ערוך לנר/יבמות/כו/א

ערוך לנר יבמות כו א

דף כ"ו ע"א

בגמרא וכולן שהיו להם נשים. ק"ק לפ"ז מה הקשו התוספ' בכתובות (כ"ב:) אהא ז אמרינן שם שנשאית לאחד מעדי' הא אמרינן מת הרגתיו לא תנשא לו הא משכחת בהני גווני דמתניתין דהכא, וצ"ל דהתוספ' קושטא קמשני התם, וראיתי בפני יהושע שם שהביא קושיא בשם ר"א ברודא ז"ל דמאי קושיא הא איכא למ"ד הכא אם נשאית לא תצא ואם קושיתם לאידך מ"ד לא ה"ל לסתום אלא לפרש, ובאמת לפי מה שכתבתי אין קושיא דהא בלא"ה צ"ל דהתוספ' קושטא קמשני ולמה להו לתלות בפלוגתא:

'נימא מתניתין דלא כרבי. ק"ק לדעת הרא"ם הובא באהע"ז (סי' ט') דקטלנית מותרת להתיבם א"כ לכאורה מאי מקשה הא שפיר משכחת מיתה אמיתה כגון שנשאית ע"פ עדותו לאחיו וממנו נפלה לפניו ליבום ואז מותרת להתיבם לו וליכא משום קטלנית ובשלמא לשיטת רש"י דגם מגירושין פריך א"ש אבל לשיטת התוספ' דלא שייך בגירושין דין קטלנית ורק ממיתה פריך ק', ולכאורה מזה ראי' לדעת החכם צבי בתשובה (סי' א') דגם ביבום שייך דין קטלנית אלא דיש להביא גם ראי' איפכא לדעת הרא"מ מהא דאמרינן לקמן (פ"ד.) ואלו מותרות ליבמיהן ואסורות לבעליהן כה"ג שקדש את האלמנה ויש לו אח כהן הדיוט, ולכאורה לימא גם בזה דמתניתין דלא כרבי דלרב איך מותרת ליבמה הא הוי קטלנית כיון שכבר היתה אלמנה כשקדשה כה"ג ועכשיו מת גם הוא ואף דלמ"ד מעין גרים לקמן (ס"ד:) לא שייך באירסה ומת דין קטלנית מכ"מ ק' למ"ד מול גרים והרי הקושיא דהכא ע"כ לא קאי ג"כ רק למ"ד זה דלמ"ד מעין גרים הרי יש לאוקמי' מת בנפל מאיגרא וא"כ למ"ד זה יכול להקשות גם ממתניתין דיש מותרות ובזה לא שייך תירוץ הגמרא דהכא וא"ל דהמתניתן דלקמן לא איירי רק מדינא ולא מסכנתא וכמו שתירץ הח"צ אקושיא כיוצא בזו ז"א דהא מותרות ליבמיהן קתני ואיך קאמר מותרות במקום דאסורות ומה לי משום דינא מה לי משום סכנתא ועוד דא"כ גם ממתניתין דהכא לא מקשה מידי די"ל כן דמסכנתא לא קמיירי אע"כ לכאורה ראי דביבום לא שייך דין קטלנית כדעת הרא"מ, ולפ"ז מהכא מדלא מתרץ דבנפלה ליבום איירי יהי' ראי' לשיטת רש"י דמגירושין ג"כ קפריך:

אי הכי אביו נמי. פי' בשלמא אמתניתן ל"ק די"ל דזה פשיטא לי' דבן שכיח גבי אביו שחייב לכבד את אביו אבל אביו לגבי בנו לא שכיח ולכן מקשה מברייתא דנטען דמוכח דאם גבי בתה שכיח וס"ד דה"ה אב לגבי בנו וכן אח גבי אחיו כמו אחות גבי אחות ולכן פריך שפיר ומתרץ דנשי גבי נשי שכיחי אבל גברי גבי גברי לא ומכ"מ ל"ק דאביו נמי דאכתי י"ל שפיר הסברא דבן גבי אביו שכיח אבל אחר דמתרץ דגברי אגברי קפדי אהדדי א"כ ודאי שאב מקפיד ג"כ גבי בנו ולכן פריך שפיר א"ה אביו נמי:

ברש"י ד"ה שהיו להם. ומתו לאחר זמן מותרות. י"ל מאי בעי רש"י בזה במה שכתב לאחר זמן, ונ"ל שרצה לתרץ בזה מה שק' לכאורה למה מותרות במתו הא אכתי יש חשש שרצה לשא אותה על אשתו דהא מדינא דגמרא מותר לישא ב' נשים, ונראה שזה רצה לתרץ ולכן כתב דמתו לאחר זמן וכיון דלא נשא זמן ההוא עד שמתה אשתו הרי מוכח מלתא שלא רצה לישא אותה על אשתו דאל"כ לא הי' שוהה זמן רב עד שמתה אשתו ולכן מותרת כשמתה אשתו דהרי לא אסיק אדעתא שתמית וגם מוכח מלתא שלא רצה לשא אותה על אשתו וליכא חשדא ואף דבלא מתה לאחר זמן אלא מיד איכא חשדא מכ"מ לא חלקו חכמים בין מתה למתה שהרי מלתא דלא שכיח היא שתמות מיד ומלתא דלא שכיח לא גזרו בי' רבנן יכל מדות חכמים כך הם אבל עיקר הטעם דהיתר היא משום לאחר זמן ולכן כתב רש"י לאחר זמן מותרות:

בתוספות ד"ה אי הכי. אי לאו לדקדק אבל לאביו לא. א"ל דא"כ אכתי איך מתרץ בגמרא דבנו קמ"ל דס"ד דאביו לא בזיז מבנו אכתי אחיהם ל"ל למיתני די"ל דבנדון דהתוספ' שוין אביהם לאחיהם דרק בבניהם יש סברא לאסור יותר וכיון דלא תני אביהם משום דכש"כ הוא מבניהם א"כ גם אחיהם לא ליתני אבל לענין סברא דבזיז שוין בניהם לאחיהם דבשניהם לא בזיז וא"כ י"ל דתני תרווייהו אף דחדא מכלל אידך יש למישמע כיון דעכ"פ לאו כש"כ הוא:

פרק שלישי
דף כ"ו ע"א

בגמרא ש"מ יש זיקה. יש להבין מאי קושיא אי מתניתן כהך תנא דיש זיקה ס"ל כיון דתנאי פליגי בזה וכמו שפי' רש"י, וי"ל דפריך לרב נחמן דדייק ממתניתן דלקמן (ל'.) דאין זיקה וכמו דמקשה גם שם ולרב נחמן קשיא מתניתן דדייק רב אשי מינה דיש זיקה ומתרץ וכן מקשה גם הכא לר"נ דתרי סתמי סתרי אהדדי א"כ י"ל דקושית הש"ס דהכא היא כקושית הגמרא דלעיל (י"ח.) לרב יהודא דס"ל דר"מ אין זיקה ס"ל ולדידי' פריך ממתניתן דהכא דס"ל ר"מ ע"כ יש זיקה משום דסתם מתניתן ר"מ ומתרץ כמו דמתרץ לעיל וא"ל דא"כ אכתי יקשה לרב אשי דס"ל דמתניתן דלקמן יש זיקה ס"ל דר"מ אדר"מ, די"ל כיון דרק לרב יהודא לעיל מוכח דר"מ אין זיקה ס"ל וכמו שפי' הרשב"א שם א"כ י"ל דרב אשי לא כרב יהודא אלא כרב הונא דלעיל ס"ל וכן לרב יהודא ל"ק די"ל דכרב נחמן ס"ל דדייק מתניתין דלקמן באמת ג"כ דאין זיקה:

ובזה מתורץ ג"כ מה שק' לכאורה אמאי דמקשה אי הכי תלתא למי דאכתי איך יש לדייק מזה דטעמא דמתניתין משום זיקה ושס"ל זיקה אפילו בתרי אחי דלמא לעולם בתרי אחי אין זיקה וא"ל דא"כ ליתני בתלתא דלמא התנא רצה להשמיענו דס"ל איסור בטול ייבמין ואי הוי תנא תלתא לא הוי מוכח זה דבלא"ה אסור מטעם זיקה דדלמא בחד אחא אית לי' זיקה ואכתי איך ש"מ דיש זיקה אפילו בתרי אחי, אבל לפ"ז ניחא דבין שנאמר שהקושיא היא לרב נחמן בין שנאמר דהקושיא היא לרב יהודה פריך שפיר דתרווייהו ס"ל אין זיקה אפילו בחד אחא דר"נ קאמר בפי' כן לקמן ולר"מ ג"כ מוכח דס"ל כן מברייתא דמייתי לעיל (דף י"ח) ולכן ממנ"פ פריך שפיר ועיין ברמב"ן:

ברש"י ד"ה איסור מצוה. רמיא קמי' מדאורייתא. הכי אמרינן לקמן (כ"ח) ומזה משמע דאי לא מדאורייתא רמיא קמי' ליבום אלא לחליצה לא מקרי זקוקה ואחותה מתיבמת כמו ערוה, וא"כ ק' לכאורה לרב גידל א"ר דס"ל לעיל (דף ך') דאיסור מצוה שהם ח"ל מדאורייתא לא רמיא ליבום מיבמתו וא"כ קשיא לדידי' ממתניתן ואפי' נימא דבלא"ה מקשה לעיל לרב גידל שפיר ומסיק רבא דאיסור ייבום ח"ל לא הוי רק דרבנן מכ"מ יקשה גם לרבא לפמש"כ התוספ' דיבמתו קאי לדידי' לחייבי ע' דמדאורייתא לא רמיא ליבום א"כ אדמחלק במתניתן בין ערוה לאיסור קדושה לחלק באיסור קדושה גופא בין ח"ע לחייבי לאווין אע"כ צ"ל דחייבי ע' מכ"מ מקרי זקוקה כיון דזקוקה לחליצה וא"כ באיסורי קדושה דח"ל לכאורה ג"כ לא צריך הך טעמא דמדאורייתא רמיא קמי' אלא משום דזקוקה לו אפילו מדרבנן לענין חליצה, ומזה לכאורה ראי' לשיטת הרמב"ם (הל' ייבום פ"ו) דגם חייבי ע' מדאורייתא רמי' לייבום וליכא מה דלא רמיא אלא אלמנה לכה"ג מן הנישואין ובה לא הוי שייך למיתני דאם האחת אלמנה מן הנישואין והאחת מן האירוסין אסור בה ומותר באחותה דהא עכ"פ גם באחותה אסור מדרבנן מצד אלמנה:

בתוספות ד"ה אי הכי אע"ג דחדא מינייהו לא חזיא ליבומי. ק"ק הא לחליצה חזיא תרווייהו וחשש דבטול מלות ייבמין היא דוקא היכי דלא חזיא לא לחליצה ולא ליבום ואיך ס"ד דלא ניחוש לבטול מצות חליצה כיון דלא חזיא ליבום וי"ל דסברת התוספ' כיון דלא חזיא ליבום א"כ חליצתה חליצה פסולה הוי כדאמרינן לקמן (ע"ב) ולא הוי בטול מצוה כ"כ:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

מעבר לתחילת הדף