פני משה/תרומות/ד/א

פני משה תרומות ד א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מתני' המפריש מקצת תרומה ומעשרות. במשנה זו נאמרו בה פירושים שונים והנני מבאר בתחלה לפי פירושה הנראה מסוגיית הש"ס דכך היו שונים אותה אלא דמקשי עלה ואח"כ אבאר לדינא מה דנקטינן מתוך המתני' ומתוך התוספתא ומהעולה ממסקנת הסוגיא:

המפריש מקצת תרומה. כגון שהיה לו מאה סאין טבל והוציא מהן סאה תרומה ובדעתו להפריש עדיין את השאר חוזר ומוציא ממנו מאותו הכרי עצמו עד שישלים שתי סאין כשיעור תרומה דטבל הוא שעולה בידו ולא מתוקן:

אבל לא ממקום אחר. אם יש לו עוד מאה סאין אחרים של טבל אינו יכול להפריש עליהן מאלו שהוציא מהן מקצת תרומתן דלגבי אחריני חוששין דילמא מן המתוקן מוציא עליהן ולא מן הטבל שבו ור"מ שרי אף למקום אחר והלכה כת"ק:

גמ' מתני' בשהפריש ובדעתו להפריש. קס"ד השתא דה"ק בידוע בודאי שדעתו להפריש עוד את השאר עד שישלים לשיעור התרומה מאותו הכרי מיירי המתני' דבהא הוא דאמרינן דאותו מקצת התרומה שהפריש הויא תרומה וישלים לכשיעור:

ר' שמואל בשם ר"ז. קאמר דמתני' בסתם איירי ושאל ר' מנא קומי ר' יודן מה ופליג אם ר' שמואל פליג אהא וס"ל דאפי' בסתם שאינו ידוע אם ישלים אח"כ או לא אפ"ה אותו מקצת הויא תרומה וא"ל לא כדס"ד דהא דקאמרינן ובדעתו להפריש בשידוע הוא וא"כ ר' שמואל פליג עלה דליתא אלא דר' שמואל מפרש לה דלאו דוקא בשידוע מיירי אלא דסתמו כפירושו דכשהפריש המקצת אמרינן מסתמא בדעתו להפריש עוד עד שישלים ולפיכך אותו מקצת תרומה הויא:

מה בין וכו'. ומ"ט אמרינן דעליו הוא דמוציא ממנו תרומה שמשלים ולא למקום אחר וקאמר דה"ט דבשעה שהוא מוציא ממנו עליו אמרינן כל הטבל עליו בידו כלומר דהכל מן הטבל שבכרי שלא הופרש עליו זה הוא שעולה בידו עכשיו להשלים את התרומה ולא חיישינן שמא גם מן המתוקן עלה בידו ולא הוי כלום שאין המתוקן פוטר את הטבל אבל בשעה שהוא מוציא ממנו על מקום אחר חיישינן שמא מזה ומזה עלה בידו ומה שהוא מן המתוקן אינו פוטר את הטבל של מקום אחר:

וקשיא. על האי טעמא דמעתה אם נטל בתחילה להוציא ממנו עליו להשלים את התרומה דאמרת דכל הטבל עלה בידו ואם אח"כ נמלך להוציא ממנו על מקום אחר כלומר מה שנטל להוציא עליו חזר בו ונמלך שתהא תרומה על מקום אחר:

מזה ומזה עלה בידו. בתמיה דלבתר דקריית ליה טבל לכל מה שהוציא ממנו להפריש עליו היכי שייכא הדר למיחש ולמימר דאית ביה נמי מן המתוקן:

נטל להוציא וכו'. וכן נמי איפכא דאם בתחלה נטל להוציא ממנו על מקום אחר דחיישת ביה למימר דשמא מזה ומזה עלה בידו וכשנמלך אח"כ להפריש זה עליו להשלים לשיעור תרומה היכי אמרת הדר עליה גופיה דכל הטבל עלה בידו:

פיחת כל הטבל עלה בידו. כלומר ותו הא בלאי האי דנמלך נמי קשיא דכשפיחת ולא הפריש בתחלה אלא מקצת אמרת דמוציא ממנו עליו להשלים לשיעור משום דלגביה אמרינן הכל טבל עולה בידו ואם הוסיף שהפריש בתחלה יותר מכשיעור היכי נימא ביה דמזה ומזה עלה בידו ומפני דכשהוסיף במתכוין ודאי לא קשיא מידי דמרבה בתרומה הוא והאי כרי כוליה מיהת מתוקן הוא הלכך מסיק ואזיל להקושיא:

אף בטועה כן. כלומר והשתא מעיקרא הבעיא היא דהיכי אמרת בטועה ומוסיף אם נמי אמרינן כן וכגון שהיה סבור שהיה חייב להפריש תרומה שתי סאין מן הכרי הזה שטעה שיש בו מאה סאין ואח"כ נמצא שאינו חייב אלא סאה אחת שאין כאן כ"א חמשים סאין והיכי דיינינן להאי דינא שהרי מה שהפריש להסאה יתירה בטעות הוא שהפריש ומכיון שכן אין כאן תרומה גמורה אלא סאה אחת ולא ידעינן איזו היא התרומה מאותן שתי סאין ואיזו היא ההוספה בטעות והיכי ליעבד דהא מיהת קרא שם תרומה על שתיהן ולאותו הכרי לא חלה התרומה כ"א על אחת מהן ואכתי לא אסיק לעיקר הקושיא עד לקמן:

ר' אימי בשם רשב"ל. קאמר דהדין הוא בכה"ג דאותה הסאה יתירה שבשתי סאין אלו מפריש ועושה אותה תרומה על מקום אחר ופריך עלה דהיינו קושיין דהא תנינן אבל לא למקום אחר דחיישינן דמזה ומזה עלה בידו וא"כ הכא נמי דהא לא ידעינן איזו היא תרומה ואיזו היא טעות וכשמפריש סאה אחת מהן על מקום אחר ניחוש דשמא יש בה מן המתוקן וא"א לפטור בה את הטבל של מקום אחר:

תיפתר במרבה בתרומה. כלומר הא לא קשיא דמידי דהוה דכמרבה בתרומה היא וכל אותן שתי סאין תרומה הן אלא שאינו מחויב על אותו הכרי כ"א סאה אחת ומכיון שקרא שם תרומה על שתיהן מפריש סאה אחת מהן על טבל של מקום אחר ונמצאו שתיהן תרומה כמו שאמר עליהן:

ופריך ניחא הא בתרומה דבה ודאי לק"מ דהא מותר להרבות בתרומה ואין כאן בית מיחוש דלא יהא שמרבה בתרומה הוא אלא דמכיון דבטעות הוא א"כ תהא אחת מהן תרומה על אותו הכרי ואחת על מקום אחר:

ובמעשרות. בתמיה וכי לא תני ר"ל מעשרות במתני' הא גם במפריש מקצת מעשרות תנינן הכי והרי אסור להרבות במעשר כדאמרינן לעיל בדמאי בפ"ה הלכה ב' המעדיף במעשרותיו מעשרותיו מקולקלין דלא חל שם מעשר כ"א על השיעור והשאר הוא טבל והרי כאן חצי מעשר וחצי טבל והשתא היכי ליעבד אם הוסיף במעשר בטעות דהא כאן א"א לומר דחל על הכל שם מעשר ומה שאינו צריך לאותו הכרי מפריש על מקום אחר דהא בכוליה דמעשר איכא ספיקא דאית ביה מעשר וטבל וכשמפריש ממנו על מקום אחר ניחוש דשמא מזה ומזה עלה בידו והיאך יכול לפטור את הטבל של מקום אחר במה שיש בו מן המתוקן:

אלא טעמא דר"ל וכו'. כלומר אלא דבאמת לא ניחא ליה לר"ל להאי טעמא דאמרן לפירושא דמתני' והוא מקשי עלה דמכיון דהוא אמר וכו' כלומר אי דאמרינן דהכל מהטבל עולה בידו א"כ מ"ש לממנו עליו ומ"ש לממנו על מקום אחר והלכך הוא דקאמר דמפריש אותה הסאה יתירה על מקום אחר דלא חייש מידי להאי טעמא דאמרן לעיל:

מיי כדון. והשתא מ"ט דהת"ק דמתני' דמוציא ממנו עליו אבל לא למקום אחר:

בשניתקן רובו של כרי. הכא במאי עסקינן בשניתקן רוב הכרי באותו מקצת שהפריש כגון שהפריש סאה וחצי על מאה סאין וכיוצא בזה דעליו הוא דמוציא ממנו דר"ל לטעמיה כדאמר לקמן בשם חזקיה דטבל בטל ברוב כלומר טבל כה"ג שנשאר אינו מתוקן בהכרי בטל הוא ברוב המתוקן והלכך כיון דבלאו הכי אותו מיעוט הטבל לאו כטבל בעלמא הוא יכול הוא להוציא ממנו אם רוצה להשלים שיעור התרומה וליכא למיחש שמא מן המתוקן הוא מוציא משום דמה שהוא משלים אינו אלא מצד חומרא בעלמא שהרי מיעוט הטבל בטל ברוב הוא אבל למקום אחר אינו יכול להוציא דחיישינן שמא יעלה בידו מן המתוקן מכיון דניתקן רובו של הכרי:

לא נותקן רובו של כרי פלוגתא וכו'. כלומר הך מילתא דאמרן תליא בפלוגתא דחזקיה ור' יוחנן דלחזקיה כדאמר ר"ל בשמיה דמיעוט הטבל הנשאר בכרי בטל הוא ברוב המתוקן שפיר הוא דמוקמינן המתני' אליבא דר"ל בשניתקן רוב הכרי ממילא שמעינן דאם לא נתקן רוב הכרי אינו יכול להוציא ממנו אפי' לתקן ולהשלים שיעור התרומה אי נמי דאי אמרינן דמוציא ממנו עליו מוציא הוא אף למקום אחר וכסברת ר"ל דלעיל:

ר' יוחנן אמר אין הטבל בטל ברוב. כלומר אפי' אם ניתקן רובו של כרי פליג דאין מיעוט הטבל בטל ברוב המתוקן דמכיון שנתן דעתו להפריש התרומה נסתיימה כל חטה וחטה במקומה כאלו מצוין במקומו מה שהפריש ומה שניתקן לפי ערך שהפריש נתקן ומה שלא ניתקן לא ניתקן:

ואית דבעי מימר. לאידך גיסא דלא מספקא לן מידי בהאי דינא וכהדא דתני ראב"י ופליג אמתני' וס"ל דאינו מוציא לא עליו ולא על מקום אחר ושואל הש"ס אם עד כדון לא אמר אלא בלא נתקן רובו של כרי דאז בדין הוא דאינו מוציא ממנו אפי' עליו אבל אם ניתקן רובו של כרי מהו שהוא יכול להוציא ממנו עליו וקאמר ויבא הא כהדא דאמרינן לעיל בפ"ב בה"א היו לפניו שניי כריין וכו' דמסקינן דאין תורמין ומעשרין מזה על זה ומשמע דלעולם אינו יכול לתרום ולעשר מזע"ז אפי' ניתקן רובו של כרי וכרי דהא סתמא קאמר הפריש ממנו מקצת וכו' ואי איתא דמחלקינן ה"ל לפרש וה"ה נמי בדינא דמתני' אליבא דראב"י אפי' ניתקן רובו של כרי אין תורמין ומעשרין ממנו לא עליו ולא למקום אחר:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף