חתם סופר/נדרים/לו/ב

חתם סופר נדרים לו ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

יו"כ התורם משלו על של חברו כו'. עיין פסחים (ד ע"ב) דניחא ליה לאינש דליעבד מצוה בממוניה. ועיין בזה פלוגתת הפוסקים ורמב"ן בטש"ע א"ח סי' תל"ז ובמג"א שם. וצ"ל לרמב"ן דלהפסיד ממון לא אמרינן ניחא ליה לאינש וכו'. מ"מ הכא אפשר דלהרויח נמי לא בעי כיון שכל אדם חייב להפריש תרומות ומעשרות לא בעי להרויח ממון להפסיד מצותיה משא"כ התם להפסיד מכיסו לא בעי. וכן נמי לאידך פוסקים דאפי' מכיסו מפסיד למיעבד מצוה מ"מ איבעיא לן הכא די"ל נהי דמום במקח לא הוה בשביל זה. אבל עכ"פ חוב נמי לא הוה. ואי אמר אח"כ ניחא לי בהפרשתו לא נימא דמ"מ אין חבין אלא בפניו זה לא נימא ועדיין צ"ע. מיהו הא פשיטא לי דבמזכה תבואתו לחברו להפריש אותה על של חברו באופן דהמצוה ג"כ של חבירו. ומשתרשי ליה ג"כ המעשרות בזה ליכא למיבעי כלל דכולו זכות היא. ואין לומר כיון שמזכה לו התבואה תו ה"ל תורם מכרי של בעה"ב על של בעה"ב. דז"א דהתם לא ה"ל זכות אבל הכא כל עצמו אינו מזכה לו תבואתו אלא כדי שתהיה תרומה ומעשר על כריו. וגם המצוה היא שלו הואיל ומזכה לו טרם הפרשה ה"ל מפריש משל בעה"ב על של בעה"ב ופשוט דמהני:

ומ"מ נ"ל לפדות בכור יתום אפילו משל עצמו ומזכהו ליתום ואח"כ פודהו בו אפשר דה"ל חוב דניחא ליה למיעבד מצוה כשיגדיל ויהיה מצווה ועושה ולא עכשיו כשאינו מצווה וסברא זו כתבה תשו' מהר"י מינץ סי' א ותמיה על נה"כ סי' ש"ה שלא נזכר מזה. ואמנם בגר קטן לא שייך זה דלכשיגדיל ויטעום טעמא דאיסורא שוב לא ירצה להתגייר וא"כ עבדינן ליה טיבותא. ועוד כיון דיכול למחות לכשיגדיל ואינו מוחה א"כ הרי עושה מצוה בעצמו ג"כ. מיהו לענין מילה לא שייך זה אבל עכ"פ הסברא ראשונה אמת. ומ"ש עוד שם נה"כ דגר קטן מטעם ב"ד אתינן עלה דהתורה נתנה כח לב"ד כדכתיב ונשיא אחד למטה יש לתמוה היינו נשיא על שבטו וב"ד על עמו אבל ב"ד של ישראל מי עשה אותם אפוטרופסים על קטני או"ה לגיירם אי לאו דזכות גמור הוא להם ומטעם הנ"ל:

ודאתאן עלה לפדות בכור יתום עתה כשהוא אינו מצווה ועושה או להמתין עד שיהיה מצווה ועושה ולאחר המצוה זמן רב יש לעיין. ואפשר דתליא בפלוגתת ח"צ עם רדב"ז ומייתי ליה הגה' במשנה למלך בהלכות מגלה פ"א הלכה י"א ע"ש. ובמקום אחר הארכתי בדין זה בחי' כתובות (יא ע"א) ובתשו' שלי סי' תפ"ב ותפ"ד:

כדאמר רבא כל הרוצה לתרום יבוא ויתרום. הר"ן גריס כדאמר. משמע הכא לא משני מידי דא"כ ה"ל לאוקמי אפילו בשלו על של בעה"ב וכמו שהקשו תוס'. אע"כ אה"נ אלא רבא לא משני הכא מידי רק לקמן בסמוך ואיידי דאמר התם של בעל הכרי אמרינן ה"נ הכי. והא דלא משני רבא הכי משמע דניחא ליה לדינא כפשטיות הש"ס ואתיא אפילו כרבנן דחנן וכמ"ש הר"ן דהא רבא מוקי לעיל (ל"ג ע"ב) מתני' כדברי הכל. אמנם תוס' שהקשו דה"ל לומר משלו על של בעה"ב והעלו דא"כ לא היה מועיל בכל הרוצה לתרום ע"ש מבואר דגרסי הכא אמר רבא ולקמן כדאמר רבא. אבל רבא בעצמו לא משני לקמן מידי משום דהרי האמת הוא דטובת הנאה של התורם ומדשני רבא הכא ש"מ לא ניחא ליה בהס"ד דהש"ס וס"ל דאפילו לחנן לא א"ש דהכא בתרומה משתרשי ליה טפי מחוב דעלמא וכמ"ש הכ"מ בדעת הרמב"ם:

טובת הנאה של מי. מבואר בתוס' ב"ק (ס"ח ע"ב) ד"ה הוא דאמר וכו' דאי בעי' דעתו של בעה"ב אין ספק שטובת הנאה של בעה"ב וא"כ הכא באת"ל לא בעי' דעת קא בעי ליה וכן פסק הרמב"ם ולזה נתכוון הכ"מ. וביאר דבריו בב"י בטי"ד. ועיין תוס' בכורות (יא ע"א) נ"ל כוונתם דכיון דלא כתיב פטר חמורך כדכתיב בכור בנך ושורך וצאנך. עם כל ישראל דיבר קרא ולא עם בעליו של פטר חמור וממילא אין צריך שליחות. וכ"כ מע"מ שם בבכורות ע"ש. והמשנה למלך רפ"ד מה' תרומות האריך בזה ע"ש והנלע"ד כתבתי:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף