ברכת רצ"ה/נג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

ברכת רצ"ה נג

סימן נג

ב"ה בריסק יום ה' י"א שבט תר"ל לפ"ק:

אשיב ואומר שלום לכבוד הרב החריף ובקי ידיו רב לו במלחמתה של תורה חכמתו פניו תאירה כ"ש מו"ה אברהם אשר עפשטיין ני':

ע"ד השאלה הראשונה שהי' בחדר אחד ערך עשרים אווזות מפוטמים ושמעו קול צוחה וכאשר יצאו ראו כי ברדלס [טחור] מסרט בחור הכותל ובבוקר מצאו שני אווזות מתים א' בלי חבורה וא' בחבורה אצל הצואר ולקחו הנשארים והכניסו בלול אחר ונתערבה האחת בין כ"ה אחרות שהי' שם מקודם. ועתה בא השואל ושאל משפט העופות הראשונות וגם השניות. וטרם אבא לחרוץ משפטם אמרתי לירד לעומק הענין ולבארו בשורשו. מקור הדברים בש"ס דחולין דף נ"ג פלוגתא דרב ושמואל דרב ס"ל דאין חוששין לספק דרוסה ושמואל ס"ל דחוששין ומפרש התם דבשניהם שותקין או שניהם מקרקרן לכ"ע אין חוששין דאמרינן ותלינן דשלמא עבדו או דמבעתו אהדדי ופלוגתייהו היא רק היכי דאיהו שתק ואינהו מקרקרן דא"ל מעשה עביד בהו וא"ל דמחמת בעיתותי עבדי. ואנן קיי"ל להלכ' כשמואל דחוששין לספק דרוסה עיין בש"ס ובפוסקים ז"ל. והנה בטעם הדבר דחיישינן לספק דרוסה ולא אמרינן דנשחטה הותרה וכדאמרינן הכי לעיל דף ט' שם בהך דבא זאב ונטל בני מעיים והחזירם כשהם נקובים כתבו רבותינו בעלי התוס' דף מ"ג שם דה"ט משום דדרוסה שכיחא יותר לאיסור מלהיתר וכתבו דאין לומר ולחלק בין הך דזאב שנטל בני מעיים ובין הא דספק דרוסה דבדרוסה נולד הספק מחיים דבש"ס דיבמות דף למ"ד בספק גירושין דערוה קאמרינן דמוקמינן צרתה בחזקת היתר לשוק אף שהספק נולד בחיי הבעל הרי דבספק השקול מוקמינן אחזקת היתר אף בכה"ג. אולם רבים מהקדמונים ז"ל חולקים בזה דכל שנולד הספק מחיים אסור ועיין בש"ך ז"ל סי' נ' שהאריך ליישב לדעתם ז"ל הך דיבמות עיין בדבריו ז"ל. והנה כפי הנרא' מדברי הפוסקים ז"ל גם לדעת המחמירים בנולד הספק מחיים מ"מ לא הוי רק ספק טרפה ולכאור' טעמא בעי דכיון דלדעתם ז"ל אין אנו דנין לומר דגם בחיי הבהמ' החזקת איסור לא הוי רק כל זמן שתהי' בחיים דאל"כ הי' חשוב חזקת היתר ורק שאנו דנין ולוקחין הדבר כמו שהיא עתה א"כ למה לא יחשב בכה"ג טרפה ודאית דבחזקת איסור קאי בחיי' ועיין ברשב"א ז"ל בחידושיו חולין דף יו"ד שכתב בשם רבינו הוא הרמב"ן ז"ל דנשבר הגף ואין ידוע אם קודם שחיטה או לאחר שחיטה דהו"ל ספק דאורייתא ולחומרא. מבואר דל"ח רק ספק טרפה ולא ודאית אולם מזה אין ראי' דבהך דנשבר הגף תיכף כששחטה ולא נראה עוד שנשבר הגף הי' אצלינו היתר ועיין בתוס' שהבאתי דגם לפי הס"ד לא רצו לחלק רק בין נולד הספק מחיים לנולד אחר שחיטה דכל שנולד אחר שחיטה אמרינן דנשחטה הותרה דכיון דקודם שנרא' הריעותא החזקנוה בהיתר ורק דדעת הרמב"ן ודעמי' ז"ל דגם זה לא חשיב חזקת היתר כיון שאנו רואין הריעותא והספק היא שבטעות החזקנו ולא חשוב חזקת היתר רק בהך דזאב שיש לנו לפנינו במה לתלות ורגלים להיתר וכמבואר בדבריהם אבל מ"מ נהי דלדעתם ז"ל לא חשוב חזקת היתר בהך דגף אבל מ"מ איתרע לה חזקת איסור הקדום אחר שכבר החזקנוה זמן מה בהיתר. אבל בהך דדרוסה וכדומ' שנולד הספק מחיים בזמן האיסור שפיר הי' לנו לחשבה כטרפ' ודאית מחמת חזקת איסור לדעת המחמירים דס"ל דאנו דנין לענין החזקה חזקת הדבר כמו שהוא עתה וכנ"ל מה שאינו נראה כן ממשמעות לשון הפוסקים עיין עליהם. והנרא' דזה תלוי במחלוקת רש"י והתוספות ז"ל בהך דספק בשחיט' דאמרינן דמוקמינן לה אחזקה דבהמ' בחיי' בחזקת איסור עומדת דפירש"י ז"ל דבחזקת אבר מן החי עומדת ואף דאיסור אבמ"ה כבר חלף הלך לו מחזיקינן מאיסור לאיסור. והתוספת ז"ל מאנו בזה ופירשו דהיינו איסור שאינו זבוח דיש על הבהמ' בחייה וגם במיתתה כל שלא נשחטה כראוי דאל"ה אין מחזיקין מאיסור לאיסור. דלשיטת התוספות ודעמם ז"ל שפיר לא הוי גם לדעת המחמירים בנולד ספק טריפה מחיים רק ספיקא דלענין טרפה הו"ל מאיסור לאיסור דאין מחזיקין ורק דמ"מ אסורה מספק דאף דאין מחזיקין מאיסור לאיסור מ"מ גם חזקת היתר לא

חשוב לגבי האיסור החדש. אולם לדעת רש"י ז"ל דמחזיקינן מאיסור לאיסור בנולד ספק טרפה מחיים לדעת המחמירים אלו שפיר חשוב טרפה ודאית דבחיי' בחזקת איסור אבמ"ה עומדת ומחזיקין מאיסור לאיסור. כן עלה על לבי בראשית ההשקפ'. אולם אחר העיון עדיין יש לעורר דהרי בכל בהמה בחייה יש איסור אבמ"ה וגם איסור בשר מ"ה והנה באיסור בשר מן החי פליגי ר"י ור"ל בחולין דף ק"ב דלר"י אבמ"ה נלמד מקרא דלא תאכל הנפש עם הבשר. ובמ"ה ובשר מן הטרפ' מקרא דובשר בשדה טרפה ולר"ל אבמ"ה ובשר מן החי שניהם נלמדו מקרא דלא תאכל הנפש כו' ובשר בשדה אתא רק לטרפה ואם אכל במ"ה ובשר מן הטרפ' לר"ל לוקה ב' ולר"י אינו לוקה רק אחת וכיון דאנן קיי"ל כר"י דבמ"ה היא מטעם טרפה דמה"ט אינו לוקה באכל במ"ה ובשר מן הטרפ' רק אחת ועיין בתוס' לעיל שם ד"ה שאין בו כזית דאם אכל פחות מכזית במ"ה ולקח בשר טרפה והשלים לכזית לוקה עיי"ש ומבואר א"כ דבמ"ה הוא כטרפה ממש ועיין רמב"ם ז"ל פ"ד מהמ"א ה"י וא"כ בנולד ספק טרפה למה לא נימא דמוקמינן לה אחזקת איסור דכמו שהי' הבשר אסור בחיי' כן היא גם עתה דבמ"ה וטרפה איסור אחד ממש היא וכנ"ל. ולכאור' עלה על לבי לומר דהדבר תליא אי בהמה בחיי' לחתיכת בשר עומדת דאי נימא דלאו לחתיכת בשר עומדת ליכא לאוקמי בספק טרפה אחזקת איסור דבמ"ה דלפ"ז לא הי' כלל על הבהמ' בחיי' איסור במ"ה דלאו לחתיכת בשר עומדת אמנם אחר ההתבוננות אי אפשר לומר כן דלפי האמת אנן קיי"ל דבהמה בחיי' לאו לאברים עומדת ואפ"ה פירש"י ז"ל דהא דאמרינן בספק בשחיטה דבחזקת איסור עומדת בחיי' היינו איסור אבמ"ה ן ודוחק לומר דאבמ"ה דנקט רש"י ז"ל לאו בדווקא היא וכוונתו לאיסור במ"ה ולשיטתו אזיל דס"ל בחולין דף ק"ב שם בהך דאכל ציפור טהורה שאין בו כזית דאף אי לאו לאברים עומדת מ"מ לחתיכת בשר עומדת עייש"ה בשגם כבר כתבתי בחידושי דלר"י דבמ"ה נלמד מבשר בשדה פשיטא דאין איסור במ"ה חל רק אחר שפירש ורש"י ז"ל לא כתב כן רק לר"ל ולר"י צ"ל להיפוך עיי"ש ותבין והארכתי בזה לענין חלות אבמ"ה על במ"ה ואכמ"ל] ועכצ"ל כמו שבארתי בחידושי במק"א דאף דלאו לאברים עומדת מ"מ שפיר בחייה בחזקת איסור אבמ"ה עומדת דהך דלאו לאברים עומדת היינו רק דמשום זה ליכא איסור חפצא דאבמ"ה על הבהמ' בחיי' אבל מ"מ ישנו לאיסור גברא דאבמ"ה על הבהמה בחיי' דהרי מוזהר הוא שלא יחתוך ממנה אבר לאכלו ורק דכל זמן שלא הפרישו ליכא איסור על החפץ ונ"מ בזה דבנטרפה עם נטילת האבר שפיר אתא איסור טרפה וחייל דאיסור חפצא דטרפ' חייל שפיר על איסור גברא דאבמ"ה שהיה על הבהמה מקודם דאיסור חפצא מצי לחול על איסור גברא עיין ש"ס דחולין דף ק"ג שם ושפיר אמרינן דמעמידים אותה בחזקת איסור אבמ"ה או במ"ה דמ"מ הי' עליה בחיי' חזקת איסור איסור גברא עכ"פ והדרא א"כ קושיא לדוכתי' דבנולד ספק טרפות מחיים נחשוב אותה לטרפה ודאית משום חזקת איסור שהי' עלי' והיינו איסור במ"ה דג"כ מסוג הטרפ' הוא דאף אי לאו לחתיכת בשר עומדת מ"מ חשוב חזקת איסור וכנ"ל. ואשר אחזה בזה דהנה אנן קיי"ל דאין איסור אבמ"ה חל על איסור טרפה ואם נטרפה מקודם ואח"כ חתך ממנה אבר אינו חייב עליו משום אבמ"ה לדידן דאמרינן דלאו לאברים עומדת ואיסור טרפה קדים עיין רמב"ם ז"ל ובנושאי כליו. ובחידושי בארתי הדבר דאף שהעליתי דגם דלאו לאברים עומדת מ"מ איכא בחיי' על הבהמה איסור גברא דאבמ"ה מ"מ א"ש הא דאינו חייב בנטרפה מקודם שחתך האבר משום אבמ"ה דכיון שאין האיסור חפצא דאבמ"ה שבא בנטילתו יכול לחול על איסור חפצא דטרפה שבא מקודם ממילא אזיל לה גם האיסור גברא דאבמ"ה דאיסור גברא אינו רק אזהרה שלא יזיד לעבור על איסורו של החפץ וכיון שאין כאן האיסור חפצא דאבמ"ה יכול לחול ממילא אין כאן איסור גברא:

ומעתה בנולד ספק טרפות מחיים אין לחשבה טריפה ודאית משום החזקת איסור סוג טרפה שהי' על הבשר בחיי' דלעומת החזקת איסור הלזה יש חזקה להיתר היינו החזקת איסור של אבמ"ה דאם תאמר דנעשית טרפה חלף לו איסור אבמ"ה לגמרי גם האיסור גברא שהי' עליה מקודם דכיון דאין האיסור חפצא דאבמ"ה יכול לחול שוב על איסור חפצא דטרפה אזיל לה גם האיסור גברא דאבמ"ה וכנ"ל והו"ל א"כ חזקה נגד חזקה ובספיקא קאי ודוק. אולם כ"ז אי נימא דאין מחזיקין מאיסור לאיסור אבל אי נימא כשיטת רש"י ז"ל דמחזיקין מאל"א שפיר הו"ל בנולד ספק טרפות מחיים טרפה ודאית דלפ"ז שם איסור חד הוא וכל שהוא אסור יהי' מאיזה איסור שיהי' לא חשוב יצאה מחזקתה הראשונה דמה"ט מחזיקין מאבמ"ה לנבילה דאם היא נבילה לא יצאה מחזקתה. וא"כ אין לדון בספק טרפה מחיים משום חזקת אבמ"ה להיתר דאף דאם היא טרפה חלף לו האיסור אבמ"ה מ"מ ל"ח בשביל זה יצאה מחזקתה ואדרבה בחזקתה היא דשם איסור חד הוא וכנ"ל והבן. אחרי ביאור הענין בכללו אבוא לברר פרטיו. הנה פסקינן דבמקום רחב אין חוששין לספק דרוסה אמנם מהו מקום רחב כתב הרב"י ז"ל בסי' נ"ז דמלשון הרשב"א ז"ל משמע דדוקא בנכנס ארי בבקעה אבל בחצר אף שהיא רחב מקרי צר לענין זה כיון שמ"מ מוקף מחיצות וגדר.

אולם לא כתב כן בהחלט שאח"כ סיים דאולי י"ל דאורחא דמלתא נקט. ובאמת שכן נראה מבואר ברשב"א ז"ל בחידושיו לחולין דף נ"ג שם ע"ש שכתב ז"ל ולענין פסק הלכה כו' נכנס ארי כו' בדיר של בהמות כו' חזקה דרסה בא בתוכן במקום רחב שיכולים לברוח מפניו אין חוששין וכ"נ דעת בעה"ת ז"ל עכ"ל. והמ"ב ז"ל נטה קו להקל ביותר דכל היכי דלא מטיא לי' בחד שחי' חשוב מקום רחב לענין זה ויליף לה מצידה. והאחרונים ז"ל האריכו לחלק בין בהמות לעופות הפורחות באויר אולם אנכי העליתי בתשוב' דהעיקר דהכל תלוי לפי הענין וכפי ראות עיני המורה בין בעופות בין בבהמות וריבוי הבהמות או העופות יש בהם חומרא מצד וקולא מצד חומרא אם אנו באים לדון על אחד מהם אם מפאת כי יצר להם המקום כשהם רבים אם מפאת כי בנקל יותר להדורס להשיג אחד מרבים וקולא כשאנו באים לדון על כולם או רובם שנדרסו כאשר יעיד הנסיון. דקשה להרודף להשיג רבים שזה בורח הנה וזה הנה וזו"ז תלוי במהירות וקלות מירוץ הרודף וגם הנרדפים זה להחמיר וזה להקל וא"א לתת ע"ז גבול וגדר ורק הכל לפי הראות ואומדן דעת המורה לש"ש. ואחרי ההוצעה הזאת יש לכאור' לפי מה שבררתי למעלה דעת הפוסקים הקדמונים ז"ל שלשה מחלקות בדבר הוא דלדעת התוס' ודעמם ז"ל שהבאתי דכל כה"ג חשוב חזקת היתר ורק דהטעם דחוששין לספק דרוסה משום דשכיח יותר לאיסור כל שאפשר הבריחה עד שלא תהי' הדריסה כגדר השכיח יותר מותר דכל שהספק שקול הדר מוקמינן לה אחזקתה בחזקת היתר. אולם לדעת המחמירים ז"ל וסוברים דכיון שנולד הריעותא מחיים לא חשוב חזקת היתר וכנ"ל בעינן שתהי' הבריחה שכיחא ביותר דלדעתם ז"ל כל שאין ההיתר שכיח יותר מהאיסור הו"ל ספיקא דאורייתא ולחומרא. אמנם לשיטת רש"י ז"ל דמחזיקינן מאיסור לאיסור דחשוב לפ"ז בספק שנולד מחיים חזקת איסור וכנ"ל בעינן דוקא שתהי' הדריסה בגדר מיעוט גמור דאל"ה אין אנו יכולין לדחות החזקה חזקת איסור וכמובן. והנה הרשב"א ז"ל בחידושיו לחולין שם כתב וז"ל אלא דקשיא לי היכא דאיכא שוורים הרבה במקום אחד ועאיל ויתיב ארי בינייהו ואיהו שתיק ואינהו מקרקרן אמאי צריכין בדיקה דהא ס"ס היא דכל חד וחד אפשר לומר שמא לא דרס זה דהא ליכא למימר דודאי דריס כולהו דלא די לנו אם נחיש לספק דרוסתו ונעשה הספק כודאי כו' אלא שנאמר שכולם דרס וכיון שכן איכא למימר זו לא דרס ואת"ל דריס אימא דרס שלא כנגד החלל כו' עיין בדבריו ז"ל שהאריך לומר דכיון שאפשר לברר ע"י בדיקה צריך לברר עייש"ה ביאור דבריו ז"ל דאף דאיהו ז"ל הוא מכת המחמירים ז"ל שהבאתי דגם בספק השקול אסור בכה"ג דל"ח חזקת היתר מ"מ ס"ל דבספק דרוסה דאיהו שתק כו' שכיחא ג"כ יותר לאיסור מלהיתר ולכך ל"ק לי' בבהמה אחת דהרי הו"ל ס"ס שמא לא דרס כלל דגם איהו שתיק לא מיקרי רק ספק דרוסה דשמא מחמת בעיתותא היא דעבדו ושמא לא דרס נגד החלל דכיון דהספק האחד לא שכיח ל"ח ס"ס וזהו שכתב ונעשה הספק כודאי היינו משום דשכיח יותר לאיסור ורק בשוורים רבים קשיא לי' דמזה דשתיק ואינהו מקרקרן אין ראי' שדרס כולם ועכ"פ ל"ח רק ספק השקול והו"ל א"כ ס"ס להיתר. ולפ"ז גם לדעת המחמירים ז"ל היכי שהמקום רחב ג"כ עד שעכ"פ אין הדריסה שכיח יותר מהבריחה מותר לדידן משום דהו"ל ס"ס דאנן כפי שהכריע הרמ"א ז"ל בסי' ק"י קיי"ל דא"צ לברר ע"י בדיקה בס"ש. ועיין באחרונים ז"ל דכל היכי שיוכל לברר בנקל צריך לברר ואל"ה כגון בדיקה וביחוד בדיקה כזו דדרוסה מכפא ועד אטמא א"צ לברר בס"ס ועיין פר"ח ז"ל שהעלה שגם הרשב"א ז"ל בעצמו חזר בו בתה"א וגם תירץ תירוץ אחר לקושייתו הנ"ל. ועיין ברשב"א ז"ל שפסק דהיכי דלא ידעינן אי איהו צוח או שחק ואי אינהו מקרקרן או שתקו ל"ח אף שהוא ז"ל ס"ל דגם בספק השקול מחמירינן וצ"ל ע"כ ג"כ דמטעם ס"ס הוא וכנ"ל ולשיטתו אחר החזרה אזיל דא"צ לבררם אם לא דנימא דדעתו ז"ל דכל כה"ג אדרבה חשוב שכיח יותר להיתר וצ"ע למה. ועלה על לבי להוסיף ולומר עוד דאף לדעת הסוברים דצריך לברר בס"ס מ"מ אנן לדידן קיי"ל דאין אנו בקיאין בבדיקת הדריסה ואין כאן א"כ בירור. אולם יש לעורר אי הך דצריך לברר היא משום צד ההיתר שצריך לברר שהוא היתר בודאי ועיין בצ"צ בהך דספק טרפה שחקר הרשב"א ז"ל אי הוי דשיל"מ ותמה השואל דהרי ממ"נ מותר דאם היא כשרה פשיטא דמותר ואי לאו הרי נתבטל וכתב איהו ז"ל דמ"מ צריך להמתין שיהי' היתר ברור לפנינו עייש"ה או הבירור הוא משום צד האיסור דצד האיסור אפשר שיבורר גם לדידן אם נראה רושם הדריסה. אמנם מ"מ לפ"ז אם נבדוק פשיטא דמועיל גם לדידן בכה"ג כיון דבאמת הוי ס"ס ורק דאתה אומר דמ"מ צריך לבדוק והרי בדק ומה לו לעשות יותר וזה פשוט. והנה לפ"ז לפי דברי הרשב"א ז"ל בחידושיו שהבאתי דעיקר הא דאסרינן כולם היא רק משום דאפשר לברר דעל השאר חשוב באמת ס"ס לדידן מותרין אף באין המקום רחב אחר הבדיקה עכ"פ אף דאין אנו בקיאים וכנ"ל. אמנם יש עדיין לעורר דהנה צריך להבין דברי הרשב"א ז"ל דכיון דאם לא הי' רק אחת ל"ק לי' ועכצ"ל כנ"ל דהספק דשמא לא נדרסה כלל לא חשוב ספק השקול דהו"ל שכיח יותר לאיסור א"כ גם על השאר הא הו"ל ספק אחד בגוף וספק השני בתערובות דאחד מהן חשוב גופו של איסור וצ"ל דכיון שנולדו שני הספיקות יחד מחיים וא"כ אנן לדידן דפסקינן דלא מהני גם בנודעו יחד אין להתיר משום ס"ס כזה. ובגוף הדבר שכתבתי דאין להתיר בכה"ג משום ס"ס דהו"ל ספק אחד בגוף וספק אחד בתערובות הסכמת הפוסקים דל"מ ס"ס כזו אף בנודעו יחד עלה על לבי לומר ולהתיר מצד אחר לפמ"ש בחידושי על מ"ש רבותינו בעלי התוס' נדה דף י"ח בהא דאמרינן התם בשלשה מקומות הלכו אחר הרוב ועשאוהו כודאי דהיינו אף נגד החזקה וכתבו דגם בהך דט' חנויות מוכרים בשר שחוטה ואחת בשר נבילה בנמצא הלך אחר הרוב הו"ל ג"כ נגד החזקה דבהמה בחיי' בחזקת איסור עומדת והיינו דאף שאין אנו דנין על בהמה אחת אם נתנבלה אם אין דיודעין אנחנו כמה יש נבילות וכמה שחוטות מ"מ חשוב חזקת איסור דבכ"מ אין לנו לדון רק על הדבר הזה בעצמו ולכך אמרינן דכיון דבין כך ובין כך הי' על הבהמה חזקת איסור הו"ל חזקה לאיסור ואף דאם זו היא הנבלה האחרת יצאה ע"כ מחזקתה לא איכפת לן כיון שאנו דנין כעת על זו [ועיין באחרונים ז"ל שנסתפקו בכעין זה לענין עיגונא אי שייך חזקת חי כשנמצא אחד שמת ולא ראו דברי התוס' הנ"ל] עייש"ה וכתבתי על זה בחידושי דבלקח מהקבוע דקתני ספיקו אסור ל"ח רק ספיקא והו"ל ספק תורה אבל מ"מ אינו ודאי איסור משום החזקה חזקת איסור ומשום דבאמת איכא רובא ורק דבקבוע גזרה תורה שנחוש למיעוטא אבל מ"מ ליכא לאוקמא אחזקה דבודאי מרובא הוא ויצאה א"כ מחזקתה והארכתי בזה ואכ"מ ומעתה לפמש"ל דלענין ספק דרוסה יש חזקה להתיר היינו חזקת איסור אבמ"ה שמורה שלא נטרפה דאם נטרפה אזיל לה האיסור אבמ"ה שא"י לחול על טרפה ולעומתה גם חזקה לאיסור איסור בשר מן החי לדידן דקיי"ל דבמ"ה מסוג טריפה הוא והו"ל איסור אחד עמש"ל א"כ כשנתערבה הדרוסה ברוב כשרות שפיר יוכל ליקח גם מהקבוע דאף דכל קבוע כמחצה על מחצה דמי מ"מ חלף החזקת איסור

וכנ"ל ושפיר יש להתיר מחמת החזקה חזקת היתר שאין הרוב כנגדו ואדרבה מסייע לה ורק דמ"מ צריך בדיקה משום דצריך לברר דבחזקה פשיטא דצריך לברר וכמבואר בפוסקים ז"ל ואך דמ"מ נ"מ בזה לדידן דיהי' מותר עכ"פ אחר שיבדקנו אף שאין אנו בקיאים כיון דבאמת מותר מטעם חזקה ומה לו לעשות ולא עשה וגם נראה דיש להתיר בלי בדיקה ע"י נכבשינהו דניידי שאין בו לכל היותר רק גזירה וכיון דבאמת היתר הוא ל"ש לגזור ועיין טור סי' נ"ז ובאחרונים ז"ל ודו"ק. והא דאמרינן בזבחים בהך דנתערב בטרפה דאיערוב דרוסת הזאב בנקובת הקוץ דכולם אסורות דא"א בבדיקה בקדשים ולא אמרינן דאדרבה כיון דאי אפשר לברר ממילא מותר משום דנסתר החזקת איסור ונשאר החזקת היתר וכנ"ל דז"א דבקדשים בלא"ה אזיל לה איסור אבמ"ה שא"י לחול על איסור מוקדשין והבן [ויש לי הרהורי דברים לפמ"ש האחרונים ז"ל בביאור שיטת רבינו הגדול הרמב"ם ז"ל דאבמ"ה באמת הי' יכול לחול על טרפה דמוסיף איסור לב"נ ורק דנלמד מקרא דכל שבשרו מותר אלא כשהוא בב"א חייל דמסברא אמרינן דקרא לא אתי רק שלא יחול ע"י כולל ומוסיף עיין בדבריהם ז"ל דלפ"ז זה לא שייך רק בטרפה אבל לא במוקדשין דבשרו מותר אחר זריקה ויש א"כ בתערובות דרוסה ברוב חזקת היתר גם במוקדשין והרבה יש לדבר עוד בזה אולם לא הובאו עוד הדברים אצלי בכור הבחינה ואשר ע"כ אשים מחסום לעטי]:

והנה לכאורה לפ"ז אין אנו צריכין לכל האריכות ההיא רק היכי שאיהו שתק ואינהו מקרקן דבזה לענין דרוסת האחד חשוב הספק כודאי וא"כ הו"ל נגד כולם ספק אחד בגוף דשמא לא דרס נגד החלל וספק אחד בתערובות דלא הוי ס"ס לדידן אף בנודעו יחד אבל היכי שדרס אחד וניכר הטרפה וכנ"ד דעל השאר לשיטת הרשב"א ז"ל בחידושיו שהבאתי ל"ה רק ספק השקול יש לנו להתיר משום ס"ס דשמא לא נדרסה כלל ושמא לא דרס נגד החלל וכמובן ומותר עכ"פ אחר הבדיקה וכנ"ל:

עכ"ז לענין דינא הנה הרשב"א ז"ל בתה"א העלה דכולם בכלל ספק דרוסה והיינו כנ"ל דבכולם אמרינן דהדרוסה שכיח יותר ע"ש. וגם י"ל דגם לשיטתו ז"ל בחידושיו ל"ח לענין כולם ספק השקול רק באיהו שתיק ואינהו מקרקרן דכל הדרוסה אינו ודאי גמור דדלמא מחמת בעיתותי' הוא אבל כשראינו שדרס ודאי י"ל דשכיח יותר שדרס כולם ואשר ע"כ לענין נדון שאלתינו שהי' חדר קטן ואווזות מפוטמים ההולכים לאט אין להתיר העופות הראשונים וכאשר הגבלתי למעלה ואף לענין מכירה לעכו"ם אין דעתי נוטה להקל דכל שהוא אסור לישראל אסור למכור לעכו"ם שמא ימכרנו לישראל ולא מצטרפין זה לספק דשמא לא ימכרנו דכיון דלישראל האוכל יהי' ספק איסור תורה אסור למכור לעכו"ם וכמו שהאריך בזה המהרי"ט ז"ל בתשובותיו אולם העופות השניים הנני מסכים לכ"ת דיש להתיר ע"י כבישה עכ"פ ושנים האחרונים אסורים והנלפע"ד כתבתי

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף