שו"ת מבי"ט/ג/קכו
|
< הקודם · הבא > |
שאלה נשאלתי על מי שמערער על אשתו שהיא נודרת ואינה מקיימת ושמריבה גם כן על עסקי תשמיש עד ששומעים השכנים גם משיאה אותו בדברי רשע גם מקללת אותו בפניו ומקנטת ומביישת אותו והוא ממלכות שנהגו ויש עליהם תקנת רבי' גרשו' שאין אדם יכול לגרש אשתו בעל כרחה והוא נדר בנקיטת חפץ ואסר עליו הנאת, תשמיש' לעולם לקיים מצות גרש לץ וכו' ואם יגרשנה אין לו ספק לשלם כל כתובת' והוא מצטער על כי אינו מקיים מצות פריה ורביה והוא ת"ח שחושש על נפשו מלשקר או להוציא דבה על אשתו ויוצא ובא לב"ד למצו' תרופה למכתו והוא כותב ומראה פנים להתר גירושין אפילו בעל כרחה ולית ספר דמספר לגרמיה ולא אסייא וכו' ואני בא לחפש אם אמצא לו איזה צד התר לקשר שיש לו עם אשתו ובלי תקנת רבינו גרשום מצד הדין יכול אדם לגרש אשתו אפילו הקדיחה תבשילו דהלכתא כוותיה ואפ"ה כתבו המפרשים דאשתו ראשונה אין למהר לשלחה מההיא דכל המגרש אשתו ראשונה אפי' מזבח מוריד עליו דמעות כשמגרשה בעל כרחה אבל אם מצא בה ערות דבר מצוה לגרשה דכתיב גרש לץ וכו' והיינו מדינא דגמרא בלי תקנה ואינו צריך עדות אלא הוא נאמן כיון שפרע לה כתובתה ואם היא עוברת על דת משה ויהודית יוצאה בלא כתובה אלא שאינו נאמן עד שיבא ראיה או ישבע שהוא כדבריו וכתבו המפרשים אעפ"י שיש עדות שעוברת על דת וכו' אין כופין אותו לגרשה ומכל מקום מצוה עליו שיוציאנה ונראה שמה שכתבו שמצוה עליו שיוציאנה הוא אפי' אין עליה עדים דכיון שהוא יודע שהיא עוברת מצוה עליו לגרשה דלא בעינן עדות אלא לאבדה כתובתה ואין האשה נאסרת לכוף את בעלה שיגרשנ' אלא בראיה ברורה שזנתה א"כ יש ג' חלוקות רשות כמו הקדיח' תבשילו לב"ה ומצוה עוברת על דת וכופין זנות בראיה ברורה. ונראה שלא תיקן רבינו גרשום מ"ה שלא לגרש בעל כרחה אלא דבר של רשות לא כשהוא מצוה לגרש ופכ"ד מאישות הגהה פשוטה מהריו' וששאלת וכו' ודאי זאת האשה עוברת על דת היא אחרי שיש עדים שעברה על החרם ועל השבועה דהוה לה נודרת ואינה מקיימת ואע"ג דבפ' ארוסה בעוברה על דת אם רצה הבעל להוציא' אם יכול הבעל לקיימה ולא אפשיט' ומ"מ פשיטא דמצוה להוציאה כמו שכתב ר"י פ' המדיר ודבר פשוט שבמקום מצוה לא תיקן רבינו גרשום תקנתו לעכב על ידה שלא יעש' מצוה ואדרב' אם אינו מגרש' כשהיא עוברת על דת מיקרי רשע כדאית' בשלהי המגרש ומה שצריכה עוברת על דת התראה ועדים היינו לאבד' כתובתה אבל לגרשה כיון שיודע הוא שעבר' על דת מצוה לגרש' ולא חייל עלי' תקנ' רבי' גרשו' עוד כת' הרמב"ם פכ"ד מי שרא' אשתו שזנת' או שאמ' א' מקרובותיו שהוא וכו' הרי זה חייב להוציאה אלא שהוא חייב ליתן כתובה מפני שאין עדים בדבר ודומיא דהכי בעוברת על דת על פיו אע"פ שחייב ליתן לה כתובתה ואינו חייב לגרשה אפי' היו עדים אפ"ה מצוה קא עביד לגרשה כיון שיודע שעברה על דת אפי' בלא עדים וכשיש מצוה לגרש לא יש תקנת רבינו גרשום כמו שכתב רבינו מאיר ז"ל שבמקום מצוה לא תיקן רבינו גרשו' ז"ל וההגהה הכתובה שם פכ"ד הורה ה"ר יוסף האומר שזנתה אשתו אינה אסורה עליו לפי משנה אחרונה דאינה נאמנת היא שמא עיניה נתנה באחר הכי נמי הוא שמא עיניו נתן באחרת אחר תקנת רגמ"ה שאינו יכול לגרשה על כרחה נראה דלא פליג ארבינו משה שכתב מי שרא' אשתו שזנתה הרי זה חייב להוציא ואסור לו לבא עליה וכו' שאם הוא יודע בודאי וראה שזנתה מי יוכל לומר שאינ' אסור' עליו ושחייב להוציא' אלא מה שכתב הרי הוא על מי שאמר שאשתו זנתה אבל לא שראה הוא ולא שום עדות אלא שהוא חושב לפי דעתו באיזו אמתלאה שזנתה ולכן נחוש עליו שמא עיניו נתן באחרת ועל זה הוא שכתב אחר כך ועוד נר' דיש לנדות האוסר אשתו ומגרשה על כרחה דסוף סוף מבטל תקנת הגאונים וזהו כשאוסרה עליו במחשבה באמתלא בלא עדות שהוא אפשר שאינו כמו שהוא חושב ולא היה לו להאמין שהוא גורם לבטל התקנה וכמו שנראה ממה שכתבו התוספות שלהי נדרים על מי שאמרה טמאה אני לך ואומר הבעל שהוא מאמינה שהיא אסורה עליו דשויא חתיכה דאיסורא ועל זה יש אומרים שמנדין אותו על מה שגרם בהאמנתו לבטל גזרת רבינו גרשום אבל בדבר זנות שראה הוא או אפי' בעוברת על דת שיודע הוא שעברה ואף על פי שאין עדים מצוה לגרשה כאן אין שייך נידוי בעושי מצוה עוד כתב הרשב"א ז"ל תשוב' תקנ"ז על אודות דברי ראובן שראה דברים מראי' באשתו שזנתה אם תיקן בזה רגמ"ה שלא יגרשנה וכתב תשובה איברא כל כי האי גונא ח"ו שלא יתקן הרב ז"ל שלא יגרשנה אדרבה הרב ז"ל מצריך לגרשה כדי שלא יהא רשעה בתוך ביתו דלא גרע מרוכל וכו' ואפי' אם תמצא לומר שהוא מדת חסידות מ"מ ממדת חסידות מוציאה והיאך יתקן הרב ז"ל שלא יתנהג מדת חסידות ועוד מסתברא לי דשמעינן לי' וכו' ע"כ הרי שאפי' שלא ראה דבר מכוער בפי' אלא דברים מראים שאחרים אינם חוששי לגרש עליהם אפ"ה אם זה במדת חסידות חושש לה ורוצה לגרשה רשאי כי לא תיקן הרב ז"ל אלא שלא יגרש בשביל דברים שאין בהם איסור בין איש לאשתו שהקדיח' תבשילו או הכעיסתו ואינה עושה מלאכות שחייבת האשה לעשות לבעלה אבל דבר של איסור שבינו לבינה לא תיקן ואפילו להגהה של מעלה שכת' ה"ר יוסף שחוששין שמא עיני' נתן באחר' ואינה אסורה עליו היינו שנאמר לו אינה אסורה עליך ושמא לא יגרשנה כדי שלא יחשבו שנתן עיניו באחרת אבל אם יאמר שלבו נוקפו להיותו עמה שמא זינתה יוכל לגרשה על כרחה ומה שכתב שאינו יכול לגרשה על כרחה אינו גזרה על זה אלא רוצה לומר הכי נמי שמא עיניו נתן באחרת מפני התקנ' של רגמ"ה שתיקן שאינו יכול לגרש' על כרחה וכשיאמרו לו שאינה אסורה עליו לא יגרשנה אבל אם לבו נוקפו ואומר שרוצה לגרשה פשיטא שיכול לגרשה אפילו לפי התקנה דהויא כוותה דהיא אומרת טמאה אני לך שאינה אסורה עליו ואפ"ה אם רוצה לגרש' שחושש שמא הוא אמת פשיט' שיגרשנה והוא כמו שמא עיניו נתן באחרת הוי דומיא דעיניה נתנה באחר ולענין נ"ד אם יברר לפני ב"ד אפי' באמתלאות שנדרה כמה פעמים ולא קיימה ושאר הדברים אז יוכל לגרשה אפי' בעל כרחה המבי"ט:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |