בית אפרים/אורח חיים/יד
| הוקלד חלקית, אתם מוזמנים לתרום ולהשלים את הדף/הפסקה | |||
| נא לא להסיר תבנית זו לפני השלמת ההקלדה | |||
שאלה בדין שתיית יין ושאר משקים כמה שיעורו להתחייב בברכה אחרונה:
תשובה בש"ע סי' ק"ץ כתב שיש ספק אם השיעור בכזית או ברביעית והוא מדברי הר"י בתוס' דברכות. והט"ז שם הביא בשם הלבוש שהספק הוא שמא צריך רביעית כדי שאם יקרוש יעמוד על כזית כדאיתא בשבת ריש פרק המוציא יין והט"ז השיג ע"ז דא"כ ה"ל לר"י לספק עוד דשמא בעי אפילו יותר מרביעית כדאמר התם ביין דקליש כזית הוי טפי מרביעית ע"ש ולכאורה אין זה השגה דאפילו תימא בספיקו דאביי שיש לחלק בין המשקים מ"מ י"ל דביין אית לן למפסק הלכתא כרבי נתן דאמר התם יבש בכזית והיינו דכזית בקרוש הוי שיעור רביעית בלח וכן פסק הרמב"ם בפ' י"ח מהל' שבת כרבי נתן ולכאורה נראה שזה תלוי בפלוגתת רש"י והתוס' שם דרש"י מפרש הטעם דיבש בכזית אע"ג דברובע רביעית סגי להוצאת שבת כדאמר ר"נ התם והכי סבירא ליה לרבא היינו משום דהוא מידי דחשיב דראוי למזיגה וכשימזגנו יעמוד על רביעית משא"כ יין קרוש שאינו ראוי למזיגה בעי רביעית דוקא משא"כ התוס' שם סוברים דאין חילוק בין קרוש ללח לענין מזיגה רק הטעם משום דרב יוסף ואביי סבירא להו דרביעית יין חי בעינן לכוס של ברכה ע"ש ולפ"ז לדידן דקי"ל כר"נ ורבא התם דברובע רביעית סגי לכוס של ברכה א"כ ע"כ לומר דר"נ דאמר יבש בכזית משום דרובע רביעית כשיקרוש עומד על כזית אך הדבר קשה לאומרו כיון דבש"ס משמע דדבר לח הנקרש מתקטן שיעורו ואם נאמר דרוב רביעית כשיקרוש עומד על כזית נהפוך הוא שמתגדל שיעורו שהרי כזית הוא חצי ביצה ורובע רביעית הוא רובע ביצה וחצי רובע ביצה. ולכאורה היה אפשר לומר דרבא לשיטתו בנדה דף כ"ד דאמרינן התם המפלת שפיר מלא גנונים אין חוששין לוולד ופריך אימר איתמוחי אתמח אמר אביי כמה יין חי שתת אמו של זה רבא אמר מלא תנן אם איתא דאתמח מחסר הוה חסר הרי מבואר דבשר הוולד כשנימוח שיעורו מקטין ומצאתי לאא"ז הגאון ז"ל בתבואות שור סי' ל"ו שכתב על דברי רש"י בריאה שנשפכה כקיתון כו' וחסרון הוא שמתחלה כולה מליאה ועכשיו חציה ריקנית שיש לפרש דבאמת כולה מלאה רק דכל דבר הנקרש כשנמס והיה למים ראוי להיות כמותו כפלים כדמעיקרא כדאיתא בשבת דף מ"ז דם ויין דקליש דכ"ז אינו במשמעות לשון ונראה דדוקא בדם שנקרש אמרינן הכי אבל בשר הריאה שהוא תפוח אז כשנימוח הוקטן שיעורו מכמות שהיה וכן משמע בנדה דף כ"ד עכ"ל וכוונתו לדברי רבא דלעיל ולפ"ז אנן בדידן דלענין משקים איירינן גם רבא מודה דבנימוח שיעורו מתגדל ואם כן אליבא דרבא דסבירא ליה רובע רביעית סגי קשיא הך דר"נ שהצריך כזית ליבש דלרובע רביעית בפחות מכזית סגי (ומה דקשה על אא"ז דמייתי ראיה מדרבא בנדה דהא התם לא קי"ל כוותיה אלא כרב אדא בר אהבה דאמר גנונים תנן ואם איתא דאתמחי בחד גוונא הוי קאי הארכתי בזה בחיבורי בית אפרים בקונטרס הראיות לסימן ל"ו עיין שם) וגם כי הדבר קשה לאומרו דאביי ורב יוסף ליפלגו בהא עם רבא בפלוגתא רחוקה דלדידהו מתרבה כמות הדבר שנימוח ולרבא מתמעט ובפרט בדבר שהיה אפשר להם לעמוד על הבירור וגם דלפי זה צריך לומר דאליבא דרבא נחלקו ר"נ ור' יוסי בר יהודה במציאות זה וזה דוחק ויותר נראה דלרבא אתיא הך דר"נ כר"ש דכל המשקין ברביעית אף היין ולכך בעי כזית אבל לדידן דקי"ל ברובע רביעית סגי באמת לא בעי כזית לפי סברת התוס' דלא סבירא ליה דיין קרוש אינו ראוי למזיגה אלא דלפ"ז קשה דמנ"ל להתוס' להוכיח מדקאמר אביי דלר"נ כזית בעי רביעית מוכח דסבירא ליה לאביי דרביעית יין חי בעינן לכוס של ברכה וכן כתבו התוס' בפסחים דף ק"ח דמכאן מוכח דרביעית בעי דלא כמסקנת הסוגיא שם דברובע רביעית סגי דמנ"ל להתוס' הא דלמא גם לאביי ר"נ כר"ש אתי כמו לרבא וראיתי שאא"ז מהרש"א הקשה כן דדלמא אתיא דר"נ כר"ש ותירץ דא"כ מנ"ל דר"נ ורבי יוסי בר יהודה אמרו דבר אחד דלמא ר"נ כת"ק ס"ל ובפחות מרביעית ה"ל כזית יבש וכבר כתבתי שזה דחוק שאין לעשות פלוגתא רחוקה בין ר"נ ורבי יוסי בר יהודה וגם א"ל דלא מסתבר להו להתוס' לאוקמי דר"נ כר"ש דלפ"ז יהיה מוכח לרבא שהיבש כשנימוח שיעורו מתמעט ועומד על רובע רביעית דאל"כ איך יחלוק רבא על רבי נתן בשיעור כוס של ברכה דהא מוכח מדר"נ דרביעית בעינן כיון דבעי כזית וכבר כתבתי שזה דחוק ועוד שא"א לומר שרובע רביעית הלח יעמוד על כזית יבש שזהו כנגד החוש וצ"ל דאף על פי דודאי אין הדבר כן שיתרבה ע"י היובש מכל מקום כיון שמוציא כזית יבש חייב שלכשיפשר יהיה בו רובע רביעית ומעיקרא באמת ע"כ היה בו יותר מכזית וע"י שיבש נצטמק ונעשה כזית:
ומצאתי בירושלמי פרק המוציא יין דקאמר עלה דר"נ רבנן דקיסרי בשם ר' יוסי ר' בון בשם ר' יוחנן אתיא דרבי [נתן] כרבי שמעון כמה דר"ש אומר ברביעית כן רבי נתן אומר ברביעית לכשיקרש יהא בו כזית הרי מבואר להדיא כמ"ש דר"נ כר"ש ס"ל ודבר זה שנוי בירושלמי פרק ערבי פסחים ומשולש בירושלמי פ"ג דשקלים הרי מבואר להדיא דרבי נתן כר"ש ס"ל ונראה דס"ל לרש"י והתוספות דכיון דלא אמר בש"ס דידן דר"נ ור"ש אמרו דבר אחד מכלל דס"ל דהך דר"נ אליבא דרבנן אתיא ודלא כירושלמי ועיין ברמב"ם פרק י"ח מהל' שבת פסק דיין שיעורו רובע רביעית ויבש בכזית ונראה שתופס שיטת רש"י בזה ותמהני על מה שכתב בספר קרבן העדה לתמוה על הרמב"ם מדברי הירושלמי דקאמר ר"נ כרבי שמעון וכיון דלא קי"ל כרבי שמעון הוא הדין בקרוש וסיים שזה ראיה לפי' התוס' דרבי נתן בעי רביעית יין ותמהני דמהירושלמי מוכח להיפך דאל"כ לא הוה צ"ל דאתי כר"ש ולפי מ"ש הירושלמי דכר"ש אתי לא איכפת לן בכוס של ברכה כמה שיעורו דלא משערינן ביה לענין מוציא כמו דס"ל כל המשקין אף דבש ומים ברביעית אף על גב דחזי בפחות מזה כדי ליתן ע"פ הכתית או לשוף את הקילור והלכך גם ביין יבש צריך שיהא בו כזית שהוי שיעור רביעית וטעם הרמב"ם שלא פסק בזה כהירושלמי הוא כמ"ש דס"ל דתלמודא דידן לא ס"ל הכי וס"ל לפרש הסוגיא כרש"י דבקרוש ל"ש מזיגה ומאי שהוקשו התוס' דא"כ למה חשוב הטעם שהיה בו רביעית מתחלה מאי שנא מגרוגרות שצמקה בריש המצניע דף צ"א ולכאורה משם אין ראיה כ"כ דהתם מיירי שהוציא כגרוגרת לאכילה וצמקה קודם הנחה וכיון דמחשבת העקירה על גרוגרת שלם היה כה"ג אלו אשתיק לא מחייב
>>>>>>>>>>> מכאן יש להמשיך