הרי בשמים/א/צז
|
< הקודם · הבא > |
בעזה"י יום ה' י"ט תמוז תרמ"ב לפ"ק סטריא.
ישפות ה' שלום ורב טוב לכבוד תלמידי היקר האברך החריף המופלג ושנון השלם כש"מ בנציון וואהלמוטה נ"י:מכתבך היקר הגיעני וששתי לשמוע כי ברך ד' חילך להביאך אל המנוחה ואל נחלת שפרה עליך לאסוף בחפנך כפלים לתושיה כה יסך ה' עליך באברתו ויסתירך בסתר אהלי השלוה והמרגעה ועל מי מנוחות ינהלך ולא ימוש ספר התורה מפיך עד עולם ועתה הנני לתת לך מענה על דברי תורה שהצעת לפני אך בקוצר האפשרי לרגלי הטרדות אשר עברו עלי וזה החלי בעזר צורי ית"ש:
ע"ד קושייתך בקידושין מ"ג ע"ב מאי קסבר אי קסבר המלוה את חבירו בעדים צריך לפורעו בעדים הני נוגעין בעדותן נינהו כו' ומיגו דיכלי למימר אהדרינהו ללוה יכולין למימר פרעיני' למלוה. והשתא דתקון רבנן שבועת היסת משתבעי הני עדים דיהיבנא לי' ותשתבע מלוה דלא שקיל לי' ופרע לי' לוה למלוה ע"כ. והקשית לשי' רש"י ז"ל בב"ק ק"ז ע"א שכ' דכופ"ה פטור משבועה מדאורייתא מטעם חזקה אין אדם מעיז זהו דוקא בהלואה משום שעשה לו טובה אבל בפקדון דאין כאן טובה ל"ש א"א מעיז וגם כופ"ה חייב שבועה מדאורייתא א"כ גם קודם תקנת שבועת היסת הויין נוגעים משום דבעו אשתבועי מדאורייתא כדין כופר הכל בפקדון עכ"ק:
הנה בהשקפה ראשונה אמרתי לתרץ עפי"מ שהוכחתי בחידושי דדעת רש"י ז"ל היא דוקא בשומר חנם דליכא טובה כלל משא"כ בשאר שומרין דאיכא קבלת טובה לא מיבעי' בשואל וש"ש דבודאי איכא טובה אלא אפי' שוכר הא אמרי' בב"מ פ' ע"ב בבההוא הנאה דקא שביק כ"ע ואוגיר לי' לדידי' הוי עילוי' ש"ש שייך שפיר א"א מעיז ופטור כופ"ה משבועה דאוריי' אפי' לד' רש"י ויסוד הוכחתי שם היא מכח מה שהוכיח בהג"א בפ"ק דב"מ מד' רש"י ז"ל דלא שייך הילך אלא היכי שנותן לו אותן המעות שקיבל ממנו ומבואר בר"ן שם דלד' רש"י ז"ל לא משכחת הילך אלא בפקדון אבל לא במלוה דלהוצאה ניתנה והם מעות אחרים מ"ש ולכאורה תקשי לפי"ז דא"כ איך משכחת האי דינא דהילך פטור לדעת רש"י ז"ל הרי ממ"נ במלוה הא להוצאה ניתנה ואינם אותן מעות ול"ש הילך לשיטתי' ואלו בפקדון הא לדידי' בפקדון גם כופ"ה חייב שבועה מדאורייתא וממילא גם הילך חייב דהלא טעמא דהילך הוא רק משום דאותן מעות שמודה כמאן דנקיט לי' מלוה בידי' דמי והוי על השאר כופ"ה וכיון דבפקדון גם כופ"ה חייב שבועה דאוריי' לשי' רש"י ז"ל א"כ גם הילך חייב אע"כ דבשאר שומרין דאיכא קבלת טובה גם לד' רש"י ז"ל כופ"ה פטור ואזדי לפי"ז השגות התוס' בב"ק שם מעל רש"י ז"ל ע"ש ומתבארין עפי"ז דברי רש"י ז"ל בשבועות מ"ה ע"ב בהא דפריך שם שבועת שומרין דחייב רחמנא היכי משכחת לה מתוך שיכול לומר לו החזרתיו לך יכול לומר נאנסו ופירש"י ש"ש דחייב רחמנא לשומר שכר כו' והוא תמוה דאמאי פי' דוקא בש"ש ולהאמור י"ל דרש"י לשיטתי' דבש"ח גם כופ"ה חייב שבועה וא"כ ליכא מיגו דהחזרתי דהא יתחייב שבועה ולכך נקט ש"ש דבש"ש גם רש"י ז"ל מודה דכופר הכל פטור ולפי"ז יתיישב שפיר קושייתך דהנה שמעתי מקשין בשם א"ז הגאון האדיר המפורסם בעולם רבינו משולם מפ"ב זצללה"ה לפימ"ש בתשו' רמ"א סי' כ"ז הובא בש"ך ח"מ סי' ע"ז דשנים שקבלו פקדון אין אחד ערב בעד חבירו ומעידין זה לזה א"כ אמאי הויין נוגעין לבתר דתקון רבנן שבועת היסת הא אית להו מגו דאי בעי אמרי אהדרינהו ללוה ואי דיצטרכו לישבע ז"א דהא כל אחד יהי' לו חבירו עד המסייע וקיי"ל עד המסייע פוטר משבועה אמנם נראה דהנה מבואר שם בתשו' רמ"א ז"ל דהטעם דשנים שקבלו פקדון אינן ערבין זה לזה דמשום שאין להם טובה מזה ל"א דמסתמא קבל ערבות של חבירו דמה לו לצרה הזאת ע"ש ולפי"ז נראה דזהו דוקא בשומרי חנם דלא מטיא להם שום הנאה כעובדא דהרמ"א שם באפטרופסים אבל בשומרי שכר נעשים ערבים כל א' בעד חבירו וכ"כ בס' שערי משפט ולפי"ז י"ל נהי דהכא ע"כ מיירי בשלוחים בחנם דאי בשלוחים בשכר לא מצינו למימר דליהמנו פרענו למלוה במיגו דא"ב אמרי אהדרינהו ללוה דהרי אי יאמרו שהחזירו ללוה לא יקבלו שכר שליחות והשתא שאומרים פרענו למלוה הא מגיע להם שכר שליחות והוי מיגו לחצי טענה דל"א מ"מ י"ל עפי"מ דמבואר בב"י יו"ד סי' קס"ט דהיכי דהשליח קיבל עליו אחריות יותר מחיובו במעות מותרין מותר להשתמש בהן [ובאמת בש"ך ח"מ סי' קכ"א ס"ק ל"ה כ' דבכל ענין מותר השליח להשתמש במעות מותרין וע' סמ"ע סי' קפ"ג ס"ק י"ב] והרי מבואר בח"מ סי' רצ"ב דהיכי דיש לו היתר תשמיש במעות נעשה עי"ז ש"ש וא"כ י"ל ג"כ הכא דכיון דהמעות מותרין ושרי להשלוחין להשתמש בהן נעשין ש"ש והויין ערבים כ"א בעד חבירו ולית להו עד מסייע ושפיר הויין נוגעים לבתר דתקון רבנן שבועת היסת וא"כ כיון דע"כ מיירי באופן שהם ש"ש הא גם רש"י ז"ל מודה בכופ"ה פטור משבועה דאורייתא כנ"ל וא"כ ל"ה נוגעין קודם דתקון רבנן שבועת היסת ול"ק קושייתך:
עוד י"ל בישוב קושייתך ויתורץ עפי"ז גם קושי' התוס' בכתובות פ"ד ע"ב בהא דאבימי ברי' דר"א הוו מסקי בי' זוזי בי חוזאי שדרינהו ביד חמא ברי' דרבה בר אבהו אזל פרעינהו א"ל הבו לי שטרא א"ל סיטראי נינהו אתא לקמי' דר"א א"ל אית לך סהדי דפרעתינהו א"ל לא א"ל מיגו דיכולין למימר להד"ם יכולין נמי למימר סיטראי נינהו והקשו התוס' דקודם שנתקנה שבועת היסת הרי לא הי' השליח נוגע דיש לו מיגו כו' א"כ ליכא מיגו דלהד"ם כיון דלא חציפי להכחיש את העד ונראה דהנה הקשה א"ז הגאון הנ"ל הרי גם לאחר תקנת ש"ה הא איכא לכ"א עד מסייע ול"ה נוגעין כנ"ל אמנם י"ל עפי"ד בעל התרומות הובא במהרי"ט חלק ראשון סי' קנ"א דמשבועת היסת אינו פוטר עד המסייע דכיון שתיקן ר"נ שבועת היסת משום חזקה אין אדם תובע אא"כ יש לו עליו בכל ענין נתקנה ע"ש וא"כ שפיר קא' דלבתר דתקון ש"ה הויין נוגעין כיון דבש"ה אין עד מסייע פוטר ולפי"ז תינח לגבי תקנת שבועת היסת משא"כ קודם דתקון שבועת היסת אפי' לשיטת רש"י ז"ל דכופ"ה בפקדון חייב שד"א מ"מ ל"ה נוגעין כיון דלא יצטרכו לישבע משום שיש לכ"א עד מסייע ופטורין משבועה ואזדא בזה גם קושי' הרשב"א בתשובה הובא בב"י ח"מ סי' צ"ג לפימ"ש הרמב"ם בהלכות שלוחין דכל שליח צריך לישבע בנק"ח שבועת המשנה כעין דאורייתא והויין נוגעין. ולהנ"ל נכון דהא לגבי שבועת בן הבית הא פטורין מטעם דיש לכ"א עד מסייע כאמור. ומעתה מיושב ע"נ קושי' התוס' הנ"ל דהתינח בסוגיין דמיירי בשני שלוחים משא"כ בכתובות שם הא לא הי' רק שליח א' וליכא עד מסייע א"כ אפי' קודם תקנת שבועת היסת הא איכא שבועה כעין דאורייתא שבועת בן הבית כיון דשם ליכא עד מסייע והוי שפיר נוגע. ובמסילה זו נעלה לבאר דברי הירושלמי הובא בתוס' וברא"ש כאן אמר לשניים צאו וקדשו לי אשה הן הן שלוחיו כו' א"ר אבין נראין הדברים כשקדש בשטר אבל בכסף נעשין כנוגעין בעדותן א"ר יוסי מכיון שהאמינום תורה אפי' בכסף מהימני וכ' הר"ן וז"ל ודברי ר' יוסי תמוהים דנהי דמן התורה מהימן מ"מ כיון דתקון רבנן שבועת היסת נמצא נוגע בעדותו ע"ש. ונלפענ"ד דהנה הנוב"י במהדו"ק חאה"ע סי' כ"ז הקשה נימא בכ"מ מלוה ולוה יצילו לבטל העדות בשלמא לשיטת הסמ"ע והש"ך בסי' ל"ז דהטעם בפסול נוגע הוא משום דמשקר א"כ אין זה עדות שבטלה מקצתה דבשלמא נמצא א' מהם קרוב או רשע פסול אפ' בודאי מעיד אמת ושפיר מבטלין העדות אבל גבי נוגע אין העדות בטל אלא שאין אנו מאמינים לו דילמא משקר ואי הי' בודאי אמת הוי עד כשר. אבל לדעת הע"ש שם דנוגע אינו משקר ורק משום קורבה קשה מלוה ולוה יצילו ע"ש. אמנם באמת המלוה והלוה המה עושי דבר ולא מקיימי דבר והוא בכלל תי' הש"ס גבי הורג ורובע. אולם בשליח קידושין בקידושי כסף דהוי נוגע שפיר קשה נימא דיציל הא השליח שם עד עליו דבקידושי שטר הא הוי שפיר עד ורק בקידושי כסף הוי נוגע נימא דיתבטל העדות אפי' קידשה בפני שני עדים מטעם נמצא א' מהן קרוב או פסול ואי דל"ה נוגע רק דרבנן ובפסול דרבנן כ' הב"י הובא בכנה"ג ח"מ סי' ל"ו דל"א דבשביל נמצא א' מהן פסול מדרבנן יתבטל העדות. ובחי' הבאתי ראי' לדבריו מש"ס סנהדרין כ"ח ע"ב ההוא מתנתא דהוי חתימי עלה תרי גיסי סבר רב יוסף לאכשורה כו' א"ל זיל קניי' בעידי מסירה כו' ולכאורה קשה דמאי יועילו עידי מסירה אי התרי גיסי הן פסולין הא הוי נמצא קא"פ דכל העדות בטילה א"ו משום דקרובי אישות אינו אלא מדרבנן לכך ל"א נמצא קא"פ עדותו בטילה] ז"א דהא לשיטת רש"י ז"ל הא רמיא עלי' שבועה דאורייתא דכופ"ה בפקדון חייב ש"ד ובשליח א' ליכא עד מסייע הוי מדאורייתא נוגע ושפיר קשה דנימא דהשליח יציל אמנם באמת לק"מ דהא קיי"ל כרבי דל"א נמצא א' מהן קא"פ עדותן בטילה רק בכיון להעיד [והא דפריך הרוג ונרבע יצילו הוא רק לר"י דס"ל דלא בעי כונה להעיד ע' או"ת סי' ל"ו) וא"כ השליח שמקדשה לפני עדים הא אינו מתכוין להעיד ולפי"ז הא ר' יוסי ס"ל במשנה מכות ו' ע"א דל"ב כונה להעיד א"כ לדידי' שפיר קשה השליח יציל אי נימא דפסול מטעם נוגע וע"כ מדהכשירה תורה קידושין ע"י שליח בכל ענין ע"כ דגלי רחמנא דאין השליח מיפסל מטעם נוגע או מטעם דא' פלגינן דיבורא דלגבי עצמו א"נ ולגבי הקידושין נאמן דומיא דמצינו בגיטין ח' בעבד שהביא גיטו כו' ע' ברא"ש פ"ק דמכות מ"ש בשם הראב"ד וע' בח"מ בשאמרו העדים כ"י הוא זה אבל אנוסים היינו כו' וע' באס"ז ב"ב מ"ג או מטעם אחר וז"ש ר' יוסי לשיטתי' מכיון שהאמינו תורה א"כ גלי רחמנא דלגבי קידושין לא מיפסל השליח מטעם נוגע אפי' בקידושי כסף והוא ע"ד שמצינו בגיטין נ"ד ע"ב דא"ר יוסי מה אעשה שהתורה האמינתו כו' כ"ג ביו"כ יוכיח והוא ע"ד החידוד:
ובאופן אחר נלפענ"ד לבאר דברי הירושלמי הנ"ל דהנה המפורשים הקשו בהא דקא' בגמ' דלמ"ד המלוה את חבירו בעדים צריך לפורעו בעדים אפי' קודם תקנת שבועת היסת הויין נוגעים ואמאי הרי יהיו נאמנין בעדותן שפרעו למלוה במיגו דאהדרינהו ללוה דהא אי יהיו טוענין שהחזירו ללוה שפיר יאמנו במיגו דא"ב אמרי פרענו למלוה דלגבי עצמן הא נאמנין לומר עשינו שליחותך ופרענו למלוה דהא דצריך להחזיר בעדים היינו בטענת שהחזירו ללוה אבל בטענת פרעון למלוה נאמנים בלא עדים לומר עשינו שליחותך ושוב אינם נוגעין בעדותן לומר פרענו למלוה לפטור גם את הלוה (ובפשיטות אמרתי לתרץ קושיא זו דהנה באמת הקשה הפנ"י האיך שייך מיגו דא"ב אמרי אהדרינהו ללוה דילמא יש להם ספק מלוה ישנה על המלוה ועל הלוה אין להם סמ"י ותי' דל"ש כאן לומר סמ"י דא"כ מעידים עדות שקר ועוברים בלא תענה דא"א בחזרה ולפי"ז התינח השתא שמעידים לפטור את המלוה משא"כ אם יאמרו אהדרינהו ללוה הא באים לפטור א"ע והמה בעלי דברים ולא עדים א"כ לא יהי' שייך מיגו דפרענו למלוה דהלא שפיר שייך לומר שמא יש להם סמ"י על הלוה ולא על המלוה ואז לא יהי' שייך לא תענה כיון דאז לא יהיו עדים רק בע"ד) אמנם נראה דהנה באמת הקשו התוס' בב"מ ג' ע"א גבי חנוני על פנקסו לימא לי' בעה"ב לחנוני לתקוני שדרתיך ולא לעוותי דהי"ל לתת לפועלים באפי סהדי אע"ג דל"א הב לי' בסהדי הי"ל מעצמו להשים על לב כדא' בכתובות פ"ה גבי אבימי דהוי מסקי בי' זוזי בי חוזאי כו' ותי' דהתם כיון דהזכיר לקיחת השטר כאלו אמר עשה באותו ענין שיבא השטר לידך אבל הכא לא הזכיר עדים כלל ע"ש ולפי"ז הרי הכא מיירי שמסר הלוה להם את המעות בסהדי מדקא' דתליא אי המלוה את חבירו בעדים צריך לפורעו בעדים וא"כ מדמסר להם בעדים הרי ראו שאינם נאמנים אצלו כדא' בשבועות מ"א ע"ב המלוה את חבירו בעדים צריך לפורעו בעדים דלא לדידי' הימני' ע"ש וכיון שכן הו"ל לאסוקי אדעתייהו דלא מהימני אצלו ולפרוע להמלוה ג"כ בפני עדים והוי כאלו הזכיר להם עדים וא"כ לא יהיו נאמנים לומר עשינו שליחותך בלא שבועה ושפיר הויין נוגעים. והנה לענין אי המקדש צריך למנות השליח לקידושין בפני עדים או לא פליגי בזה הראשונים ז"ל דעת הראב"ד בפ"ג מה' אישות וכן הריטב"א ז"ל בחי' לקידושין מ"א דבעינן במינוי שליחות קידושין עדים אבל הרמב"ם ז"ל שם והרא"ש בפ"ב דקידושין סי' ז' ס"ל דל"ב במינוי שליחות קידושין עדים ולפי"ז אי נימא דבעינן במינוי שליחות קידושין עדים ל"ה נוגעין אפי' אי נימא כמ"ד צריך לפורעו בעדים כיון דשפיר יוכלו לומר אהדרינהו למקדש ואז יהי' נאמנים במגו דא"ב אמרי מסרנו להמתקדשת ועשינו שליחותך ואי דהו"ל לאסוקי אדעתייהו מדראו שלא האמין להם ומסר להם בפני עדים הו"ל כאלו הזכיר עדים והי"ל למסור להמתקדשת ג"כ בפני עדים ז"א דמזה שמסר להם בפני עדים לא הי' להם הוכחה כלל שאינם נאמנים אצלו דהרי ע"כ הי' צריך למסור להם באפי סהדי כיון דמינוי שליחות קידושין בעי עדים וזהו סברת ר' יוסי שאמר מכיון שהאמינם תורה לומר עשינו שליחותך דחזקה שע"ש א"כ ל"ה נוגעין כנ"ל והת"ק סובר דמינוי שליחות קידושין של האיש ל"ב עדים א"כ שייך שפיר הסברא הנ"ל כמו גבי הלואה ושפיר הויין נוגעים. עוי"ל בביאור פלוגתתן עפי"מ דהקשו התוס' אפי' צריך לפורעו בעדים נמי ל"ה נוגעין דהא קיי"ל אפי' למ"ד המלוה א"ח בעדים צריך לפורעו בעדים המפקיד לחבירו בעדים א"צ להחזירו בעדים דנאמן לומר החזרתיו לך במיגו דנאנסו והכא איירי בפקדון דהא פקדון נינהו אצל העדים שהלוה מסר להני כדי להוליכו וא"כ נאמנים לומר פרעוני' מיגו דיכולין לומר החזרנום ללוה [והנה במה שהקשה המהרש"א ז"ל ל"ל להקשות מטעם מיגו דפרעוני' למלוה מיגו דהחזרנום ללוה והחזרנום במיגו דנאנסו הי"ל להקשות דליהמנו פרעוני' למלוה במגו דאנסו דל"ה רק חד מיגו ונראה דהא באמת הקשו הפוסקים האיך מהימן החזרתי במיגו דנאנסו הא נאנסו לא שכיח ותי' דכיון דהחזרתי הוי העזה וממעיז לאינו שכיח אמרינן מיגו ע' בסמ"ע סי' ק"ח וא"כ התינח בהחזרתי משא"כ בפרעוני' למלוה הרי כמו דבדאיכא שטרא דמסייע לי' או באיכא ע"א דמסייע לי' מעיז ומעיז כמו כן באיכא חזקה דמסייע לי' ל"ה העזה והכי מבואר ברמב"ן במלחמות בשבועות בסוגיא דקציצה דבבעה"ב ליכא העזה כיון דמסייע לי' חזקה דאינו עובר בבל תלין ע"ש וא"כ בפרעוני' למלוה הא איכא חזקה דשע"ש דמסייע להו ול"ה העזה ולא מהימנו במיגו דנאנסו] ותי' דכיון דנאנסו שבועה בעי וכל עד הצריך שבועה אין ממש בעדותו והנה בח"מ סי' פ"ח מובא פלוגתת הראשונים ז"ל אי בשבועת שומרין בעינן שתי כסף [וע' בכנה"ג ח"מ סי' צ"ג שמסתפק שם בשותפין אי בעינן כפירת ב' כסף לכ"א מהשותפין או סגי בצירוף שניהם כפירת שתי כסף וע' במהרי"ט חח"מ סי' ק"ה ויש להסתפק נמי לענין פרוטה אי שניהם מצטרפין וע' בח"מ סי' רס"ב לענין אבידה דאפי' שויא הרבה אם הוא של שותפים רבים ואין מגיע לכ"א שו"פ א"ח להחזיר וע' ברש"י סוכה כ"ז ע"ב כל האזרח בישראל ישבו בסוכות כתיב כו' וא"א שיהא לכולן דלא מטי שו"פ לכל חד) ומבואר בסמ"ע שם ס"ק י"ט בטעם פלוגתתן דהנך דס"ל דבשבועת שומרין ל"ב שתי כסף טעמם משום דעיקר קרא דכי הוא זה אמלוה קאי דשבועת שומרים הוא אפי' בלא מודה מקצת אלא מודה בכולו וטוען שנאבד ממנו הפקדון מה"נ גם לימוד דכי יתן איש אל רעהו כסף או כלים דרשינן אמלוה ולא אשומרין והי"א ס"ל כיון דעיקר פרשה איירי בשומרין קאי נמי אשומרין ובעי' גם בשומרין כפירת ב' כסף ע"ש ונראה דתליא בהך פלוגתא אי אית לן עירוב פרשיות או לא דלמ"ד בב"ק ק"ז ע"א עירוב פרשיות ולפירש"י שם עיקר קרא דכי הוא זה באם כסף תלוה הו"ל למיכתבי' דהתם קאי א"כ גם קרא דכי יתן איש אל רעהו כסף או כלים דילפינן מיני' כפירת ב' כסף קאי רק אאם כסף תלוה ובעינן רק בהלואה כפירת ב' כסף משא"כ למאן דל"ל עירוב פרשיות וקאי שפיר גם אשומרין ובעינן גם בשומרין כפירת שתי כסף. והנה מבואר בפירש"י סנהדרין ג' ע"א דמ"ד מדאוריי' חד נמי כשר נדון הוא משום דס"ל אין עירוב פרשיות כתיב כאן ע"ש והנה מבואר בר"ה כ"ב ע"א לר' יוסי דפוסל שם במשנה אב עם בנו ועבדו לעדות קידוש החודש וקא' בגמ' דאף דר"ש דמכשיר קרובים דריש ויאמר ה' אל משה ואל אהרן באמ"צ לאמר החודש הזה לכם שתהא כשרה בכם קא' דאיהו דריש עדות זו תהא מסורה לכם ופירש"י לחשובי הדור אני מוסר שיקבלו העדות כו' והיינו שתהא קידוש החודש במומחין ולכאורה הרי בר"פ ראוהו ב"ד אמרינן גבי קידוש החודש דקא קרי לי' רחמנא משפט וכיון דאיקרי משפט הא בדין בעינן מומחין למאן דס"ל עירוב פרשיות וע"כ דלית לי' לר' יוסי עירוב פרשיות וא"כ כיון דל"ל עירוב פרשיות ע"כ דס"ל דגם בשומרין בעינן שתי כסף כנ"ל והשתא מובן שפיר פלוגתת ר' יוסי והת"ק בירושלמי הנ"ל דהת"ק ס"ל עירוב פרשיות ול"ב בשבועת שומרין שתי כסף וא"כ הקידושי כסף אף דליכא אלא פרוטה מ"מ בעי שבועה בנאנסו ולכך הויין נוגעים אפי' קודם התקנה דש"ה משא"כ ר' יוסי הא ל"ל עירוב פרשיות א"כ ע"כ ס"ל דגם בשבועת שומרין בעינן ב' כסף וא"כ בקידושין דליכא אלא פרוטה ל"ב שבועה בנאנסו ואיכא שפיר מיגו דנאנסו וז"ש ר' יוסי שהתורה האמינם דאית להו מגו דנאנסו לכך ל"ה נוגעים. או י"ל בדרך קצרה לפי"מ שנסתפק המשנה למלך בפ"ז מה' אישות ה' כ' באומר לחבירו צא וקדש לי אשה פ' והלך וקדשה ס' קידושין מהו מי אמרינן דהויא ס' מקודשת א"ד הוי שינוי בשליחות דמצי המשלח למימר אני לא עשיתיך שליח אלא בקידושין ודאין מה"ת שאם יבא אחר ויקדשנה שלא יהי' קידושין תופסין בה אבל ס' קידושין דקידושי אחר תופסין בה לא ניחא לי ע"ש ולפי"ז י"ל דהירושלמי מיירי לבתר דתקון רבנן ש"ה והויין נוגעין מדרבנן ולפי"ז הא מבואר באה"ע סי' מ"ב ס"ה דהמקדש בפסולי עדות דרבנן הויא ס' מקודשת וע"כ י"ל דבהא פליגי הת"ק ור' יוסי דהת"ק ס"ל דכיון דפסולין מדרבנן ול"ה רק ספק מקודשת לכך אין קידושין תופסין בה כלל דהוי שינוי בשליחות ור"י אמר מאחר שהתורה האמינם מקודשת עכ"פ ס' קידושין:
והנה בירושלמי הנ"ל מסיים א"ר בא אתא עובדא קמי' דרב ועשה שליח עד ותמה המרדכי דהרי בש"ס דילן סובר רב אין שליח נעשה עד ור"ל לפי לישנא בתרא הא ס"ל לרב אשנ"ע [ולמה שכתבנו למעלה בישוב קושי' א"ז הגאון ר' משולם זצ"ל דלכך ל"ה כ"א עד מסייע משום דיש להם היתר תשמיש במעות והם ש"ש ובכה"ג הם ערבין זל"ז ול"מ עדותן כ"א לחבירו א"כ יתיישב שפיר דהא דקא' רב בגמ' דילן אשנ"ע היינו בקידושי כסף מטעם דהויין נוגעין בתר דתקון ש"ה ולא יוכלו להעיד כ"א לחבירו כנ"ל והתינח בגמ' דידן באמר לשלשה צאו וקדשו לי את האשה דשני השלוחים הויין נוגעים משא"כ בירושלמי דקא' יעשה שליח עד היינו חד שליח וע"כ כיון דבקידושין בעינן שני עדים ע"כ יהי' עוד אחר עמו שלא עשאו שליח א"כ ממילא לא יהי' השליח נוגע אף לבתר דתקון ש"ה כיון דהאחר יהי' עד המסייע ויפטרנו משבועה ולכך שפיר אכשרי' רב] ונראה ליישב דהנה התוס' הקשו אפי' לאחר דתקון רבנן ש"ה למה הויין נוגעים אמאי לא יהי' העדים נאמנים לאחר שנשבעו לומר פרעוני' שהרי שוב אינם נוגעין בעדות ותי' המרדכי משום דעביד אינש לאחזוקי דיבורי' ואינם נאמנים עוד והתוס' דלא תי' הכי ע"כ משום דס"ל כד' הע"ש דנוגע אינו פסול מטעמא דמשקר אלא מטעם קרוב והיא שיטת הנימוק"י ב"ב פ' חז"ה דלא כהרמב"ן שם וא"כ ל"ש עביד לאחזוקי דיבורי' כי גם דבריו הראשונים הי' אמת שע"כ מצינו בח"מ סי' נ"א ס"ו בכותב נכסיו לב' בנ"א והי' העדים קרובים לא' ממקבלי המתנה ורחוקים מהב' דהוי השטר פסול דעדות א' היא ועדות שבטלה מקצתה בטלה כולה ומ"מ מועיל סילוק אותו שהעדים פסולין לו ול"א עביד אינש לאחזוקי דיבורי' בפרט מעשה חתימתו וע"כ משום דקרוב לא מצד משקר פסול א"כ גם חתימתו הראשונה היתה באמת ול"ש עביד אינש כו') והנה כבר הוכחתי בתשו' דהיכי דמעיד אח"כ עם עד כשר מעיקרא ל"ש לפסול אף אותו שהי' פסול בתחלה מטעם עביד אינש לאחזוקי דיבורי' דא"כ לא הי' האחר כשר מעיד עמו דומיא דאי' בח"מ סי' ס"ו סכ"א בראובן שהי"ל שטר על שמעון וחתם בו לוי ולוי קנה השטר אין לחושבו ללוי נוגע לחושדו שחתם א"ע שקר כדי שיקנה ממנו שהעד השני לא הי' מסכים עמו אבל בשנים חיישינן להכי ע"ש וה"ה הכא נהי דבשנים שהי' פסולין בשעה שהגידו בראשונה ל"מ הגדתן כשמסתלק אח"כ הפסול מעליהם מטעם עבידי אינשי לאחזוקי דיבורייהו אבל בע"א כה"ג מועיל שיעיד עם עד כשר מעיקרא וכ"כ בט"ז אה"ע סי' ל"ה סק"ב דגבי נוגע כשיש עמו עד כשר שאין לו נגיעה מהני שיהיו כשני עדים כשרים ומדמה לה להא דקיי"ל בב' עדים המעידים לאשה שמת בעלה מותר א' מהם לישא אותה שאין שנים מצויין לחטוא בשביל א' והא התם הי' החשד על שניהם לישאנה ואפ"ה כיון שא' מהם נשא מהימנינין לי' בשביל השני מטעם שלא נחשד בשביל חבירו ק"ו כאן שיש עד כשר לגמרי שמועיל עדותו לבטל פיסול השני מחמת נגיעה של ממון דהא עכ"פ גם הוא עד כשר אלא שיש חשש נגיעה והא השני מבטל נגיעה זאת עכ"ד ולפי"ז ה"נ לענין הנגיעה דעביד אינש לאחזוקי דיבור' כשיש עמו עד כשר שאין לו נגיעה זאת מועיל לבטל גם הפסול מהשני ואנכי הוספתי להביא ראי' לזה מהא דתנן בר"ה כ"ב ע"א אב ובנו שראו את החודש ילכו לא שמצטרפין זע"ז אלא שאם יפסל א' מהן יצטרף השני עם אחר וקשה האיך מהני כשיצטרף אח"כ עם אחר נימא עביד אינש לאחזוקי דיבורי' דכיון שבראשונה ידע שלא תועיל עדותו חיישינן שאמר בשקר והאיך מועיל אח"כ עדותו עם אחר א"ו דבכה"ג ל"ש עביד אינש כו' דא"כ לא הי' האחר מסכים עמו. ועוד ראי' מב"ק ע"ד ע"ב עפ"י ע"א פשיטא אמרי הא קמ"ל עפ"י עצמו דומיא דעפ"י ע"א מה עפ"י ע"א כי אתא ע"א מצטרף בהדי' מיחייב כו' וכ' התוס' וז"ל למ"ד בסנהדרין אין עדותן מצטרפת עד שיעידו שניהם כא' הוי הכא הב' מצטרף בהדי' היינו שיעידו שניהם כא' בב"ד ע"כ וקשה האיך נאמן אח"כ הרי עביד אינש לאחזוקי דיבורי' אע"כ דבכה"ג שיש עמו עד כשר ל"א הכי ומעתה מיושב ע"נ שלא יסתרו דברי רב שבירושלמי לדברי רב שבגמ' דילן דבירושלמי קא' הוי עובדא ועשה רב שליח עד היינו שליח א' יוכל להיות עד לאחר שנשבע או שיפטרנו הלוה באופן שתסתלק הנגיעה ויעיד אח"כ עם עד כשר דבכה"ג ל"ש עביד אינש לאחזוקי דיבורי' כנ"ל משא"כ בש"ס דילן דמיירי בשני שלוחים ל"מ שיהי' שניהם עדים אף לאחר הסילוק משום דעבידי אינשי לאחזוקי דיבורייהו:
והנה בענין קושי' הרשב"א בתשו' שהבאנו למעלה שהקשה דהא כל שליח צריך לישבע בנק"ח לד' הרמב"ם כמו שבועת בן הבית א"כ גם קודם דתקון רבנן שבועת היסת הויין נוגעין עלה בדעתי כעת ליישב עד"ז דהנה הש"ך בח"מ סי' קכ"א הקשה על תשו' מהרי"ט שכ' דל"א מיגו מגברא לגברא א"כ היכי אמרינן הכא מיגו דא"ב אמרי אהדרניהו ללוה כו' הא הוי מיגו מגברא לגברא וכתב בתשו' נוב"י מהדו"ק חח"מ סי' י"ט לתרץ דהכא לאו מתורת מיגו קא מהימנינין להו רק מתורת עדות ורק דאתה רוצה לפוסלן מטעם נגיעה ע"ז אמרינן דלאו נוגעין הם מיגו דא"ב אמרי אהדרינהו ללוה ושוב נאמנין מתורת עדות והנה לכאורה בכל שליח דעלמא צריך להבין דאמאי צריך לישבע בנק"ח שעשה שליחותו לד' הרמב"ם יהי' נאמן במיגו דא"ב אמר החזרתי לך ועכצ"ל משום דהוי מיגו דהעזה לפטורי משבועה דל"א ואי דגם השתא שאומר פרעתי למלוה ג"כ מעיז ז"א דהא השתא החזקה דשליח עושה שליחותו מסייע לי' וליכא העזה כמ"ש למעלה במוסגר וא"כ הוי שפיר מיגו דהעזה לפטורי משבועה דל"א וא"כ התינח בשליח דעלמא דבעינן למיסמך רק אמיגו צריך לישבע משא"כ הכא בשני שלוחים הא ל"ב למיסמך אמיגו רק אעדותן הוא דסמכינן ורק דאתה רוצה לפוסלן בשביל הנגיעה ע"ז אמרינן דאיכא המיגו ונסתלקה הנגיעה ושוב מהימנינן להו בתורת עדים ותלמידי החריף ר' נפתלי נ"י מטוסמניץ העירני דעפי"ד הנוב"י הנ"ל יהי' מיושב קושי' המפורשים שהבאתי למעלה שהקשו בהא דקא' דלמ"ד צריך לפורעו בעדים אפי' קודם דתקון שבועת היסת הויין נוגעים ואמאי יהי' נאמנים שפרעו למלוה במיגו דאהדרינהו ללוה דהא אי יהיו טוענין שהחזירו ללוה שפיר יאמנו במיגו דא"ב אמרי פרענו למלוה דלגבי עצמן הא נאמנין לומר פרענו למלוה ועשינו שליחותך דהא דצריך להחזיר בעדים היינו בטענת שהחזירו ללוה אבל בטענת שפרעו למלוה נאמנים בלא עדים לומר עשינו שליחותך ושוב אינן נוגעין בעדותן לומר פרענו למלוה לפטור גם את המלוה ולד' הנוב"י הנ"ל מיושב שפיר דהלא באמת הוי מיגו מגברא לגברא ורק בטענת פרענו למלוה הא תורת עדים עלייהו שפיר י"ל כסברת הנוב"י הנ"ל משא"כ בטענת החזרנו ללוה הא תורת בע"ד עלייהו שוב ליכא מיגו דהוי מגברא לגברא דל"א ולאשר הנני רובץ תחת משא הטרדות העמוסות עלי לעיפה לא אוכל לטייל אתך בפלפול באריכות כאשר הסכן הסכנתי ועוד חזון למועד ברצה"י. ואתה בני חזק ואמץ בתורת ה' והגית בה יומם וליל והיית לאיש חיל דברי רבך הדור"ש באהבה כה"י מברכך בכט"ס:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |