אבני נזר/יורה דעה/תיז

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

אבני נזר יורה דעה תיז

סימן תיז

א

א) משנה ד' והמדומע פטורה מן החלה. דעת התוס' בנדה (מ"ז.) דאף החולין נעשין תרומה יע"ש. וע"כ אפי' יש שיעור בחולין פטורה. וכן מוכח בדבריהם שם. אבל הר"ש כתב דבירושלמי משמע דדוקא כשאין ה' רבעים מן החולין. וקשה לפי' הר"ש הא דתנן לקמן פ"ג מ"ב נדמעה עיסתה עד שלא גלגלה פטורה שהמדומע פטור משגלגלה חייבת. במאי עסקינן אי לא הי' בה קודם שנדמעה כשיעור משגלגלה אמאי חייבת. וע"כ כשהי' בה כשיעור. ואעפי"כ עד שלא גלגלה פטורה. ובדוחק יש ליישב דלעולם שהי' בה כשיעור אלא שהיתה טבול לתרומה ועד שלא גלגלה הפריש ממנה תרומה ולא קבע לה מקום ונדמעה. או שקבע מקום ואח"כ נדמעה ובצר לה שיעורא. מ"מ פשט המשנה דאפי' יש בחולין כשיעור פטורה:

ב

ב) וליישב דברי הר"ש נראה דהנה בנדה שם פלוגתא דר"מ ור' יהודה עם ר' יוסי ור"ש דר"מ ור' יהודה מחייבים מדומע בחלה ור' יוסי ור"ש פוטרים דר"מ ור' יהודה סוברים חלה בזמה"ז דאורייתא. ולא אתי דמוע דרבנן ומפקע חלה בזמה"ז דאורייתא ור' יוסי ור"ש סוברין דרבנן ואתי דמוע דרבנן ומפקע חלה בזה"ז דרבנן. וס"ד דבתרומה נמי פליגי. ומסקנא דאפי' מ"ד חלה דרבנן תרומה דאורייתא דר' יוסי האי אשר ירשו אבותיך וירשתה ירושה ראשונה ושני' יש להם שלישית אין להם משום דירושה ראשונה בטלה והוצרכו לירש שני' בימי עזרא. שלישית אין להן דירושת עזרא לא פסקה. וע"כ תרומה דאורייתא. חלה דרבנן דבחלה כתיב בבואכם בביאת כולכם. וכי אסקינהו עזרא לא כולהו סליק:

ג

ג) והנה יש לעיין לפמ"ש התוס' מגילה (י"ט:) בטעם קטן שהגיע לחינוך אינו מוציא גדול ידי מגילה משום דקטן תרי דרבנן. ולא מפיק גדול חד דרבנן. וה"נ למה דס"ד דלר' יוסי ור"ש גם תרומה

דרבנן והוה לי' דימוע תרי דרבנן לא יפקיע חלה חד דרבנן:) ד אך י"ל הא התוס' בעצמם הקשו ע"ז מסומא דפטור מלומר הגדה ומוציא אחרים למ"ד מצה בזמה"ז דרבנן. ואף דהסומא הוה תרי דרבנן. ותירצו דשאני סומא שכבר נתחייב מדאורייתא. ודוקא קטן דמתחלתו פטור הי'. הרי דלגרע סברא דתרי דרבנן מהני מה שכבר הי' בר חיוב שיחשב חד דרבנן. וה"נ מהני מה שמתחילה הי' תרומה חד דרבנן קודם שנתערב בחולין. וכל זה כשאין בחולין כשיעור חמשת רבעים. דהתרומה שנתערבה בה כבר הי' עלי' שם חד דרבנן כנ"ל. אבל ביש בחולין כשיעור דהפטור מחמת שהחולין נעשין תרומה והחולין מעולם לא הי' בהם קדושה. ומתחלתם תרי דרבנן נינהו ולא מפקעי את חיוב חלה שהוא חד דרבנן. ומיושב הר"ש שכתב דמשמע בירושלמי דוקא שאין בחולין כשיעור. דירושלמי ס"ל תרומה בזמה"ז דרבנן. ומתניתין כר' יוסי תרומה דאורייתא חלה דרבנן:

ה

ה) ונ"ל שגם דעת רש"י כן. שהרי פירש בדר"מ ור' יהודה משום דאורייתא חד בתרי בטל. ולמה לי' לפרש כן תיפוק לי' דמדאורייתא אין החולין נעשין תרומה. והם עצמם יש בהם כשיעור. ואין לומר דחדא מתרי טעמא נקט. שהרי בעיסה שנדמעה פרש"י שנפלה סאה לתוך פחות ממאה סאין חולין. ואינו מובן דלמה נדי מפשט הברייתא דהעיסה שנדמעה שנתערב בהעיסה תרומה. ונראה דקשה לי' על ר' יהודה דמחייב משום דמה"ת ברובא בטיל. והא ר' יהודה סובר מב"מ לא בטיל. וע"כ במינו איירי. דהא דתרומה צריך אחד ומאה לבטל אינו אלא במינו [כדאיתא במס' ערלה הובא בחולין (צ"ט:)] ע"כ מפרש רש"י שנתערב בצ"ט סאין דהיינו יבש ביבש דר' יהודה מודה כמ"ש התוס' בכמה מקומות:

ו

ו) והנה הדוחק הזה הוצרך רש"י לפי פירושו דטעמא משום דאורייתא בטל. אך אם הי' מפרש ביש בחולין לבד כשיעור. ומה שהחולין נעשין תרומה מדרבנן. הי' יכול לפרש עיסה שנדמעה כפשטה. אלא ודאי גם רש"י סובר דביש בחולין כשיעור חייב לכ"ע. והיינו למאי דס"ד דתרומה בזמה"ז וחלה בזמה"ז כי הדדי וכמ"ש. ומתניתין דחלה כר' יוסי תרומה דאורייתא חלה דרבנן. ומדומע דתרומה בזמה"ז הוי חד דרבנן כמו חלה בזמה"ז בעינה:

ז

ז) עוד י"ל דירושלמי ס"ל דהלכה כר"מ ור' יהודה דמחייבין. דס"ל חלה בזמה"ז דאורייתא. ומ"מ באין בחולין כשיעור פטור עפ"י מה דאיתא בבכורות (כ"ג.) באפר פרה שנתערב באפר מקלה מטמא במשא דמ"מ נושא הטומאה. ה"נ באין בחולין כשיעור בלא התרומה שנתערב בה. הרי ממנ"פ אין בעיסה כשיעור מן החולין. ואיך שהוא התרומה בציר שיעורא. ואין לומר כיון דבטלה התרומה לענין שיהי' הזר מותר לאוכלו. לענין מה שם תרומה עליו. י"ל דנ"מ אם יתוסף עוד תרומה יהי' חוזר וניעור כיון דכמאן דאיתא דמי. ומתניתין דחלה כר' יוסי ור"ש:

ח

ח) ונראה לי ראי' לתירוץ הב' דהא דירושלמי דיש כשיעור חייב בחלה הוא רק לר"מ ור' יהודה שהרי הר"ש בפ"ג מ"ח כתב דשאור אינו בטל בעיסה דטעם כעיקר דאורייתא. וכן כתב הר"ש פ"ג דטבול יום מ"ד אהא דעיסה שנתחמצה בשאור של תרומה אינה נפסלת בטבול יום דאע"ג דטעם כעיקר דאורייתא מ"מ בתרומה הא לא נגע. והנה ברייתא זו עצמה הובאה בנדה שם עיסה שנדמעה או שנתחמצה בשאור של תרומה ר"מ ור' יהודה מחייבים [ואינה נפסלת בט"י] ר' יוסי ור"ש פוטרים. ומשום דר"מ ור' יהודה סוברים חלה בזמה"ז דאורייתא. ולא אתי דימוע דרבנן ומפקע חלה דאורייתא עיי"ש. וקשה נתחמצה דטעם כעיקר דאורייתא אמאי חייב בחלה. וצ"ל משום דהחולין אין נעשין תרומה [דלית לי' לר"ש דנהפך היתר להיות איסור כדעת ר"י פסחים (מ"ד.) דהיתר מצטרף לאיסור דוקא בנבלע ואי נהפוך למה לי' היתר מצטרף ולדעת ר"ח ורא"ש דנהפך צ"ל דס"ל כדעת או"ה דטעם ביותר מששים כגון המחמץ והמתבל דרבנן ויש שיעור חמשת רבעים בחולין. ואעפי"כ ר' יוסי ור"ש פוטרים. וא"א לומר כלל דר' יוסי ור"ש אינם פוטרים אלא באין בו כשיעור. דבכה"ג בנתחמצה אף ר"מ ור' יהודה פוטרים כיון דטכ"ע דאורייתא ולא בטלה התרומה בציר לי' שיעורא אלא ודאי לדעת הר"ש הירושלמי הזה כר"מ ור' יהודה. אבל לדעת רש"י הוכחנו שס"ל כתירוץ הראשון. דרש"י לטעמי' בפרק אלו עוברין דנעשה כולו איסור. וצ"ל דס"ל כדעת או"ה דמחמץ דרבנן ולק"מ:

ט

ט) ויש לפקפק על תירוץ הראשון לפמ"ש לקמן פ"ד מ"ח דהא דתרומה אינה בטילה במינה פחות ממאה ואחד משום דנעשה הכל תרומה ואין כאן מבטל. ואף דאם יתבטל לא יעשה החולין תרומה דומה להא דבכורות (כ"ב) במים טמאים שנתבטלו בציר ונתערבו אח"כ מים טהורים חוזר וניעור. ומשום דאם מפריק הביטול יטמאו הטמאים לטהורים ויהי' רוב טמא. ה"נ כיון שאם לא יתבטל יהי' הכל תרומה לא בטל. ולפי זה אין דין התרומה הבטילה חמור מהחולין הנעשין תרומה. וכיון דהחולין חשובים תרי דרבנן התרומה מתבטלת בהם לענין זה שלא יחשבו רק תרי דרבנן. ולרש"י ניחא דמ"ש דטעם שאינו בטל פחות ממאה ואחד משום דהחולין נעשין תרומה. אינו לרש"י דס"ל תרומת חו"ל מבטלה ברוב ומותר אף לזרים (ועיין לקמן סימן תכ"ד) א"כ אין החולין נעשין תרומה ודו"ק:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף