פני משה/עבודה זרה/ה/יד

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
גרסה מ־21:20, 22 ביוני 2023 מאת עמד (שיחה | תרומות) (העלאה אוטומטית מטקסט בנחלת הכלל (ספריא) + התאמה)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >
מעבר לתחתית הדף

תלמוד ירושלמי
דפוס וילנא


לדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על ההלכה הנוכחית


מפרשי הירושלמי

פני משה
מראה הפנים




פני משה TriangleArrow-Left.png עבודה זרה TriangleArrow-Left.png ה TriangleArrow-Left.png יד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' שזפתה נכרי. ואורחא למרמי בה חמרא פורתא ולאעבורי קוטרא דזיפתא:

מנגבה. במים ואפר:

ושל עץ. דבעיא זפת טובא ובלע חמרא טפי:

רבי אומר ינגב. כמו בשל אבן:

וחכמים אומרים. צריך לקלף את כל הזפת:

ושל חרס. דכלא זיפתא בלע חמרא אע"פ שקילף את הזפת הרי זו אסורה והלכה כחכמים:

גמ' מתניתא דרבי. כלומר רישא דמתני' אתיא כרבי דבשל אבן מודה רבי דבעי ניגוב וסגי בכך לכ"ע:

של עץ. פליגי כדקתני במתני':

ושל חרס. וסיפא דמתני' בשל חרס אתיא דלא כרבי:

דתני. בתוספתא ריש פ"ט:

הגת והמחץ. מחץ הוא כלי שדולין בו מן הבור לחבית ובשל חרס מיירי דבסיפא דתוספתא קתני של עץ ושל אבן צריך לנגב מכלל דרישא בשל חרס הוא וקתני ר' מתיר והיינו בניגוב וא"כ סיפא דמתני' דלא כרבי:

וחכמים אוסרים. גרסינן:

מודה רבי בקנקנים. של נכרים שאסורות כדמפרש טעמא שאילו מכניסן לכך שמכניסין בהן יין לקיום:

כלי פפייר. מין עשב בלשון ערבי פפייר והוא גדל ביאור מצרים ועושין ממנו נייר לכתוב:

שזפתן נכרי מחלוקת רבי וחכמים. והא דר' יוסי בר' בון מקמי הכא גרסינן דאמר הלכה כרבי כדר' יוסי בשם ר' יוחנן. כלומר דהני כלי פפייר כדין כלי עץ יש להן ותליא בפלוגתא דר' וחכמים אם מנגבן או צריך לקלף את זיפתן:

דתני. בתוספתא שם כלומר דמייתי ראיה דכל הני דקחשיב בסיפא דתוספתא דדומות לשל עץ ולא סגי להו בניגוב וסתמא דברייתא כחכמים:

היתה גיתו טמאה. שהלכו בה טמאין וטמאוה:

הלולבין. איסקופ"א בלע"ז שמכבדין בהן הענבים המתפזרין לאוספן:

והדפין. העשוין כמין דלת ונותנן על התפוח:

והעדשה. היא הגת עצמה:

מנגבן. במים ואפר:

והעקל של נצרים. של שבטים ויש מקומות שקושרין את התפוח של חרצנים בעקלים סביב:

ושל בטבוט. קנבוס והן בולעין הרבה:

ושל שיפא. פיא"ור בלע"ז:

ושל גמי. יונ"ק ובלעי טפי:

מבד לבד ומגת לגת. פעמים שהן יותר מי"ב חדש כגון באפילות ופעמים שהן פחות כגון בחרפי:

תני. שם:

מקלחין. בכח:

שמימיו מהלכין. ושוטפין:

כדי עונה. לקמיה מפרש לה:

מה ופליג. אם פליגי ר' חייה ור' יוחנן. וקאמר דלא פליגי אלא כאן שהיום והלילה שוין בתקופת ניסן ותשרי ובהא קאמר ר' חייה או יום או לילה:

וכאן בשאין היום והלילה שוין. כגון בתקופת תמוז וטבת בהא קאמר ר' יוחנן חצי יום וחצי לילה די"ב שעות שלימות בעינן והוא סתם עונה:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >
מעבר לתחילת הדף