שיחה:רש"י/ברכות/ב/א

כדי להרחיק אדם מן העבירה

יש להבין מדוע הזכיר רש"י רק שיאמר יש לי עוד שהות ומתוך כך עבר הזמן, והרי בגמרא לקמן (ד:) מובא בברייתא שעיקר הסייג הוא שמא יאמר אוכל קימעא ואישן קימעא וחוטפתו שינה ונמצא ישן כל הלילה. וכמו שאמרו שם עוד וכל העובר על דברי חכמים חייב מיתה, ומפרש בגמרא שאמרו כן דווקא כאן, לחד מ"ד, כיון דאיכא אונס שינה התוקפתו לעבור על דברי חכמים הוצרכו להזהירו יותר (לשון רש"י).

וידועה מחלוקת רש"י ורבינו יונה ושא"ר בדין קריאת שמע אחר חצות לדעת חכמים אם ביטלו המצווה או שאינו אלא דין לכתחילה, ודעת רבינו יונה שע"כ זמן חצות הוא אף בדיעבד שהרי לכתחילה יש לקרות ק"ש בצאת הכוכבים כמבואר בברייתא בגמרא, ועיין שם בתוס' שמברייתא זו יש ללמוד שאסור לאכול קודם שיקרא קריאת שמע. נמצא לפי זה שאכן הסייג המובא בברייתא אינו הסייג דמתני' אלא סייג אחר. ולפי זה צ"ל שמכל מקום מבארת הגמרא שעל דרך הסייג שעשו לקרות מיד מכל אלו הטעמים הוא הדין שעשו סייג לקרות עד חצות.

ומעתה יש לומר שסייג דאחר חצות אין צריך להגיע לאונס שינה, אלא סגי שמא יאמר עדיין יש לי שהות, ורק כדי לבאר מדוע בתחילת הלילה כבר צריך לקרות ק"ש ואסור לאכול ולשתות קודם שיקרא, ע"ז אמרה הגמרא שבעינן לטעם דאונס שינה. ש"ס יידן (שיחה) 09:46, 1 בינואר 2020 (UTC)