שו"ת הרא"ש/מג/ח

שו"ת הרא"ש ‏ מג ח

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שו"ת הרא"ש כלל מג - סימן ח

תשובה על ענין אשה הכתובה לעיל החכם ר' יעקב אלפסי יש"צ תשובתו על ענין מורדת אין אדם צריך לימלך כי בהכרחת נתינת גט ראיתי לרבותינו חכמי אשכנז וצרפת מתרחקין עד הקצה האחרון מכל מיני הכרחות כפיית האיש לגרש בעסק מרידת האשה כי נראה להם דברי רבינו ר"ת ז"ל וראיותיו עיקרים וראוי לסמוך עליהם ואף אם היו הדברים מוכרעים צריך אדם להרחיק מספק אשת איש ומלהרבות ממזרים בישראל ואם ראו בדורות שהיו אחר חכמי הגמ' בימי הגאונים ז"ל בישיבות של בבל שהיה צורך שעה בימיהם להסיע על דברי תורה ולעשות גדר וסייג ותקנו שיגרש האיש את אשתו בעל כרחו כשהיא אומרת לא בעינא ליה לגבראי כדי שלא תתלה עצמה בגוי ותצאנה בנות ישראל לתרבות רעה וסמכו על זה כל המקדש אדעתא דרבנן מקדש והסכימה דעתם להפקיע הקידושין כשתמרוד האשה על בעלה אותה תקנה לא פשטה על כל הארצות ואף אם יש מקומות שנהגו לכוף לא נהגו מנהג זה באותן מקומות על פי תקנת הגאונים ז"ל כגון שבשעה שתקנו הגאונים את התקנה ששליחוה לאותן המקומות וקבלו אותה עליהם ואם כן היה הדבר ידוע על פי הקבלה דור אחר דור היאך קבלו תקנה זו עליהם בצווי הגאונים כי תקנה קבועה כזו אם קבלוה עליהם לא היתה עומדת לישכח מפי דורות הבאים דוגמא לדבר חכם אחד היה בארצנו והיה שמו רבינו גרשום תיקן תקנות טובות בענין גירושין והיה בימי הגאונים ז"ל ותקנותיו וגזרותיו קבועות ותקועות כאלו נתנו מסיני בשביל שקבלום עליהם ומסרום לדור דור אלא אני רואה שבאלו הארצות רוב הגיונם בספרי רי"ף ז"ל ולפי שראו כפייה זו כתובה בהלכות ונהגו ביש מקומות לדון כך ועוד אני אומר שהגאונים שתקנו תקנה זו תקנוה לפי הדור ההוא שהיה נראה להם לפי צורך השעה בשביל בנות ישראל והאידנא נראה הענין להפך בנות ישראל בדור הזה שחצניות הן ואם תוכל האשה להפקיע את עצמה מתחת בעלה באמרה לא בעינא ליה לא הנחת בת לאברהם אבינו יושבת תחת בעלה ויתנו עיניהם באחר וימרדו בבעליהן על כן טוב להרחיק הכפייה ויותר התימה הגדול על הרמב"ם ז"ל שכתב שאם אמרה מאסתיהו ואיני יכולה להבעל לו מדעתי כופין אותו לשעתו לגרשה לפי שאינה כשבויה שתבעל לשנוי לה ומה נתינת טעם לכוף האיש לגרש ולהתיר אשת איש לא תבעל לו ותוצרר אלמנות חיות כל ימיה הלא אינה מצווה על פריה ורביה וכי בשביל שהיא הולכת אחרי שרירות לבה ונתנה עיניה באחר וחפצה בו יותר מבעל נעוריה נשלים תאותה ונכוף האיש שהוא אוהב אשת נעוריו שיגרשנה חלילה וחס לשום דיין לדון כן ורבי מאיר ז"ל בעסקי מורדת בענין הממון היה דן בדינא דמתיבתא שיתנו לאשה כל מה שהכניסה אבל לא היה כופה לגרשה וקודם שיחזירו לה מה שהכניסה לו היה מצוה להחרים אם שום אדם השיאה עצה זו כדי להוציא מיד בעלה מה שהכניסה לו וכשהיה נראה לו שהיה ערמה בדבר לא היה מצוה להחזיר אפילו מה שהכניסה לו ולא היה דן כלל דין דמאיס עלי אם לא שתתן אמתלא לדבריה למה אינו מקובל עליה או שרואין בו שהוא מכלה הממון אז היה מצוה להחזיר לה מה שהכניסה לו ומדבריו לענין הממון כ"ש לענין כפיית הגירושין דיש לחוש לערמה ולנתינת עיניה באחר ואשר יבחר וירחיק הגירושין הרי כתבתי לך בענין כפיית גט מורדת אמנם בנדון זה ספר לי אחיה אמתלאות שנותנת למרידתה ואתה דיין בדבר הזה תחזור על הדבר אם יש ממש בדבריה ואם דעתו לעגנה ראוי הוא שתסמוך על מנהגכם בעת הזאת לכופו ליתן גט לזמן ועוד כי זאת כבר נתגרשה אלא שנולד ספק בתנאי ואם היה בא להחזירה היתה צריכה להתקדש ויפה דנת דיתן לה מה שהכניסה לו ששים זהובים שהודה בהם וזה הביא לך כתבך חתום ומן ההוצאה תעשה כפי מה שיראה לך ולכל הפחות יפרע שכנגדו חצי ההוצאה, ושלום אשר בן ה"ר יחיאל זצ"ל.

וכתב לו רבי חזקיה דברים כנגד השאלה והשיב עליהם שלומך יהי נצח הרש"צ אשר כתבת בדינא דמורדת אשר הכניסה מלבושים לבושים עליה לבעלה ועתה בעת מרידתה בלו קצת ועדיין הם ראויין ללבישה אם יוטל על בעלה לשלם דמי פחיתותם הנה בפסקים כתבתי לשון הרי"ף ז"ל שכתב בדינא דמתיבתא דנכסי צאן ברזל אפי' בלו הרבה לא משלם בעל הפחת כל זמן שראויין להשתמש בהן מעין מלאכתן ראשונה ואף על גב דדינא דגמרא אינו כך כמו שהוכיח רי"ף ז"ל ביבמות בפרק אלמנה (ס"ו) בשמעתין דהמכנסת שום לבעלה דבצאן ברזל מחוייב בעל בכחש וביתרות דמים מ"מ כתב דבתר מנהגא אזלינן ולא נהגו כן אלא כל זמן שראויין למלאכתן לא משלם בעל פחת דמיהם ואני סבור שכתבתי בענין אחר ואשה שהכניסה מלבושים לבושים עליה לבעלה איני קורא להם נכסי צאן ברזל שאין דרך לשום המלבושים שעל הכלה ונכסי צאן ברזל היינו שומת נכסים שאשה מכנסת לבעלה כההיא דפרק מציאת האשה ודפרק אלמנה המכנסת שום לבעלה, אשר בן ה"ר יחיאל ז"ל.

שאלה על דברי ריב שבין אדם לחבירו שהיו מנדין זה את זה.

ומה שכתבתי על הצרפתים משום שנתרעמו לי קצת מהם שעל דברי ריב שבין אדם לחבירו היו מנדין זה את זה וחשתי לכבודם למנעם ממנהג גרוע כזה אבל ח"ו שכונתי על ת"ח כמוך והריני ידעתי שאינכם מנדים אדם אלא לכבוד שמים וחייב כל אדם להרחיק את שאתם מרחיקים.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< סימן קודם · סימן הבא >מעבר לתחילת הדף