מנחת חינוך/רסה
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
שלא ישמש כו'. שכן פי' כו' הכתוב קראו טמא כו' ל' הר"מ פ"ד מהב"מ ה"ד אזהרה לטבול יום כו' שעדיין טמא שנא' ובא השמש וטהר מכלל שעדיין לא טהר אך בפ"י מהל' אה"ט גבי ט"י דפוסל את התרומה מביא הר"מ לפסוק זה במים יובא כו' וע"ש בכ"מ על לשון הר"מ שכ' קרא לט"י טמא במס' שבת ובא השמש וטהר ובאמת הר"מ מביא מקרא במים יובא ועי' תוס' סנהדרין פ"ג ע"ב ד"ה וט"י מקשים שם ל"ל קרא ולא יחללו הא מבא השמש וטהר נפקא ע"ש באורך ואין להאריך. והנה כהן ט"י ששימש מחלל עבודה וחייב מיתה בידי שמים ואם התרו בו למלקות לוקין ע"ש בר"מ ובפי"ט מה' סנהדרין גבי חשבון הלוקין וכאן מביא הרהמ"ח לאו דט"י ובמצוה רע"ח מביא הלאו דטמא ששימש ולא גילה דעתו האיך הדין במח"כ ששימש אך במצוה רע"ח כ' בדיני המצוה ז"ל ואיזה טומאה צריכה קרבן לטהרתו ואיזה א"צ אלא הע"ש כו' נראה מדבריו דכ"ז שלא הביא קרבן המח"כ דינו ג"כ כטמא ובאמת כ"ה בסנהדרין שם דמח"כ ששימש הוא במיתה וכ"כ הר"מ עצמו הל' סנהדרין דחייב מב"ש ולוקין אבל בפ"ד מהב"מ כתב הר"מ דמח"כ אף על פי שמחלל עבודה מכל מקום פטור ממיתה וממלקות ובראב"ד השיג עליו וגם הכסף משנה תמה על הר"מ דדבריו סותרים זא"ז וע' מ"ל פ"ג מה' ב"מ דין י"ט פלפול ארוך וכ' שם דהר"מ הוציא דין זה דמח"כ א"ח מיתה משבועות דף י"ז ע"ש באורך. והנה בר"מ שם קודם דין דטב"י מביא דין טמא ששימש וכ' והיאך אפשר לו לעבוד ולא יתחייב משום טמא שנכנס למקדש דחייב כרת ואף אם נטמא בעזרה מכל מקום אי אפשר לו לעבוד בלא שהיי' כו' כגון שיצא בקצרה והיפך אבר בצינורא על המזבח והיא קושית הש"ס שם בשבועות והתירוץ הזה ג"כ שם ואח"ז כ' הר"מ דין ט"י ששימש במיתה ובראב"ד הקשה היאך משכחת לה הא ט"י חייב ג"כ כרת על ביאת מקדש ודוחק לאוקמי' כגון דנטמא וטבל במקדש ובין הכל לא היה שיעור שהייה ע"ש מה שתי'. וגם לדעת הראב"ד דמח"כ ג"כ ח"מ בשימש וסובר גם כן פ"ג מהב"מ דמח"כ חייב כרת על ביאת מקדש לא כדעת הר"מ שם אם כן בודאי לא משכחת לה דאם נכנס חייב כרת על הכניסה ואם נטמא שם הלא צריך ספירת ז' ימים ע"כ תי' הראב"ד דמשכחת לה בבמה או שהיפך בצינורא בחוץ לעזרה ועמ"ל פ"ג הי"ט פלפול נעים.
והנה אעורר דבר א' אשר אני נבוך הנה ידוע דהרבה טומאות בתורה ט"מ ושרץ וזיבה ומצורע ודומיהן וע"ז חייבים על ביאת מקדש ואכילת קדשים או תרומה בטומאה וכן כהן ששימש בטומאה הכל דינם כמבואר אך בטומאת המת יש דין חלוק דמבואר בנזיר ס"פ כ"ג דכל טומאה שאין הנזיר מגלח עליה א"ח על טומאת מקדש וקדשיו וכ"פ הר"מ פ"ג מהב"מ ובכ"מ ואין חולק ע"ז מהו הדין לענין כהן שאכל תרומה בטומאה או ששימש בטומאה כזו אם חייב כיון שהוא טמא א"ד דדומה לטומאת מקדש וקדשיו דא"ח עלי'. והנה לדעת הר"מ נ"פ דא"ח על שום דבר שכ' בפ"ג מהט"מ ה"ג דטומאת רביעית דם ואבר שאין הנזיר מגלח עליו הוא טמא רק מד"ס כיון דאין הנזיר מגלח עליהם וא"ח על ביאת מקדש אינם דברי תורה שאלו היו ד"ת היו חייבים על ביאת מקדש וסיים לפיכך אני אומר כל טומאה שאין הנזיר מגלח עליה אינה דין תורה וכ"כ בפ"ה מהט"מ דהנוגע בכלים אינו דין תורה ואינו חייב על ביאת מקדש. והנה לדעת הר"מ כלל זה דהנזיר מגלח לא נאמר אלא בטומאה הפורשת מן המת אבל אדם שנגע בנוגע במת הרי הוא ראשון לטומאה וחייב על ביאת מקדש אף דאין הנזיר מגלח על טמא מת אם נוגע בו מכל מקום הרי הוא כטמא ושאר טמאים דחייבין על ב"מ כי הכלל הזה לא נאמר אלא בדברים הפורשי' מן המת כגון רביעית דם או רובע עצמות אם כן לדעת הר"מ דאם נגע ברביעית דם או רובע עצמות באוהל ושאר טומאות שאין הנזיר מגלח כיון דאינו אלא מדרבנן אם כן א"ח אם אכל תרומה או ששימש בטומאה אך דעת הראב"ד בפ"ד שם דאף הטומאות שאין הנזיר מגלח עליהם מכל מקום הם ד"ת רק זו הלכה מקובלת דכל שאין הנזיר מגלח אינו חייב על ביאת מקדש וכ"כ ראב"ד פ"ג מה' כלי המקדש וכ"ה דעת ר"ת הבאנו לעיל דאף דנזיר אינו מגלח מכל מקום כהן מוזהר עליה אם כן לדידהו טמא מן התורה לכ"ד אך [לא] לענין מקדש וקדשיו כי כך הלכה מקובלת אם כן נראה דודאי חייב הכהן טמא בטומאה כזו אם אכל תרומה או ששימש בטומאה כי זה לאו בכלל מקדש וקדשיו כי אפשר הלכה אינו רק לענין מו"ק דלא לחייב כרת ומלקות ולא לחייב קרבן עולה ויורד בשוגג אבל לענין שאר דברים לענין תרומה או לענין ששימש בטומאה למה לא יהי' חייב או לענין אם אכל מע"ש בטומאת הגוף כזה וכ"נ מל' הראב"ד פ"ה מהט"מ שסיים אף דהוא מפורש בתורה אינו חייב קרבן נראה דוקא גבי טומאת מו"ק דשייך קרבן אבל לענין שאר דברים בודאי חייב רק בטומאת מו"ק פטור (וכן משמע להדיא ביבמות ל"ג גבי בע"מ ששימש בטומאה חייב שתים דה"ל איסור ב"א ומפרש הש"ס כגון שחתך אצבעו בסכין טמאה ע"ש וכה"ג לראב"ד אינו