שו"ת אהל יעקב/ו
|
< הקודם · הבא > |
עוד לו על הענין הנז' חביב עלי החכם השלם נר"ו:
אחר דרישת שלום כ"ת כתב הנשתון הנשנה בדברי שונים הגיע אלי וראיתי אותו מיוסד על פי דברי ובכלל דברי דבריו ואין אני רואה בהם שום חידוש זולת מה שאמרת שהשיטה המונחת חלקה היתה משורטטת וליכא הוכחא יותר מזה לפסול ובזה לא דיברתי להכשיר ולא שללתי התיקון להפסק בעלמא בלי שירטוט אבל דכל דליכא הוכחא שהפסיק והניח מקום פנוי כגון באמצע הדף או השיטה כי אם בלתי השוואת העמודים לאיזה דבר אין אני רואה פיסול לגמרי ואף שאהיה קטיל קני באגמא לחזור לדברי הראשונים לא אחדל מלקיים דברי ולהורות שדברי כ"ת בכלל דבריהם ואין בהם שום תוספת לענין דינא ומועט מדברי מחזיק את המרובה וכ"ת נראה לו שהם תמוהים ויותר תמוהים דברי כ"ת ואעבירם לפני כבני מרון.
דברי כ"ת בראשונה דבר ידברו שאול שאלו דעתי הקצרה וז"ל דקדקנו בס"ת הנכתבים בארצות המערב וראינו כי רבים מהם אין העמודים שוים זה לזה ובאורך כי מוסיפין וגורעין במנין השיטין ונמצא זה ארוך וזה קצר ולפי דקי"ל שכל שמניח שיטה חלקה ומתחיל מהשיטה שאחריה הויא פתוחה להרמב"ם וסתומה להרא"ש א"כ כיון שנשאר חלק שיטה בסוף העמוד לפי ערך העמוד הבא אחריו הויא שיעור פרשה והניח הפסק פרשה במקום שאינה פרשה והוי פסול כמו שכתב הרמב"ם בפירוש בפ"ח וחזרנו על כל הצדדין ולא מצאנו דבר ראוי לסמוך עליו להכשירם עכ"ד כ"ת.
והיתה תשובתי אליו דמחלוקת הרמב"ם והרא"ש לא שייכא בזה דמחלוקתם היא בשינוי צורות פרשיות במקום פרשיות אבל אם נשאר חלק שלא במקום פרשה לא חלקו.
איברא דהרמב"ם פוסל שלא במקום פרשה באומרו וכן אם הפסיק והניח פנוי במקום שאין בו פרשה בזה פוסל ובזה לא שללתי אחרי שיתכן שהריב"ש וזולתו סוברים כן ולא שללתי כי אם דלא שייכא מחלוקת הרא"ש בכאן ולא אמרתי דהיא סברא יחידאה כמו שכתב כ"ת עלי ותמיהתי על הרמב"ם מהיכן יצא לו זה סילקתי אותה באמרי שמא סבירא ליה שבכלל שינוי צורת פרשה הוי ג"כ אם הפסיק והניח מקום פנוי וכ"ת ג"כ לימד עליו זכות זה באומרו דלמד מק"ו דפתוחה שעשאה סתומה ולפי שק"ו זה יש עליו פירכא דהאחת בפירוש איתמר והאחרת מכללא אתמר אמרת ואי תימא דאין ללמוד מק"ו ואין לנו אלא מה שמנו חז"ל נעתקת לטענה אחרת ואמרת אשאלך הודיעני אם במקום פרשה לא הניח אויר כלל אם יהיה כשר או פסול דפשיטא דפסול דזה נלמד מק"ו מפתוחה שעשאה סתומה ומזה רצית לקיים דברי הרמב"ם דפוסל בהפסיק והניח מקום פנוי דלמדה מק"ו במחילה מכ"ת מה ק"ו שייך בכאן שהרי אם לא הניח אויר כלל במקום פרשה הוי שינוי פרשה עצמה ואין להוכיח בק"ו ושלא במקום פרשה אם לא שנאמר כמו שאמרתי דס"ל הפסק ושינוי הכל אחד ומה לי הא ומה לי הא דבין כך ובין כך לימדנו זכות על הרמב"ם כאחד אשר מזה נראה כי כ"ת לא הוסיף לקח על דברי.
עוד כתבתי לכ"ת אם הרמב"ם סבר ליה דהפסק ושינוי הכל א' דוחק הוא ודוחק הוא דבמקום פרשה דיברו במסכ' סופרים ובבריתא ועל זה אמרתי יתכן דמשום זה הטור לא סבירא ליה כן וגם מוהרי"ק השמיטה וכ"ת תמה על זה ואמר שאין בידי ספרי הטור שאילו היו בידי לא הייתי מזכיר סברא שלא עלתה על לבו אכן כ"ת ראה בב"ח שכתב בביאורו לדברי הטור דמדהשמיט הטור חלוקה זו נראה דלא סבירא ליה כהרמב"ם ואמרת דאחר העיון ראית דלא בר סמכא הוא בזה ונתת טעם לדבר דאם איתא דפליג עליה לא לישתמיט חד פוסק לומר שזו סברת הרמב"ם שחבריו חלוקים עליו היא ויאחז צדיק מוהרי"ק דרכו אשר דרך בו בספרו המאסף לכל המחנות והיה מזכיר דעת החולקים וכל שכן אי לא סבירא ליה כותיה עכ"ד.
ואני אומר כי אין בכאן שום חיזוק לקיים דבריו מטעם שלא הזכיר מחלוקתם דזיל להך גיסא ולמה לא הזכירה בפירוש כמו שהזכירה הרמב"ם ולא סמך על שינוי פרשיות ולומר דהוא הדין להפסיק והניח ואע"ג דהרמב"ם אוסר בפירוש ומחלוק' המתירים בסתם ואין זה דרך החולקים גם אני אומר אין זה דרך מוהרי"ק שלא יאחז הלשון עצמו שתפס הרמב"ם ולומר וכן אם הפסיק והניח אם לא שנאמר דלא חש לה והשמיטה כמו שהשמיטה הטור אשר מזה אני אומר שדברי בעל בית חדש שנתכונתי לדעתו מדוייקים הם אם אין הכרח אחר זולת מה שכתב כ"ת ובין בה וכה לא אספק בדברי הרמב"ם לענין הלכה היכא דמוכח והם הם דברי שדברתי בראשונה באמרי ואף אם אנו מקייימים דברי הרמב"ם בהפסק שלא במקום פרשה כנ"ד לא שייך דע"כ לא דיבר הרמב"ם אלא היכא דאיכא הוכחא דהפסקה כגון באמצע השיטה או באמצע הדף אבל אם מילא העמוד שיטין ובשביל הנחת שיעור גיליון למטה השמיט שיעור שיטה, וכ"ש אם הייתה בלי שירטותו דליכא הוכחא דהפסק נראה לי שבזה לא דיבר הרמב"ם ז"ל ואלמלא דמסתפינא אמינא דמטעם זה השמיטה הטור ומוהרי"ק דפשיטא אם הפסיק היכא דמוכח ודברי הרמב"ם הם בדוקא הפסיק והניח מקום פנוי דמוכח דהפסיק ובכעין נ"ד לא דיבר א' מהם לפסול ועל זה תמה כ"ת ואמר דכי היכי דבמקום פרשה למעלה או למטה חשיב שיעור פרשה הוא הדין לשלא במקום פרשה והבאת דברי הב"י ז"ל גמר בסוף הדף מניח שיטה בתחילת הדף ואם נשארה שיטה בסוף הדף מתחיל מתחילתו ואמרת ממילא משמע דאם הניח במקום שאינו פרשה הוא פסול דהא בהא תליא. ואני תמה מכ"ת שרצה לדמותה, דדברי בית יוסף הם במקום פרשה ובהניח שיטה המוכחת כן אבל שלא במקום פרשה וליכא הוכחא דהפסיק והניח שיטה מי יאמר שלא גמר לגמרי ומאן מוכח אם לא שהניח שיטה משורטטת ואם תאמר שמא נשתרטטה ונמחקה מאן מוכח ולדעת האומר דשירטוט לעיכובא ולא למצוה אשר על זה נתתי טעם נכון ואמרתי הגע עצמך שהסופר התכוון לע"ב או מ"ב שיטין ויריעה א' נשתרטטה בריוח והאחרת בדוחק או עמוד א' כתבו כתיבה גסה והאחר כתיבה דקה ועשה מנין השיטין שוין ונמצא עמוד א' קצר וא' ארוך או יריעה א' קצרה וא' ארוכה ועודפת על חברתה וכמו שיעור פרשה יש או למעל' או למט' וליכא הוכחא דשירטוט והדפים שוים בשיטין האם בעבור זה יפסל ואם תאמר שפסול אם כן לא לישתמיט שום פוסק לומר בפירוש שצריך שיהיו העמודים שוים לעיכובא ואדרבא מצאנו בפירוש אם מיעט הכתב אינו אלא למצוה אבל אי איכא הוכחא דהפסיק אליבא דהרמב"ם והריב"ש וחבריו ההולכי' בדרכו דפסול וכאשר הוכיח כ"ת בפיסוק פסוקי' דאין לך הוכחא גדולה מזו וכ"ת ההביל הענין ואמר מה ענין זה לזה דאילו אין אני כדאי להבין מה שבין זה לזה ולא ידע כ"ת כמה חזקה ראיה זאת ולומר שאם מיעט הכתב מפני הגיליון ונשארו העמודים שוים במנין השיטין האם יפסל וחשיב הפסק היכא דליכא הוכחא דהפסיק:
אשר מכל זה אני אומר דוקא בהפסיק והניח מקום פנוי כמעשה בורות המוכיחים עליו אבל אם מילא העמוד שיטין כמנין חבירו ומשום הכתיבה דקה נשאר קצר מחבירו דבריא לן דספר' דוקנא כתבו לא נפסל בעד זה ובנ"ד שכת' כ"ת שעמוד א' נמצא קצר מחבירו ע"י הנחת שיטה משורטטת אין לך הוכחא גדולה מזו דמעשה בורות הוי וצריך לתקנו וקודר את האזכרות אם יצטרך להרחיב הכתיבה ולעשות מאחת שתים:
ומעשה רב שהבאתי לכ"ת בהקף כרכום לעיר ונתערבו הס"ת ולקחו יריעות זה מזה היא הוכחא רבה לאף באמצע היריעה אם לא דאיכ' הוכחא כנ"ד:
אך לבי נוקפי עם כל זה במה שהחלטתי לקרות בור לסופר הזה כטועה לגמרי ויתכן דספרא דוקנה הוא ואי לא עבד כהרמב"ם ז"ל יתכן דעבד כהרא"ש ז"ל דפליג עליה בצורת פרשה ואין ספרו נפסל בדיעבד על ידי כך אם לא על צד היותר טוב רצית לתקנו להסתלק מן הספק וזה אחר שאשאלך שאלה קטנה ומתשובתה יצא דבר ללמד על הכלל:
כבר ידע כ"ת שפרשה סדורה אליבא דכ"ע צורתה היא מניח חלק שליש או מחצה בשיטה שנגמרה בה הפרשה וכותב בשיטה שנגמרה בה הפרשה וכותב בשיטה שלמטה הימנה כנגד החלק שלמעלה ולדעת הכל שסדורה בכלל סתומה היא וקורא לה שם סתומה וג"כ כ"ת ידע ששיטה חלקה וכותב למטה המנה הויא סתומה לדעת הרא"ש כאשר אמר כ"ת בתחילת דבריו:
ואחר זה אשאלך והודיעני אם צורת פרשה סדורה שייכא בהניח חלק בסוף הדף בשליש שיטה או מחציתה ומתחיל לכתוב כנגדו בראש הדף או דווקא צריך להיות כנגדו למטה ממנו ולא מהני מה שמניח למעלה חלק בראש הדף בתחילת השיטה ואת"ל דלא שנא למטה הימנה בדף א' או כנגדו בראש הדף השני עדיין אשאלך אם היה שיעור שיטה בנתים אם יצא מכלל סתומה לדעת הרא"ש או לאו דהרי הכל סתום לפי דבריו ואת"ל לדעת הרא"ש אין בזה שום פיסול והפרש' בחזקת סתומה היא עדיין אשאלך אם לדבריו אפי' תהיה השיט' משורטטת וכאשר תודה זה יצא הדין לומר שמא הסופר ההוא חושב דמכ"ש שלא במקום פרשה ובסוף הדף הנחת שיטה לדעת הרא"ש לא חשיב הפסק דלעול' הסופר ההוא אזיל לסברתו דשינוי פרשה דמנו חז"ל חמיר טפי היכא דליכא הוכחה יותר ואין בזה כתבו על דעת וסברת הרמב"ם אין יכול לכתוב שום דבר ממנו כסבר' הרא"ש דאמרינן ליה כהרא"ש או כהרמב"ם דמה שהוא כשר לדעת א' הוא פסול לדעת האחר דלא אמרינן הכי בצורת פרשה לפי שבצורת פרשה רבו הדיעות ואין דעת הרמב"ם מוחזקת לאמיתית אצל הכל ותדע דמוהרי"ק ושאר הפוסקים התקינו דרך ישר כדי לצאת ידי שניהם הרמב"ם והרא"ש כמו שתראה ואם נפסל בשנוי פרש' מדעת הרמב"ם כדעת הרא"ש למה להו לפשר בין שניהם אי לאו שבצורת פרשיות אי עבד כמר עבד ואי עבד כמר עבד וא"כ יכולים אנו לומר שהסופר שלא הקפיד בשיעור שיטה לא טעה כיון שיש לו על מה לסמוך דהיינו הרא"ש המדקדק בדבריו וכל שלא נתברר לנו טעותו אין אנו פוסלין ספרו ואפילו שלא נמצא שום חולק על הרמב"ם וכ"ש אם נמצא ואף בשינוי פרשיות וכאשר תראה בשפתי כהן בסי' רע"ה ס"ק ו' משם הרבה גדולים:
אם כן לדעת הרמב"ם הפסיק והניח מקום פנוי היכא דאיכא הוכחה וכנז' פסול ולדעת הרא"ש כאשר דקדקתי ולטור ומוהרי"ק המשמיטים ובהצטרפות דברי בית חדש דבר סמכא הוא בזה אשר עליהם נסמכתי אין בזה חשש פיסול אם לא כאשר אמרנו שנמצאת חלקה שיטה משורטטת דנהוג כולהו סופרי כהרמב"ם שצריך לתקנו ולדעת הרא"ש כאשר אמרתי בדיקדוק טוב הוא להסתלק מן הספק עשה והצלח בלימודך גם אני אודך היכא דליכא פסידא על צד היותר טוב ושלום מאת אחיך הכותב וחותם פה עיר לונדריס יע"א:
הצעיר יעקב ששפורטאש