שו"ת הרא"ש/מג/ט

שו"ת הרא"ש ‏ מג ט

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

שו"ת הרא"ש כלל מג - סימן ט

שאלה באחד שהתפיס לחבירו על ידי זקני העיר לכופו ליתן גט ומה שכתבת באחד שהתפיס לחבירו על ידי זקני העיר לכופו ליתן גט בלא טענה אלא שאומרת איני חפצה בו יותר ומנהגם הרע לכוף לאלתר וענו אותו בכבלים עד כי קרבה נפשו למות וסוף דבר יצא מתחת ידיהם והיו רודפים אחריו להתפיסו כמו בתחלה והלך הנרדף והתפיס את הרודף על ידי אומות העולם כדי לבטל רדיפתו מעליו והפסיד לו בזה י"ד זהובים ושאלת אם חייב לשלם הנרדף אותם י"ד זהובים דע לך כי מנהג רע הוא זה לכוף את האדם לגרש מלבד אותם ששנו חכמים ז"ל (כתובות ע"ז) שכופין אותם והרבה כתבתי על זה בפסקי ומיום בואי לארץ הזאת מנעתים בכל ארץ קשטילייא שלא לכוף שום אדם לגרש במאמר האשה שאינה חפצה בו ושלא כדין תפסוהו מעיקרא ואם עזרו השם שיצא ורצו לתופשו שנית שלא כדין יפה עשה שהציל את עצמו בעצמו של רודף ומה שלא חתמתי על כתב הנדוי שכתבתם עליו על כפיית הגט דע לך כי הדרך שבררתי לעצמי דרך ישר הוא וכל שאינו מחזיק באותו דרך לא אחזיק ידיו דע כי מימי לא הלכתי בגדולות לגזור נדוי בלא הסכמת הרבים כל שכן בארצות הללו ואני כתבתי לרבי יעקב אלפסי ז"ל הרבה בענין כפיית הגט ידעתי בודאי שלא ישתדל עוד לכפות ואם יראה לכם עוד שצריך הרחקה אני אכתוב לקהל כתב ואשתדל שיחתמו קהל קרטובא וישביליא וכל הנלוים אליהם שלא יכופו ליתן גט זולתי שאמרו חכמים ז"ל שיש לכוף.

והלך בעל האשה ואחיה לפני הרב נר"ו לדון בענין הזה וזה מה שנכתב להם לפי עדות העדים שנמסר הגט לפניהם הגט כשר שהרי העידו שמסר הגט לפניהם ליד האשה בלי הזכרת שום תנאי ואמר לה פעמים הרי את מותרת לכל אדם ואחר כך אמר לה בלשון צרפת דברים שלא הבינו ושאלו לאחד מן הצרפתים העומדים שם מה אמר לה ואמר הריני אוסר עליה יצחק ויחיאל זו היא עדותם של עדים שנמסר הגט בפניהם וכן העיד צרפתי שהיה שם בשעת נתינת הגט ולפי עדות זה הגט כשר כי נתן בסתם בלי שיור ואחר כדי דיבור אמר הריני אוסר עליה יצחק ויחיאל וזה היה אחר כדי דיבור כי אמר פעמים הרי את מותרת לכל אדם ובאמירה ראשונה נתגרשה והשני הויא ספק ועוד דלשון הריני אוסר עליה את פלוני לא הוי לישנא דשיור דחוץ מפלוני משמע שיהיה גט להתירה לכל אדם חוץ מפלוני הילכך הטיל שיור בגט ולא הוי כריתות אבל אמר הריני אוסר עליה את פלוני משמע מכאן ולהבא אבל בגט לא שייר והוי כמו על מנת ועל כפיית הגט כתב לי החכם רבי יעקב אלפסי יש"צ וזה לשונו ולעולם לא צויתי להכריחו בענין נתינת הגט לאשתו בשום פנים ולפי זה אין בגט זה לעז של פסול אבל מה אעשה שהרי בא לי כתב חתום משני גדולים וחתומים וכתובים בו ויצעק יצחק הנזכר על מאיר הנזכר ותפשוהו וכפוהו ליתן לה גט וכל הכתוב נתברר לנו בעדות ברור והודיע אנסו לרבים ואחר ההודעה נתנו לה אז יען כיחש מאיר הנזכר שמא נתן גיסו עיניו באחרת ועל זה פתה אותה אמר לכל בשעת נתינה כמו שהעידו בפנינו עדים כשרים דעו כי זה הגט בטל הוא לגבי פלוני ופלוני כי אין רצוני להתירה להם בשום צד אך לאחרים הרי זה גטך ע"כ לשונם והיה ראוי שרבי מאיר המגרש היה מביא עדות העדים מקובל בבית דין כמו שהביא גיסו עדותו חתום ומקובל והיינו דנים העדיות אם יש בהם הכחשה ועתה שלא נעשה כל זה ועדי הגט מעידים עליו שהוא כשר אך שמוציאין עליו לעז בעלמא וגם הזקן שנתן הגט על ידו אמר שלא נתן הגט בכפייה לרוחא דמילתא להעביר קול לעז מן הגרושה אני גוזר על זה רבי מאיר המגרש שיתן גט כשר לאשתו קודם חצי סיון ליצירה ואם לא יתן לה גט אם היא רוצה לקבלו תוך הזמן שכתבתי שיהא בנדוי ויתחייב בקנס שקבל עליו בכתב התנאים שקבלו עליהם הוא וגיסו ועוד טען ר' יצחק על רבי מאיר שיתן לו ס' זהובים שנתחייב לו שעל ידי פסק דין רבי יעקב אלפסי יש"צ שפסק שיתנם לאחותו והשיב רבי מאיר על טענה זו ואני זכור שרבי יעקב שאלני בכתבו על עסק ששים זהובים הללו והשבתי לו וכאשר השבתי לו כן נגמר הדין כי איני בא לשנות (הדין) מה שכתבתי כל זמן שלא הראו פנים שהיתה השאלה בטעות לכן אני אומר שכאשר פסק החכם רבי יעקב אלפסי יש"צ כן יקום ועוד טען ר' יצחק על ר' מאיר שצוה לתופסו בידי גוים והפסיד בזה ארבעה עשר זהובים ותובע שיפרעם לו והשיב רבי מאיר שהיה מזומן לעשות לו דין תורה ועם כל זה היה רבי יצחק רודף אחריו למסרו ביד גוים כאשר עשה פעם אחרת שצוה לתפסו אלא שעזרו השם ויצא משם ועוד לא שב מלרדוף אחריו לכן הוצרך להציל עצמו בנפשו של רודף ועל זה אני אומר אם יברר רבי מאיר בעדים כשרים שהוא כדבריו שהיה מזומן לעשות דין תורה ועל זה היה רבי יצחק רודף אחריו למסרו שהוא פטור מאותן י"ד זהובים שהפסיד רבי יצחק באותה תפיסה ואם לא יברר בעדים כשרים כאשר כתבתי חייב לפרעם ועוד טען רבי יצחק על רבי מאיר על חצי ההוצאה שהוציא בפעם ראשונה כשבא לכאן ואומר שכן פסק לו רבי יצחק אלפסי יש"צ על פי התשובה שהשבתי על זה אני אומר שאיני מחדש דבר על מה שנפסק כבר אלא מה שנפסק שם כן יעשו. נאם המצוה לכתוב וחותם אשר בן ה"ר יחיאל ז"ל.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< סימן קודם · סימן הבא >מעבר לתחילת הדף