אילת השחר/נדרים/ג/א

אילת השחר נדרים ג א

דף ג' ע"א

אקדים נמי ותני ידות כל ידות נדרים כנדרים וכל כינויי נדרים כנדרים. הנה יש לעיין בכינויין למה לא יועיל מדין יד כיון דאנו מבינים כונתו דרוצה לנדור ולאסור עצמו ואמר ככר זה עלי קונם, וא"כ אפי' אם כינוי דקונם לא הי' מהני, מ"מ נימא דהוי יד לגמור כקרבן דהא בדעתו רוצה לאסור כקרבן. ואם נאמר דאיה"נ אלא דהתנא אשמעינן דאי"צ לחידוש דיד, צ"ע דלקמן (דף י' ע"ב) נחלקו בגמ' בכינוי כינויין, והא כיון דבדעתו ע"כ לאסור עצמו א"כ יהי' יד לאמירת כקרבן.

עוד יש לעיין דא"כ אחרי שהקדים דידות נדרים כנדרים תו לא צריך להשמיענו דמהני כינוי, דבשלמא לפי מש"כ במשנה קודם כינוי משמיענו דזה מצד עצמו מהני ולא צריך לחידוש יד ואח"ז משמיענו עוד דין דמהני ידות, אבל להיפך צ"ע.

ונראה ע"כ דכשאומר דיבור שמשמעותו איזה דבר, צריך שיועיל מצד הלשון עצמו ולא מצד יד, לכן גם כשנתרבה ידות לא הוי מהני כינויין בתורת יד, ורק מחמת דכינויין דין לשון עליהם הוא דמהני, ובזה מספק"ל בכינויי כינויין דאם מתורת לשון לא מהני גם מדין יד לא הי' מהני.

והנה בכתבים על מס' נזיר בשם מרן רי"ז העיר דבאומר אהא נזיק יועיל כמו בנזיר עובר לפניו, ותירץ דצריך דבשעת אמירתו נזיק יהי' הנזיר עובר לפניו ובאומר אהא נזיק הא אז עדיין אין נזיר עובר לפניו. ולהנתבאר דבאומר לשון צריך שע"י המילה הזאת יתקבל נזירותו, ואם לתיבת נזיק מצד עצמה לא הי' דין לשון לא הי' מהני. ולסברתינו נמצא דאפי' אם יאמר אהא נזיק ונזיר ממש עובר לפניו, ג"כ לא הי' מהני, לולא דלשון נזיק לחוד סגי ליתן לו דין קבלת נזירות.

ר"ן ד"ה מאי איכא למימר. ביאר דאע"ג דשניהם דאורייתא מ"מ ידות פשוט טפי. צע"ק דהא דמהני כינויין שבדו חכמים הא זה מסברא, כמש"כ הר"ן דלא גרע הסכמת חכמים מהסכמת אומה, ולכן ל"צ לזה פסוק, וא"כ ע"כ זה יותר פשוט מידות ולמה ידות פשוט טפי.

רא"ש ד"ה לשון שבדו להם חכמים. כי רוב המתפיסין בנדר היו מתפיסין בקרבן לכך תקנו לו כינויין. משמע דשכאוסר עליו ככר ג"כ שייך לומר קרבן לה' ושייך שיאמר ככר לה' קרבן שמזה יבוא ויפסוק מלומר קרבן, ולא פירש דהיו נודרין קרבן ממש ותיקנו בשביל זה על קרבן ממש, כינויין, כשרוצה להדיא ממש קרבן, וכדמשמע מהר"ן לקמן דף י', וממילא מהני גם לענין לאסור עצמו בלשון זה.

ומה נדרים עובר בבל יחל ובבל תאחר אף נזירות. יש לעיין לפי מש"כ הרמב"ם בספר המצות (מצות לא תעשה קנ"ז) דבנדר דזמנו ג' רגלים אם עבר ולא הביא נדרו ג' רגלים עובר גם בבל יחל דברו, הרי דלא יחל לא קאי רק על דיבורו ממש, אלא דכיון דלפי דיבורו יוצא איזה דין תורה, אז כשאינו מקיימו עובר על נדרו מקרי, א"כ כיון דמדיני נזיר הוא שתיית יין וכדומה, אז כששותה יין פשוט דעובר על בל יחל ממילא ולמה לי היקישא לזה. וכן מבואר בנדה (דף מ"ו) דבנהנה מהקדש לוקה משום בל יחל, הרי דמה שיוצא איסור ע"י דיבורו אפילו שלא אמר בפירוש שאוסר עצמו ליהנות מהדבר מ"מ קאי ע"ז בלא יחל דברו, ולמה כאן צריך היקש, כיון שמכח דיבורו נאסר ביין ותגלחת ומתים.

ואפשר לומר דכיון דכתיב בנדר בל יחל דברו ונדר מקרי גם הקדש וקאי עלי' בל יחל, אבל לא ידעינן דבנזיר נתחדש איסור בל יחל, דנזירות אינו נכלל בקרא דנדר, לכן לא היינו יודעים דבנזיר יש בל יחל, דזה נאמר בנדר, והקדש הוא גם נדר, אבל לא ידענו בנזיר. וברא"ש לקמן (דף ח') משמע דבכל נדרי מצוה ידעינן דקאי בבל יחל, וצ"ל דקרא דבפיך דמזה ילפינן לכל נדרי מצוה הא קאי על מה שכתוב כאשר נדרת בפיך, הרי דזה ג"כ נקרא נדר, ונדר ידעינן דיש בל יחל, משא"כ נזיר לא הוי ידעינן בלי היקש.

ר"ן ד"ה ה"ג לעשות ידות נזירות כנזירות. דאי לשון נכרים הם לא צריכי קרא ואי לשון חכמים הם היכי נפקי מקרא. צ"ל דאע"ג דכתב הר"ן לעיל (דף ב') דזה ג"כ ידעינן מסברא דלא גרע הסכמת חכמים מהסכמת אומה, מ"מ רצה לומר דאם תרצה לומר דמסברא לא ידעינן זה איך נוכל לידע זה מקרא.

ר"ן ד"ה ומה נדרים עובר בבל יחל ובבל תאחר. בס' שלמי נדרים דייק מהר"ן דרק בקרבנות עובר בבל תאחר משא"כ בנדרי איסור, ולקמן (דף ס"ג) כתב דבאומר קונם יין שאני טועם שנה דאפי' אם השנה מעוברת מ"מ אין חודש העיבור בכלל, דהא אם לא נהג איסורא השנה הזאת צריך לנהוג בשנה הבאה, ואע"ג דאסור לעשות כן דאיכא בל תאחר, הרי דגם בנדרי איסור יש בל תאחר. והביא דהמהרי"ט כתב דבפ"ק דראש השנה מרבינן כל מיני הבאות וקרבנות מיתורא דקרא אבל דבר הרשות כגון נדרי איסור לא נתרבה לעבור ע"ז בבל תאחר.

ואפשר דהר"ן גם כאן יסבור דיש בל תאחר בנדרי איסור, אלא דכאן דבא ללמוד נזירות דיש בזה משום בל תאחר מהיקש, וההיקש הוא ממה שנאמר בל תאחר לענין קרבנות, דאלו נדרי איסור מה שיש בל תאחר הוא ג"כ מחמת שהוקש כל נדרים להדדי, ונדרי איסור הוקשו לנדרי הקדש, לכן כ' הר"ן דהלימוד הוא מבל תאחר על הבאת קרבנות דהוא המקור של הדין בל תאחר שממנו נילף.

ודין חידוש דהר"ן דיש בל תאחר בנדרי איסור שייך גם לאידך מ"ד דבא להשמיענו על בל תאחר כשטימא עצמו או על בל תאחר בתגלחת או הבאת קרבנות, נמצא דעל ניהוג נזירות לא ילפינן כלל מהיקישא, מ"מ גם לדידיה נדרי איסור דכתיב בחד קרא עם נדרי הקדש הוקשו דיש בל תאחר.

יש לעיין לשיטת הר"ן (לקמן דף ט"ו) דבאוסר נכסיו על אחר אז השני שיהנה עובר בבל יחל, א"כ באומר קונם הנאתי עליך שנה, אי ג"כ יעבור ההוא בבל תאחר אם לא יתחיל תיכף לנהוג איסור הנאה מהמדיר, ומקום הספק הוא דבל יחל כ' הר"ן קאי אדיבור, היינו לא על מי שאמר, אלא דעל מי שנאסר עליו כתיב לא יחל הדיבור, אבל בל תאחר אולי שייך רק על הנודר, וכאן לא שייך שהנודר יעבור בל תאחר דאינו תלוי בידו, ואולי לא שייך ג"כ דהנאסר יעבור בבל תאחר דזה דין על נודר נדר, וכמו יורש דמסקינן בראש השנה (דף ו' ע"ב) דאינו עובר בבל תאחר.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א