אבני נזר/יורה דעה/תיח
|
< הקודם · הבא > |
א[עריכה]
א) משנה ה' עיסה שתחילתה סופגנין וסופה סופגנין פטורה תחילתה עיסה וסופה סופגנין תחלתה סופגנין וסופה עיסה חייבת. דעת הר"ש תחילתה סופגנין שבלילתה רכה. ותחילתה עיסה שבלילתה עבה וסופה עיסה היינו ע"י האור בלא משקה, וסופה סופגנין היינו בחמה או ע"י האור במשקה. ולריש לקיש אף מעשה אלפס שהדביק ולבסוף הרתיח חשיב סופגנין אפי' בלא משקה. אבל הרמב"ן פירש אף תחילתה סופגנין שבלילתה עבה. מדקתני עיסה שתחילתה וסופה סופגנין ובלילתה רכה לא מקרי עיסה. וע"כ שבלילתה עבה. ותחילתה סופגנין היינו שדעתו לאפותו סופגנין בחמה או ע"י משקה. ותחילתה סופגנין וסופה עיסה שגלגלה על דעת לעשותה סופגנין ונמלך ואפאה כתקנה בתנור וכי תימא למה חייבת הלא בשעת חובתה היתה פטורה. שאני הכא דלא הוי מחוסר מעשה רק מחשבה:
ב[עריכה]
ב) ונראה דרמב"ן לשיטתו יוכל לפרש כולו מתניתין בבלילתה עבה. אבל ר"ש בעל התוס' לשיטתו אי אפשר לפרש כן רק תחילתה סופגנין בלילתה רכה. דהנה צריך להבין קושיית הרמב"ן הלא בשעת חובתה היתה פטורה. ולכאורה כיון שעל דעת סופגנין עשאה לא חשיב שעת חובה. ודוקא גלגול הקדש פוטר מחמת שגוף העיסה היתה לחם. משא"כ שלא הי' דעתו לאפותה בתנור ולא הי' עלי' שם לחם. ואין זה שעת חובה. אך קושייתו נובעת מירושלמי דשני ישראלים שעשו עיסה חמשת רבעים לחלקה בצק דפטורה מן החלה. אפי' חלקוה וחזר כל אחד והוסיף עד חמשת רבעים פטורין משום שכבר נפטרה. ואף שמתחילה הי' דעתו לאפותה פחות פחות מכשיעור לא הי' כשיעור בפטור. ולכאורה דומה ללש פחות מכשיעור והוסיף דחייב. וע"כ משום דהמעשה הי' בחיוב. ומחמת המחשבה נפטרה חשיב בשעת חובתה היתה פטורה. ה"נ בזה שהיתה בלילתה עבה וחישב לעשותה סופגנין דיחשוב בשעת חובה היתה פטורה:
ג[עריכה]
ג) והנה לפי זה יש לעיין באיחק הרמב"ן משום דמחוסר רק מחשבה שימלך לאפותה בתנור. והא בהא דירושלמי נמי הי' מחוסר רק מחשבה שימלך לחלקה לאחר אפי'. וצריך לומר דשאני הכא בהא דרמב"ן דמחוסר מחשבה שנתקיימה לבסוף מנמלה לאפותה בתנור. משא"כ בהא דירושלמי שלא נמלך הלא לחלקה בצק. ובאמת חלקוה בצק אלא שהוסיפו אח"כ. וכעין זה חילק הרמב"ן בכתובות (נ"ט) בהא דאין בידה לגרש עצמה. והקשו בתוס' והא בידה לומר איני ניזונית ואיני עושה ונדחקו לתרץ דרוצה ליישב גם אליבא דר"ל. והרמב"ן תירץ דשאני הכא שלבסוף לא אמרה איני ניזונית ואיני עושה. אלא שנתגרשה ומה שנתגרשה זה לא הי' בידה עיי"ש. וה"נ בזה דהמחשבה לא נתקיימה. ומה שהוסיפו אינו מחשבה לבד רק מעשה:
ד[עריכה]
ד) והנה התוס' שלא ניחא להו לחלק בכך אם יפרשו כרמב"ן הדר קושיית הרמב"ן לדוכתא תחילתה סופגנין וסופה עיסה אמאי חייבת הא בשעת חובתה היתה פטורה. מאי אמרת שאינו מחוסר רק מחשבה. בהא דירושלמי נמי מחוסר רק מחשבה. ואף שבסוף בא לכלל חיוב שלא ע"י מחשבה אין נ"מ בזה. ע"כ דמחוסר מחשבה נמי חשיב בשעת חובתה היתה פטורה. ה"נ תחילתה סופגנין נמי יחשב שעת חובתה הי' פטורה וע"כ לפרש תחילתה סופגנין שבלילתה רכה ולא נתגלגלה כלל[1]:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |