלא. דברים דקשיא להו לחכמים לסתמא אהדדי הוא דאמרי' דתמיד כר"ש אתיא אבל שאר סתמא אתיא נמי כרבנן:

מדות. סתם מתני' דמס' מדות אתיא כראב"י:

ולא כולה. לאו כל מדות כראב"י אלא הסתמות דקשיא להו לרבנן:

בהטיבו את הנרות יקטירנה. מעיקרא מטיב ואח"כ מקטיר:

מערב ועד בקר. לא יהא שם עבודה אחרת אלא זו דהיינו הטבת הנרות ואס"ד דהקטרה בתר עבודה נמצא שיש אחריה עבודה:

אלא מי שזכה בשחרית. איש איש שזכה בעבודה:

הזכה זכה לעצמו. סיומא דברייתא הוא שאין הכהן הזוכה יכול לומר לחבירי אני נותן עבודה שזכיתי בה:

תיפתר. תפרש לברייתא דאיירי בשבת ולכך צריך פייס חדש בין הערביים למשמר הנכנס שבשבת המשמרות מתחדשות ומשמר שעבד שחרית אינו עובד בין הערביים:

לא גזרו על שני גזירין בשחרית. שתהא בשני כהנים אלא כהן הזוכה בתרומת הדשן סודר לשני גזירין שחרית:

מתני' אמר הכן. כלומר מתני' נמי דייקא:

ה"ג בכל יום תמיד קרב בתשעה בין הערבים באחד עשר שנים בידם שני גזירי עצים. וה"פ מדתנן בין הערבים בי"א ואס"ד דאף בשחרית שני גזירי עצים בשני כהנים ליתני אף בשחרית בי"א:

ר' שמי. פריך למה לא מצריכין אף בשחרית לשני גזירים שני כהנים וקס"ד דפריך מנ"ל דלא גזרו על שני גזירין בשחרית:

א"ר מנא. מאי קא קשיא ליה לר' שמי וכי לא שמע שכך אר"י ור' יוסי דייק כן ממתני' וחזר. ר' מנא ואמר ודאי דשמע ר' שמי כן מר"י אלא כאדם ששומע דבר מרבו ויודע שכן הלכה אלא דקשיא ליה טעמא מאי לא גזרו על שני גזירין בשחרית ובבבלי בפרקין מפרש ליה מקרא דדוקא בין הערבים בעינן שני כהנים ולא בשחרית:

ה"ג כדרכו בי"ג ובחג ביד אחד צלוחית של מים הרי י"ד בין הערבים בט"ו שנים בידם שני גזירי עצים ובשבת בט"ו שנים בידם שני בזיכי לבונה של לחם הפנים ובשבת שבתוך החג ביד אחד צלוחית של מים הרי ט"ז:

תביאנה. גבי מנחת חביתין כתיב תביאנה תפיני מנחת פתים תקריב ריח ניחוח וקאמר תביאנה משמע מיד כשיכול להביאן יקדים להביא אותן וקמ"ל שיקדים החביתין למוספין:

תקריב. משמע מ"מ תקריב אותן וקמ"ל שיקדימו הנסכים לחביתין:

אית תניי תני. איכא תנא דתני החביתין קודמין לנסכים וקאמר דלא פליגי:

מ"ד שהחביתין קודמין נסכים. היינו לנסכי יין שהחביתין לאישים ונסכי יין אינן לאישים אלא יורדים לשיתין ומ"ד שהן לאחר הנסכים היינו לאחר נסכי סולת שהיו מקריבין עם התמיד שהן קודמין לחביתין:

אע"פ שזה לאישים וכו'. שנסכי סלת אינן אלא לאכילת מזבח ולא לאכילת אדם וחביתין נמי לאכילת המזבח אפ"ה נסכי סולת קודמין שהן קרבן ציבור וחביתין קרבן יחיד שאינן אלא משל כה"ג:

זה תדיר. חביתין תדיר שקרב בכל יום משא"כ בזיכין שאינן קרבין אלא בשבת:

בזיכין ויין. מיבעיא ליה בזיכין ונסכים מי קודם:

ולא מתניתא היא. מאי קמיבעיא ליה הא תנן במתניתין בשבת בי"א שנים בידם שני בזיכי לבונה וקחשיב ליין בסוף כולם כדתנן במתני' א"כ אס"ד דיין קודם לבזיכין מ"ש דקחשיב לבזיכין בהדי תמיד של שחר הא לא היו נעשין עמו:

כאן לקרבן יחיד. כי קמיבעיא ליה לקרבן יחיד שמביא לבונה לנדבה ויין לנסכים איזה מהן קודם ומתני' דתני בזיכין קודם ליין היינו בקרבן ציבור:

כיני מתני'. כן היא מתני' אליבא דבן עזאי הראש והרגל וכו' וכדפרישית למתני' והקטרת את כל האיל המזבחה. שיהא נראה כאילו האיל כולו בשלמות הראשון שם ע"ג המזבח:

ופריך הראש והרגל. לבן עזאי אמרינן דמקריב תחלה ראש ורגל א"כ אין דרך הילוכו בחיים:

א"ר מנא. ודאי כך דרכה של הבהמה כשהיא פושטת ראשה אף היא עוקרת רגלה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף