שו"ת אהל יעקב/ז
|
< הקודם · הבא > |
עוד לו שלום שלום לרחוק מעיני וקרוב ברעיוני מחכם כה"רר יצחק נה"ר נר"ו
מה שגזרת אומר בדין המקוה עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע כאשר גיליתי דעתי לכ"ת וראיתי טוב השקפתך בצדק אמרי פיך אין בהם נפתל ועיקש דאין ספק דבניקב נקב כשפופרת הנוד בטל מתור' כלי לענין מקו' ואע"ג דמוהרי"ק כתב נקב המטהרו דבכלי חרס שיעורו כמוציא זית דבציר משפופרת הנוד ובכלי עץ שיעורו כמוציא רמון דהוי טפי טובא משפופרת הנאד וא"כ היה נראה להצריך בכלי עץ כמוציא רמון דהוי נקב המטהרו הוא ז"ל אזיל לשיטת הרמב"ם שכתב לשון זה ממש בפרק ז' שכתב שם הכסף משנה ז"ל ומה שכתב אח"כ השידה והתיבה אין מטבילין בהם אלא א"כ היו נקובים כשפופרת הנאד והיא משנה בפרק ו' דמקואות הטעם שלא הצריכו נקב המטהרו כמו בכלי חרס נראה משום דכלי חרס שאני דשיעור המטהרו הוי בציר משפופרת הנאד א"כ בכלי עץ ששיעורו גדול כמוציא רמון ראו חכמים דלבטלו מתורת כלי לענין מקוה לא סגי ליה כשפופרת הנאד שהוא שיעור עירוב מקואות עכ"ד הרי דאף בכלי עץ שיעור בנקב כשפופרת הנאד להרמב"ם וכן למוהרי"ק. אבל מה שנתקשה לי בזה היא דכיון דהוא ז"ל אזיל לשיטת הרמב"ם ולא לפי סברתו היא תוספתא דקסטילון דהא דאמר הלכה זו הוריתי ברומי לטהרה דהיינו נקב המטהרו איך פסק לקמן בסי' מ' כלי שניקב בשוליו בכל שהוא לפי סברת האומרים דההיא דהורתי לטהר' בנקב כל שהוא והוי מזכה שטרא לבי תרי וחפשתי באמתחות הפוסקים חדשים גם ישנים ולא מצאתי ישוב לזה.
על מה שכתב כ"ת לעשותו דרך בנין מנסרים נקבעי' בגוף הקרקע פשיטא דבכעין זה בטל מתורת כלי כיון שלא היה שם כלי עליו קודם שקבעוהו וכן כתב הטור בגיגית שקבעוה בארץ שאין טובלין בה כיון שהי' שם כלי עליה קדם שקבעוה והרשב"א כתב בסימן ת"ח כל שנעשה בבנין ואינו בכלים כשר ואם נעשית בית כינוס מים וכו' ומה לי אבנים ומה לי לוחות שקבעם בקרקע שאין זה אלא בנין גמור.
אמנם מצד אחר יש לפקפק בהכשר מקוה זה והוא ממה שכתב מוהרי"ק בסי' קצח סעי' ל"א ולא על על גבי נסרים הראויים למדרס ונלמד מהא דגרסינן בנדה דף ס"ו ע"ב אשה לא תעמוד ע"ג כלי חרס והביאו ראיה ממשנה פרק ה' דכלים דמסיים בה ר' יוסי ובלבד שלא יטבול ע"ג כלי ופסקו הלכה כמותו והתם משו' גזרת מרחצאות של כלים נגעו בה לדברי הראב"ד הרשב"א והר"ן ואע"פי שהם קבועים במסמרות עדיין מקבלים טומאה הרמב"ם פרק כ"ו מהלכות כלים וכן כתב בש"ע בסי' עצמו אם טבלה ע"ג השליבות אפילו הם מחוברות לכתלי דמקוה לא עלתה לו טבילה ועל זה הרחיב פה האריך לשון בעל הלבושים בסי' זה סעיף ל"א על ענין המקואות של אשכנז שקובעים בהם נסרים למטה לעמוד עליהם בשע' טבילה ומה שכתב שם להליץ בעדם אינו ענין לנ"ד ע"ש.
הרי שכפי זה לכאורה נראה דהוי איסור גמור לטבול האשה ולעמו' ע"ג נסרים קבועים בגוף הקרקע ואם טבלה לא עלתה לה טבילה.
אכן שבתי וראה והנה כל הגאונים ראשונים ואחרונים הסכימו להתיר בכגון זה מוהר"ם מפדאווה ז"ל האריך למעניתו בענין זה ויסוד בניינו הוא שלא נאמרו דברים הללו אלא בנסרים המיוחדים לכלים כגון ספסל וראויים למדרס אבל לא בנסרים העומדים לבנין כמו שכתב הכ"מ בדין פשוטי כלי עץ ראש פרק כ"ה מהלכות כלים וכן מוכח מדברי הרשב"א שכתב בסי' תתק"כח בענין מקוה מים חיים ויורדים דרך שליבות של סולם של עץ ששאלו מהו לטבול ע"ג השליבות כתב בסוף דבריו אבל ע"ג כלי עץ אפילו בדיעבד לא עלתה לו טבילה ואפי' ע"ג פשוטי כלי עץ אעפ"י שקבעוהו בכותל המקו' שהכלים אינם יוצאים מתורת כלים מחמת שקבועים לאחר שנעשו כלים קודם קביעותו עכ"ד.
ואם כן אלו הנסרים שלא היו כלים מעולם ולא נתייחדו לכלי' אם חברם במקוה אין שם איסור כלל לעמוד עליהם ולטבול וכן הסכימו כל האחרונים הב"ח וטורי זהב ודרישה והש"ך ובעל תוספת י"ט ומעדני מלך לענין דינא ומר לטעמיה ומר לטעמיה לשלא אאריך יותר מדאי ללא צורך לא העלתים על ספר ולא כתבתי כי אם שיטה המחוורת.
סוף דבר כיון שכל האחרונים הסכימו להכשיר זולתי במים לבדו להם שמעינן ובפרט בדבר שכבר נהגו בו בפני גאוני עולם ולא מיחו בידם ומה שכתבתי די כי לחכימייא ברמיזה ושלום מאת אחיך