חייב על טומאת מו"ק אפילו נגע הסכין במת וע"כ דלענין שימש בטומאה חייב כה"ג כמ"ש וז"ב) ואפשר דאף בשר קודש שנטמא בטומאה שאין הנזיר מגלח מכל מקום חייבים מלקות דאין דין זה אלא בטומאת הגוף לענין מו"ק אבל לא לענין טומאת בשר אם כן לפמ"ש לדעת הראב"ד ור"ת דבאותן טומאות שאין הנזיר מגלח עליהן א"ח כרת על ביאת מו"ק אבל הם מן התורה לענין לשמש בטומאה אם כן מאי מקשה הש"ס בשבועות דטמא ששימש היאך משכחת לה הא חייב כרת ובאמת משכחת לה שפיר בטמא מת מן הטומאות שאין הנזיר מגלח אינו חייב על ביאת מקדש ועל ששימש בטומאה חייב מב"ש וכן ט"י מטומאה כזו דאינו חייב כרת ומכל מקום חייב על ביאת מקדש. אך קושית הגמ' אינה אלא מח"כ היאך משכחת לה דמח"כ לא שייך בטו"מ ובאמת ע"ז על מח"כ ל"ש תי' הש"ס דהפך בצנורא דמח"כ לא משכחת בלא שהייה אך ע' בתוס' שם דהגמ' הי' יכול לתרץ נ"מ אחרות רק חדא מתרי ותלתא נקט אם כן הש"ס יכול לתרץ כמ"ש אך חדא נקט וכמ"ש ועמ"ל פי"ג מהל' ב"מ הי"ט באריכות. ויש לפלפל הרבה אך אין כאן מקומו. אך זה נ"ל נכון בעזרת השי"ת דלשיטת הנ"ל בודאי דוקא לענין טומאת מקדש וקדשיו אינו חייב בטומאות שאין הנזיר מגלח אבל לענין שאר דברים חייבים:
והנה מבואר בסנהדרין ובר"מ שם דטמ' ששימש אף על פי שא"ח אלא מלקות אחיו הכהנים מוציאים אותו חוץ לעזרה ופוצעין את מוחו ואין ממחין אותן בכך ובט"י ובמח"כ לא נתבאר אם מותר להורגו ונראה כיון דהר"מ מסיים מפסוק דבא השמש וטהר מכלל דקודם הוא טמא אם כן דינו כדין הטמא לענין זה ג"כ דאחיו הכהנים מותרים להורגו אבל מח"כ לדעת הרב המגיד דאינו חייב מיתה בידי שמים אסורים להורגו כמבואר שם בגמ' היכי דלאו בר קטל' הוא אסורים למקטלי'. אך לדעת הראב"ד דגם מח"כ הוא חייב מב"ש ומבואר דיליף בגמ' מקרא וכפר עליה הכהן וטהרה מכלל דקודם הוא טמא אם כן ג"כ הוא בכלל טמא ששימש ורשאים אחיו הכהנים להורגו ועתו"ס שם ד"ה וט"י ששימש בסנהדרין דפ"ג ע"ב. ודע דטב"י ששימש א"ח מב"ש אלא בד' עבודות שהזר חייב עליהם אבל שאר עבודות אף שהם פסולים אינם במיתה אלא באזהרה וחייב מלקות כ"ה בר"מ פ"ט מה' בהמ"ק ואם זר ששימש במקדש אף על פי שהוא ט"י ג"כ ומח"כ מכל מקום אינו חייב אלא משום זרות כ"ה שם בר"מ וער"מ שם אם הכהן ט"י ומח"כ וטמא חייב על כ"א וא' ועיין בהשגות הראב"ד ובכ"מ שכ' דמשכחת לה דאיסור חל על איסור בכולל ובמוסיף ובב"א והכא אם הי' ט"י מצורע או זב אם כן באו בב"א ט"י ומח"כ וטמא ניתוסף עליו איסור כניסה להר הבית נרא' מדבריו דט"י ומח"כ חייב משום מח"כ ג"כ. ולי צ"ע שכ"ז שלא העריב שמשו כגון בזב בשביעי לספירה או במצורע בשביעי עדיין לא הגיע הזמן קרבן כלל ואם חזר וראה אינו חייב בשני קרבנות כי לא הגיע השעה שיתחייב בקרבן ע' בפ"א מה' מח"כ ובמעה"ק פח"י אם כן אז לאו בכלל מח"כ כלל כמו בעוד הוא טמא קודם טבילה בודאי אינו מחויב משום מח"כ אם כן מ"ל אפילו אם טבל כיון שאינו חייב ביום הזה קרבן כלל וע' נזיר דמ"ד שם שיטת המפרש דמצורע שגילח וטבל ביום השמיני שלו מביא קרבנותיו בו ביום אם כן משכחת לה כגון מצורע שנתאחר וטבל ביום השמיני הרי הוא ט"י ומח"כ כי ראוי תיכף להביא קרבנותיו אבל לדעת התוס' וכ"פ הר"מ פ"ד מה' מח"כ דמצורע אם איחר מביא קרבנותיו ביום אחר הטבילה ובזב אפילו רש"י מודה וער"מ פ"ו מה' נזירות אם כן הטמא אימתי שטבל מביא קרבנותיו ביום שלאחריו אם כן נראה דביום הטבילה לא הוי מח"כ כלל כיון דאינו מחויב עתה בקרבן אלא לאחר הערב שמש ואז אינו ט"י כלל רק מח"כ ובאמת ע"י מוסיף משכחת לה כגון שהי' מח"כ וראה קרי אם כן הטומאה חל עליו כיון שמוסיף דאסור לכנוס למחנה לויה כמ"ש הכסף משנה ובל"ז הרי נוסף עליו לענין תרומה ואח"ז טבל ומכל מקום איסורא דתרומה לא פקע מיני' דגם ט"י חייב מב"ש אם אכל תרומה עתו"ס סנהדרין דף המובא לעיל ומובא במ"ל ה' תרומות אם כן חל ט"י על מח"כ ואם אח"ז נטמא חל עליו דנתוסף עליו לענין המחנה לויה כמ"ש הכסף משנה. ובעיקר הדברים אם הוי ענין מוסיף בכאן וגם לענין ט"י אם מביא קרבנות דוקא למחר יש להאריך הרבה ואי"ה אשנה פ"ז:
ב[עריכה]
מדיני המצוה ובין כו' צריך הע"ש כו'. כ"ה ג"כ לשון הר"מ פ"י מה' שא"ה ובכ"מ תמה ע"ז הלא משנה מפורשת היא פי"א ממס' פרה דכל הטעון ביאת מים מד"ס לאחר ביאתו מותר בכולן וא"צ הערב שמש וכ' שיש מהם טעונין הע"ש ויש שאין טעונין הע"ש. והנה בפ"י מה' הנ"ל פסק הר"מ עצמו דהאוכל אוכלים טמאים ובא במים שאובים דפוסל את התרומה לאחר טבילה טהור וא"צ הע"ש והכסף משנה הניח בצ"ע איזה טעון הע"ש ואיזה אין טעון הע"ש ובתי"ט שם מביא בשם הר"ש דטמ' מדרבנן דמטמא חולין טעון הע"ש וכל שאינו מטמא אלא תרומה אינו טעון הע"ש. וכן ראיתי באיזה מקום מספרי הנוב"י והצל"ח דמטעים הדבר אם הוא ראשון לטומאה אף בדרבנן כגון שנגע בזב עכו"ם או שהוא אב דרבנן כגון שנגע בבית הפרס וכדומה דכוותי' אשכחן בדאוריית' דאדם נעשה ראשון לטומאה וטעון הע"ש בדאוריית' גם בדרבנן אם הוא ראשון טעון הע"ש אבל הגזירות מח"י דבר שגזרו רבנן על האדם שהוא שני לטומאה ודכוותיה לא אשכחן בדאוריית' כי אדם וכלים אינם שניים דאין מקבלין טומאה רק מאה"ט אך דחז"ל גזרו לענין תרומה ונתנו עליו דין שני והוא עיקר דרבנן ליכא דכוותי' בדאורייתא אין טעון הע"ש ע"כ בפ"ז חשב שם הר"מ אדם וכלים שנעשים שניים לטומאה מדרבנן ע"כ כ' שא"צ הע"ש אבל בפ"י כוונתו טומאה דרבנן שהיא אה"ט או ראשון כמו בדאוריית' הוי לגמרי כמו תורה דצריך הע"ש ג"כ וער"ש במקומות שמביא התי"ט. והנה לפ"ז מה שמבואר במס' טבול יום חומר בט"י מבידים דספק ידים להקל וס' ט"י להחמיר היינו דידים בכל ענין להקל כי הוא רק מדרבנן ובט"י משכחת להחמיר כי הוא ספיקא דאוריית' אם הוא ט"י מטומאה דאורייתא אבל אם הוא ט"י מטומאה דרבנן ג"כ בודאי ספיק' להקל ככל ספק טומאה דרבנן המבואר בר"מ ה' שאה"ט וזה פשוט:
ג[עריכה]
ואם נגע באוכלי תרומה כו'. עיין דינים אלו בר"מ פ"י ופי"א מה' שא"ה ואין כאן מקומו להאריך. ומ"ש הרהמ"ח וכל המטמאים משקים היוצאים כמשקים הנוגע כו' כ"ה ג"כ בר"מ ואם משקה ט"י טהור כי אין פוסל משקה חולין כי כל הפוסל את התרומה מטמא משקים להיות תחלה חוץ מט"י כמבואר בס' טהרות ובר"מ שם וחוץ ממעיינות הזב דחמירי ממגע והם אה"ט וכבר הארכתי קצת לעיל:
ד[עריכה]
ונוהגת כו'. אבל לא בכהנת נראה כיון דבנות אהרן נתמעטו מעבודה כמבואר בקדושין ל"ז ועתו"ס שם דמחללי עבודה וכ"ה בר"מ פ"ט מהב"מ ה"א אם כן הוי כמו זר וזר אינו חייב משום טומאה כמבואר בד' הר"מ שם ועיין בס' פרשת דרכים דרך מצותיך נסתפק אם כהנת חייבת מיתה כזר ובאמת מלשון הר"מ פ"א שם נראה דחייבת מיתה ג"כ ומחללת עבודה ובעזה"י לקמן נאריך בזה. ועיין בכסף משנה כת' הטעם למה אין הזר חייב משום טומאה ומשום שאר דברים הנחשבים שם וכת' דלא הוזהר לעבוד טמא אלא מי שהוא ראוי לעבודה אבל הזר דאינו ראוי לעבודה אינו מוזהר על שום דבר. ואני מסופק היאך הדין בכהן חלל דהרי הוא כזר לכל דבריו ומכל מקום דעת הר"מ פ"ו מה' ב"מ דעבודתו כשרה אם כן אפשר חייב משום טומאה ג"כ כיון דלגבי עבודה לאו זר גמור הוא א"ד כיון דלכתחלה הרי הוא כזר גמור ואפשר חייב מיתה בי"ש ג"כ כזר אם כן גם כן אינו מוזהר על כל אלו כמו זר גמור וצ"ע ויבואר לקמן:
ה[עריכה]
חייב מב"ש. ואם התרו בו למלקות לוקין כמבואר בר"מ כאן ובה' סנהדרין וכן מחלל עבודה כמבואר בר"מ וכתבנו לעיל ודין מח"כ כתבנו לעיל. ודע דדין טב"י וטמא ששימש יש דינים שאפילו לכתחלה ראוים לעבוד כגון היכי דהותר' בציבור ויש הרבה דינים בזה ובעזהשי"ת במצוה דלקמן נדבר מזה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |