פני משה/כתובות/ז/ז

פני משה כתובות ז ז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' על מנת שאין עליה נדרים. מפרש בגמרא באלו נדרים אמרו שלא תאכל בשר וכו' דברים שיש בהן עינוי נפש:

כנסה סתם. בגמרא פליגי בה אהי קאי:

שכל המומים שפוסלין בכהנים. כדמני להו בבכורות:

האב צריך להביא ראיה. אם בא לתבוע כתובתה מן האירוסין מזה שממאן לקחתה צריך שיביא ראיה שלאחר שנתארסה היו בה מומין אלו ואע"פ שיש לאשה חזקה דגופה הואיל ונמצאו המומין ברשות האב ואיכא למימר כאן היו קודם האירוסין לפיכך צריך האב להביא ראיה ואם לא הביא הבעל מהימן:

נכנסה לרשות הבעל. נשאה ועתה בא להוציאה בלא כתובה מפני מומין שבה עליו להביא ראיה שקודם שנתארסה היו בה מומי. הללו דכיון דברשותו נמצאו בה מומין אמרינן כאן נמצאו וכאן היו והילכך אם לא הביא ראיה האב מהימן:

במה דברים אמורים. שיכול הבעל לטעון על המומין. במומין שבגלוי אינו יכול לטעון. דידע ונתפייס:

גמ' תנינא מומין. כלומר מומין כבר תנינן בבכורות מה הן המומין הפוסלין בכהנים וכן בנשים כדקתני במתני':

באלו נדרים. נדרים דקתני במתניתין מה הן דאמרינן שהבעל התנה עליהן מן הסתם ומפרש ר' יוחנן כגון נדרה שלא לאכול בשר וכו' דהוי עינוי נפש ומתגנה עליו בכך:

מתניתא. דאמרינן באלו נדרים מסתמא היה דעתו אבל לא בשאר נדרים:

שאין עליך נדרים. דמסתמא דעתו במאי דקפדי אינשי:

כל נדר. מוסיף הוא להתנות אפי' בדבר שאין מקפידין בני אדם בו ואפילו שלא לאכול חרובין נדר הוא:

והתיר לה. נדרה:

זקן עוקר את הנדר מעיקרו. שפותח לה בחרטה אדעתא דהכי מי נדרת והוי כמי שלא היה עליה נדר בשעת קידושין:

אלא מיכן ולהבא. ובשעת הקידושין הטעתו:

מתניתא. הך ברייתא דתני אפי' התיר לה הזקן אינה מקודשת כר"א היא:

דתני תמן. פ' השולח במתני' המוציא אשתו משום נדר לא יחזיר ר"מ אומר כל נדר שצריך חקירת חכם לא יחזיר ושאינו צריך חקירת חכם יחזיר וכדמפרש התם טעמא משום קילקילא דסבר ר"מ רוצה אדם שתתבזה אשתו בב"ד ולילך אצל חכם להתיר נדרה הלכך נדר שצריך חקיר' חכם יכול הוא לקלקלה שיאמר אילו הייתי יודע שהחכם יכול להתירו אפי' היו נותנין לי מאה מנה לא הייתי מגרשך ונמצא גט בטל ובניה ממזרין ולפיכך אמרו חכמים לא יחזיר ומתחילה אדעתא דהכי מגרשה שלא יוכל לומר כן ושאינו צריך חקיר' חכם אלא הבעל עצמו יכול להפר ולא מצי מקלקלה שהיה לו להפר יחזיר. ור"א אמר לא אסרו זה אלא מפני זה. כדמפרש טעמא בדין היה נדר שהוא צריך חקיר' חכם יחזיר דאין בו קילקול דסבר ר"א אין אדם רוצה שתתבזה אשתו בב"ד ולאו כל כמיניה לומר אילו הייתי יודע וכו' ומפני מה אסרוהו מפני נדר שאין' צריך חקיר' חכם דבהא יכול לכחש ולומר לא הייתי יודע שיכול אני להפר וגזרו בהאי אטו האי אלמא ס"ל לר"א אין אדם רוצה שתתבזה אשתו בב"ד והילכך אפילו התירה הזקן אינה מקודשת דאדעתא דהכי לא קידשה וברייתא דלעיל דקתני מקודשת כר"מ היא והכי מוקי לה בבבלי דף ע"ד:

אית תניי תני. הא דקתני במתני' אינה מקודשת אין כאן קידושין כלל קאמר ומותרת להנשא בלא גט:

אית תניי תני אסורה להנשא בלא גט. ואינה מקודשת דקאמר שלא גמרו בה הקידושין ונ"מ אם קיבלה קידושין מאחר צריכה נמי גט משני:

הוון בעיי מימר. בני הישיבה דמ"ד מותרת בלא גט כר"א היא דס"ל אין אדם רוצה שתתבזה אשתו בב"ד והילכך לא חיישינן שמא תלך אח"כ לחכם ותתיר נדרה ויהיו הקידושין חלו למפרע דאדעתא דהכי לא קידשה:

ומ"ד אסורה. רבנין היא דס"ל אדם רוצה וכו' וחיישינן ודחי לה הש"ס כולהו הני ברייתא אליבא דרבנן ודכ"ע ס"ל אדם רוצה וכו' ובהא פליגי דמ"ד מותרת בלא גט ס"ל דלא חיישינן שמא תלך אחר זמן לחכם להתיר נדרה:

שמתוך וכו'. כלומר שהרי יודעת היא שיכולה לילך אצל חכם ויתירנה ולא יודע להבעל כלום מנדרה ואע"פ כן היא אינה הולכת עד שנודע נדרה לבעל תו לא חיישינן שמא תלך אח"כ דרוצה היא לקיים נדרה ולפום כן מותרת להנשא בלא גט:

ומ"ד אסורה. ס"ל דאפ"ה חיישינן שמא תחזור בה אח"כ ותלך לחכם להתיר נדרה ונמצאו קידושי הראשון חלו למפרע ובניה מן השני באין לידי ממזרות לפום כן אסורה להנשא בלא גט:

מתניתא אמרה. אכנסה סתם דמתניתין קאי הא דאמרינן תצא שלא בכתובה בשקידשה על תנאי וכנסה סתם דלא אמרינן אחולי אחיל לתנאה הואיל וכנסה בלא תנאי אלא אדעתא דתנאה כנסה והילכך תצא שלא בכתובה:

אפי' קדשה סתם וכנסה סתם תצא שלא בכתובה. וכנסה סתם דמתני' לאו ארישא דקידשה על תנאי קאי אלא מילתא באפי נפשה היא ואפ"ה תצא שלא בכתובה מפני שיכול לומר אי אפשי באשה נדרני':

וצריכה ממנו גט אפי' קדשה על תנאי וכנסה סתם. דאע"ג דכתובה לית לה במכ"ש מקידשה סתם וכנסה סתם גבי ממונא שאני דלא אמרינן אחולי אחיל לתנאיה אבל לגבי איסורא חיישינן דשמא אחולי אחיל לתנאה הואיל וכנסה סתם וצריכה גט:

קידשה סתם ונמצאו בה נדרים או מומין:

וגירשה מן האירוסין מה אמר בה ר"ל. אם יש לה כתובה או נימא דדוקא קידשה וכנסה סתם הוא דאמר ר"ל לעיל דיש לה כתובה דידע ונתפייס הוא אבל גירשה מן האירוסין אע"ג דקידש' סתם אין לה כתובה:

נישמעינה. לזה מן המתני' דקתני היבה מומין כו' דכשהביא האב ראיה שנולדו אחר שנתארסה יש לה כתובה והכא בנתגרשה מן האירוסין מיירי דהא עודה בבית אביה קתני:

מה חמית למימר בשקידשה סתם וגירשה מן האירוסין אין קיימין כלומר וכי תימא דמנא לך למידק ממתניתין דבשקדשה סתם מיירי הא דקתני היו בה מומין וכו' דילמא ארישא קאי בשקידשה על תנאי ואם אח"כ נולדו בה מומין יש לה כתובה משום דנסתחפה שדהו הא בעלמא אפי' קידשה סתם ונמצאו בה מומין ולא ידעינן אם נולדו אח"כ אין לה כתובה משום דנתגרשה מן האירוסין:

מן דבתרה. מן הסיפא שמעינן להא דע"כ בשקידשה סתם מיירי דקתני בסיפא בד"א במומין שבסתר אבל במומין שבגלוי אינו יכול לטעון וע"כ דעל עודה ברשות אביה נמי קאי דבמומין שבגלוי אינו יכול לטעון ואין האב צריך להביא ראיה שנולדו בה אחר שנתארסה:

ה"ג ואין בשקידשה על תנאי אף במומין שבגלוי טוען. ואי ס"ד דארישא בשקידשה על תנאי קאי אמאי אינו יכול לטעון במומין שבגלוי בעודה ברשות אביה דבשלמא בשנכנסה לרשות הבעל אינו יכול לטעון דראה ונתפייס הוא אלא בעודה ברשות אביה ונתגרשה מן האירוסין אמאי הא על תנאי שאין בה מומין קידשה אלא ע"כ דלאו ארישא קאי אלא בשקידשה סתם מיירי וש"מ קידשה סתם וגירשה מן האירוסין יש לה כתובה:

ופריך הא אמרין חברייא וכו'. כלומר אדמדייקת לה להא דר"ל מרישא תיקשי ליה מן סיפא דהא אמרין חברייא לפני רבי יוסי אמור הסיפא ופליגא על ר"ל היא דהא קתני נכנסה לרשות הבעל וכו' הרי שמעינן דאם הבעל הביא ראיה שעד שלא נתארסה היו בה מומין הללו אין לה כתובה אע"פ שכנסה ולא אמרינן דנתפייס הוא:

והך ר"ל יש לה כתובה. כלומר והא אמר ר"ל לעיל בשקידשה סתם וכנסה סתם יש לה כתובה ולדידך מתני' נמי בשקידשה סתם מיירי וקשיא לר"ל:

רבי כהן בשם רבנן דקסרין קאמר הא ל"ק מתניתא בשכנס ולא בעל הילכך לא אמרינן דנתפייס:

מאן דמר ר"ל. ומה דאמר ר"ל בשקידשה סתם וכנסה יש לה כתובה בשכנס ובעל דבהא ודאי אמרינן דכבר נתרצה לה בבעילה וידע ומחל:

הוסיפו עלייהן באשה. מומין מה שאין בכהנים:

זיעה. שמזעת תמיד:

שומא שאין בה שער. אפילו אין בה שער דאינה מום בכהנים:

בעור הפנים שנו. הוי מום בשומא דמאוס הוא:

והא תנינן וכו'. וזה מן המומין שבגלוי וראה ונתפייס הוא:

תיפתר. בכה"ג דמטמרא לה השומא תחת קלסתה דרישא תתת הכפה של ראשה וזמנין דמתחזיא וזמנין דלא מתחזיא:

הרי זה מום. ואפילו בכהנים:

ושאין בה שיער בפנים מום. באשה:

אבל בגדולה. אפילו אין בה שיער ה"ז מום בין בגוף בין בפנים ואפילו בכהנים:

קורדיינא. שם מקום:

בחצי זהב כל שהוא. כחצי דינר זהב הקטן:

אשה קרחה ושיטה של שיער יש לה המקפת מאזן לאזן. דבכה"ג בכהנים לא הוי מום כדתנן בפ"ז דבכורות באשה מאי:

בעיי משמע מן הדא. היו בני הישיבה רוצי' לפשוט מזה הברייתא דקתני הוסיפו עליהן וכו' ולא הזכירו שהוסיפו קרחה באשה שמעינן מינה שאינה מום:

אתא רבי שמואל אמר רבי נסה (ואמר) מום הוא. לעולם מומא הוי באשה והא דלא הזכירו בברייתא משום דלא מתני אלא דבר שהוא כעור בזה ובזה באיש ובאשה אלא דבזה הוי מום ובזה לא הוי מום. אבל שהוא נוי בזה. שהוא נוי לאיש כשיש שיטה של שער מוקפת לאחוריו כדאמר בבכורות אע"ג דהוי מום באשה לא תניתה בברייתא דלא שייך לומר הוסיפו שהרי באיש אפילו נוי הוי:

תדע לך שהוא כן. דלא חשיב בברייתא מה שהוא נוי לזה אע"פ שהוא מום לזה:

הרי זקן נוי באיש הוא ומום באשה. ולא חשיב גבי מומי אשה ודדים נוי לאשה ולא חשיב לה מום גבי איש אלא דלא חשיב כ"א מה שהוא כעור בשניהם ובזה הוי מום ובזה לא הוי:

מתניתא. דמחלק בין נולדו ברשות האב לנכנסה לרשות הבעל דוקא במומין שאין דרכן להוולד בכל עת דרך מקרה והילכך ברשות האב האב צריך להביא ראיה שלא היו בה מקודם:

אבל במומין שדרכן להוולד. תמיד אפילו משלא נכנסה לרשות הבעל גרסינן הבעל צריך להביא ראיה שכך התניתי עמה שאפילו במומין כאלו מקפיד אני בהן:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף