קרן אורה/יבמות/קיא/א

קרן אורה יבמות קיא א

דף קי"א ע"א

בא יבם על הקטנה וחזר ובא על החרשת נאסרו שתיהם. כבר הקשו מכאן על הרי"ף והרמב"ם ז"ל דגרסי לקמן במתני' לא פסל את הקטנה. ובברייתא תני דנאסרו שתיהם וכ' דס"ל להרי"ף ז"ל דברייתא פליג' אמתני'. עי' בד' הרשב"א ז"ל וברייתא זו מד' התוספתא הוא ומבואר שם דפליגא אמתני' נמי בהא דתנן בשתי יתומות קטנות דאם בא על השניה לא פסל את הראשונה ובתוספתא תני דנאסרו שניהם ע"ש אלא דתני התם נמי בפיקחת וחרשת וגדולה וקטנה דאם חזר ובא על החרשת או על הקטנה נאסרו עליו הפקחת והגדולה. וזה דלא כמאן והרמב"ם ז"ל כתב בשתיהם קטנות דמלמדין את השני' שתמאן וכן בחזר ובא על הקטנה כתב דמלמדין את הקטנה שתמאן. וא"כ היינו כר"א דאמר מלמדין את הקטנה שתמאן. אבל לרבנן בשתיהם קטנות או בחזר ובא על הקטנה נאסרו שתיהם כיון דהשניה צריכה גט אלא דזה צ"ע דהא במתני' תנן דלא פסל את הראשונה בשתיהם קטנות. וכן בחזר ובא על הקטנה. וכן כ' הוא ז"ל בפקחת וחרשת אם חזר ובא על החרשת החרשת צריכה גט ואפ"ה פקחת מותרת. וה"נ בגדולה וקטנה אם בא על הגדולה וחזר ובא על הקטנה למה לן ללמדה שתמאן תצא בגט וגדולה מותרת כמו בפקחת וחרשת. וי"ל דהוא ז"ל מפרש דר"א דאמר בכולן מלמדין את הקטנה שתמאן אכולהו בבי קאי ולחומרא אפי' בשתיהם קטנות או אם בא על הגדולה וחזר ובא על הקטנה דלת"ק הראשונה והגדולה מותרין והשניה יוצאת בגט ומחמיר בזה ר"א ואמר מלמדין אות' למאן והכי עדיפ' מלהוציאה בגט. אבל בפקחת וחרשת דא"א באופן אחר חרשת יוצאת בגט ופיקחת מותרת ולפי שיטתו דאם בא על החרשת באחרונה דלא נפסלה הקטנה והחרשת יוצאת בגט. וכן ב' קטנות לא נפסלה הראשונה היינו אחר המיאון של שניה. א"כ היכא דבא על הקטנה באחרונה דנפסלה החרשת. היינו אפי' אחר מיאון דקטנה דהא בהאי גוונא דתנן בב' יתומות קטנות דלא פסל את הראשונה כה"ג הא דפסל את החרשת היינו אפי' אחר המיאון ואפ"ה מלמדין את הקטנה שתמאן משתצא בגט. וכללא דמילתא דר"א קאי אכולהו בבי דקטנה ובב' יתומות קטנות מחמיר ר"א ואמר מלמדין הקטנה למאן היינו השניה כדי שלא יצטרך להוציאה בגט. ובחרשת וקטנה ובא על החרשת וחזר ובא על הקטנה אע"ג דהחרשת נפסלה ויוצאת בגט אפ"ה מלמדין את הקטנה למאן והכי עדיפ' ג"כ מלהוציאה בגט. ובזה לא תיקשי מהא דתתרחק מן המיאונים כיון דהקטנה אסורה בלא"ה. ובגדולה וקטנה ובא על הקטנה וחזר ובא על הגדולה דלת"ק נפסלה הקטנה וגם הגדולה אסורה בהא מיקל ר"א ואמר דמלמדין את הקטנה שתמאן והגדולה מותרת. והרמב"ן והרשב"א ז"ל תמהו על הרמב"ם ז"ל שכ' דחרשת יוצאת בגט אפי' אחר מיאון הקטנה ואמאי תצא בגט כיון דהקטנה מיאנה ופקעה הזיקה. ולפמש"כ הכי משמע ממתני' כיון דהא דתנן לא פסל את הראשונה בב' קטנות היינו אחר מיאון השניה א"כ הא דתנן דפסל את החרשת היינו אפי' אחר מיאון של הקטנה ועדיין צ"ע בזה. ועיין בלח"מ ז"ל:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף